קטגוריות
הלכות תפילין

סימן לה – דין מנין השורות


א על פי הקבלה מהקדמונים, נוהגים לכתוב בתפילין של יד שבעה שורות בכל פרשה ופרשה, ובשל ראש ארבעה שיטין, ואם שינה בין בשל יד ובין בשל ראש, בדיעבד לא פסל. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן לה הערה א עמ' תריג]. ב יש מי שאומר שפעמים שאף לכתחילה מותר לכתוב תפילין בפחות משבעה שורות, וכגון אם יש לו רק קלף קצר וארוך שאין יכול לכתוב עליו שבעה שיטין אם לא שיכתוב כתיבה דקה מאד, שאז טוב יותר לשנות מנין השיטין, שהרי בכלל "זה אלי ואנוהו" לכתוב כתיבה גסה במקצת, שלא יהיו האותיות נמחקות במהרה. ואולם ע"פ דברי רבנו האר"י ז"ל נראה שיש להקפיד בדוקא לכתוב בתפילין של יד שבעה שורות, וממילא גם באופן כזה אין להקל לכתוב פחות מז' שורות. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, סי' לה הערה ב'. במהדורא האחרונה עמוד תריד]. ג נהגו לכתוב במזוזה כ"ב שיטין. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן לה הערה ב]. ד בין שיטה לשיטה בספר תורה יש להניח ריוח כמלוא שיטה. ואף בתפילין ומזוזות נכון לנהוג כן, שהרי עינינו הרואות שאם אין ריוח בין השיטין כמלוא שיטה כמה קלקולים יש, בכ"ף פשוטה שנראית כרי"ש, וכן צואר הלמ"ד שאינו כמו וא"ו אלא כעין יו"ד, או שנכנס לתוך חלל אות שבשיטה שעליה, ולכן יש לדקדק בזה גם בתפילין ומזוזות. [ילקוט יוסף סי' לה הערה ד עמוד תריד].

קטגוריות
הלכות תפילין

סימן לו – דקדוק כתיבתן והתגין


א יש לכתוב כתיבה תמה ומדוייקת, שלא יכתוב אות בי"ת כאות כ"ף, או אות זיי"ן כאות נו"ן, וכל כיוצא בזה. [ילקו"י על תפילין סי' לו הערה א' עמוד תרטו]. ב בענין קוצו של יו"ד שסופרים רבים אין נזהרים לעשותו בשמאל היו"ד למטה, יש להם על מה שיסמוכו, והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. ומכל מקום טוב לכתחלה להקפיד ולעשות הקוץ של היו"ד כמין נקודה קטנה בשמאל היו"ד למטה, ולא יותר, כדי שלא תדמה לאות ח' קטנה. [ילקו"י על תפילין סי' לו הערה ב' עמוד תרטו. שארית יוסף חלק א' עמ' תכז]. ג אות יו"ד בתפילין, שיש בשמאל היו"ד למעלה תג ארוך עד שנדמית לאות ל' קטנה, יש להראות היו"ד לתינוק דלא חכים ולא טיפש, ואם יקראנה י' כשר. ואין צריך לכסות לו את שאר האותיות כמו שנוהגים. [ילקו"י על הלכות תפילין וס"ת, מהדורת תשס"ד, סי' לו הערה ג]. ד ספר תורה שהסופר ניקד בו על אות שי"ן מצד ימין של האות, להורות על שי"ן ימנית, או משמאל אות השי"ן, צריכים לתקן ספר תורה זה ולמחוק ממנו כל סימונים אלה, אף אם נעשו שלא על ידי דיו, אלא בציפורן. [ילקו"י על תפילין סי' לו הערה ד' עמוד תרטז. שארית יוסף חלק א' עמ' תל]. ה כתב נו"ן סופית כעין וא"ו ארוכה, ולא כמו שצריך להיות כצורת ז' ארוכה, בתפילין ומזוזות מותר לתקן ולעשות האות נו"ן סופית כתיקנה, ואין בזה משום שלא כסדרן, כיון שתינוק מכיר בה שהיא אות ן'. וכל שכן אות נ' כפופה שכתב הקו שלה מן הצד ולא באמצע. ואנו נוהגים לכתחלה שהקו נמשך מן הצד ולא באמצע, ואין לשנות. [ילקו"י סי' לו הער' ה'. עמ' תרטז. שאר"י ח"א עמו' תכה]. ו אם נמצא באמצע קריאת התורה אות נ' סופית כמו ו' ארוכה, אין צריך להוציא ספר תורה אחר, ויתקנוהו לאחר השבת. [ילקו"י על הלכות תפילין סי' לד הערה ו'. שאר"י א' עמ' תכו]. ז אות מ' פתוחה המצויה בכמה תפילין או ספרי תורה או מזוזות שהגיעו מבגדאד, שאין פתיחתה ניכרת היטב למעלה, יש להכשיר את אותן ספרי תורה ותפילין, כי אין בין אות מ' פתוחה לאות מ' סתומה אלא רק הפתיחה שלמטה. וכל שכן שבאותם ספרי תורה שהגיעו מבגדאד יש בליטה בחרטום למעלה, ותינוק דלא חכים ולא טיפש יקראנה כאות מ' פתוחה. ולכן אין לפסול את ספרי התורה הנ"ל, שבדיעבד יש לסמוך על סברת הרד"ך שלא לפוסלן. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית ותפילין סימן לו הערה ז' במהדורא האחרונה עמוד תריז. שארית יוסף חלק א' עמוד תכו]. ח כ"ף פשוטה צריך לכותבה באופן שרגל הכ"ף יהיה כפליים נגד גגה. וכ"ז רק לכתחלה ועל הצד היותר טוב, ובדיעבד אם עשה רגל כ"ף פשוטה פחות מכפליים מגגה, יש להכשיר, ושתהיה ארוכה יותר מגגה כדי שלא תידמה לאות ר' או ד'. [ילקו"י על תפילין סי' לו הערה ח'. עמוד תריח. שארית יוסף ח"א עמ' תכז]. ט צריך לתייג באותיות שעטנ"ז ג"ץ, והסופרים נהגו לתייג [תג אחד] גם אותיות בד"ק חי"ה. ומכל מקום אם לא תייג אפילו אותיות שעטנ"ז ג"ץ לא פסל. אך עדיף לתקן את הספר תורה ולתייג אותו, אך בינתיים עד שיוסיפו התגין מותר לברך ולקרוא בספר תורה שאין בו תגין של שעטנ"ז ג"ץ. ומכל מקום כל שיש שם ספרי תורה אחרים המתוייגים כדת, לכתחלה אין להוציא ס"ת שאין בו תגין שעטנ"ז ג"ץ לקרות בו בצבור, עד שיתקנוהו, כדי לחוש לכתחלה לדעת הפוסלים ס"ת כזה. ורק אם אין להם ס"ת אחר, יכולים לסמוך על הרמב"ם וסיעתו ומרן הש"ע שמכשירים, ויכולים גם לברך על הקריאה בס"ת הזה. וספר תורה שיש בו תגין על אותיות שעטנ"ז ג"ץ, אך אין בו תגין על אותיות בד"ק חי"ה, אין לפסול הס"ת בדיעבד. ואף שנהגו לתייג תג אחד בכל אות מהן, ודאי שאין המנהג אלא למצוה מן המובחר ולא לעיכובא. ולכן יכולים להוציא הספר תורה לכתחלה לקרות בו בצבור, אף על פי שיש בבית הכנסת ספרי תורה המתוייגים כראוי. ועל צד היותר טוב ישיגו סופר שיעשה תגין על אותיות אלו, אבל הס"ת כשר כמות שהוא, ומותר להוציאו לכתחלה אף שיש ס"ת אחרים. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, סימן לו הערה ט', מהדורת תשס"ו עמוד תריח]. י כשמתייגים אותיות שעטנ"ז ג"ץ, יש לתייג גם אותיות נ' פשוטה ונו"ן סופית. וכן אותיות צד"י וצד"י סופית. והאותיות שיש להם גג, יש לתייג מהם תג אחד, וסימנם בד"ק חי"ה, והתג לכל אחת בסוף גגה בשמאל, לא כסופרי הזמן הזה שנותנין תג על גבי כל אחת מהן. [ואותיות ומלאכת סופר אין צריך לתייג]. [ילקו"י על תפילין סי' לו הערה י', עמוד תרכט]. יא צריך שהתגין יגעו בגוף האות, ויהיו מחוברים בו. וכן הנקודות שעושים על התגין שהם כמין זייני"ן צריכים שיהיו מחוברים בקוי התגין. ולא שיהיו למעלה כמין ניקוד סגול. והתגין עצמם לא יגעו זה בזה, אלא כל אחד מהשלשה קוים עם הנקודה שעליו, יהיה נפרד מהשני. וספר תורה שנמצאו התגין שלו שאינן נוגעים בגוף האותיות, אם אין להם ספר תורה אחר אלא ספר תורה זה, יש להתיר לברך עליו בקריאת התורה בשבת ויום טוב, (בצירוף דעת הרמב"ם שיכולים לברך על ספר תורה פסול), אך אחר השבת יתקנו ויחברו את התגין לאותיות. [ילקו"י תפילין סי' לו הערה יא, עמוד תרכט]. יב מותר לתייג אחר כתיבת המזוזה, ואין בזה משום שלא כסדרן, כיון שאין התגין מעכבים. וספר תורה שאין בו תגין, אפשר לקרוא בו ולברך עליו בדיעבד, אם אין שם ספר תורה אחר כשר. אולם אחר השבת יש לתקן הספר תורה ולעשות בו תגין. [ילקוט יוסף על הלכות קריאת התורה עמוד קנט]. יג אם תייגו אות נ' שבספר תורה משמאל לימין, אף שהתג השמאלי עשאו כאות למ"ד, מותר לברך ולקרוא בספר תורה זה, ולא חשיב כחק תוכות. [ילקוט יוסף שם סימן קמג עמ' קס] יד יש לכתוב פרשת האזינו ע' שורות, ואם כתבוהו ס"ו שורות, כשר בדיעבד. ושירת הים יש לכותבה בל' שורות, ואם כתבה בכ"ח שורות הספר תורה כשר. [ילקוט יוסף שם]. טו ספר תורה שבפרשה הפתוחה נסתיימה הפרשה בסוף שורה, והשאיר הסופר ב' שורות פנויות, כשר. [ילקוט יוסף שם]. טז היו בספר תורה יריעות פחותים מיריעות אחרות בכמה שורות, יש להכשיר הספר תורה. [שם]. יז ספר תורה שנפסל בו עמוד אחד, והסופר חתך בסכין את העמוד ההוא מן הספר תורה, וכתב במקומו עמוד אחד ותפרו עם הספר תורה, בדיעבד אחר שעשה כן יש להכשיר את הספר תורה, ואף מותר להוציאו לכתחלה לקרוא בו בצבור, אף על פי שיש עוד ספרי תורה בהיכל הכשרים לכתחלה. [ילקו"י הלכות תפילין וס"ת, סי' לו הערה יז]. יח על פי המסורת יש לכתוב את האות וא"ו שבתיבת שלום [בריש פרשת פנחס, הנני נותן לו את בריתי שלום] קטועה, ויש כמה שיטות באופן עשייתה, וכולן כשרות, וכן אם נכתבה שלמה כשאר ואוי"ן, כשרה. ומנהג בגדאד לכתוב אות וא"ו בצורת וא"ו ממש אלא שהיא פתוחה באלכסון בחוט דק כחוט השערה שמחלק אותה, וצורתה צורת וא"ו ממש, אלא שהיא פסוקה באלכסון קצת כקטועה ולא קטועה ממש. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן לו הערה יח, במהדורא האחרונה עמוד תרלב]. יט סופר שהיה כותב ס"ת, וטעה וכתב אלהיך במקום אלהי, מותר למחוק אות ך' שהיא מיותרת. [ויש מי שאומר שיקדור כל השם שהוא "אלהיך" כולו]. ואם כתב אלהינו חסר י', יש אומרים שאינו רשאי לגרור אותיות "נו" ולכתוב "ינו", אלא יסלק היריעה. ויש חולקים ואומרים שיכול למחוק "נו", ויכתוב "ינו", שכיון שאותיות הנטפלות לשם אין במחיקתן איסור אלא מדרבנן, הילכך כ"ע מודו שכשהוא מוחקן כדי לתקן ה' שפיר דמי. [ילקו"י על הלכות תפילין סימן לו הערה יט, עמוד תרלג]. כ גרמא במחיקת שם ה' מותרת אפילו לדבר הרשות, ולאו דוקא לדבר מצוה. [ילקו"י שם סימן לו הערה כ']. כא מותר למחוק אות ה' שנכתב לרמוז שם ה'. [מרן החיד"א בס' ברית עולם (עמ' קמח). ספר חסידים (סי' תתקלה) אגרות משה (כרך ה' יו"ד סי' קלח). ילקו"י על הלכות תפילין סימן לו הערה כא, במהדורא אחרונה עמוד תרלח].

