ילקוט יוסף חינם האתר להפצת יהדות הלכה

א ביצה שנולדה ביום טוב הרי היא מוקצה ואסור לטלטלה ביום טוב, ואפילו לגעת בה אסור, מפני שעלולה להטלטל בנגיעתו. [אבל שאר מוקצה שאין חשש שיטלטל על ידי נגיעה, מותר לגעת בו בשבת וביום טוב]. ומכל שכן שאסור לאכול את הביצה שנולדה ביום טוב, עד מוצאי יום טוב. אבל מותר לכפות עליה כלי כדי שלא תישבר, ובלבד שהכלי לא יגע בה. ואם נתערבה באלף ביצים כולם אסורות, שכל דבר שיש לו מתירין [לאוכלו במוצאי יום טוב] אפילו באלף לא בטיל. ואפילו ספק אם נולדה בחול או ביום טוב אסורה מספק, ואף אם ביצה זו שספק אם נולדה ביום טוב נתערבה באחרות אינה בטילה אפילו באלף. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תפז. חזון עובדיה על יום טוב עמוד לב]. ב כשחל יום טוב סמוך לשבת, והביצה נולדה ביום טוב, אסור לטלטל את הביצה גם בשבת, ומכל שכן שאסור לגומעה בשבת. ג ביצה שנולדה ביום טוב ראשון מותרת ביום טוב שני של גלויות, וכן גוי שהביא דורון ביום טוב ראשון, מותר באכילה ביום טוב שני של גלויות. [ילקוט יוסף שם]. ד גוי שהביא ביום טוב ביצים למכירה אצל ישראל, ומסיח לפי תומו שנולדו קודם יום טוב, מותר ליטול ממנו הביצים ולאוכלם ביום טוב. ובלבד שלא יהיה הגוי בקי במנהגי ישראל ויודע שאסור לישראל לאכול ביצים שנולדו ביום טוב. ואם הגוי הביא ביצים ביום טוב שני של גליות שחל באמצע השבוע, אפילו אין הגוי אומר שנולדו לו לפני החג, מותר ליטלם ממנו. (משום שיש ספק ספיקא להיתר). [שם]. ה וכן פירות אילן שנשרו מן העץ ביום טוב אסור לטלטלם או לאוכלם, גזירה שמא יעלה ויתלוש פירות מן המחובר. וכשיום טוב סמוך לשבת ונשרו ביום טוב אסורים באכילה ובטלטול עד מוצאי שבת. ואם נתערבו בפירות המותרים באכילה אפילו באלף אינם בטלים, וספיקם אסור. ו השוחט תרנגולת ביום טוב ומצא בה ביצים גמורות מותרות, מפני שאין זה דבר המצוי תמיד, ובדבר שאינו מצוי אלא אקראי בעלמא לא גזרו בו חכמים. ואפילו ביום טוב שלאחר השבת השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות באכילה.[ילקו"י מועדים שם]. ז מותר לתת ביצה ביום טוב במקום שהתרנגולת מטילה ביצתה. [שם].

א אסור לבשל לצורך גוי ביום טוב, שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה "לכם", לכם ולא לגויים. ואסור לבשל גם לצורך קראים ביום טוב. וכן אסור לבשל לצורך ישראל שמחלל שבת בפרהסיא. לפיכך אסור להזמינו לסעוד עמו סעודות יום טוב, גזרה שמא יבשל בשבילו [בקדרה בפני עצמה]. ואם בא גוי או קראי או מחלל שבת בפרהסיא לבקרו ביום טוב יש אומרים שמותר לעשות קפה הרבה בבת אחת, באופן שישתה עימו גם בעל הבית. והנכון להחמיר, אפילו אם מקדים שתייתם לשתיית הגוי. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד מ', הליכות עולם ח"ב עמוד יח, והדר ביה ממ"ש בקול סיני, ובילקו"י מועדים עמוד תפו]. ב מי שאכל בשר, מותר לו לבשל מאכלי גבינה ביום טוב גם בתוך שש שעות מזמן אכילת הבשר. וכן מי שאסור לו לאכול איזה מאכל מחמת חולי, כגון חולה סכרת שאסור לו לאכול מאכל מתוק, מותר לו לבשל ביום טוב מאכל מתוק לצורך אחרים, וכל שכן שמותר לו לטלטל ממתקים וכדומה, אף שאינם ראויים בשבילו לאכילה. [הליכות עולם ח"א עמוד שג]. ג עכו"ם שהביא לישראל ביום טוב דבר שיש במינו במחובר, או מחוסר צידה, שיש לחשוש שמא תלשם ביום טוב, וטעה הישראל ובירך עליו כדי לאוכלו, אף על פי שהוא מוקצה יש לו לטעום מעט מהפרי, כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. ואם היה בתוך הסעודה שאין כאן ברכה, וטעה הישראל ונתנו לתוך פיו ולעסו, אסור לו לבולעו. [יביע אומר ח"ב חיו"ד סימן ה' סק"ג].

