קטגוריה: הלכות תפילין

א על פי הקבלה מהקדמונים, נוהגים לכתוב בתפילין של יד שבעה שורות בכל פרשה ופרשה, ובשל ראש ארבעה שיטין, ואם שינה בין בשל יד ובין בשל ראש, בדיעבד לא פסל. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן לה הערה א עמ' תריג]. ב יש מי שאומר שפעמים שאף לכתחילה מותר לכתוב תפילין בפחות משבעה שורות, וכגון אם יש לו רק קלף קצר וארוך שאין יכול לכתוב עליו שבעה שיטין אם לא שיכתוב כתיבה דקה מאד, שאז טוב יותר לשנות מנין השיטין, שהרי בכלל "זה אלי ואנוהו" לכתוב כתיבה גסה במקצת, שלא יהיו האותיות נמחקות במהרה. ואולם ע"פ דברי רבנו האר"י ז"ל נראה שיש להקפיד בדוקא לכתוב בתפילין של יד שבעה שורות, וממילא גם באופן כזה אין להקל לכתוב פחות מז' שורות. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, סי' לה הערה ב'. במהדורא האחרונה עמוד תריד]. ג נהגו לכתוב במזוזה כ"ב שיטין. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן לה הערה ב]. ד בין שיטה לשיטה בספר תורה יש להניח ריוח כמלוא שיטה. ואף בתפילין ומזוזות נכון לנהוג כן, שהרי עינינו הרואות שאם אין ריוח בין השיטין כמלוא שיטה כמה קלקולים יש, בכ"ף פשוטה שנראית כרי"ש, וכן צואר הלמ"ד שאינו כמו וא"ו אלא כעין יו"ד, או שנכנס לתוך חלל אות שבשיטה שעליה, ולכן יש לדקדק בזה גם בתפילין ומזוזות. [ילקוט יוסף סי' לה הערה ד עמוד תריד].

א יש לכתוב כתיבה תמה ומדוייקת, שלא יכתוב אות בי"ת כאות כ"ף, או אות זיי"ן כאות נו"ן, וכל כיוצא בזה. [ילקו"י על תפילין סי' לו הערה א' עמוד תרטו]. ב בענין קוצו של יו"ד שסופרים רבים אין נזהרים לעשותו בשמאל היו"ד למטה, יש להם על מה שיסמוכו, והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. ומכל מקום טוב לכתחלה להקפיד ולעשות הקוץ של היו"ד כמין נקודה קטנה בשמאל היו"ד למטה, ולא יותר, כדי שלא תדמה לאות ח' קטנה. [ילקו"י על תפילין סי' לו הערה ב' עמוד תרטו. שארית יוסף חלק א' עמ' תכז]. ג אות יו"ד בתפילין, שיש בשמאל היו"ד למעלה תג ארוך עד שנדמית לאות ל' קטנה, יש להראות היו"ד לתינוק דלא חכים ולא טיפש, ואם יקראנה י' כשר. ואין צריך לכסות לו את שאר האותיות כמו שנוהגים. [ילקו"י על הלכות תפילין וס"ת, מהדורת תשס"ד, סי' לו הערה ג]. ד ספר תורה שהסופר ניקד בו על אות שי"ן מצד ימין של האות, להורות על שי"ן ימנית, או משמאל אות השי"ן, צריכים לתקן ספר תורה זה ולמחוק ממנו כל סימונים אלה, אף אם נעשו שלא על ידי דיו, אלא בציפורן. [ילקו"י על תפילין סי' לו הערה ד' עמוד תרטז. שארית יוסף חלק א' עמ' תל]. ה כתב נו"ן סופית כעין וא"ו ארוכה, ולא כמו שצריך להיות כצורת ז' ארוכה, בתפילין ומזוזות מותר לתקן ולעשות האות נו"ן סופית כתיקנה, ואין בזה משום שלא כסדרן, כיון שתינוק מכיר בה שהיא אות ן'. וכל שכן אות נ' כפופה שכתב הקו שלה מן הצד ולא באמצע. ואנו נוהגים לכתחלה שהקו נמשך מן הצד ולא באמצע, ואין לשנות. [ילקו"י סי' לו הער' ה'. עמ' תרטז. שאר"י ח"א עמו' תכה]. ו