קטגוריות
הלכות תפילין

סימן לז – בשבח מצות תפילין, וזמן מצות תפילין


א גדול שכר מצות תפילין, וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר, ה' עליהם יחיו. וכל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, שהרי בארבעה פרשיות צוה הקב"ה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד. [מנחות מד. ילקו"י על תפילין סי' לז הע' א']. ב קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם, ועל זרועו, הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה, ואינו מהרהר מחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק. לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום, שמצותן כך היא. אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין. ואף על פי שמצוה שהתפילין יהיו עליו כל היום, מכל מקום מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם, ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול ליזהר בהם, לכן נהגו שלא להניחם כל היום. ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפלה. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן לז הערה ב'. שארית יוסף חלק א' עמוד תמז]. ג הנוהגים להניח תפילין שימושא רבא במנחה, יש להם לברך על התפילין. [שעה"כ (דף י) שהאר"י ז"ל היה מניח תפילין שמ"ר. וכתבו במנחת אהרן ובחסד לאלפים דמברך על זה. וראה בילקו"י על תפילין סי' לז הערה ג'. שאר"י חלק א' עמ' תמז]. ד גם הנוהגים להניח תפילין של שימושא רבא במנחה, במנחה של ערב שבת וערב יום טוב אין להם להניח תפילין. אבל במנחה של ראש חודש מותר להניח. [ילקו"י על תפילין סי' לז הערה ד'. שאר"י ח"א עמ' תמח]. ה המנהג פשוט ברוב המקומות, שאין מניחין תפילין במנחה, לא של רבינו תם ולא של שימשוא רבא. והרוצה להניח תפילין שימושא רבא במנחה, בדרך כלל אין ראוי להניח תפילין של שימושא רבה במנחה בצבור, במקום שאין אף אחד מהצבור מניח תפילין במנחה, שיש לחוש בזה ליוהרא. אך אדם המפורסם בחסידות אמתית, מותר לו להניח תפילין של שימושא רבה במנחה, גם במקום שאין הצבור מניחין תפילין במנחה. וכל שמניחן בינו לבין עצמו אין לחוש בזה ליוהרא. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין הערה ה'].

קטגוריות
הלכות תפילין

סימן לז סעיף ב – שלא להפיח עם התפילין


א אסור להפיח כשתפילין עליו, ומטעם זה אסרו להניח תפילין בלילה, שמא יפיח בהם. וגם מי שחלץ את התפילין והם עודן בידו, אסור להפיח בהן, אף שהסירן מעל ראשו. ואמנם אם אינו יכול להעמיד עצמו ומוכרח להפיח, ותפילין על ראשו, יזיז את התפילין שלא יהיו מונחין על מקומן. [ילקו"י תפילין סי' לז הערה א'. עמ' תרמב במהדורא האחרונה. שארית יוסף ח"א עמ' תז]. ב מי שיש לו חולי המעיים, ויודע שלא ינצל מהפחה, ילבש תפילין לקריאת שמע וברכותיה, ותפלת שמונה עשרה, ואחר שמונה עשרה יסירם. [תשובת הרמ"ע מפאנו סימן ס'. כף החיים למהר"ח פלאג'י (סי' י' אות כח). ילקו"י על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן לז הערה ב].

קטגוריות
הלכות תפילין

סימן לז סעיף ג – חינוך קטן במצות תפילין


א קטן שהגיע לחינוך, ועדיין לא שלמו לו י"ג שנים, אם יודע לשמור עצמו בטהרה ובנקיות גופו, ונזהר שלא להפיח עם התפילין, מצוה על אביו לחנכו במצות תפילין שנה או שנתיים לפני שיהיה בר מצוה. וכן מנהג בני עדות המזרח בארץ ישראל, אצל כל מי שיודע לשמור את נקיות גופו. וגם אצל האשכנזים יש שנוהגים לחנך הילד להניח תפילין ב' חודשים קודם שיהיה לבר מצוה. ובפרט אם הילד יתום שמחנכים אותו במצות תפילין חודש ימים או יותר לפני שיהיה בר מצוה, אם הוא יודע לשמור גופו בטהרה, ויהיה זה לעילוי נשמת אביו או אמו, כי ברא מזכה אבא. ובכל זה יש להזהיר לבל יצרפוהו למנין כל עוד לא שלמו לו י"ג שנים ויום אחד. [שם סי' לז הער' א'. שאר"י א' עמ' תמט]. ב כאשר מחנכים את הקטן להניח תפילין, [כשהוא יודע לשמור את גופו בנקיות ולקנח יפה], יש לחנכו לברך על התפילין, כדין כל המצות שמברכים עליהן עובר לעשייתן. וכן יש לחנך את הקטן לברך על ספירת העומר, ואין לחוש שמא ישכח מלספור יום אחד. ואפילו אם הקטן שכח לספור יום אחד, יש לחנכו להמשיך לספור בברכה. ואמנם קטן שהגדיל באמצע ימי ספירת העומר, אין לו להמשיך לספור בברכה, דמאחר שנחלקו בזה האחרונים, קיימא לן לדינא סב"ל. [שם סי' לז ס"ג הערה ב']. ג נער שהגיע לי"ג שנה תמימות, כלומר ביום הראשון לשנת הארבע עשרה שלו, חייב במצות תפילין מן התורה, כשם שנתחייב בכל המצוות שבתורה ביום זה. ואף שלא הגיע זמן מעת לעת משעת לידתו, מתחייב בכל המצוות מהלילה של יום לידתו.[ילקו"י תפילין סי' לז ס"ג הערה ג'. שאר"י א עמ' תנ]. ד נער שהגיע לגיל שלש עשרה שנה, אף שידוע שלא הביא ב' שערות, חייב להניח תפילין. ואמנם נער כזה נחלקו הפוסקים אם יש בכוחו להוציא ידי חובה במצוה דאורייתא מי שגדול, או לא, שיש אומרים שאינו מוציא אחרים ידי חובה במצוות דאורייתא, כגון קריאת פרשת זכור וכדומה. ויש חולקים ואומרים שגם לגבי דברים שהם מן התורה, סומכים על חזקה שהביא ב' שערות משהגיע לי"ג שנה. [ילקו"י על הלכות תפילין סי' לז ס"ג הערה ד'. שארית יוסף חלק א' עמוד תנא. שו"ת הריב"ש סימן קפב. שו"ת מהרי"ק סימן מז. שו"ת מהרימ"ט סימן מא. פרי מגדים סימן נה. משנה ברורה סימן נה סק"מ]. ה ראוי להסביר להמון העם שאין ספק שלענין הנחת תפילין יש להתייחס אך ורק לתאריך הלידה העברי, ואף אם לפי התאריך הלועזי הנער לא הגיע לי"ג שנה תמימות, אין לעכב את הנחת התפילין. ואם אין אפשרות לערוך את סעודת הבר מצוה ביום שהנער מגיע למצוות, ומאחרין את הסעודה ליום אחר, אין לעכב את הנחת התפילין ליום החגיגה, אלא יתחיל להניח תפילין ביום שמלאו לו י"ג שנה תמימות. [או קודם לכן כמבואר לעיל]. [שם סי' לז הע' ה'. שאר"י א עמ' תנא. מהרש"ל יש"ש פ"ז דב"ק]. ו נער בר מצוה המניח תפילין לראשונה בחייו ביום שנעשה לבר חיובא, אינו מברך שהחיינו, שאין מברכים שהחיינו על מצוה שאדם מקיימה פעם ראשונה בחייו. [שם סי' לז הע' ו'. שאר"י א עמ' תנב]. ז גם המניח תפילין חדשות, אינו מברך עליהם ברכת שהחיינו. וכן המניח תפילין של רבינו תם לראשונה בחייו, אינו מברך שהחיינו. וכן מי שהיה חולה שלא יכל להניח תפילין זמן רב, כאשר הבריא וחוזר להניח תפילין אינו מברך שהחיינו. [ילקו"י על תפילין סי' לז ס"ג הע' ז. שאר"י א עמ' תנד]. ח קטן שאביו לא קנה לו תפילין בקטנותו, ובנו נעשה בן י"ג שנה, שוב אין על אביו מצות חינוך, דאיש הוא וחייב מעצמו בכל המצוות. ואם איש עני הוא כל ישראל חייבים בזה. [ויש מי שכתב שלגבי מצות ספירת העומר קטן שנעשה לבר מצוה באמצע ימי העומר, החינוך ממשיך גם לאחר שהגדיל. אולם מדברי התוס' ושאר הפוסקים מבואר להדיא שלא שייך דין חינוך לאחר שהגדיל כלל, וגם במצוה שהתחיל בה קודם שהגדיל, מיד כשהגדיל פקעה מצות חינוך]. [ילקו"י על תפילין סימן לז ס"ג הערה ח']. ט קטן יכול להניח תפילין של גדול, ואין זה נחשב כמוריד אותם מחומר קדושתן, אחר שהתפילין מצד עצמם קדושתם חמורה. [ילקו"י שם סי' לז הערה ט'. שארית יוסף ח"א סימן לז]. י אב שבנו הגיע לגיל י"ג שנה ויום אחד, אין לו לברך "שפטרני מעונשו של זה" בשם ומלכות, אלא יאמר ברכה זו בלי שם ומלכות. וכן פשט המנהג לברך ברכה זו בלי שם ומלכות אחר עליית הבן הקטן לספר תורה, כשנעשה בר מצוה. [ומאחר שאין מזכירין שם ומלכות בברכה זו, אין שום מניעה מלנהוג כן]. [ילקו"י תפילין סי' לז ס"ג הערה י' עמ' תרמב במהדורא האחרונה. ילקו"י על הלכות ברכות עמ' תרו].