א הנאה השוה לכל נפש מותרת ביום טוב כאוכל נפש עצמו, ולכן מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה, בזמן הקור, שבכל מקום שנאמר יאכל (היו"ד בצירי), נכלל בזה גם הנאה, והואיל ונאמר: אשר "יאכל" לכל נפש, הותרה ההנאה כמו האכילה. ומטעם זה מותר גם כן לחמם מים חמים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו, שהיא הנאה השוה "לכל נפש". אבל לרחוץ כל גופו אסור, שאין זו הנאה השוה "לכל" נפש. [כ"כ הטעם בחת"ס שבת לט: דדמי למוגמר, שמא יחמם מים, כמו בשבת. ולהרי"ף והרמב"ם ומרן עצם החימום לכל גופו איסורו מדרבנן משום גזירת מרחץ, ולכן לא אסרו רחיצת כל גופו, ממים שהוחמו מערב יו"ט. ילקו"י מועדים. חזון עובדיה הלכות יום טוב עמוד מא]. ב מים שהוחמו בערב יום טוב מותר לרחוץ בהם כל גופו כאחד, שלא גזרו בזה אלא בשבת, ודוקא חוץ למרחץ אבל בבית המרחץ אסור. ובאמבטיה פרטית שנמצאת בדירתו יש להקל. וכן מים שהוחמו בדוד שמש, מותר להתרחץ בהם כל גופו ביום טוב, כשהוא באמבטיא פרטית שנמצאת בדירתו. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תפב בהערה. וראה עוד בילקו"י שבת כרך ד' עמוד נח. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד מב הערה עג]. ג מוגמר אסור ביום טוב, והיינו לפזר אבקת בשמים על גבי גחלים להריח, או לגמר כלים, וכיוצא בזה. והטעם לאיסור זה, מפני שבעת שמפזר הבשמים על הגחלים הוא מכבה אותן ולבסוף מבעירן, ומכיון שאין זו הנאה השוה "לכל" נפש, כי אם לעשירים המפונקים בלבד אסור. אבל אם עושה כדי לתת ריח טוב בפירות למתקם לאכילה מותר, ואפילו אם הם טובים וראויים לאכילה בלא זה אלא שעל ידי כך ממתקם יותר מותר, שאין דין מוליד ריחא באוכלים. ומטעם זה מותר גם כן לתת מי ורדים בכוס מים או יין ושאר משקים. וכן מותר לשפוך טיפות מי ורדים וכדומה לתוך טבק הרחה, שלענין זה נחשב כאוכל, ואין מוליד ריחא באוכלים. אבל אסור לשפוך מי ורדים ושאר מיני בשמים על מטפחת כיס. ומכל מקום מותר לתת ריח טוב בידים ובפנים, שאין זה דבר המתקיים, שזיעת האדם מעבירתו מעל בשרו. [ילקו"י מועדים עמוד תפג. יביע אומר ח"י סימן נד אות יח. ובחזון עובדיה יום טוב עמוד מא]. ד מותר לעשן סיגריות ביום טוב, ואף על פי שישנם אחרונים שאוסרים, מפני שמדמים אותו למוגמר שאינו שוה "לכל" נפש, פשט המנהג להתיר. ובפרט בזמן האחרון שהעישון נפוץ מאד, ואם לא יעשן יהיה לו צער מהדבר. ומכל מקום אדם שאינו רגיל כל כך בעישון ואין לו צער במניעתו, ומכבדים אותו בסיגריה ביום טוב, או שרוצה לעשן לשם תענוג בעלמא, נכון שימנע מלעשן ביום טוב. ותבא עליו ברכת טוב. וכל זה מצד דין יום טוב, אבל לגבי עצם העישון, דעת הרופאים בזמנינו שהעישון גורם לחלאים רבים המסכנים את בריאות האדם, ושומר נפשו ירחק מזה. [וכמ"ש בשו"ת השבי"ט ח"ג (דף קלד ע"ב). וע"ע בשו"ת אגרות משה (חיו"ד ח"ב סי' מט). (ויש להזהר בעישון הסיגריות בכל הפרטים שבסעיף טו). וראה בשו"ת יביע אומר חלק ה' חאו"ח סי' לט. ובהליכות עולם ח"ב עמוד טו. ובחזו"ע על יו"ט עמ' מד]. ה יש להתיר לעשן סיגריות ביום טוב גם כשמודפסות עליהם אותיות שונות. ואף על פי שהוא מוחק את האותיות בעת שמעשן במקום האותיות והאותיות נשרפות על ידי כך. [שם]. ו יש שנוהגים להחמיר שלא להסיר את האפר שנשרף מהסיגריה ביום טוב, מחשש שיהיו ניצוצות אש ניתזין עמו, ומכל מקום אין זה מעיקר הדין. [יביע אומר חלק ה' סימן לח סק"א]. ז מי שאינו מעשן ביום טוב מחמת שסבור שהדבר אסור על פי ההלכה, אסור לו גם לטלטל את הסיגריות כדי ליתנם לחבירו המעשן. אולם אם אינו מעשן בגלל חומרא, ויודע שמעיקר הדין מותר לעשן ביום טוב, מותר לו גם לטלטל את הסיגריות ליתנם לחבירו. [חזו"ע סוכות עמ' שכג. וזה מדוייק יותר ממה שנתבאר ביביע אומר ח"א סי' לג אות י"ב. וח"ב סי' כז סק"ה]. ח מותר להדליק נר ביום טוב כדי שיהיה מוכן להשתמש ממנו ביום טוב לבישול ולעישון סיגריה וכדומה. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד סב].