אם נמצא באמצע קריאת התורה אות נ' סופית כמו ו' ארוכה, אין צריך להוציא ספר תורה אחר, ויתקנוהו לאחר השבת. [ילקו"י על הלכות תפילין סי' לד הערה ו'. שאר"י א' עמ' תכו]. ז אות מ' פתוחה המצויה בכמה תפילין או ספרי תורה או מזוזות שהגיעו מבגדאד, שאין פתיחתה ניכרת היטב למעלה, יש להכשיר את אותן ספרי תורה ותפילין, כי אין בין אות מ' פתוחה לאות מ' סתומה אלא רק הפתיחה שלמטה. וכל שכן שבאותם ספרי תורה שהגיעו מבגדאד יש בליטה בחרטום למעלה, ותינוק דלא חכים ולא טיפש יקראנה כאות מ' פתוחה. ולכן אין לפסול את ספרי התורה הנ"ל, שבדיעבד יש לסמוך על סברת הרד"ך שלא לפוסלן. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית ותפילין סימן לו הערה ז' במהדורא האחרונה עמוד תריז. שארית יוסף חלק א' עמוד תכו]. ח כ"ף פשוטה צריך לכותבה באופן שרגל הכ"ף יהיה כפליים נגד גגה. וכ"ז רק לכתחלה ועל הצד היותר טוב, ובדיעבד אם עשה רגל כ"ף פשוטה פחות מכפליים מגגה, יש להכשיר, ושתהיה ארוכה יותר מגגה כדי שלא תידמה לאות ר' או ד'. [ילקו"י על תפילין סי' לו הערה ח'. עמוד תריח. שארית יוסף ח"א עמ' תכז]. ט צריך לתייג באותיות שעטנ"ז ג"ץ, והסופרים נהגו לתייג [תג אחד] גם אותיות בד"ק חי"ה. ומכל מקום אם לא תייג אפילו אותיות שעטנ"ז ג"ץ לא פסל. אך עדיף לתקן את הספר תורה ולתייג אותו, אך בינתיים עד שיוסיפו התגין מותר לברך ולקרוא בספר תורה שאין בו תגין של שעטנ"ז ג"ץ. ומכל מקום כל שיש שם ספרי תורה אחרים המתוייגים כדת, לכתחלה אין להוציא ס"ת שאין בו תגין שעטנ"ז ג"ץ לקרות בו בצבור, עד שיתקנוהו, כדי לחוש לכתחלה לדעת הפוסלים ס"ת כזה. ורק אם אין להם ס"ת אחר, יכולים לסמוך על הרמב"ם וסיעתו ומרן הש"ע שמכשירים, ויכולים גם לברך על הקריאה בס"ת הזה. וספר תורה שיש בו תגין על אותיות שעטנ"ז ג"ץ, אך אין בו תגין על אותיות בד"ק חי"ה, אין לפסול הס"ת בדיעבד. ואף שנהגו לתייג תג אחד בכל אות מהן, ודאי שאין המנהג אלא למצוה מן המובחר ולא לעיכובא. ולכן יכולים להוציא הספר תורה לכתחלה לקרות בו בצבור, אף על פי שיש בבית הכנסת ספרי תורה המתוייגים כראוי. ועל צד היותר טוב ישיגו סופר שיעשה תגין על אותיות אלו, אבל הס"ת כשר כמות שהוא, ומותר להוציאו לכתחלה אף שיש ס"ת אחרים. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, סימן לו הערה ט', מהדורת תשס"ו עמוד תריח]. י כשמתייגים אותיות שעטנ"ז ג"ץ, יש לתייג גם אותיות נ' פשוטה ונו"ן סופית. וכן אותיות צד"י וצד"י סופית. והאותיות שיש להם גג, יש לתייג מהם תג אחד, וסימנם בד"ק חי"ה, והתג לכל אחת בסוף גגה בשמאל, לא כסופרי הזמן הזה שנותנין תג על גבי כל אחת מהן. [ואותיות ומלאכת סופר אין צריך לתייג]. [ילקו"י על תפילין סי' לו הערה י', עמוד תרכט]. יא צריך שהתגין יגעו בגוף האות, ויהיו מחוברים בו. וכן הנקודות שעושים על התגין שהם כמין זייני"ן צריכים שיהיו מחוברים בקוי התגין. ולא שיהיו למעלה כמין ניקוד סגול. והתגין עצמם לא יגעו זה בזה, אלא כל אחד מהשלשה