קטגוריות
הלכות תפילין

סימן כה – הלכות תפילין


א נאמר בתורה וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך, ולכן מצוה מן התורה להניח בכל יום תפילין של יד ושל ראש. ואמרו במדרש (שוחר טוב מזמור א'): "אמרו ישראל לפני הקב"ה, רצוננו לקיים את כל התורה כולה, אבל אין אנו יכולים, אמר להם הקב"ה: תניחו תפילין ואני מעלה עליכם כאילו קיימתם כל התורה כולה, דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך". וכתב הסמ"ג משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו ישראל, אין לך שום מצוה שתהיה אות ועדות, כי אם שלשה מצות, והם: מילה, שבת, ותפילין, שנכתב בשלשתן אות. והם עדות לישראל שהם עבדים להקדוש ברוך הוא. ועל פי שנים עדים יקום דבר [מילה ותפילין], וכל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי, הילכך בשבת ויום טוב שנקראו אות, פטורים מלהניח תפילין. ע"כ. [עירובין צו. מנחות לו: טוש"ע סי' לא. ילקו"י סי' כה הערה א', ובמהדורת תשס"ד, ספר הלכות תפילין]. ב יש להזהר מאד במצוה זו, שכל המניח תפילין מקיים ח' עשין בכל יום. וכל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא קריאת שמע ומתפלל מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ומי שאינו מניח תפילין הוא בכלל פושעי ישראל בגופן, שנידונין לדורי דורות בגיהנם, ועובר על שמונה עשין בכל יום. ואם עשה תשובה, אינו בכלל פושעי ישראל בגופן. ויש אומרים דמה שאמרו דהוי קרקפתא דלא מנח תפילין היינו אפילו שאינו מניח כדין הגמרא, שהוא במקום שמוחו של תינוק רופס, דתפילין שמונחין שלא במקומן הרי הם כמונחין בכיסן. ויש אומרים דלא נחשב בכלל פושעי ישראל בגופן, אלא דוקא אם המצוה בזויה עליו, שמגונות עליו התפילין בראשו. או שאינו מניחן מתוך רשע שחושב בלבו שאין לחוש למצות, ומבזהו בלבו. אבל אם ירא מלהניחן משום דבעינן גוף נקי, או מתוך עצלות, לא אמרו בו דהוי בכלל פושעי ישראל בגופן, אף שיש בידו עון. וכן יש אומרים שכל זה דוקא ביש לו תפילין ואינו מניחן, או שלא הניח תפילין מעולם, אבל אם אין לו תפילין כלל, או שהניחן פעם אחת בחייו, לא הוי בכלל פושעי ישראל. ויש אומרים דאפילו לא הניח רק פעם אחת בחייו, כבר נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין, וכן מי שאינו מניחן מפני שאינו רוצה להתבטל ממלאכתו, הוי גם כן בכלל פושעי ישראל בגופן. [ילקו"י במבוא להל' תפילין, מהדו' תשס"ד. ובמהדורת תשס"ו עמוד רצד] ג אף שלא נתבאר בפירוש בתורה שצריך להניח בכל יום ויום, מכל מקום מדמצינו פטור מהנחת תפילין לגבי שבת ויו"ט, משמע דבשאר ימים יש חובה להניחן. שהרי נאמר בתורה (שמות לא, יג): אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם. וגבי מילה נאמר בבראשית (יז, יא): והיה לאות ברית ביני וביניכם. וגבי תפילין נאמר בשמות (יג, ט) והיה לך לאות על ידך. ואמרו בעירובין (צו.) ר"ע אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים ת"ל והיה לך לאות על ידך מי שצריכין אות, יצאו אלו שהן גופן אות. ובמנחות (לו:) תנא, ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה, ימים ולא לילות, מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים, דברי ר' יוסי הגלילי, ר"ע אומר לא נאמרה חוקה זאת אלא לענין פסח בלבד. ומפרש בגמ' דקסבר ר"ע דלילה זמן תפילין, ושבתות וימים טובים לאו זמן תפילין. וע' בקידושין (לג:). וכ"פ מרן בש"ע (סי' כט, וסי' לא) דאין מניחין תפילין בשבת וביו"ט. וכ"ה בהקדמת תיקוני הזוהר (דף ג'). ומכאן יש ללמוד שחייבים להניח תפילין בכל יום, ומן התורה הוא חיוב מתמשך ותמידי משנעשה לאיש, ואינו מתחדש בכל יום, מלבד שבתות ימים טובים וחול המועד. ומה שאין מניחין תפילין בלילה הוא מדרבנן גזרה שמא יפיח בהם. והיינו כשיכול לא להסיח דעתו מהם. [ילקו"י תפילין במבוא להלכות תפילין. ובמהדורת תשס"ו עמוד רפח]. ד בזמן הזה מותר לצרף למנין מי שאינו מניח תפילין, דעיקר הקנס כשהוא מבעט במצוה, אבל במקום שנוכל לומר שאינו מבעט במצוה, אפשר לצרפו למנין בשעת הדחק. [ואם מחלל שבת בפרהסיא מצטרף למנין, ראה להלן בסי' נ"ה סעיף ט'. וראה בש"ע סי' נב סי"א, ובשאילת יצחק סי' יב, ובפרי השדה ח"ג סי' ג'. ילקו"י תפילין תשס"ד סי' כה הע' ג'. שאר"י ח"א עמ' רצב]. ה מי שאינו שומר תורה ומצוות ומבקש להניח תפילין, אף אם הוא פרוץ בעבירות, אפילו הכי מצוה להיזדקק לו ולהשאיל לו את התפילין שלו כדי שיניחן בברכה, ולזכותו במצוה יקרה זו. [ילקו"י על הל' תפילין סי' כה הערה ד, מהדורת תשס"ד. שארית יוסף ח"א עמוד רצג]. ו אנשי הצבא בחו"ל שאין מאפשרים להם להניח תפילין, ונותנים להם חופשה לבחור יום אחד בשבוע, יש אומרים דעדיף שיבחרו את יום השבת כדי שלא יכשלו באיסורים. ויש אומרים שאם יחללו שבת רק באיסור דרבנן, יבחרו להם באחד מימי החול כדי להניח תפילין. ויש אומרים דבכל אופן יבחרו ביום הראשון שיקבלו חופש. וכן אסיר שנמצא בבית האסורים בחוץ לארץ, ולא מאפשרים לו להניח תפילין ולקיים מצוות, ונתן לו השר יום אחד בשנה חופש, יבחר להשתחרר מיד כדי להתפלל במנין ולהניח תפילין, ולא ימתין עד לראש השנה, או לפרשת זכור. וכן מי שהוא חולה ויודע שלא יוכל להתענות שתי תעניות בתוך שבוע אחד, יש אומרים שלא יתענה בצום גדליה, כדי שיוכל להתענות ביום הכפורים. ויש אומרים שיתענה התענית הראשונה שבאה לידו אף אם אחר כך לא יוכל להתענות ביום הכפורים. [נשמת אדם כלל סח, שלחן מלכים סי' ו', מג"א סי' כה סק"ב, עין זוכר מערכת א' אות טו"ב, אבני נזר אהע"ז סי' קכב אות יח, חכם צבי סי' קו, ילקו"י על הל' תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה ה. ובמהדו' תשס"ו עמוד רצו. שארית יוסף חלק א' עמוד רצג]. ז שכר המקיים מצות תפילין גדול מאד, שמלבד שהקרן קיימת לו לעולם הבא, אוכל פירותיהן בעולם הזה, ומאריכין לו ימיו ושנותיו. וכל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא קריאת שמע ומתפלל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ואין אש של גיהנם שולטת בו, וכל עוונותיו נמחלין. [ילקו"י במבוא להל' תפילין מהדורת תשס"ד. שארית יוסף עמ' רצה]. ח כל המקפיד בהנחת תפילין עליו נאמר לא תקח האם על הבנים, ומי שאינו מקפיד ח"ו עליו נאמר שלח תשלח וגו'. והיינו, שח"ו לא יאריך ימים. [הקדמת תיקוני הזוה"ק דף ג', רוח חיים פלאג'י אות ב, ילקו"י תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה ז. שארית יוסף א' עמוד רצו]. ט מי שהוא זהיר ביותר במצות תפילין, ליום הדין מצוה זו מכרעת את הכף, שאין לך בכל מצות עשה שבתורה גדולה יותר ממצות תפילין, שהוקשה כל התורה כולה לתפילין, שנאמר, למען תהיה תורת ה' בפיך. [ילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, ריש סימן כה. ובמהדורת תשס"ו עמוד רצח. שארית יוסף חלק א' עמוד רצז]. י לפיכך צריך לדקדק בעת קניית התפילין לו או לבנו שיהיו כשרות ומהודרות, [ולכתחלה יקנה תפילין שנכתבו על קלף שאינו משוח], כדי שיקיים בהם מצות תפילין כהוגן, שאם התפילין יהיו פסולות, אפילו מניחן על ראשו ועל זרועו הרי זה כאילו לא הניח תפילין. ולצערינו כיום יש אנשים [או נשים] שבכדי לממן את לימודם כותבים מזוזות ותפילין בעצם יום השבת, והדבר ברור שמזוזות ותפילין שכתבם מחלל שבת בפרהסיא הרי הן פסולים. [ראה להלן]. [ילקו"י תפילין סי' כה סק"ט, ע"פ הפמ"ג ס"ס לב, ובספר תנופה חיים תהלים תלב. [ובמהדורת תשס"ו עמוד רצט]. שארית יוסף חלק א' עמוד רצז]. יא לכתחלה יש להדר ליקח עור אחד ולעשות ממנו ארבעה בתים לצאת ידי חובה לכולי עלמא, אך מעיקר הדין אם חיבר העורות על ידי תפירה מהני, ואפשר דמהני אף לדעת מרן. ואף שהבתים עושים אותם מעור אחד ממש, מכל מקום לא בעינן שיהיה התיתורא והמעברתא מעור אחד, אלא אפילו אם הוא עור בפני עצמו כשר. וכן מנהג העולם. ומכל מקום היכא דאפשר טוב להדר גם בזה, לצאת ידי המחמירים בזה. [ולענין ד' בתים בתפילין של ראש אם צריך שיהיו מעור אחד, ראה להלן סימן לג. שארית יוסף חלק א' עמוד רצט. ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, הלכות תפילין סימן כה הערה י'. ובמהדורת תשס"ו עמוד ש']. יב המוצא תפילין ואינו יודע מי היה הסופר, רוב מצויין אצל תפילין מומחין הן, ויכול להניחן בברכה. אולם אם מצא ספק בכשרות האותיות, או כל ספק שהוא, הוי ספק דאורייתא ופשיטא דאין להניחן אלא כשאין לו תפילין אחרים, וגם אז לא יברך עליהם. ולכן אף שאין זה דרך כבוד לגונזם, מכל מקום אם הוא באופן שאין אפשרות לתקנן אין להניחן לא אצלו בבית ולא בבית הכנסת, כדי שלא יבואו לתקלה שמי שאין לו תפילין יבוא להניחן ויברך עליהם. ולכן יצניעם במקום מסתור. [ילקו"י על הל' תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה יא. ובמהדורת תשס"ו עמוד שא. שארית יוסף חלק א' עמוד רצא בהערה]. יג תפילין שנלקחו מסופר מומחה, ואחר שנים רבות להנחתן נמצא בהן טעות הפוסלת אותן מעיקרן, צריך שיעשה תשובה על ביטול מצות עשה, ודי לו בזה. ואין צורך בתעניות וסיגופים. אולם טוב שיקבל עליו להניח גם תפילין של רבינו תם, וירבה בלימוד תורה, ושב ורפא לו. [ויש מי שכתב שיאמר פסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" כנגד מה שבירך ברכות לבטלה בהנחת התפילין הפסולות]. ואף על פי שיש אומרים שמאחר ונאנס בדבר נחשב לו כאילו הניח תפילין כתיקנן במשך כל אותם שנים, מכל מקום אין נראה כן שיחשב לו למצוה, אלא הרי הוא בגדר מחשבה טובה שהקב"ה מצרפה למעשה. [ילקו"י תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה יב. ובמהדורת תשס"ו עמוד שג. שארית יוסף חלק א' עמוד ש'] יד מנהג חסידות לבדוק התפילין בכל שנה בחודש אלול. אמנם מעיקר הדין אין חיוב לבודקן, אפילו לאחר כמה שנים, כל שנכתבו על-ידי סופר מומחה, ונבדקו בתחלתן. ואם לא הניח תפילין אלו אלא לפעמים, ובמשך זמן רב היו מונחות בארון בלא שהניחום כלל, צריכות בדיקה בכל שלש שנים ומחצה. [ילקו"י על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה יג. שארית יוסף חלק א' עמוד שא]. טו אם מסר את התפילין לבדיקה, ונמצאו הפרשיות פסולות, אין צריך להתיר הקשר ולחזור ולקשור אחר החזרת הפרשיות בבתים, ואין לחוש בזה משום תעשה ולא מן העשוי. [ומיהו בהתרת הקשר ליכא משום מחיקת שם ה']. ויש מי שכתב שאם נמצאו פסולים מעיקרן, אחר שמחליף הפרשיות צריך להתיר הקשר ולחזור ולקשור. [מקדש מעט סי' לב, ארץ צבי סי' יג, וע"ע בשואל ומשיב רביעאה ח"א סי' נד, ובילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה יד. שארית יוסף חלק א' עמוד שא, שב]. טז קטן שהגיע לחינוך ועשה קשר של תפילין לעצמו, כשיהיה בר מצוה יתיר את הקשר ויחזור ויקשור את הקשר. אך קטן שהגדיל ונעשה לבר מצוה ואין ידוע אם הביא ב' שערות, רשאי לקשור קשרים של תפילין. וכן רשאי לכתחלה לעסוק בתיקוני הבתים של התפילין, ובלבד שידע שצריך לעשותם לשמה. [ילקו"י תפילין מהדו' תשס"ד, סי' כה הערה טו]. יז יש להזהיר מוכרי תפילין ומזוזות, שאם בא אליהם לקוח, ואומר שברצונו להשיג תפילין או מזוזות "מהודרות", לא ימכרו לו תפילין או מזוזות שנתעוררה בהן שאלה הלכתית שיש בה מחלוקת בפוסקים אם יש להכשיר או לפסול, אף שהורה בהן חכם להתיר, אלא אם כן יודיעו לו מראש על כך, כדי שלא יהיה כמקח טעות לגביו. [תשורת שי א' סי' תה, יבי"א ה' חו"מ סי' ו', שבט הלוי חלק א' סימן ז', ילקו"י הל' תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה טז, שארית יוסף חלק א' עמוד שג]. יח אם שאל מחבירו תפילין מהודרות ונגנבו ממנו, יש אומרים שחייב לשלם לו כפי ערך התפילין המהודרות. ויש אומרים שישלם לו דמי תפילין כשרות. [שואל ומשיב רביעאה ג' סי' כט, ילקו"י על תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה יז. שארית יוסף חלק א' עמוד שג]. יט יש אומרים שמצות זה א-לי ואנוהו אינה שייכת בפרשיות התפילין, אחר שהם מכוסות ואינן נראות. ויש אומרים שגם בדבר מכוסה שייך דין זה אלי