א מותר לגרד גבינה במורג חרוץ וכן במגרדה המיוחדת לכך, ונכון לשנות קצת מפני שאפשר היה לגרד הגבינה מערב יום טוב, מבלי שתפיג טעם, אבל צנון וכן גזר שאם היה גורדם מערב יום טוב היו מפיגים טעם, מותר לגורדם ביום טוב בלי שינוי, וכן מותר לטחון בשר ביום טוב במכונה המיוחדת לכך, ומותר לנקותה אחר הטחינה. [ילקוט יוסף מועדים עמ' תעה]. ב מותר לזלף ולרסס פליט בבית להבריח זבובים ויתושים, ובלבד שיזהר היטב שלא יזלף מול הזבובים ממש, אלא באויר, וגם ישאיר חלון פתוח, בכדי שתהיה אפשרות לזבובים לצאת מן הבית, דכיון שאינו מתכוין להורגם ואינו בגדר פסיק רישיה מותר. [שו"ת יביע אומר חלק ג' סימן כ. חלק ד' סימן לז]. ג מותר לעשות מי סודה ביום טוב, וכן מותר להשתמש בסיפולוקס להבריג הבלונים ולהזרים גז לתוך המים להופכם למי סודה. [שו"ת יביע אומר חלק ג' סימן כא. וחלק ד' סימן לב]. ד פשט המנהג ביום טוב כשרוצים למלאת נפט במנורת הלאמפ"א או בפתיליה של בישול, שמפרקים את הכיסוי המהודק בחריצים, ואחר שנותנים הנפט חוזרים ומרכיבים הכיסוי ומהדקים אותו שנית על ידי החריצים. [יביע אומר חלק ג' סימן כא סק"ז]. ה מותר להקציף חלבון ביצה ביום טוב. ויש אוסרים לעשות שוקולד למריחה ביום טוב, הואיל ואפשר לעשותה מערב יום טוב. ויש מתירים על ידי שינוי. והמיקל על ידי שינוי יש לו על מה שיסמוך. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תעו]. ו מותר למרוח חמאה או שוקולד על פרוסת לחם, ואפילו בשבת, שאין ממרח באוכלים. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תעז]. ז אין עושים גבינה ביום טוב, שעל ידי נתינת האבקה או הקיבה לתוך החלב כדי לגבן, הוא מפריש בזה את הקום מן החלב, ויש בזה משום איסור בורר, ועוד חששות, הואיל ואפשר לגבן מערב יום טוב, ולא יהיה בזה שום חסרון ולא פגם בטעם הגבינה, שאדרבה גבינה ישנה עדיפא יותר מגבינה טריה בת-יומא. וגם יש לגזור פן יעמיד הרבה גבינות מיום טוב לחול, שדרך לעשות גבינות הרבה בבת אחת. [ילקו"י שם. חזון עובדיה על הלכות יום טוב] ח ומכל מקום מותר לעשות לבן ביום טוב, הואיל וכולו נקפה כאחד, ואין בו סרך מלאכה כלל. וכן אסור לעשות חמאה ביום טוב. ונראה שהוא הדין שאסור לסחוט לימון לתוך חלב לעשות גבינה רכה. ורק לחולה שאין בו סכנה מותר. וכן לתינוק. ואם הרתיח החלב ונמצא שהוא מקולקל ונפרד נסיובי בקדרה, מותר להוציא הגבינה הרזה בכף לאכלה. [שם]. ט מותר להקפות מים במקרר חשמלי [בפריז'ר] ולהופכם לקרח. ואף בשבת יש להקל בזה. וכן מותר לעשות גלידה, או להקפות ג'לי, ביום טוב. [ילקו"י מועדים עמ' תעח. חזו"ע יו"ט עמ' סג] י עופות שממלאים אותם חתיכות בשר ואורז וכדומה, מותר לתופרן ביום טוב שנחשב צורך אוכל נפש, ובלבד שיתקן את החוט מערב יום טוב ולא יחתכנו ביום טוב קודם תפירת העופות. ואם נתנו החוט במחט מערב יום טוב ובמקרה הושמט משם, מותר ליתנו ביום טוב. ויחתוך הנשאר מן החוט לאחר תפירתו. ואם יש לו לתפור הרבה עופות יכין כמה מחטים ויתלה בהם החוטים מערב יום טוב, ואם לא היה לו הרבה מחטים או לא היה לו חוט בערב יום טוב, מותר לחתוך חוט ביום טוב ולתלותו בו ביום. ואחר שתפר החוט יכול לחתוך מה שנשאר עודף על התפירה. ועופות ממולאים וכן גדיים מבושלים מותר לחתוך חוט תפירתן בין ביד בין בכלי, ואפילו בשבת מותר. [ילקו"י מועדים עמ' תפ. חזו"ע יום טוב עמ' סט]. יא כשם שהותרה תפירה ביום טוב לצורך אוכל נפש, כמו כן מותר לקשור דלי לדלות מים מן הבור לצורך יום טוב. והנכון שיכוין בדעתו להתיר הקשר במוצאי יום טוב, כדי שלא יהיה קשר של קיימא, ויתירנו במוצאי יום טוב. [ילקוט יוסף מועדים עמ' תפא. חזון עובדיה יום טוב עמ' ע']. יב מותר לברור ביום טוב לצורך בו ביום, אף על פי שאינו לצורך לאלתר. וכאשר המאכל מרובה והפסולת מועטת, יברור הפסולת מתוך האוכל. וכאשר הפסולת מרובה, יברור אוכל מתוך פסולת, כדי למעט בטירחא ביום טוב. ואפילו היה אפשר לו לברור מערב יום טוב ולא בירר, מותר לברור ביום טוב. וכל זה ביד, אבל בכלי כגון בטבלא או בנפה או בכברה אסור לברור. [ילקוט יוסף מועדים שם. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד עו]. יג הבורר ביום טוב אוכל מתוך פסולת על דעת לאוכלו ביום טוב, ונמלך אחר כך והניחו לאחר יום טוב, אינו מתחייב משום איסור בורר, דגם ביום טוב אזלינן בזה בתר מחשבתו בעת הברירה. ולפיכך אם חשב בעת הברירה לברור על דעת לאוכלו לאחר יום טוב אף אם הוא אוכל מתוך פסולת אף שיאכל את המאכל ביום טוב, כבר עשה את האיסור בעת שברר על דעת לאוכלו לאחר יום טוב. ומכל מקום יאכל לאלתר שמא מתקן האיסור. [שו"ת יביע אומר חלק ב' חלק אורח חיים סימן כו סק"ט. ואין בזה איסור הנאה ממעשה שבת].