קוים עם הנקודה שעליו, יהיה נפרד מהשני. וספר תורה שנמצאו התגין שלו שאינן נוגעים בגוף האותיות, אם אין להם ספר תורה אחר אלא ספר תורה זה, יש להתיר לברך עליו בקריאת התורה בשבת ויום טוב, (בצירוף דעת הרמב"ם שיכולים לברך על ספר תורה פסול), אך אחר השבת יתקנו ויחברו את התגין לאותיות. [ילקו"י תפילין סי' לו הערה יא, עמוד תרכט]. יב מותר לתייג אחר כתיבת המזוזה, ואין בזה משום שלא כסדרן, כיון שאין התגין מעכבים. וספר תורה שאין בו תגין, אפשר לקרוא בו ולברך עליו בדיעבד, אם אין שם ספר תורה אחר כשר. אולם אחר השבת יש לתקן הספר תורה ולעשות בו תגין. [ילקוט יוסף על הלכות קריאת התורה עמוד קנט]. יג אם תייגו אות נ' שבספר תורה משמאל לימין, אף שהתג השמאלי עשאו כאות למ"ד, מותר לברך ולקרוא בספר תורה זה, ולא חשיב כחק תוכות. [ילקוט יוסף שם סימן קמג עמ' קס] יד יש לכתוב פרשת האזינו ע' שורות, ואם כתבוהו ס"ו שורות, כשר בדיעבד. ושירת הים יש לכותבה בל' שורות, ואם כתבה בכ"ח שורות הספר תורה כשר. [ילקוט יוסף שם]. טו ספר תורה שבפרשה הפתוחה נסתיימה הפרשה בסוף שורה, והשאיר הסופר ב' שורות פנויות, כשר. [ילקוט יוסף שם]. טז היו בספר תורה יריעות פחותים מיריעות אחרות בכמה שורות, יש להכשיר הספר תורה. [שם]. יז ספר תורה שנפסל בו עמוד אחד, והסופר חתך בסכין את העמוד ההוא מן הספר תורה, וכתב במקומו עמוד אחד ותפרו עם הספר תורה, בדיעבד אחר שעשה כן יש להכשיר את הספר תורה, ואף מותר להוציאו לכתחלה לקרוא בו בצבור, אף על פי שיש עוד ספרי תורה בהיכל הכשרים לכתחלה. [ילקו"י הלכות תפילין וס"ת, סי' לו הערה יז]. יח על פי המסורת יש לכתוב את האות וא"ו שבתיבת שלום [בריש פרשת פנחס, הנני נותן לו את בריתי שלום] קטועה, ויש כמה שיטות באופן עשייתה, וכולן כשרות, וכן אם נכתבה שלמה כשאר ואוי"ן, כשרה. ומנהג בגדאד לכתוב אות וא"ו בצורת וא"ו ממש אלא שהיא פתוחה באלכסון בחוט דק כחוט השערה שמחלק אותה, וצורתה צורת וא"ו ממש, אלא שהיא פסוקה באלכסון קצת כקטועה ולא קטועה ממש. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן לו הערה יח, במהדורא האחרונה עמוד תרלב]. יט סופר שהיה כותב ס"ת, וטעה וכתב אלהיך במקום אלהי, מותר למחוק אות ך' שהיא מיותרת. [ויש מי שאומר שיקדור כל השם שהוא "אלהיך" כולו]. ואם כתב אלהינו חסר י', יש אומרים שאינו רשאי לגרור אותיות "נו" ולכתוב "ינו", אלא יסלק היריעה. ויש חולקים ואומרים שיכול למחוק "נו", ויכתוב "ינו", שכיון שאותיות הנטפלות לשם אין במחיקתן איסור אלא מדרבנן, הילכך כ"ע מודו שכשהוא מוחקן כדי לתקן ה' שפיר דמי. [ילקו"י על הלכות תפילין סימן לו הערה יט, עמוד תרלג]. כ גרמא במחיקת שם ה' מותרת אפילו לדבר הרשות, ולאו דוקא לדבר מצוה. [ילקו"י שם סימן לו הערה כ']. כא מותר למחוק אות ה' שנכתב לרמוז שם ה'. [מרן החיד"א בס' ברית עולם (עמ' קמח). ספר חסידים (סי' תתקלה) אגרות משה (כרך ה' יו"ד סי' קלח). ילקו"י על הלכות תפילין סימן לו הערה כא, במהדורא אחרונה עמוד תרלח].