ואנוהו, ולפיכך יש להזהר שיהיו הפרשיות לפי גודל הבתים, ולא יניח פרשיות קטנות בבתים גדולים, דמכלל היופי וההידור שיתמלא חלל הבתים בפרשיות. [ילקוט יוסף תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה יח. שארית יוסף חלק א' עמוד שד]. כ מי ששכח להניח תפילין יום אחד, יעשה תשובה על ביטול מצות עשה, וטוב שיבדוק התפילין שלו, וישתדל להניח גם תפילין של רבינו תם, וילמוד עמהן בסוף התפלה, ויתן צדקה כפי כוחו. [יומא פו. או"ז א' סי' קיב, ומ"ש בגנזי חיים דף קג, שצריך להתענות, הוא נגד תלמוד ערוך. וגם בל"ת לימוד תורה מכפר, וראה בילקו"י על הל' תפילין, מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה יט. שארית יוסף חלק א' עמוד שה]. כא יוצא אדם ידי חובת תפילין מן התורה אפילו לובשן פעם אחת ביום, ואינו מחוייב שיהיו התפילין עליו כל היום. [בעל הבתים הל' תפלה שער עשירי ה"ד, ריטב"א שבת קל. פמ"ג סי' לז סק"ב, ביאור הלכה ר"ס לז, ילקו"י תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הע' כ'. שארית יוסף ח"א עמ' שו]. כב אם על-ידי אמירת לשם יחוד האדם מתעורר לכוונה, טוב לומר לשם יחוד קודם הנחת התפילין, כדי שלא יהיה בבחינת מצות אנשים מלומדה. וטוב ונכון לומר בנוסח הלשם יחוד ענין הכוונה שצריכים לכוין בעת הנחת התפילין, והיינו כנגד המוח שנזכור הנסים ונפלאות שעשה עמנו השי"ת ביציאת מצרים, שהם מורים על יחודו, ולשעבד להקדוש ברוך הוא הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות. וכן נכון להוסיף בנוסח לשם יחוד, שמכוין בברכתו לפטור מה שיניח תפילין דרבינו תם. ויש ליזהר שלא לומר "ליחדא שם יו"ד ה-י בוא"ו ה-י", בקריאת אותיות השם המיוחד כהוייתם, שזה הוא בכלל הוגה את השם באותיותיו, שהוא איסור חמור. אלא יאמרו: "ליחדא שם יוד קי בואו קי". [ילקו"י תפילין סי' כה הערה כא. שארית יוסף ח"א עמוד שט]. כג מקדימין להתעטף בציצית, ואחר כך מניחין תפילין, שמעלין בקודש ואין מורידין. ועוד, שעל-ידי הציצית זוכרים את כל המצות, ונזכור לקיים מצות תפילין. [נימוק"י הל' ציצית, טור סי' כה, ילקוט יוסף תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה כב. שארית יוסף ח"א עמוד שי]. כד אפילו אם הטלית חיובה רק מדרבנן, כגון טלית שאולה לאחר ל' יום, [ששאל טלית של ד' כנפות שלא היו בה ציציות, שלאחר ל' יום מתחייב להטיל בה ציצית רק מדרבנן], צריך להקדימה לתפילין. [ילקו"י הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה כג. שאר"י א' עמוד שיג]. כה וכן אם מתעטף בטלית שאולה תוך ל' יום, [ששאל טלית של ד' כנפות שלא היו בה ציציות, והטיל בה ציציות], גם בזה יקדים הציצית ואחר כך יניח תפילין. [כה"ח סי' כה סק"ה. ילקוט יוסף הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה כד. שארית יוסף ח"א עמ' שיג]. כו המניחים כיס של תפילין יחד עם הטלית, צריכים ליזהר שלא יניחו התפילין למעלה, כדי שלא יפגעו בהם תחלה. [ש"ע סי' סכה ס"א, שו"ת דברי שלום א' סי' כה. ילקו"י על הל' תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה כה. שארית יוסף חלק א' עמוד שיד]. כז נטל טלית בידו ובירך אשר קדשנו וכו', ובטרם שאמר "להתעטף בציצית" ראה שהטלית פסולה, ותפילין מונחין לפניו, יסיים הברכה "להניח תפילין", ויניח תפילין, ואחר כך ישיג טלית כשרה ויתעטף. [ילקו"י שם סי' כה הערה כו. שארית יוסף חלק א' עמוד שיד]. כח אם טעה והניח תפילין קודם שהתעטף בציצית, אין צריך להסיר התפילין, אלא באופן כזה יתעטף בציצית אחר התפילין. [ובפרט אנו שלבושים טלית קטן]. ואם עבר ופגע תחלה בתפילין קודם שהתעטף בציצית, ועדיין לא הניחן, יש לו להניחן תחלה, ואחר כך יתעטף בציצית. ואף על פי שדעת רבותינו המקובלים שאף בכיוצא בזה יתעטף בציצית תחלה ואחר כך יניח תפילין, מכל מקום העיקר לדינא כדעת מרן השלחן ערוך, שיניח תפילין תחלה ואחר כך יתעטף בציצית. ויש מי שכתב שבאופן שעבר ונטל התפילין בידיו, יניחן בצד, ויתן דעתו לענין אחר, ואחר כך יתעטף בציצית ויניח תפילין. ולדינא לא נראה דמהני לעשות כן. [ראה בש"ע סי' כה ס"א, ובמג"א סק"א, ובביאה"ל ס"א, ובכה"ח אות ו', ובילקו"י תפילין סימן כה הערה כז. ודלא כמ"ש שארית יוסף ח"א שטו]. כט אם עבר ופגע בתפילין קודם שהתעטף בציצית, והוא נמצא בבית מדרש ומתבייש להניח תפילין קודם שמתעטף בציצית, וכגון שהוא אדם נכבד או רב קהלה, ויש כאן כבוד הבריות, באופן כזה יוכל לסמוך על הסברא המבוארת בסעיף הנ"ל, שיסיח דעתו מהתפילין, ויקרא פרשת הקרבנות, ואחר איזה זמן יתעטף בציצית ויניח התפילין. [ביאור הלכה סימן כה ס"א, ילקו"י תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה כח. שארית יוסף חלק א' עמוד שיח]. ל אם אין לו טלית כשרה להתעטף בה, וחושש שיעבור זמן תפלה, או שלא ימצא מנין אחר להתפלל בו, או שיפסיד תפלה בנץ אם ימתין לטלית, בכל אלה אין צריך להמתין לטלית, אלא מניח התפילין, דלא שייך "מעלין בקודש ואין מורידין" אלא דוקא כשהטלית והתפילין לפניו. ומכל מקום אם יודע בודאות שתוך שעה מועטת תהיה לו ציצית, ימתין מעט לציצית כדי ללובשה לפני התפילין. [כל שלא יעבור זמן תפלה או שלא יפסיד תפלה בנץ או במנין]. ואם הניח תפילין ואחר כך הביאו לו טלית להתעטף בה, יש אומרים שאין צריך להסיר התפילין בעת שמתעטף בטלית. ויש אומרים שאם היה מעוטר בתפילין והביאו לו אחר כך טלית, יסיר התפילין ויתעטף בטלית, ויחזור להניח התפילין בלי ברכה. ומעיקר ההלכה אין צריך להסיר התפילין. [רמ"א סי' כה ס"א, מג"א סק"ב, שד"ח מע' ז' כלל א דף עה, ילקו"י על הל' תפילין הערה כט. שארית יוסף חלק א' עמ' שיח]. לא מי שאין ידו משגת לקנות ציצית ותפילין, יעדיף לקנות תפילין. וכל שכן אם יש אפשרות לקנות טלית מהודרת או תפילין מהודרות, שיש לו להעדיף לקנות תפילין מהודרות. אולם אם מוצא תפילין בהשאלה יקנה ציצית, וכל זה דוקא אם לבו בטוח שיוכל לשאול תפילין בכל יום, ולא יבטל ממצות תפילין בשום זמן, דאם לא כן נמצא בטל ממצות תפילין שהיא קודמת למצות ציצית. ואפילו אם אינו יכול לקנות כי אם תפלה של יד בלבד, או של ראש, הם קודמים לציצית. ואם יש לו מעות לקנות תפילין של יד או של ראש, יש אומרים שיעדיף לקנות תפילין של יד, וכשיהיו לו מעות יקנה של ראש. ויש אומרים שיקדים לקנות של ראש תחלה. [עולת תמיד, משנ"ב סק"ב, פחד יצחק אות צ', כה"ח אות ג', שאגת אריה סי' נא, ילקו"י מהדו' תשס"ד סי' כה הערה ל'. שארית יוסף ח"א עמוד שיט]. לב אם היה צריך לתפילין ולמזוזה, ואין ידו משגת לקנות שניהם, תפילין קודמים. ואמנם אם אפשר לו שישאיל כל יום תפילין, מזוזה קודמת. [דתפילין חובת גברא, ומזוזה חובה רק אם יש לו בית. וראה בירושלמי סוף מגילה, ש"ע סי' לח סי"ב, רמ"א יו"ד סי' רפה ס"א, מג"א סי' לח ס"ק טו, ילקו"י תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה לא, ושובע שמחות א' מהדו"ב, תשס"ה, עמ' תקכח]. לג אם יש לו תפילין של רש"י, ורוצה לקנות תפילין של רבינו תם במקום טלית, ואין לו אפשרות כספית לקנות גם טלית וגם תפילין דרבינו תם, יש לו להעדיף לקנות תפילין דרבינו תם, ויקח טלית בשאלה מאחרים, כשיכול להשיג טלית בכל יום בבית כנסת. [ילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה לב. שארית יוסף חלק א' עמוד שכא]. לד מי שהשיג טלית ותפילין רגע אחד קודם הלילה, ולא יכול לעשות שניהם מבעוד יום, נראה ודאי שיקדים תפילין לטלית שהיא חובת גברא. [שו"ת מנחת דוד סימן כה]. לה מי שאין לו ציצית ותפילין יש אומרים שאינו מחוייב לחזר על הפתחים כדי שיהיה לו מעות לקנות ציצית ותפילין, ומכל מקום טוב שימחל על כבודו ויחזר על הפתחים בשביל תפילין, ומצוה ליתן לו. ומיהו אף דאינו מחוייב לחזר על הפתחים כדי שיהיה לו מעות לקנות תפילין, מכל מקום בודאי שחייב לבקש מאחרים תפילין בהשאלה, כדי שלא יבטל מעליו מצות תפילין יום אחד. [יד שאול יו"ד סי' רמ סק"ז, ביאור, הלכה סי' תרנו, אבני נזר או"ח סי' תקא, מהר"ם שיק או"ח סי' שלא, אגרות משה ח"ד או"ח סי' ד', ילקו"י תפילין סימן כה הערה לד. שארית יוסף חלק א' עמוד שכא]. לו הרא"ש היה מסדר את ברכות השחר עד ברכת עוטר ישראל בתפארה, ואז היה מניח תפילין, ומברך עוטר ישראל בתפארה, שהרי התפילין נקראו פאר, שנאמר פארך חבוש עליך, והתפילין הם עדות שהשכינה שורה על ישראל, שנאמר: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ואחר שהניח תפילין סיים שאר הברכות. ויש שמניחים תפילין קודם ברכות השחר, וממשמשים בתפילין בעת ברכת עוטר ישראל בתפארה. ומנהגינו על פי האר"י ז"ל לברך בתחלה את כל ברכות השחר וברכות התורה, ואחר כך מתעטפים בציצית ומניחים תפילין. [ילקו"י שם סי' כה הערה לה. שארית יוסף חלק א' עמוד שכב]. לז מי שיש בידו אפשרות לבוא לבית הכנסת מעשרה ראשונים, ואם יתעטף בטלית ויניח תפילין בביתו לא יוכל להיות מעשרה ראשונים, עדיף לבוא לבית הכנסת כשהוא מעוטר בטלית ותפילין, מאשר להיות מעשרה ראשונים. [זוה"ק פרשת ואתחנן דף רסה. ילקו"י על הלכות תפילין סי' כה הערה לו]. לח צריך שיהיו התפילין עליו בשעה שקורא קריאת שמע ומתפלל. ולכתחלה יניחן קודם פרשת העקדה, כדי שיהיו עליו גם בשעת קריאת שמע דקרבנות. אמנם מעיקר הדין מותר לקרוא פסוק שמע דקרבנות בלי תפילין. [ילקו"י שם הערה לז. שארית יוסף א' עמוד שכג]. לט וכן בשעה שקורא שנים מקרא ואחד תרגום פרשת קדש לי, או והיה כי יביאך, או והיה אם שמוע, אין צריך שיהיו עליו תפילין, ולא הוי בכלל מעיד עדות שקר בעצמו. [כיון שאומר כן דרך לימוד, בנין עולם סי' ל']. [ילקו"י שם סי' כה הערה לח. שארית יוסף א' עמוד שכג] מ המתאחרים לקום בבוקר, וממהרים לקרוא קריאת שמע בלא תפילין, מחשש שיעבור זמן קריאת שמע, יכולים לעשות כן, ואין בזה משום כל הקורא קריאת שמע בלי תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, אחר שבדעתו להניח תפילין אחר כך. ובלבד שיהיה בדעתו לקרוא שוב לאחר זמן קריאת שמע עם התפילין. ומכל מקום אם יש לו עדיין קצת שהות לזמן קריאת שמע, עדיף שיניח תפילין תחלה, ואחר כך יקרא קריאת שמע, כיון שאומר הפסוק וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. אך אין זה חובה מן הדין. ולכן אם חושש שעל ידי שיניח תפילין ויקרא קריאת שמע יתאחר מלבוא לבית הכנסת, יכול לסמוך על דעת האחרונים שסוברים שכל שאינו עושה כן מחמת זלזול ופריקת עול מצות תפילין, וגם מניח תפילין אחר כך בו ביום, אין בזה משום מעיד עדות שקר בעצמו. מאחר שבדעתו לומר קריאת שמע אחר כך עם תפילין. [מג"א סי' סו ס"ק יב, ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה לט. שארית יוסף חלק א' עמוד שכה]. מא מי שאין לו תפילין עתה, ולפניו תפלה בצבור, ואם ימתין עד שיביאו לו תפילין לא ימצא מנין להתפלל בו, אם הוא רגיל לכוין בתפלתו מתחלתה ועד סופה, עדיף שימתין עד שיגיעו אליו התפילין אף שיצטרך להתפלל ביחידות. ובלבד שלא יעבור זמן תפלה. אבל אם אינו רגיל לכוין בתפלתו [פירוש המלים] או שיש חשש שעל-ידי ההמתנה יעבור זמן תפלה, עדיף שיתפלל עם הצבור בלי תפילין, ויניח תפילין במשך היום כאשר יגיעו לידיו, ויחזור לקרוא עם התפילין קריאת שמע, כדי שלא יהיה מעיד עדות שקר בעצמו. ואמנם אם אין לו תפילין והצבור מתפללין, ויכול ליקח תפילין של אחר בהשאלה, מוטב להתפלל עם הצבור בתפילין של אחר, מלהמתין לתפילין שלו ולהתפלל ביחידות. ובלבד שהתפילין של ראש יהיו מונחים במקומן כדת. [ילקו"י שם הע' מ'. שאר"י א' עמ' שכה]. מב מי שיש לו תפילין ומתפלל עם הצבור, אך הצבור מאחרים זמן קריאת שמע, יקדים לקרוא קריאת שמע ביחידות. וגם מי שאין לו תפילין ומתפלל עם הצבור מפני שאינו רגיל לכוין, ומניחן אחר כך במשך היום, אם חושש שיעבור זמן קריאת שמע יקרא קריאת שמע בלי תפילין, ואין לו לחשוש משום כל הקורא קריאת שמע בלי תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, מאחר ובמשך היום קורא קריאת שמע עם תפילין. ואף אם יודע שלא יהיו לו תפילין במשך היום מחמת אונס, אפילו הכי לא יבטל מצות קריאת שמע בשביל שקורא בלא תפילין. [האלף לך שלמה סי' מז. נודע ביהודה מהדו"ק סימן ג', ילקו"י על תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה מא. שארית יוסף חלק א' עמוד שכו]. מג מי שאין לו תפילין של רש"י, ויש לו תפילין של רבינו תם, ואם ימתין עד שיגיעו לידיו תפילין של רש"י, יעבור זמן תפלה, או שלא ימצא מנין אחר, יניח תפילין של ר"ת בלי ברכה, ויתפלל עם הצבור, ויתן בדעתו להשיג במשך היום תפילין של רש"י כדי להניחן [בברכה] ולקרוא בהם קריאת שמע. [ילקו"י תפילין, סי' כה הערה מב. שאר"י א' עמ' שכז]. מד מי שיש לו תפילין של יד של רש"י, ותפילין של ראש של רבינו תם, [או להיפך], ואינו יכול לשאול מחבירו תפילין של ראש של רש"י, יניחן, כדי שיוכל להתפלל עם הצבור עם תפילין, ויתן בדעתו במשך היום להשיג תפילין של ראש של רש"י, ולהניחם בברכת על מצות תפילין. ואם ממילא אין לפניו תפלה בצבור ויכול להמתין עד שישיג תפילין של ראש של רש"י ולא יעבור זמן תפלה, עדיף שימתין ויתפלל עם תפילין של ראש של רש"י. [ילקו"י הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה מג. שארית יוסף ח"א עמ' שכח]. מה כיון שמפורש בתורה טעמה של מצות תפילין, "למען תהיה תורת ה' בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים", הרי שלא תושג המטרה של מצוה זו בעשייתה בלא כוונה, ולכן יש לכוין בהנחתם לשם מצות תפילין, ושציונו הקדוש ברוך הוא להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, וישעבד להקדוש ברוך הוא הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות. ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו. ובדיעבד אם כיון רק לשם מצוה בלבד, יצא. [טוש"ע סי' כה ס"ה, ב"ח סי' ח' וסי' תרכה, משנ"ב ס"ק טו, ילקו"י תפילין מהדו' תשס"ד, סי' כה הערה מד. שארית יוסף ח"א עמ' שכט]. מו יניח תפילין של יד תחלה ואחר כך של ראש, דכתיב וקשרתם לאות על ידך, ואחר כך והיו לטוטפות בין עיניך. [ואם הקדים והניח של ראש, אין צריך להסירן, אלא יניח תפילין של יד בלי להסיר את התפילין של ראש, וראה להלן סעיף נ']. [גמ' מנחות לו. טוש"ע סי' כה ס"ד, ילקו"י תפילין סי' כה הע' מה. שאר"י א' עמ' של]. מז נוסח הברכה "אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין". ואף שכתוב בתורה וקשרתם, אין מברכים בלשון קשירה, אלא בלשון להניח תפילין, שהרי עיקר המצוה הוא שיהיו התפילין מונחים עליו. [ילקו"י תפילין תשס"ד, סי' כה הערה מו. שארית יוסף ח"א עמוד של]. מח אם טעה ובירך על תפילין של יד על מצות תפילין, או שבירך על הנחת תפילין, אם נזכר תוך כדי דיבור יתקן ויאמר להניח תפילין, ואם עבר זמן של תוך כדי דיבור, לא יחזור לברך. [ילקו"י הלכות תפילין מהדו' תשס"ד, סי' כה הערה מז. שארית יוסף ח"א עמוד שלא]. מט יברך להניח בקמ"ץ תחת הה"א, ולא בפתח ובדגש. וידגיש את הלמ"ד שבתיבת תפילין. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה מח. שארית יוסף ח"א עמוד שלא]. נ אם פגע בשל ראש תחלה, צריך להעביר על אותה מצוה, ויניח של יד תחלה ואחר כך של ראש. והנותן את התפילין לתוך תיק, אם הוא תיק צר, יתן את התפילה של ראש תחלה, ועליה יתן את התפילה של יד, כדי שלמחרת יפגע בשל יד תחלה. ואם הוא תיק רחב, יתן את של יד בצד ימין, ושל ראש בצד שמאל, כדי שלמחרת בעת שלוקח את התפילין להניחן, יפגע תחלה בשל יד המונח בצד ימין שכנגד העומד. [ילקו"י תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה מט. שארית יוסף חלק א' עמ' שלב]. נא אם היתה לפניו רק תפילה של ראש, והניחה, ואחר כך נזדמן לו תפלה של יד, אין צריך לחלוץ את התפילה של ראש ולהניחה אחר שיניח תפילה של יד, אלא יניח מיד תפילה של יד ודיו. וכן אם היו לפניו גם תפילה של יד וגם תפלה של ראש, וטעה או הזיד והניח תפילה של ראש תחלה, אין צריך שיחלוץ תפילה של ראש בעת שמניח התפילה של יד. [ילקו"י על הל' תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה נ'. שארית יוסף חלק א' עמוד שלג]. נב צריך לברך על תפילין של יד לאחר הנחתן על הקיבורת (היינו בשר תפוח) של זרועו, קודם קשירתן והידוקן, שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, וקשירתן והידוקן זו היא עשייתן. [ילקו"י מהדורת תשס"ד, הלכות תפילין סי' כה הערה נא. שארית יוסף ח"א עמ' שלה]. נג אם שכח ולא בירך על התפילין, כל עוד התפילין עליו ימשמש בהן ויברך עליהן "להניח תפילין", שכל מצוה שעשייתה נמשכת, כגון לבישת טלית והנחת תפילין וישיבה בסוכה, אם לא בירך עובר לעשייתה, רשאי לברך גם לאחר מכן. [עיין רמב"ם פרק י"א מברכות ה"ה. ילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה נב, שארית יוסף ח"א שלו]. נד לא יברך כי אם ברכה אחת לשתיהם, שברכת להניח תפילין על תפילין של יד פוטרת גם תפילין של ראש. אולם האשכנזים מברכים על תפילין של ראש על מצות תפילין, ונהגו לברך ברכה זו בלחש. ואחר הנחת תפילין של ראש והידוקן על הראש, אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ומכל מקום אם ספרדי שמע ברכה זו מאשכנזי, נכון שיהרהר אמן בלבו, ולא יענה אמן בפיו. [ילקו"י שם סי' כה הערה נג. שאר"י א' עמוד שלז]. נה אסור להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש. ולכתחלה אסור להפסיק אפילו לצורך התפילין. ואם שח לצורך התפילין, אינו חוזר ומברך. אך אם הפסיק בדיבור שלא לצורך התפילין, מברך על תפילין של ראש "על מצות תפילין". ויזהר לברך כשיש כיסוי על ראשו. [ילקוט יוסף הל' תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה נד. שאר"י ח"א עמוד שלט]. נו מי שהניח תפילין של יד וקודם שיניח תפילין של ראש נכנס לחדר אביו או רבו, אסור לו להפסיק לומר להם שלום. [שאם יפסיק יצטרך לברך על של ראש, וגורם לברכה שא"צ. ואפילו הקדימו לו שלום, לא יענה, ילקו"י תפילין סי' כה הערה נה. שארית יוסף חלק א' עמוד שמא]. נז מי שהניח תפילין של יד וקודם שהניח תפילין של ראש נסתפק אם בירך על התפילין של יד או לא, לדידן דקיימא לן כדעת מרן השלחן ערוך שאין מברכים על תפילין של ראש, אלא אם שח בין תפילין של יד לתפילין של ראש, לא יברך על תפילין של ראש גם בכהאי גוונא. [ילקו"י על הל' תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה נו, שארית יוסף ח"א עמוד שמא]. נח השומע קדיש או קדושה בין תפילין של יד לתפילין של ראש [של רש"י], לא יפסיק לענות, אלא שומע ושותק ומכוין למה שאומרים. וכל שכן שאין לענות עם הצבור ה' מלך [כי בלאו הכי אין צריך להפסיק ולומר ה' מלך עם הצבור]. אולם אם עבר והפסיק וענה לקדיש או קדושה, אינו צריך לברך ברכת על מצות תפילין על תפילין של ראש. [הרא"ש, ילקו"י על הל' תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה נז, עמוד קיג, שארית יוסף חלק א' עמוד שמב]. נט מי שבירך להניח תפילין על תפילין של יד, וטרם שהידק את הרצועה על ידו שמע קדיש וענה אמן, יש אומרים שיחזור לברך, דדוקא בין תפילין של יד לתפילין של ראש אם ענה אמן לא יברך שוב, אבל בין ברכה למצוה לכולי עלמא צריך לחזור ולברך, ויש חולקים ואומרים שאינו חוזר ומברך. אחר שלא הפסיק בג' תיבות. והעיקר לדינא שגם הפסק בתיבה אחת חשיב הפסק. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה נח]. ס אם אחר שבירך להניח תפילין, שמע שמתקרבים לומר קדיש או קדושה, ואם יכרוך שבע הכריכות על הזרוע לא יספיק להניח גם תפילין של ראש ולענות אחר כך קדיש או קדושה, רשאי שלא לכרוך הכריכות, אלא יהדק התפילין של יד בזרוע, וימהר להניח תפילין של ראש ואז יענה קדיש או קדושה, ואחר כך ישלים לעשות שבע הכריכות על הזרוע כנהוג. [ילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה נט, שארית יוסף ח"א עמ' שמו]. סא מי ששמע מחבירו ברכת להניח תפילין, ונתכוין לצאת ידי חובה בברכתו, ומניח גם הוא תפילין, ושמע קדיש או קדושה, אין לו לענות אמן, שדינו כאילו הוא בעצמו בירך. ומי ששמע ברכת התפלין ונתכוין לצאת ידי חובה, ואחר כך המברך סח בין תפלה לתפלה, אין השומע צריך לברך על תפלין של ראש, כיון שהוא לא הפסיק בדיבור. [כן כתב מאמר מרדכי. וע' בילקו"י על הלכות תפילין מהדו' תשס"ד, סי' כה הערה ס'. שאר"י ח"א עמ' שמו]. סב אף על פי שמצוה מן המובחר שכאשר כמה בני אדם מניחין תפילין ביחד בבית הכנסת, אחד מברך לכולם ברכת להניח תפילין, מכל מקום לא נהגו כן, אלא כל אחד מברך לעצמו, מאחר שאין הכל בקיאים לצאת ולהוציא, ושאני מברכת הקידוש וההבדלה שרגילין לכוין לצאת ולהוציא. [ילקו"י הלכות תפילין מהדו' תשס"ד, סי' כה הערה סא]. סג יש אומרים שהשומע ברכת תפילין מחבירו, והוא נמצא בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש, יענה אמן אחריו, שכיון שהוא מענין התפילין הוי כדין גביל לתורי שאינו נחשב הפסק. ויש חולקים וסוברים שלא יענה אפילו אמן של ברכת תפילין, שגם זה נחשב הפסק. ושב ואל תעשה עדיף. ואם ענה אמן אינו צריך לחזור ולברך על תפילין של ראש. אבל אם דיבר תיבה אחת בין ברכת להניח תפילין להנחה, חוזר ומברך להניח תפילין, דאף שלא הפסיק בג' תיבות, מכל מקום הוי הפסק. [שערי תשובה סי' כה סק"ז, בהגהות שואל ומשיב כאן, בשו"ת דבר שמואל סי' קמב, בהג' רעק"א סי' כה ס"ט, ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה סב, שארית יוסף חלק א' עמ' שמז]. סד לכתחלה אין להפסיק בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש אפילו בשתיקה בלבד. וכל שכן שאין להפסיק באיזה מעשה, כגון נתינת מטבע לחבירו, או אפילו צדקה לעני, כי מעשה נחשב כמו דיבור שהוא הפסק. ומכל מקום בדיעבד אם הפסיק במעשה בין תפילין של יד לתפילין של ראש, באין אומר ואין דברים, אינו צריך לברך על תפילין של ראש. ולכתחלה יש להזהר גם שלא ללכת ארבע אמות בין הנחת תפילה של יד לתפילה של ראש. [ילקו"י תפילין סי' כה הע' סג. שאר"י א עמ' שמח]. סה לפיכך אין להוריד את שרוול החולצה כדי לכסות את זרועו בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אלא יעשה כן לאחר הנחת תפילין של ראש. שמעיקר הדין אין צריך לכסות את התפילין של יד בבגדו. [כן כתב בעובר אורח הנספח לארחות חיים ספינקא. וכיו"ב באגרות משה ח"ד או"ח סי' י'. וכ"ה בילקוט יוסף תפילין, תשס"ד, סי' כה הערה סד. שאר"י א' עמ' שמח]. סו לכתחלה יש להחמיר שלא ירמוז בידו לחבירו בין תפילין של יד לתפילין של ראש, כדי שתהיה הויה אחת לשתיהן. ולצורך מצוה, כגון שרומז לעני שימתין לו כדי שיתן לו צדקה וכדומה, יש להקל. [ילקו"י תפילין סי' כה הערה סה. שארית יוסף חלק א' עמוד שנ]. סז אם אינו יודע את מדת הרצועה אם מתאימה למדת ראשו, לכתחילה ראוי שימדוד ויתקן את הקשר ויתאימה למדת ראשו קודם ברכת להניח תפילין. ואם כשבא להניח תפילין של ראש ראה שאין הרצועה של ראש כפי מדת ראשו, וצריך לפתוח את הקשר כדי להקטין או להגדיל את הרצועה כמדת ראשו, אין זה חשיב כהפסק. [דאף שההפסק הוא לצורך התפילין, הא גם בגביל לתורי לא שרינן לכתחלה. ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה סו. שאר"י ח"א עמוד שנב]. סח מי שטעה והתחיל לברך על תפילין של ראש, [לדידן שאין אנו מברכים על תפילין של ראש], ונזכר אחר שאמר ברוך אתה ה', לא יסיים למדני חוקיך, אלא יסיים אמ"ה אשר קדשנו וכו' על מצות תפילין. [ילקו"י תפילין תשס"ד, סי' כה הערה סז. שארית יוסף ח"א עמוד שנב] סט מנהגינו על פי הקבלה להניח תפילין של יד מיושב, ותפילין של ראש מעומד. ומנהג האשכנזים להניח בין תפילין של יד בין תפילין של ראש מעומד. [ילקו"י על תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה סח, שאר"י חלק א' עמ' שנב]. ע ספרדי המתפלל אצל אשכנזים, יניח תפילין כנזכר, אף שהאשכנזים מניחין גם תפילין של יד מעומד. ואין בזה משום לא תתגודדו. וכן בחור הלומד בישיבה שרוב התלמידים בה הם אשכנזים, עליו לנהוג כמנהג בני עדתו. [דבחילוקי מנהגים ליכא לא תתגודדו, יבמות יג: מאירי שם יד. ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה סט, שארית יוסף חלק א' שנג]. עא ומכל מקום אין הנחת תפילין של יד מיושב לעיכובא, ולכן אם אין לו אפשרות לשבת, כגון שאין שם כסא וכדומה, יניחן מעומד. וכן הנחת תפילין של ראש מעומד אינה לעיכובא, ולכן חולה שאינו יכול להניח תפילין של ראש מעומד, יניחן מיושב. ואם גם זה אינו יכול, יכול להניחן אף כשהוא שוכב. [דבלא"ה כתב הרמ"א דנהגו להניח תפילין של יד מעומד, ושעת הדחק כדיעבד דמי, ילקו"י הלכות תפילין סי' כה הערה ע', שאר"י ח"א עמוד שנד]. עב אף שמן הדין היה ראוי לעמוד בעת שמברך להניח תפילין, מכל מקום המנהג על פי הסוד לברך מיושב. [ע' פתח הדביר, ובמג"א סק"כ, ובמ"ש עליו במור וקציעה (סי' ח'), ובילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה עא, ובשארית יוסף חלק א' עמוד שנד]. עג בעת שכורך הרצועה על האצבע, טוב שיכרכנה כשהוא עומד. [א"ר. פרי עץ חיים. ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה עב. שארית יוסף חלק א' עמוד שנד]. עד יש נוהגים לכסות את זרועם בטלית בשעת הנחת תפילין של יד, והוא על דרך הסוד. ויש שנתנו טעם לזה משום דכתיב והיה לך לאות על ידך, לך לאות ולא לאחרים לאות. אולם כבר נתבאר שמן הדין אין צריך לכסות את התפילין של יד. והיכא דאפשר טוב לנהוג כדברי המקובלים. [ילקו"י תפילין תשס"ד, סי' כה הערה עג, שארית יוסף חלק א' עמוד שנד]. עה תפילין של ראש על פי הפשט טוב שיהיו גלויים ונראים, שהרי נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ובגמרא ביארו פסוק זה על תפילין של ראש. ולכן יזהר שלא לכסות תפילין של ראש לגמרי בטלית. אולם יש מרבותינו המקובלים הסוברים שנכון לכסות התפילין לגמרי בטלית, כי די בכך שרואים שם בליטה של התפילין. [שער הכוונות דף ו: פרי עץ חיים (שער התפילין פרק יא), ילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה עד. שארית יוסף חלק א' עמו' שנה]. עו מנהגינו לכרוך שבע כריכות שלימות על היד, ואחר כך מניחין תפילין של ראש. ואחר כך כורכים את הרצועה על האצבע וכו', ואף שדעת מרן השלחן ערוך שמן הראוי להניח של ראש קודם שיכרוך הרצועה סביב זרועו, שהרי ברכת להניח תפילין באה לפטור גם את התפילין של ראש, וצריך להסמיך הנחת תפילין של ראש להנחת תפילין של יד, מכל מקום כבר פשט המנהג בכל המקומות לכרוך הרצועה על זרועו, ואחר כך מניחין של ראש. כי גם הכריכות הללו הם מכלל המצוה. ועוד, שאין הקשר יציב בלעדיהן, ונמצא שהכריכות הן השלמת המצוה. ורק אם על ידי זה שיכרוך יפסיד עניית קדיש וקדושה, יש להעדיף ענייתם מכריכת ז' כריכות. [הרא"ש בתשובה (כלל ג' סי' ב). ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה עה. שארית יוסף חלק א' עמ' שנו]. עז מנהגינו שתהיה רצועת התפילין של יד נכרכת כלפי חוץ, וכורך שבע כריכות שלימות מלבד הכריכה הראשונה, ואין הכריכה הראשונה נחשבת בכלל הכריכות, מפני שאינה שלימה. ויש מהאשכנזים שנוהגים לכרוך רצועת התפילין של יד כלפי גופו, מחוץ ליד, אל היד, ומחשיבים גם את הכריכה הראשונה בכלל שבע הכריכות. [ש"ע סי' כה ס"ח. שעה"כ (דרוש ה' דתפילין), ילקו"י הלכות תפילין תשס"ד, סי' כה הערה עו. שאר"י ח"א עמ' שנז]. עח יש נוהגים לכרוך את הרצועה סביב הבית, על התיתורא, ולהדק את היו"ד של התפילין לבית, ויש שכורכים על הקיבורת שלש כריכות בצורת שי"ן, ויש שלא נהגו בכל זה, אלא מיד אחר ברכת להניח תפילין והידוק הקשר, מעבירין את הרצועה למטה מן המרפק, וכורכים על הזרוע. [ילקו"י הלכות תפילין שם סי' כה הערה עז . שארית יוסף ח"א עמ' שנט]. עט אחר שסיים לכרוך על הזרוע, מעביר הרצועה בין האצבעות, ומניח תפילין של ראש, ומעביר את הרצועות על כתפיו משני הצדדים, אחת מימין ואחת משמאל, ואחר כך כורך שלש כריכות על אצבע צרדה, שהיא האצבע האמצעית. וכורך תחלה כריכה אחת על הפרק האמצעי של האצבע, ואחר כך כורך שתי כריכות על הפרק התחתון, ולאחר כך מעביר הרצועה בין צרדה לאצבע, ומעביר על גב היד, וכורך על כף ידו. ויש נוהגים שמיד אחר הכריכות על האצבע מחזירים הרצועה על גב היד וכורכים על כף היד, ואינם מעבירים הרצועה פעמיים בין האצבעות, אלא פעם אחת באופן שיראה כאות ד'. וכל אחד יעשה כמנהגו. [מנחות לה: שלחן ערוך סימן כה סעיף ח'. רמב"ם פרק ח' מתפילין הלכה י"ב, מחזיק ברכה ס"ס כז. ילקו"י על תפילין סי' כה הערה עח. שארית יוסף חלק א' עמ' שס]. פ מי שאין לו האצבע שכורכין עליה ג' הכריכות הנז', יכרוך על אצבע השניה הסמוכה לגודל, ויהיה זה לזכר בעלמא, דאם לא יועיל אינו מפסיד בזה כלום. [ילקו"י שם הערה עט]. פא צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ, ויזהר שלא יתהפכו, בין בשל יד ובין בשל ראש. וכל זה ברצועה המקיפה את הראש ואת הקיבורת, אבל מה שמשלשל הרצועות של ראש, וכן מה שכורך בשל יד, אין להקפיד בזה אם נתהפכו. ומכל מקום ראוי להזהר לכתחלה גם בזה, משום נוי מצוה, ולכן יש נוהגים לתחוב את הרצועות של ראש לתוך החגורה, או באבנט, שלא יתהפכו הרצועות ויקיים בעצמו זה אלי ואנוהו. אך אין בזה חיוב מעיקר הדין. [מנחות לה: הרא"ש. הרמב"ם פרק ג'. ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה פ'. שארית יוסף חלק א' עמוד שסא]. פב אם מצא שהרצועה של ראש הפוכה במקום היקף הקשר, או של יד סביב הקיבורת, וכך היה גם בעת ההנחה, לא קיים מצות תפילין, וצריך לחזור ולהניח תפילין. ואם בשעת ההנחה היתה הרצועה כתקנה, ואפילו אם רק בחלק משעת ההנחה היתה זמן מה כתקנה, אינו צריך לחזור ולהניח תפילין. ולענין הברכה יש אומרים שחוזר גם לברך, ויש חולקים שאינו חוזר ומברך. ואם לא חזר להניח תפילין, יש אומרים שצריך להתענות [גם על הברכה לבטלה], ויש שכתבו שאין מתענים על אי קיום המצוה, אלא באופן שהופך הרצועה בכוונה וברצון. ועל כל פנים אם הוא בן תורה שהתענית תפריע לו בלימודו, או מי שקובע עתים לתורה והתענית תפריע לו בלימוד התורה, יפדה התענית בצדקה כפי יכולתו. [ילקו"י שם]. פג ישלשל הרצועות של תפילין של ראש שיהיו תלויים לפניו, ויגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט. [ילקוט יוסף הלכות תפילין סימן כה הערה פב. שארית יוסף חלק א' עמוד שסב]. פד בשעת הברכה וההנחה של תפילין של יד, יש לדקדק להסיר הקופסא שעל התפילין, באופן שתהיה התפלה מגולה, שמשום כבוד המצוה וחיבתה בודאי שצריך שגם התפלה של יד תהיה כמו שהיא במתכונתה בלי שום כיסוי, ורק אחרי הנחת התפילין יש לסמוך להקל בהנחת הכיסוי כדי שלא יתקלקל הריבוע של התפלה מפני דוחק השרוול שעליה. [אך מנהג מרן אאמו"ר שליט"א שלא ליתן הכיסוי על התפילין כלל]. [תוס' מנחות לה. הרא"ש הל' תפילין סי' ז'. ילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כה הערה פג. שארית יוסף ח"א עמוד שסג]. פה המברך על התפילין והניחן, ואחר כך מצא תפילין אחרות מהודרות יותר, ורוצה להחליף התפילין שעליו בתפילין המהודרות, אינו צריך לחזור ולברך על האחרות. ואף על פי שהמחליף טליתו דעת רבים וכן שלמים שצריך לברך על הטלית האחרת, מכל מקום יש לחלק בזה בין טלית לתפילין. [ילקו"י שם סי' כה הערה פד. שארית יוסף ח"א עמ' שסד]. פו אם נפסקה הרצועה בעת שהניח התפילין, והוכרח להחליפן בתפילין אחרות, שעדיין לא חלה הברכה שבירך על התפילין הראשונות, צריך לחזור ולברך שנית. [ילקו"י תפילין סי' כה הערה פה. שאר"י ח"א עמו' שסה]. פז אם מניח תפילין כמה פעמים ביום, צריך לברך עליהם בכל פעם. וכן אם חלץ התפילין כדי להכנס לבית הכסא, אפילו היה בדעתו לחזור להניחן מיד כשיצא מבית הכסא, חוזר ומברך עליהם כשחוזר להניחן. שמכיון שאין בית הכסא מקום הראוי להיות בו עם התפילין, נחשב הדבר להפסק, ואפילו בזמן מועט. ואפילו היה בית הכסא קרוב אליו, צריך לברך על התפילין. [ואף שיש חולקים בזה, מכל מקום איכא ספק ספיקא, ובמקום מצוה דאורייתא סמכינן שפיר על ספק ספיקא לברך]. [ילקו"י שם סי' כה הערה פו. שאר"י ח"א עמ' שסה]. פח אם נשמטו התפילין ממקומם בשעת התפלה, והחזירם למקומם, אין צריך לחזור ולברך, שהרי מן הסתם אין אדם מסיח דעתו מהתפילין בשעת התפלה, והדבר נחשב כמי שחולץ התפילין על דעת לחזור וללובשן, שאינו מברך. [טוש"ע ס"ס כה. באר היטב שם. משנ"ב סי' כה ס"ק מד. ילקו"י הלכות תפילין תשס"ד, סי' כה הערה פז. שארית יוסף חלק א' עמוד שסז]. פט יש אומרים שצריך שהתפילין יהיו שלו, שהרי נאמר בפסוק, מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן "לכם", וסמיך ליה וקשרתם אותם. אולם לדינא אין צריך שיהיו התפילין שלו, ולכולי עלמא אם קנה תפילין ועדיין לא שילם עליהם, יכול להניחן ולברך עליהם. [שו"ת מהר"י ווייל (סי' קצא). ילקו"י הלכות תפילין, סי' כה הערה פח. שארית יוסף חלק א' עמוד שסח]. צ וכן השואל תפילין מחבירו ומניחן, מברך עליהם. אבל אין לברך על תפילין גזולות. ונכון שלא לקחת תפילין של אחרים בלי רשותו, שיש הרבה שאינם מעונינים שהתפילין שלהם יהיו מונחים על אחרים. וגם יש המקפידים שלא יפגמו בבתים על-ידי שריטה, או שפשוף הריבוע, או שיניחום בלי מחשבה טהורה, וכדומה. [ארחות חיים בשם העיטור. ש"ע ס"ס כה. ציץ אליעזר חי"ב סי' ז'. ילקו"י הלכות תפילין תשס"ד, סי' כה הערה פט. שאר"י ח"א עמו' שסט]. צא יש מי שכתב שבתפילין צריך שיהיה קשר של קיימא, ולדבריו אותן המניחין תפילין של אחרים ומשנים הקשר לפי מדת ראשם, לאו שפיר עבדי, שהרי הבעלים בודאי ישנו שוב את הקשר לפי מדת ראשם, ונמצא שהראשון לא היה קשר של קיימא ולא יצא ידי חובה. ויש חולקים וסוברים דכל ששינה את הקשר לפי מדתו, אין לחוש בזה, שאין צריך שיהיה קשר של קיימא. אלא שצריך ליזהר שלפעמים הקשר אינו לפי מדת ראשו ומתעצל לתקנו או שהבעלים מקפידים אם יתקנו, ואז התפילין מונחים עליו שלא לפי מדת ראשו, ואינו יוצא ידי חובה. ולכן צריך ליזהר בזה. [וצריך לבקש רשות מהבעלים לשנות את הקשר, אחר שרבים מקפידים בזה]. [ילקו"י על תפילין סי' כה הערה צ]. צב נתן תפילין לחבירו במתנה על מנת להחזיר, ואמר לו יהא שלך רק לצאת בהם ידי חובה. לכולי עלמא מברך עליהם, אפילו לסברת האומרים דבעינן בתפילין לכם. [ילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה צא. שארית יוסף חלק א' עמוד שע]. צג גוי שמצא תפילין של ישראל, והביאם לישראל, יש מי שאומר שיכול הישראל להניחן בברכה, ואין לחוש שמא הגוי החליף את הפרשיות בדברים אחרים. [ש"ע חו"מ רסז סכ"א. ילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה צב. שארית יוסף חלק א' עמוד שעא]. צד אם לא לבש טלית ולא הניח תפילין והתחיל ברוך שאמר, יפסיק בין פרק לפרק, ויניחן ויברך עליהם. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה צג] צה מי שלא היו לו טלית ותפילין, והתחיל להתפלל עם הצבור, ובאמצע ברכות קריאת שמע הביאו לו טלית ותפילין, יתעטף בציצית ויניח תפילין בבין הפרקים ויברך עליהן, ואין לחוש בזה משום הפסק. ואם התחיל בפרשת ויאמר, ואחר כך הובאו לפניו טלית ותפילין, הואיל ובסוף פרשת ציצית אינו רשאי להפסיק אלא כמו באמצע הפרק לפיכך לא יפסיק בברכה, אלא לובש הטלית ומניח התפילין בלא ברכה, ולאחר תפלת שמונה עשרה ימשמש בהן ויברך עליהן. ואם לא הובאו לפניו אלא לאחר שחתם גאל ישראל, מניח תפילין בלא ברכה, ומיד יתחיל להתפלל כדי לסמוך גאולה לתפלה, ולאחר התפלה יתעטף בציצית וימשמש בתפילין ויברך עליהן. ואילו לעטיפת הטלית בין גאולה להתפלה לא יפסיק כלל, אפילו בלא ברכה. וכל זה לספרדים ובני עדות המזרח שהולכים בעקבות הוראות מרן השלחן ערוך, אבל האשכנזים נוהגים על פי הרמ"א, שאם הובאו הטלית והתפילין באמצע ברכות קריאת שמע, מברכים על התפילין בבין הפרקים, אבל על הטלית אינם מברכים, אלא מתעטפים בה בלא ברכה, ולאחר התפלה ממשמשים בה ומברכים עליה. ואם הובאו לפניו אחר שהתחיל פרשת ויאמר, או באמצע ברכת אמת ויציב, יניח התפילין בברכה, ורק אם סיים גאל ישראל מניח התפילין בלא ברכה, ולאחר התפלה ימשמש בהן ויברך עליהן. ונהרא נהרא ופשטיה. [ילקו"י תפילין סימן כה הערה צד].