א מותר לקחת קמח מהכלי ביום טוב אף על פי שעושה גומא בלקיחתו, שאין לחשוש לעשיית גומא אלא בעפר, ולא באוכלים, והוא הדין לסוכר ושאר מיני אוכלים. וכן בטבק הרחה מותר לקחת מהכלי הרבה בבת אחת, ואין לחוש בו משום גומא. [ילקו"י מועדים עמ' תעג]. ב אסור לרקד הקמח ביום טוב על ידי נפה ואפילו על ידי שינוי, אבל אם הרקיד הקמח בנפה מערב יום טוב ורוצה לרקדו שנית ביום טוב כדי שתהיה הפת נאה יותר, מותר לרקדו על ידי שינוי, שאין זו הרקדה האסורה ביום טוב, שהלא רואים שאינו בורר הקמח מתוך הסובין אלא הכל יוצא דרך נקבי הנפה. ומכל מקום כדי שלא יבוא להתחלף לו בהרקדת הקמח לכתחילה ביום טוב, הצריכוהו שינוי. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תעד. חזו"ע יו"ט עמ' סז]. ג כיצד ישנה, אם היה רגיל לרקד בחול על גבי עריבה ירקדנו על גבי שולחן [בנתינת נייר על השלחן], ואם היה רגיל לרקד על גבי שולחן יעשה שינוי אחר, כגון שירקד הקמח על גבי ספסל או כסא וכיוצא בזה. [ילקוט יוסף על המועדים שם. חזון עובדיה יום טוב עמוד סז]. ד אם לאחר שניפה את הקמח מערב יום טוב, נפל בו צרור או קיסם, מותר לרקדו שנית ביום טוב אפילו בלי שינוי. [ילקוט יוסף שם. חזון עובדיה יום טוב עמוד סז]. ה אסור למדוד הקמח ביום טוב בכלי המיוחד למידה כדי ללוש, אלא יקח באומד הדעת, או יוסיף על המידה מעט, או יפחות מעט. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תעד. חזו"ע יו"ט עמוד סח]. ו הלש עיסה ביום טוב יכול להפריש ממנה חלה בברכה כשיש בה שיעור חיוב חלה, דהיינו חמש מאות ועשרים דרה"ם קמח, שעולה למשקל ק"ג אחד וחמש מאות וששים גרם. והלש עיסה עם סוכר לעוגה חייב גם כן להפריש חלה בברכה, כשיש בה שיעור חלה. ובתנאי שהוא אופה אותה מעשה אופה, מה שאין כן אם מטגן את העיסה בדבש שאז פטורה מן החלה. והמחמיר להפריש אף אם מטגנה תבוא עליו ברכה. [חזון עובדיה עמוד סח בהערה]. ז החלה שמפרישים ביום טוב בזמן הזה אסור לשורפה ביום טוב אלא יניחנה עד מוצאי יום טוב וישרפנה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תעה. חזון עובדיה יום טוב עמוד סח]. ח עיסה שנילושה בערב יום טוב אין מפרישין עליה חלה ביום טוב, הואיל ואפשר היה ליטול החלה מערב יום טוב, ומשום שנחשב כמתקן, וכן אין מפרישין תרומות ומעשרות ביום טוב משום שנחשב כמתקן. [שם]. ט הלש עיסה ביום טוב אסור לו לחקוק בדפוס בעיסה איזו צורה או אותיות, ואפילו ביד אסור לעשות צורת עוף או אותיות וכדומה. [שם]. י עוגה שנאפתה מערב יום טוב ויש עליה צורות ואותיות מותר לאכול ממנה ביום טוב, ואין לחוש בזה משום מוחק, שאפילו בשבת יש להתיר וכל שכן ביום טוב. [יביע אומר ח"ד סימן לח].

א אסור לסחוט זיתים וענבים ביום טוב, שהוא כמפרק תולדה של מלאכת דש, ואפילו לצורך אוכל נפש אסור. וכן אסור לסחוט תותים ורמונים, תפוחי זהב, ואשכוליות, וכל שאר פירות העומדים למשקים, גזירה שמא יסחט מהם הרבה לצורך חול. [סי' תצה ס"ב. חזו"ע על יו"ט עמ' עג]. ואף פירות כגון תפוזים שאם נסחטים מערב יום טוב מפיגים טעמם קצת, אסור לסוחטם ביום טוב. אבל מותר לסחוט תפוז על אוכל, באופן שרוב המיץ נבלע באוכל, שמשקה הבא אל האוכל נחשב כאוכל. ולימונים מותר לסחוט ביום טוב. ויש נוהגים ביום טוב לסחוט רמונים חמוצים, או בוסר, לתוך קערה ריקנית, ונותנים אותם לתוך התבשיל להחמיצו, אלא שנוהגים לשלוק הרמונים או הבוסר תחלה, כדי שיהיו נוחים להסחט יפה בנקל. ובספר בן איש חי (פרשת יתרו אות ו) לימד עליהם זכות לקיים מנהגם. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תעב. חזון עובדיה על יו"ט עמ' עג]. ב בהמה העומדת לאכילה מותר לחלוב אותה ביום טוב לתוך כלי שיש בו אוכלים, כגון אורז, באופן שרוב החלב נבלע באוכל. אבל אסור לחלוב מלוא הכלי על פרוסה אחת או שתים. אבל בהמה שעומדת לחליבה או לגדל ולדות אסור לחולבה ביום טוב אף על גבי אוכלים, מפני שבהמה העומדת לחליבה היא מוקצית. אלא משום צער בעלי חיים יאמר לגוי שיחלוב אותה ביום טוב, או שיחלוב אותה באופן שהחלב הולך לאיבוד. ובהמה של גוי אפילו עומדת לחליבה, מותר לחלוב אותה ביום טוב, שאין בה משום איסור מוקצה, ובלבד שיחלוב לתוך מאכל, שיתן מאכל בכלי, ויחלוב לתוך מאכל, באופן שרוב החלב יהיה נספג בתוך המאכל, שאז אמרינן משקה הבא לאוכל כאוכל דמי. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תעג. הליכות עולם חלק ב' עמוד כ. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד עד]. ג במקום שחולבים על ידי מכונת חליבה חשמלית, נראה שמותר להלביש הצינור בעת תנועת החשמל בדדי הבהמה באופן שהחלב ילך לאבוד זמן מועט, ואחר כך יעמיד כלי תחת הדד לקבל החלב. [ילקוט יוסף שם, וחזון עובדיה יום טוב עמוד עה]. ד מותר לדוך שקדים ביום טוב, להוציא החלב שלהם, כיון שמפיגים טעם, ואין דרך לעשות מהם הרבה בבת אחת. [ילקוט יוסף שם. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד עה].