א גדול שכר מצות תפילין, וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר, ה' עליהם יחיו. וכל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, שהרי בארבעה פרשיות צוה הקב"ה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד. [מנחות מד. ילקו"י על תפילין סי' לז הע' א']. ב קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם, ועל זרועו, הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה, ואינו מהרהר מחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק. לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום, שמצותן כך היא. אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין. ואף על פי שמצוה שהתפילין יהיו עליו כל היום, מכל מקום מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם, ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול ליזהר בהם, לכן נהגו שלא להניחם כל היום. ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפלה. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן לז הערה ב'. שארית יוסף חלק א' עמוד תמז]. ג הנוהגים להניח תפילין שימושא רבא במנחה, יש להם לברך על התפילין. [שעה"כ (דף י) שהאר"י ז"ל היה מניח תפילין שמ"ר. וכתבו במנחת אהרן ובחסד לאלפים דמברך על זה. וראה בילקו"י על תפילין סי' לז הערה ג'. שאר"י חלק א' עמ' תמז]. ד גם הנוהגים להניח תפילין של שימושא רבא במנחה, במנחה של ערב שבת וערב יום טוב אין להם להניח תפילין. אבל במנחה של ראש חודש מותר להניח. [ילקו"י על תפילין סי' לז הערה ד'. שאר"י ח"א עמ' תמח]. ה המנהג פשוט ברוב המקומות, שאין מניחין תפילין במנחה, לא של רבינו תם ולא של שימשוא רבא. והרוצה להניח תפילין שימושא רבא במנחה, בדרך כלל אין ראוי להניח תפילין של שימושא רבה במנחה בצבור, במקום שאין אף אחד מהצבור מניח תפילין במנחה, שיש לחוש בזה ליוהרא. אך אדם המפורסם בחסידות אמתית, מותר לו להניח תפילין של שימושא רבה במנחה, גם במקום שאין הצבור מניחין תפילין במנחה. וכל שמניחן בינו לבין עצמו אין לחוש בזה ליוהרא. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין הערה ה'].

א אסור להפיח כשתפילין עליו, ומטעם זה אסרו להניח תפילין בלילה, שמא יפיח בהם. וגם מי שחלץ את התפילין והם עודן בידו, אסור להפיח בהן, אף שהסירן מעל ראשו. ואמנם אם אינו יכול להעמיד עצמו ומוכרח להפיח, ותפילין על ראשו, יזיז את התפילין שלא יהיו מונחין על מקומן. [ילקו"י תפילין סי' לז הערה א'. עמ' תרמב במהדורא האחרונה. שארית יוסף ח"א עמ' תז]. ב מי שיש לו חולי המעיים, ויודע שלא ינצל מהפחה, ילבש תפילין לקריאת שמע וברכותיה, ותפלת שמונה עשרה, ואחר שמונה עשרה יסירם. [תשובת הרמ"ע מפאנו סימן ס'. כף החיים למהר"ח פלאג'י (סי' י' אות כח). ילקו"י על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן לז הערה ב].