קטגוריות
הלכות תפילין

סימן לח – מי הם החייבים בתפילין


א נשים פטורות מלהניח תפילין. ואם רוצות להחמיר על עצמן ולהניח תפילין, יש למחות בידן. [מתני' ברכות יז. שבת סב. מכילתא שמות יז. ש"ע סי' לח ס"ג. ילקו"י תפילין סי' לח הערה א'. (עמ' תרסג במהדורא האחרונה) שאר"י א עמ' תנד]. ב סומא חייב בתפילין, ומברך עליהם. ומי שאינו יכול להניח תפילין מחמת חולשה או חולי, צריך שיביא אחד ממכיריו שיניח לו תפילין. [הרא"ש הלכות קטנות סעיף טז. בית יוסף סימן לח. ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן לח הערה ג. שארית יוסף חלק א' עמוד תנה]. ג חתן בזמן הזה אפילו ביום הראשון מניח תפילין כמו בכל יום. וכן כל בני החופה, דכיון שחייבים בקריאת שמע, ממילא אם לא יניחו תפילין הוי כמעידים עדות שקר. ויזהרו שלא יניחו תפילין כשהם שיכורים. [ברכות טז: גמ' יז: ב"י סי' לח. ש"ע סעי' ז'. ילקו"י על תפילין סי' לח הערה ג'. שאר"י א עמ' תנו]. ד אדם הלובש מכנסים, וחלק גופו העליון גלוי, ורוצים לזכותו במצות תפילין, אין ראוי להניח לו תפילין, אלא אם כן היכא דאי אפשר לו להניחם כל אותו היום, דעדיף שיניח תפילין כשגופו העליון מגולה, מאשר יתבטל לגמרי באותו יום ממצות תפילין. ואמנם אם הוא ירא שמים וקורא קריאת שמע ומתפלל, בלאו הכי הרי הוא לובש את בגדיו כדי להתפלל, ואז קורא קריאת שמע עם תפילין כפי הדין. [ברכות כד: גמ' כה: הרא"ש פ"ג סי' לו. רמב"ם פ"ד הכ"ג. ש"ע סי' לח ס"ב. ילקו"י סי' לח הע' ד'. שאר"י א עמ' תנח]. ה המניח תפילין צריך ליזהר מאד מהרהור תאות אשה. [אך לא ימנע מלהניח תפילין משום כך]. ואף שחייב אדם להישמר מזה בכל עת, כשתפילין עליו חמור יותר. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן לח הערה ה'. (במהדורא האחרונה עמוד תרסט). שארית יוסף ח"א עמוד תס].

קטגוריות
הלכות תפילין

סימן כו – מי שאין לו אלא תפלה אחת


א תפילין של יד ותפילין של ראש שתי מצוות נפרדות הן, וכל אחת מצוה בפני עצמה היא. [ילקו"י על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סי' כה הערה יב. שארית יוסף חלק א' עמוד שעא]. ב מי שאין לו אלא תפלה אחת, מניח אותה שיש לו, ומברך עליה. והוא הדין אם יש לו שתיהם, ויש לו שום אונס שאינו יכול להניח אלא אחת, מניח אותה שיכול. [ילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כו הערה ב'. שארית יוסף חלק א עמ' שעא]. ג אם מניח תפלה של יד מברך להניח תפילין, ואם מניח תפלה של ראש בלבד, מברך על מצות תפילין. [ולמנהג האשכנזים שמברכים בכל יום על תפילין של ראש, אם יש לו רק תפילין של ראש יברך ב' ברכות, להניח תפילין ועל מצות תפילין. ואם יש לו תפילין של יד בלבד, יברך להניח תפילין בלבד]. [ילקו"י הלכות תפילין תשס"ד, סי' כו הערה ג'. שארית יוסף ח"א עמ' שעב]. ד אם יש לו תפלה אחת, יניח התפלה שיש לו ויתפלל תפלה בצבור עם תפילין. וכל שכן שאם חושש שיעבור זמן קריאת שמע שאין לו להמתין שיביאו לו ב' התפילין, אלא יניח התפלה שיש לו ויקרא בה קריאת שמע. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין תשס"ד, סימן כו הערה ד'].

קטגוריות
הלכות תפילין

סימן לט – תפירת ספר תורה על ידי אשה


א יש ליזהר ולהחמיר לכתחלה שלא לעשות שום תיקון של הספר תורה על ידי אשה, הן לגרור הדיבוקים באותיות, הן לתפור היריעות ולחברם יחד בגידין, וכדומה. ובדיעבד אם הפרידה הדיבוקים שבין אות לאות על ידי גרידה, או תפירת היריעות, הספר תורה כשר, אך אם אפשר בקלות להתיר התפירות שתפרה האשה ולחזור ולתופרם בכשרות, טוב שיעשו כן. והנכון שהאיש יתפור למטה ולמעלה ובאמצע, וגם בין לבין יתפור האיש, ואז תקרא כל המלאכה על שמו של הסופר או על כל פנים האיש. ויש מקומות בחוץ לארץ שנוהגים שאת היריעות האחרונות תופרים בני המשפחה שתרמו את הספר תורה, וגם הנשים תופרות, אך אצלינו לא נשמע כלל לתת לנשים לתפור יריעות הספר תורה, וכן ראוי להקפיד ולהזהיר הסופרים על זה. [ילקו"י סי' לט הע' א'. עמ' תרפ במהדורא האחרונה].