א מותר לדוך תבלין ביום טוב כדרכן, שהרי אם ידוך אותם מערב יום טוב יפוג טעמם, אבל מלח אינו נדוך ביום טוב אלא אם כן היטה המכתשת בכדי שישנה ממנהגו בחול, שהרי אין המלח שנדוך מאתמול מפיג טעם. ואין שוחקים פלפלין בריחים שלהם, שדומה למעשה חול, אלא ידוכן כדרכו במדוכה אפילו בלא שישנה במדוכה. [ילקו"י מועדים עמ' תעא]. ב מותר לדוך הקפה במדוכה בלי שינוי ביום טוב, מפני שהקפה מפיג טעם ודינו כתבלין, ונחלקו האחרונים אם מותר לשחוק הקפה בריחים שלהם, והעיקר להתיר בריחים קטנות המצויות אצל בעלי בתים, אך לא בריחים גדולות של בעלי הטחנות לתעשיית הקפה. והמחמיר לכותשו במכתשת, תבוא עליו ברכה. [יביע אומר ח"ג חלק אורח חיים סי' כג סקי"ז]. ג  אף על פי שיש אומרים שהטוחן קפה בריחים גדולות המצויות אצל בעלי הטחנות, חייב משום טוחן, במקום צורך גדול, כגון שכואב לו הראש, מותר לומר לגוי לטחון לו קפה בריחים שלהם. [שו"ת יביע אומר חלק ג' סימן כג סקי"ז]. ד מותר לדוך מצה ביום טוב בלי שינוי. [רמ"א בשם מהרי"ל ס"ג. מהריק"ש. נהר מצרים דף לד]. ומותר לחתוך ירק דק דק לצורך יום טוב, אפילו בלא שינוי. [רשב"א בעבודת הקודש. משנ"ב סי' תקד ס"ק יט. כה"ח סי' תקד ס"ק לב]. והיינו אפילו עושה כן על מנת שלא לאכול לאלתר, שאם עושה על מנת לאכול לאלתר אפי' בשבת מותר. [כמ"ש הרשב"א בתשו' סימן עה, וכ"פ מרן בב"י סי' שכא. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד עא]. ה מותר למדוד תבלין לפני נתינתן לקדרת הבישול בכדי שלא יקדיח תבשילו, והוא הדין למלח. [סימן קנח ס"ד]. אבל אין מודדין אורז כדי לבשל ביום טוב, אלא יקח באומד הדעת. [סי' תקו ס"א לענין קמח]. ומותר לקחת מן האורז בכלי, כדי למדוד הכמות שרוצה לבשל ביום טוב, ובלבד שאינו מקפיד על המדה בדיוק. ומכל שכן שיש להתיר בזה כשלוקח מן האורז בכוס, שאינו כלי המיוחד למדה. [ילקו"י מועדים. חזון עובדיה על הלכות יום טוב, עמוד עג] ו ישראל הלוקח בשר מחבירו ביום טוב, וישלם לו אחר יום טוב, מותר לומר לגוי שישקול לו הבשר, ואף מותר לרמוז לגוי, והגוי יכתוב הדברים ביום טוב, כדי שיזכרו כמה צריך לשלם. ודוקא כשהגוי כותב בכתב לועזי, אבל בכתב עברי שלנו אין להתיר. [חזון עובדיה שם]. ז אסור לשקול בשר בביתו לדעת כמה יבשל, ואפילו אינו שוקל במשקל הרגיל אלא שוקל לעומתו כף או סכין אסור. [סי' תק ס"ב]. אבל אם שוקל לצורך מצוה כגון שרוצה לשקול הכזיתות של המצה והמרור בליל פסח וכדומה, יש להתיר לשקול ביום טוב. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תעא. שו"ת יחוה דעת ח"א ס"ס טז]. ח מי שיש לו מיחוש באחד מאיבריו ביום טוב, מותר ליטול גלולה או לשתות סמים מרים לרפואתו, אפילו ביום טוב ראשון. ומותר לאכול ולשתות ביום טוב לרפואה אוכלים ומשקים שאינם מאכל בריאים. אבל אין להתיר לעשות ביום טוב לצורך רפואה, מלאכה דאורייתא שלא הותרה לצורך אוכל נפש. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד קלח].

א אסור לאפות או לבשל מיום טוב לחול, ואפילו מיום טוב למוצאי יום טוב אסור. וכן אסור לבשל מיום טוב ראשון ליום טוב שני אפילו בשני ימים טובים של ראש השנה. ואפילו דבר שאינו מלאכה רק טירחא בעלמא כגון הדחת קערות וצלחות והבאת יין מיום טוב לחבירו אסור, וכל שכן מיום טוב לחול. אבל לבשל בליל יום טוב לצורך יום טוב שחרית בודאי שמותר. ואפילו כשחל יום טוב ביום שישי, אסור לאפות או לבשל מיום טוב לצורך שבת. אולם על ידי עירוב תבשילין מותר לבשל או לאפות מיום טוב לצורך שבת. וראה להלן סימן תקכז דיני עירובי תבשילין. [ילקו"י מועדים עמ' תע. חזו"ע יו"ט עמ' לז]. ב מותר לאשה לבשל קדירה מלאה בשר או דגים קודם סעודת הצהרים, אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ואף על פי שעיקר כוונתה לצורך החול, מפני שהתוספת מטעימה יותר את התבשיל. ומכל מקום לכתחלה צריכה להזהר שלא תאמר בפירוש שעושה לצורך חול. אבל אחר סעודת צהרים אסור לה לבשל לצורך הלילה על מנת שתאכל כזית אחת מן הקדרה, שאין זה אלא הערמה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תע]. ג וכן ממלאה אשה את התנור פת, אף על פי שאינה צריכה אלא לככר אחד, שבזה נאפית הפת יפה, (רש"י ביצה כב: ד"ה ובית הלל מתירין). אף על פי שעיקר מחשבתה להותיר לצורך החול. ומכל מקום לכתחלה צריכה להזהר שלא תאמר בפירוש שעושה לצורך חול. אבל אחר סעודת צהרים אסור לה לאפות לצורך הלילה על מנת שתאכל כזית אחד מן הפת, שאין זו אלא הערמה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תע. חזון עובדיה על יום טוב עמוד לח]. ד אשה שעברה ובישלה מיום טוב לחול, בין שעשתה כן במזיד, בין שעשתה כן בשוגג, לצורך חול בלבד, בין שעשתה על ידי הערמה, התבשיל מותר באכילה. [שבת כרך ב' עמו' רטו].

א אסור להוליד אש ביום טוב, לפיכך אין מוציאין אש מן האבנים או מן העצים, שלא הותר ביום טוב להבעיר אלא מאש מצויה, ולא להמציא אש ביום טוב. ולכן אסור להדליק גפרורים ביום טוב על ידי חיכוך הגפרור במשטח המיוחד לכך בקופסת הגפרורים, שהרי הוא כמוליד אש ביום טוב. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תסו. שו"ת יביע אומר חלק י' חאו"ח סימן נד אות ח. ובהערות לרב פעלים חלק ב' סימן נח]. ב אם עבר והוליד אש ביום טוב מותר ליהנות מהאש ביום טוב. [רמב"ם. הרב המגיד. ילקוט יוסף שבת כרך ג' סימן שיח, דין הנאה ממעשה שבת בדברים האסורים מדרבנן]. ג אם לא היה אפשר לו להוציא האש מערב יום טוב, כגון שהיה במאסר וכיו"ב, מותר להוציא אש ביום טוב. ד מותר להדליק גפרור משלהבת של נר, או מגחלים עמומות שאין בהם שלהבת, אבל להדליקו מאפר [רמץ] חם, שאין שם אש כלל, ורק מחמת חום האפר הגפרור נדלק, יש להחמיר. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תסז]. ה מותר לטלטל קופסת גפרורים ביום טוב, ואין להם דין מוקצה ביום טוב, כיון שראוי להשתמש בהם על ידי הדלקה מאש מצויה. [יביע אומר חלק ב סימן כז סק"ד. יחוה דעת ח"א סי' לג]. ו מותר להדליק גפרור מראש הזכוכית של מנורת נפט [לאמפא], אף על פי שאינו נוגע ממש בראש השלהבת, אלא נדלק מחום השלהבת, לפי שדבר זה נחשב כהבערה מאש מצויה. [שו"ת יביע אומר חלק ב' סימן כז]. ז יש להתיר להדליק סיגריה ביום טוב על ידי שאיפה בפה מראש מנורת נפט, אף על פי שאין הדלקת הסיגריה נעשית מהאש עצמו. והוא הדין להדלקת כירים של גז. אבל אסור בהחלט להשתמש במצית חשמלי או אלקטרוני ביום טוב, הן להדלקת הגז או להדלקת סיגריה, ומטעם מוליד אש ביום טוב, ומטעם איסור כיבוי. וכן אסור להדליק גפרור מפרימוס חם שנכבה על ידי מחיטה במחט. [שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן לג]. ח ראוי להחמיר שלא לקחת ביום טוב נייר שכתוב בו אותיות ולהדליק ממנו מאש לאש באופן שאפשר להדליק בלא זה. ויש אומרים שאין בזה משום מוחק האותיות. [שו"ת יביע אומר חלק ה' סימן לט סק"ה]. ט אסור להדליק חשמל ביום טוב, מפני שהוא כמוליד אש ביום טוב, וכמו כן אסור לכבות החשמל ביום טוב. ויש מקומות שנוהגים להדליק החשמל ביום טוב, על פי הוראת רבותיהם, וראוי ונכון להסביר להם בלשון רכה ונעימה, שלא להדליק ולכבות החשמל ביום טוב. ובמקומות שאין מנהג להדליק חשמל ביום טוב, אם יש כאלה שמקילין בדבר יש למחות בידם לבטל מנהגם. [שו"ת יביע אומר חלק ב' סימן כו. חלק א' סימן יט סק"ז. חלק ג' סימן טו סק"ג. וסימן כט סק"ו. וחלק י' חאו"ח סי' נד אות ט'. יחוה דעת חלק א' סימן לב]. י מותר לומר לגוי להדליק לו החשמל ביום טוב, כשצריך לאור החשמל לקרוא לאורו, או לאכול לאורו. אולם אין להתיר לומר לו לכבות החשמל. [שו"ת יביע אומר חלק ב' סימן כו סק"ג]. יא יש אומרים שמי ששכח להכין אש מערב יום טוב, גם אם יכל לעשות כן, מותר לו לומר לגוי להדליק עבורו אש ביום טוב. ויש חולקים. והעיקר כסברא ראשונה. [יביע אומר חלק ב' חלק אורח חיים סי' כו סק"ג. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד נג, דהוי שבות דשבות במקום שמחת יום טוב]. יב יש להקל להפעיל המאוורר על ידי גוי ביום טוב. וכן אם הוא כבר פועל, מותר לישראל להסב את המאוורר ולהטותו לכיוון שירצה. והדין כן גם בשבת. יג מותר להשתמש במכונת שמיעה שהיא פתוחה ופועלת מערב יום טוב, ואפילו בשבת יש להקל, כשמפעילים את המכונה מערב שבת. יד אין ספק שמצוה רבה להזהיר את הרבים מחומרת האיסור של נהיגה ברכב או באופניים גם ביום טוב, הן לנהג והן לנוסעים ברכב, ומפני שהוא מצית את האש במנוע המכונית, ומוליד אש חדשה. ויש בזה עוד כמה איסורים. וכן אסור להשתמש בטלפון ביום טוב. [שו"ת יחוה דעת חלק ג' סימן לו]. טו אין להקל לעלות במעלית ביום טוב, כיון שבעת שלוחץ על הכפתור נדלק חשמל על ידי זה. [ובדין מעלית אוטומטית, ראה לעיל בסוף הלכות שבת דין חשמל בשבת]. טז תנור חשמלי, אף על פי שאין להדליק אותו ביום טוב, משום איסור מוליד אש, מותר להפעילו ביום טוב על ידי שעון שבת שנערך מערב יום טוב לשעה מסויימת, ולאפות או לבשל בו, ובסיום חפצו השעון מכבהו. וכן מיקסר שרוצה להפעילו ביום טוב לרסק גזר או תפוחי אדמה על ידי שעון שבת שמוכן מערב יום טוב, אף על פי שמשמיע קול, יש להתיר. יז נר של בטלה, שאינו צריך לו כלל, אסור להדליקו ביום טוב. ולכן אסור להדליק באמצע היום נר שאין בו תועלת כלל, דשרגא בטיהרא מאי מהני. אבל נר של בית הכנסת מותר. וכן מותר להדליק נר נשמה לעילוי נשמת ההורים, ביום פקודת השנה, או בתוך שנת הפטירה, ולא חשיב נר של בטלה, ואף על פי שאין משתמשים בו, מכל מקום יש הנאה ממילא בתוספת האורה בבית, וגם יש בו מצוה. ומהיות טוב יותר נכון להדליק נר נשמה בבית הכנסת, שלכל הדעות יש מצוה להרבות בנרות בבית כנסת, שנאמר: "באורים כבדו ה'" והמדקדקים נזהרים להדליק את נרות הנשמה סמוך לשולחנות הלומדים כדי לקרות לאורן. [ילקוט יוסף מועדים, הלכות יום טוב, דיני האש. שו"ת יביע אומר חלק ג' סימן ט' חלק יורה דעה אות ד']. יח והוא הדין למי שישן בבית יחידי בליל יום טוב, ולפני השינה מדליק נר בחדרו, דשפיר דמי. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב]. יט מותר להדליק נרות ביום טוב כשיש ברית מילה בבית, כמו שנוהגים תמיד לכבוד המילה. כ כבר נתבאר שאין להתיר עריכת הגרמופון בשבת או ביום טוב, ואם יש מקום שנהגו בו היתר, הוא מנהג של עמי הארץ ריקים ופוחזים. [שו"ת יביע אומר חלק י' חאו"ח סימן נד אות יג]. וכן פתיחת הרדיו אסורה אף ביום טוב, ואין להקל בזה אף אם מכין ההדלקה על ידי שעון שבת. [שו"ת יביע אומר חלק ג' סימן כט. ילקוט יוסף שבת כרך א' סימן רנב]. כא אסור להשמיע קול שיר מטייפ ביום טוב. וכן אסור להקליט במכונת ההקלטה, אפילו אם היתה המכונה ערוכה מערב יום טוב. [שו"ת יביע אומר חלק ד' סימן מו]. כב פשט המנהג להתיר להשתמש בפרימוס ביום טוב, ולא חוששין שיבוא לנפח ולהגביר האש. ומותר למחוט הפרימוס ביום טוב באופן שלא יהיה פסיק רישיה בכבייתו. [וע' שמירת שבת כהלכתה ח"א פרק יג הערה לז. שו"ת יביע אומר חלק א' סימן לא סקי"א. וחלק ג' סימן כ' סק"י]. כג אין נופחים במפוח של אומנים להבעיר הגחלים, מפני שנראה שעושה מלאכת אומן, אלא ינפח בשפופרת. ונהגו היתר במפוח של בעלי בתים על ידי שינוי להפכו מלמעלה למטה. ומפוח הקבוע במכונת בישול [פרימוס] מותר לנפח בו, שאינו נראה כעושה מלאכת אומן, הואיל ויד כל אדם שווה בו לצורך בישול. והוא הדין למפוח של פנס [לוקס]. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תע. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד ע'].