קטגוריות
הלכות תפילין

סימן כז – מקום הנחתן ואופן הנחתן


א מקום הנחת תפילין של יד צריך להיות על הזרוע במקום הקיבורת, שהוא הבשר התפוח שביד (בחלק שבין האציל לכתף), ויהדק הרצועה היטב כדי שהתפילין לא יזוזו ממקומן בכל משך זמן התפלה. וצריך שיהיו התפילין כולן עם התיתורא שלהן על הקיבורת בצד החצי המרפק התחתון של הזרוע, דהיינו בצד הסמוך לאציל [מרפק] היד [למטה], ולא למעלה מזה בצד הסמוך לכתף. ואסור שיהיו התפילין למעלה מהחצי התחתון של הזרוע אפילו כל שהוא. ויהיו התפילין של יד נוטים לצד הלב, וכמו שנאמר, ושמתם את דברי אלה על לבבכם. ואחר שהידק התפילין על הקיבורת ימשוך הרצועה לזרוע, ויכרוך שבע כריכות שלימות כנ"ל. [מנחות לז. רמב"ם פ"ד מתפילין ה"ב. ב"י וש"ע סי' כז ס"א. ילקו"י על הלכות תפילין תשס"ד, סי' כז הערה א. שארית יוסף א' עמ' שעג]. ב מקום הנחת תפילין של ראש הוא במקום שערות הראש, ואסור שיהיה אפילו חלק קטן מאד מהתפילין על המצח, אלא כולן יהיו מונחות במקום השער, ומכוונות בין העינים. וגם מי שנשרו שערותיו ידקדק מאד בזה שיניח אותן במקום שהיו לו שערות ראשו. ודורשי רשומות אמרו דרך רמז: אין מניחין תפילין אלא "בשבת", ופירש הגאון רבי עקיבא איגר, שהוא ראשי תיבות: במקום שער במקום תפוח, התפילין של ראש במקום שער, והתפילין של יד במקום התפוח שבזרוע. [ילקו"י שם סי' כז הע' ב'. שאר"י ח"א עמ' שעד]. ג מאחר שרבים מן ההמון אינם זהירים בהנחת תפילין של ראש להניחן במקומן, ותפילין של ראש שלהם יורדות על המצח, לפיכך מצוה להוכיחם, ולהודיעם כי שתים רעות עשו, כי מבטלים בכך מצוה יקרה של תפילין, וגם בירכו ברכה לבטלה [אם גם התפילין של יד אינם במקומן הראוי]. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר. [ביאה"ל סי' כז. ואין הולכים אחר הרוב בעניני שיעורים, כשם דלא מהני רוב ברוב ארבעים סאה, ברוב כזית וכדו'. בנין ציון סי' קפ. ילקו"י שם סי' כז הע' ג. שאר"י א' עמ' שעו]. ד מותר להסתכל בראי כדי לראות אם התפילין של ראש מונחין במקומן. ומכל מקום אין צריך להקפיד בזה כל כך, ודי שיבדוק כפי מה שיש ביכולתו שהתפילין יהיו מונחין במקומן, שלא יטה לצדדין. וכן צריך שיהיה הקשר של התפילין (של ראש) באמצע. [הר"ן פרק ב' דעבודה זרה, בשם הגאונים, דמה שאסרו להסתכל בראי היינו רק במקום שאין מסתכלים בראי אלא הנשים, אבל במקום שגם הגברים מסתכלים בראי מותר. וכ"כ הרמ"א (יו"ד סי' קנו). והמהריקריאת שמע (ס"ס קסב). ובנהר מצרים. וראה בילקו"י שם סימן כז הערה ד'. שארית יוסף ח"א עמו' שעח]. ה אם נשאר חלק מהתפילין של ראש המונח על ראשו, תלוי באויר קצת, וכמו שמצוי כן בתפילין גדולים, יוצא ידי חובת המצוה. ובלבד שהתפילין יהיו מונחות כנגד עיקרי השער. ולכתחלה יזהר שלא יחזיק התפילין מהרצועות כדי להניחן על הראש, דאינו כבוד התפילין להחזיקן כך, אלא יחזיק התפילין מהבית והקשר, ויניחן על הראש. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כז הערה ה'. שארית יוסף חלק א עמ' שעח]. ו המנהג הנכון שהיו"ד של קשר התפלה של יד יהיה לצד הלב, והתפלה עליו לצד חוץ. ויש להזהר שלא תזוז היו"ד של הקשר מהתפלה. והזוהר הקדוש החמיר מאד בזה. ולכן יש אומרים שטוב לקשור את היו"ד בגוף התפילין בחוט של גיד, בשעת עשיית התפילין, כדי שלא תזוז לעולם. ויש אומרים שחוט הגיד שסביב התיתורא הוי חציצה בין הזרוע לתפילין. ועל כל פנים יהדק הקשר היטב לתפילין. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד סי' כז הערה ו'. שארית יוסף ח"א עמוד שעט]. ז המנהג הנכון לתקן שהמעברתא שבה הרצועה עוברת, תהא מונחת לצד הכתף, והקציצה לצד היד. [ילקו"י הלכות תפילין מהדו' תשס"ד, סי' כז הערה ז'. שארית יוסף ח"א עמ' שפ]. ח כיון שנאמר בתורה לאות על ידך, צריך שיהיו התפילין על היד ממש, על הבשר, ולא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא בתפלה של יד ולא שנא בתפלה של ראש. ודוקא בתפילין, אבל ברצועות אין להקפיד. ומכל מקום לכתחלה ראוי להניח גם את הרצועות של יד על בשרו ממש. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כז הערה ח]. ט מי שיש לו מכה בזרועו, ואי אפשר לו להניח תפילין של יד אלא בחלק העליון של הזרוע סמוך לכתף, יניח אותן בלי ברכה. ובעל תשובה שיש לו על ידו כתובת קעקע של שתי וערב, וכדו', ומתבייש להניח תפילין על זרועו, שתתגלה הכתובת קעקע, יש לו להניחן בסתר ולהוריד השרוול מיד אחר ההנחה, ואם אי אפשר לו לעשות כן בשום אופן, בשעת הדחק יש להתיר לו להניח תפילין של יד על שרוול חלוקו הדק, דלא גרע ממצטער ממכה שעל בשרו שמותר להניח על הסמרטוטים. ויניח השל יד בלי ברכה, ויברך על של ראש. י ובעל תשובה שיש לו על זרועו כתובת וכן מי שיש לו גבס או תחבושת על ידו, וכל מקום הקיבורת מכוסה בגבס או בתחבושת, יניח התפילין על הגבס, אך לא יברך. ויברך על תפילין של ראש "על מצות תפילין" ויכוין לפטור את התפילין של יד. [וטוב שיכסה את התפילין המונחות על הגבס מפני הרואים]. [ילקו"י הלכות תפילין סי' כז הערה י'. מהדורת תשס"ד עמוד קפ. שאר"י א' עמוד שצב]. יא תפילין של יד מותר להניחם גם מבלי להסיר את השעון יד מעליו, שאין ברצועות דין חציצה לאחר שכרך שבע הכריכות על זרועו, והמחמיר תבוא עליו ברכה. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן כז הערה יא. מהדורת תשס"ד עמוד קפא. שארית יוסף חלק א' עמ' שפה]. יב המגדל שער ראשו כנגד פניו לנוי וליופי (בלורית), אין בזה משום חציצה בתפילין של ראש, ורק ידקדק להניחן במקום גידול השער. ומכל מקום הירא את דבר ה' ראוי לו להימנע מגידול שער הראש, ועל כיוצא בזה המליצו: ויאמר "לקוצרים" ה' עמכם. [ילקוט יוסף הלכות תפילין סי' כז הער' יב. מהדורת תשס"ד עמוד קפג. שאר"י ח"א עמ' שפא]. יג מי שיש לו תחבושת על ראשו, ואי אפשר להוציאה [וכגון שנפצע בראשו וחבשו לו את הראש, וכיו"ב], יניח תפילין של יד בברכה [כרגיל], ויניח התפילין של ראש על התחבושת במקום הנחת התפילין. ויכסה התפילין בטלית וכדומה, מפני הרואים. [תשובת הרשב"א ח"ג סי' רפב. שו"ת ריב"ש סי' קלז. שלחן ערוך סי' כז ס"ד. ילקו"י הלכות תפילין,תשס"ד, סי' כז הערה יג]. יד מי שנשרו כל שערותיו והניח על ראשו פאה נכרית, ומתבייש להסירה בבית הכנסת בעת הנחת התפילין, יש לייעץ לו שיניח תפילין בביתו בבוקר, קודם התפלה, על ראשו ממש בלי הפאה, ויקרא בהם קריאת שמע, ואחר כך יוכל להניחם על הפאה בבית הכנסת ויתפלל עמהם כי יש אומרים שאין הפאה חשיבא כחציצה. [ש"ע סימן כז סעיף ה'. פרי מגדים (מש"ז סק"ה), כף החיים סימן כז אות כז, משנה ברורה סי' כז ס"ק טז. ילקו"י על הלכות תפילין סי' כז הערה יד. במהדורת תשס"ד עמוד קפד. שארית יוסף ח"א עמ' שפג]. טו מי שיש לו נשירה בשערות ראשו, ויש בראשו שערות תלושות מעורבות עם שערות מחוברות, יש ליזהר לכתחלה לסרק ראשו במברשת וכדומה, כדי שלא ישארו שם שערות תלושות. ומכל מקום מעיקר הדין אין בזה חציצה. ואם רחץ את ראשו במים, והשערות עדיין רטובות, טוב לנגבם היטב קודם שיניח תפילין, מפני כבוד התפילין, ובכדי לחשוש לסוברים שיש בזה משום חציצה. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כז הערה טו. במהדורת תשס"ד עמוד קפה. שארית יוסף חלק א' עמוד שפד]. טז תפילין שמשחו על התיתורא שלהם מבפנים חומר הנקרא "לאק", כדי להשקיף את עור התיתורא, שיהיה ניכר מבחוץ שפרשיות מונחות בפנים, תפילין אלו כשרות, ואין לפוסלם מדין חציצה בין התפילין לפרשיות, שכיון שיש בזה נוי לתפילין, הרי זה בכלל מה שאמרו: "כל לנאותו אינו חוצץ". ואפילו אם הלאק נעשה מדבר טמא, אין לפסול התפילין משום דבעינן מן המותר בפיך, שבדבר שאינו הכרחי לתפילין אין בזה חשש כלל. [ילקו"י הלכות תפילין סי' כז הע' טז. מהדורת תשס"ד עמוד קפו. שאר"י א' עמ' שפו]. יז הלכה רווחת שצריך להניח תפילין בשמאל, וכמו שדרשו חז"ל ממה שנאמר וקשרתם, וסמיך ליה וכתבתם, מה הכתיבה בימין אף הקשירה בימין, וכיון שהקשירה בימין ההנחה היא בשמאל [שביד ימין קושר התפילין על יד שמאלו]. או משום שנאמר והיה לאות על ידכה, יד כהה, רוצה לומר היד השמאלית שהיא חלשה. לפיכך מי שהניח תפילין בימינו, אף בדיעבד לא יצא. והאיטר שכל מלאכתו וכתיבתו נעשית ביד שמאל, צריך להניח תפילין ביד ימין, שהיא יד כהה [חלשה] שלו, ונחשבת כשמאל שלו. [ואין צריך לחוש להחמיר ולחזור ולהניח תפילין אחר התפלה גם ביד שמאל]. ואם הניח תפילין בשמאל, אף בדיעבד לא יצא. [מנחות לו: רמב"ם פרק ד' מהלכות תפילין הלכה ב'. טור ושלחן ערוך סימן כז. ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן כז הערה יז. שארית יוסף חלק א' עמוד שפז]. יח מי שכותב בשמאל, וכל מלאכתו עושה בימין, היד שכותב בה נחשבת לימין, ומניח תפילין ביד האחרת, וכדרשת חז"ל מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. ואם רוב מעשיו בשמאל וכותב בימין, מניח תפילין ככל אדם בשמאל, שלעולם הולכים אחר היד שכותב בה לחושבה כימין. וזו היא דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ומכל מקום הואיל ויש הרבה פוסקים שחולקים וסוברים שיש ללכת אחר היד שעושה בה את רוב מעשיו, שהשניה היא יד כהה, טוב שאחר התפלה יניח התפילין גם ביד האחרת ויקרא בהן קריאת שמע, ויוצא ידי חובת המצוה לכל הדעות. ואף בתפילין של רבינו תם טוב להחמיר היכא דאפשר להניח ב' זוגות תפילין. [שלחן ערוך סימן כז סעיף ו'. ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כז הערה יח. שארית יוסף חלק א' עמוד שפח]. יט נער שהיה רגיל לכתוב ולעשות מעשיו ביד ימינו, כדרך כל אדם, ואחר כך הרגיל עצמו לכתוב בשמאל, יניח תפילין בשמאל כדרך כל אדם, שהואיל ולא היה איטר משנולד, אלא רק הרגיל עצמו לאחר מכן, אין עליו דין איטר. [מרדכי הלכות קטנות מנחות לו: בית יוסף סימן כז. מגן אברהם סימן כז סק"י. ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן כז הערה יט. שארית יוסף חלק א' עמוד שפח]. כ איטר יד שאין לו תפילין שהקשר של תפלה של יד בצד ימין, כפי שצריך האיטר להניח, היכא דלא אפשר לשנות הקשר, בשעת הדחק כזו יניח התפילין של יד כמו שהיא, ומניח הקציצה בימין לצד הכתף, והמעברתא לצד היד, וקשר היו"ד יהיה לצד פנים כדי שיהיה כנגד הלב. וכן להיפך, מי שאינו איטר ומניח תפילין של איטר, מניח בשמאלו הקציצה לצד הכתף, והמעברתא לצד היד. וכן מי שיש לו ספק שצריך להניח בב' ידיו, ואין ידו משגת לקנות ב' תפילין, ולעשות תפילין של יד אחד שהקשר יהיה לצד ימין, ואחד שהקשר יהיה לצד שמאל, דיוכל להניח תפילין של יד שמאל ביד ימין. אלא שלכתחלה בודאי שראוי שאיטר יניח תפילין של יד שהקשר לצד הלב. [שלחן ערוך סימן כז סעיף ב'. ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן כז הערה כ'. שארית יוסף חלק א' עמוד שפט]. כא חולה שידו הימנית משותקת לגמרי, צריך להניח תפילין על-ידי בניו, או על- ידי אחרים, אפילו אם יצטרך לשלם להם איזה סך עבור טיפולם הקבוע בו. ויניחו לו התפילין על ידו השמאלית, ככל אדם. ואם אין לו מי שיניח לו תפילין אלא אשתו או בנותיו, יכול להניח תפילין על ידן, אך לכתחלה ישתדל שאיש יקשור לו תפילין. [מהר"ם שיק (או"ח סי' טו). בשמים ראש (סי' ק). שבט הלוי חלק א (סימן ח). ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן כז הערה כא. שארית יוסף חלק א' עמוד שצ]. כב גידם שאין לו יד, רק זרוע של יד שמאל, יניח תפילין על הזרוע בלי ברכה. ואם אין לו גם זרוע, [שנקטעה ידו לגמרי] יניח תפילין של ראש בלבד, ויברך על מצות תפילין. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן כז הערה כב. שארית יוסף חלק א' עמוד שצא].