א שחיטת בהמות אף על פי שהיא צורך אוכל נפש ומותרת ביום טוב מעיקר ההלכה, מכל מקום המנהג בזמן הזה ברוב תפוצות ישראל שלא לשחוט שום בהמה ביום טוב. וכן ראוי להנהיג בכל מקום, מפני ריבוי התקלות הנגרמות על ידי זה בשיווק הבשר ובמכירתו, שבאים לידי חילול יום טוב. ובפרט שבזמן הזה כל האיטליזים משתמשים במקררים חשמליים, והבשר שנשחט מערב יום טוב נשאר טרי כיום הלקחו, לא כהתה עינו ולא נס ליחה. [שו"ת יביע אומר חלק א' סימן ל. ילקוט יוסף על המועדים עמוד תסג]. ב במה דברים אמורים בבהמה העומדת לאכילה, אבל בהמה העומדת לחליבה ולגדל ולדות הרי היא מוקצה, ואסור מן הדין לשוחטה ביום טוב, אלא אם כן הזמינה לשחיטה מערב יו"ט. ואם לא הזמינה וחלתה ביו"ט וחושש פן תמות יעשה שאלת חכם.[ילקו"י עמ' תסג]. ג אסור אף מעיקר הדין לשחוט בהמות מיום טוב לחול, על ידי הערמה באכילת כזית מכל בהמה. [יביע אומר חלק א' סימן ל']. ד מותר מעיקר הדין לשחוט ביום טוב בהמה השייכת לגוי, על סמך שישראל יקנה אותה אחר שחיטה, אם תמצא כשירה, ובלאו הכי בזמן הזה אין שוחטין בהמות ביום טוב. [יביע אומר חלק א' חלק אורח חיים סימן ל' אות יח]. ה אם שחט את האם של הבהמה בערב יום טוב, מותר מעיקר הדין לשחוט את הבהמה ביום טוב עצמו, ואין בזה כל חשש של איסור אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. [שו"ת יחוה דעת חלק ב' סימן סד]. ו שחיטת עופות מותרת גם בזמן הזה, ואפילו כשחל יום טוב אחר השבת. [ויש נוהגים להחמיר ביום טוב של ראש השנה], ובלבד שיהיו עופות המוכנים לאכילה, אבל תרנגולת העומדת להטיל ביצים או לדגירה אסור לשוחטה ביום טוב מבלי שיזמין אותה לשחיטה מערב יום טוב. ולכן תרנגולות המטילות שמצויות במשקי הלול השונים אסור ליקח מהם ביום טוב לשחיטה, אלא אם כן הזמינם מערב יום טוב. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תסה] ז כיצד הוא הזימון? אומר זה וזה אני נוטל למחר לשחיטה, ועושה בהם סימן או טביעת עין כדי שיכירם למחר ולא יתחלפו לו באחרות. אבל אם אמר באופן כללי: "מכאן" אני נוטל למחר לשחיטה, אסור ליטול מהם ביום טוב לשחיטה. וכן אם זימן את כל הלול שלפניו והוא אינו צריך אלא לתרנגולת אחת או שתים, אינו נחשב זימון ובאיסורם הם עומדים. ובמקרה שחלו התרנגולות יש מקום להתירם בשחיטה ביום טוב במקום הפסד מרובה, אפילו לא זימנם. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תסה]. ח אין לשחוט עוף ביום טוב אלא אם הכין עפר מערב יום טוב כדי שיוכל לכסות את דמו. וצריך להיות עפר מוכן על ידי שיזמינו בפיו לצורך כיסוי הדם. וכן צריך להשחיז הסכין ולהעמידה לשחיטה מערב יום טוב, אבל ביום טוב אסור להשחיז את הסכין אף שהוא לצורך אוכל נפש. ומכל מקום מותר לשפשף את הסכין ביום טוב על כף ידו או בגדו, כדי לחדדה ולחתוך בה ביום טוב. [שו"ת יביע אומר ח"ו חלק אורח חיים סי' לה אות ה]. ט אם נפגמה הסכין ביום טוב, במקום דוחק וצורך גדול מותר לומר לנכרי להשחיזה במשחזת להעביר הפגימה. [אבל מותר להשיאה על גבי חבירתה או על גבי עץ ואבן להעביר את שמנוניתה. סימן תקט ס"ב]. ומכל מקום השוחט צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה ואחריה כדי להעמיד הדבר על בוריו בהכשרת השחיטה. ויזהר השוחט שלא למרוט הנוצה מצואר העוף ביום טוב לפני השחיטה כמעשהו בחול. וכשאי אפשר לו לשחוט בלי מריטת הנוצה יש להתיר, וכן המנהג. [שו"ת יביע אומר חלק ד' חלק אורח חיים סימן מד]. י השוחט לאחרים מותר לקבל מהם ביצה או פרי תמורת שחיטת יום טוב. יא מותר לשחוט עוף ביום טוב, אפילו לצורך פחות מכזית, וחשיב שפיר צורך אוכל נפש. [שו"ת יביע אומר חלק ח' חאו"ח סי' מז בהערה]. יב המנהג להחמיר שלא לשחוט אפילו עוף, לאחר חצות היום ביום טוב, בין ביום טוב ראשון בין ביום טוב שני, כי כבר סעדו את לבם בסעודת יום טוב, והשוחט אחר כך, נראה כמכין מיום טוב לחול, או ליום טוב שני. [שו"ת ישיב משה ח"א סי' קמד וסי' שלח. ילקוט יוסף על המועדים עמוד תסו]. יג מותר לשחוט עוף ביום טוב לצורך אכילה של פחות מכזית, כגון לצורך קטן, דבהכי חשיב שפיר צורך אוכל נפש. [שו"ת יביע אומר חלק ח' סימן מז].