א מנהגינו לקום באשמורת הבוקר לומר "סליחות", החל מיום ראש חודש אלול עד יום הכפורים, כי מסורת בידינו שמשה רבינו ע"ה עלה להביא את הלוחות שניות בראש חודש אלול וירד עם הלוחות ביום הכפורים, וכל ארבעים יום הללו היו ימי רחמים ורצון לכל עם ישראל. וביום הכפורים נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה, ואמר למשה "סלחתי כדברך", ולכן הוקבע יום הכפורים ליום מחילה סליחה וכפרה. וביום ראש חודש עצמו אין מנהגינו לומר סליחות. [ש"ע סי' תקפא. ילקו"י מועדים עמ' ט. חזו"ע ימים נוראים עמ' א]
ב הזמן הראוי ביותר לאמירת סליחות בימים אלה הוא מחצות הלילה ואילך, שאז הוא עת רצון, אך בחצי הראשון של הלילה אסור לומר סליחות ושלש עשרה מדות. ויחיד שנמצא בבית כנסת שנוהגים שם לומר סליחות לפני חצות הלילה, אינו רשאי להצטרף אליהם, אלא ישב בדד וידום, ולא יענה עמהם שלש עשרה מדות וכו'. ואדרבה יש לבטל מנהגם זה שאין לו יסוד. וזמן חצות הלילה יש לחשב באופן כזה שיחשוב תחלה השעות שבין הזריחה לשקיעה, והחצי הוא זמן חצות היום, שאז החמה באמצע הרקיע, ולאחר מכן יוסיף שתים עשרה שעות על חצות היום, ואז הוא חצות לילה בדיוק. [דהיינו בסוף שש שעות זמניות מזריחת החמה עד שקיעתה]. [ילקו"י מועדים עמ' ט. יחו"ד ח"א סי' מו. חזו"ע ימים נוראים עמוד ב, ג, ח]
ג בני חוץ לארץ טוב שימתינו לאמירת הסליחות לפי הזמן שלהם, אף שבארץ ישראל כבר הגיע חצות. ומכל מקום המקילים לומר סליחות ביחד עם תושבי ארץ ישראל, וכגון כשאומרים סליחות באמצעות הלויין המצוי כיום, יש להם סמוכין בהלכה, ורשאים לומר סליחות יחד עם בני הארץ. [ילקוט יוסף מועדים עמו' י'. יחוה דעת שם, חזון עובדיה ימים נוראים עמ' ד]
ד קהל ועדה שאי אפשר להם להשכים לסליחות בעוד לילה, יכולים לומר סליחות בשעות הבוקר המוקדמות, לפני תפלת שחרית, או לפני תפלת מנחה, אחר חצות היום [עד צאת הכוכבים]. וטוב שאז החזן שאומר הסליחות יתעטף בציצית, מעין מה שאמרו חז"ל בראש השנה (יז:) ויעבור ה' על פניו ויקרא, א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור, והראה למשה סדר תפלה, ואמר לו, כל זמן שישראל חוטאים, יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. ואמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנכי כורת ברית. ע"כ. וכן במחנות הצבא כשאי אפשר להם לומר סליחות באשמורת הבוקר, יאמרו הסליחות קודם תפלת שחרית, או קודם תפלה מנחה. או אחר חצות הלילה. [ילקוט יוסף ח"א תשמ"ה עמו' ז'. ילקו"י מועדים עמו' י']
ה אף על פי שאין לומר סליחות וי"ג מדות בשעות שלפני חצות הלילה, מותר לשמוע אז מהרדיו סליחות וי"ג מדות, בכדי להתלמד ולהתרגל בנגינות התחנות, וכדומה. זכר לדבר, מה שאמרו בראש השנה (כד:) לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד כ]
ו השומע סליחות וי"ג מדות או קדיש מהשליח צבור, דרך הרדיו בשידור ישיר אחר חצות, עונה י"ג מדות ואמן. ואם השידור הוא מהקלטה, אינו עונה. אך השומע מקרא מגילה דרך הרדיו אינו יוצא ידי חובתו.[ילקו"י תפלה ב' מהדורת תשס"ד עמ' יא. חזו"ע ימים נוראים עמ' כא]
ז אברכים ובחורי ישיבה, וכן תלמידי חכמים, שאי אפשר להם לקום יום יום בחודש אלול באשמורת הבוקר לאמירת הסליחות, מפני שדרכם לעסוק בתורה בשעות הראשונות של הלילה, ואם ישכימו לקום לסליחות עלולים להתבטל מסדר לימודם ביום, על כל פנים ישתדלו לקום במקצת לילות של חודש אלול, כדי לשתף עצמם עם הצבור באמירת סליחות ותחנונים. או בימי שני וחמישי של חודש אלול, וכן יתאזרו בכל עוז להשתתף עם הצבור באמירת הסליחות בעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכפורים. [ילקוט יוסף מועדים עמוד יא. על פי המבואר בשו"ת יביע אומר ח"ב חאו"ח סי' כח אות ח, ט. וחלק ד' חיו"ד סימן יט. ויחוה דעת ח"ג סי' מד. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד ח]
ח והוא הדין למלמדי תינוקות שאם ישכימו קום לסליחות לא יוכלו לעשות מלאכתם באמונה בלימוד התלמידים, שרשאים להמנע מלקום יום יום בחודש אלול. אלא ישכימו לפרקים בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה לומר סליחות עם הצבור. והוא הדין לפקידים ולפועלים שכירים, שאם ישכימו קום לסליחות לא יוכלו לעשות מלאכתם באמונה, שרשאים להמנע מלקום לסליחות, וישכימו לפרקים בשני וחמישי ובעשרת ימי תשובה. או שיאמרו סליחות בבוקר קודם תפלת שחרית, או בערב לפני תפלת מנחה. וכמו שנתבאר לעיל. [יביע אומר חלק ב' חאו"ח סימן כח אות ח', ע"פ הירושלמי פ"ז דדמאי. והב"י חו"מ ס"ס שלד, והרמ"א סימן שלג. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד י]
ט תלמידי חכמים ובני ישיבות שאינם קמים יום יום לסליחות, אם הולכים לישון אחר חצות לילה, מה טוב שיאמרו קצת סליחות לפני שישנו, אפילו ביחידות, וכן יאמרו תיקון חצות קודם השינה, ומעלת תיקון חצות חשובה יותר מאמירת סליחות עם הצבור. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד י]
י הקם באשמורת הלילה לומר סליחות בחדש אלול ועשרת ימי תשובה, יתאזר בעוז ותעצומות שלא ינום ולא יישן בקריאת שמע וברכותיה ובתפלה עד גמירא. ומכל שכן שהוא מעוטר בתפלין שאסור להסיח דעתו מהן, וצריך לשמור עצמו בקדושה ובטהרה. ומי שאינו עושה כן, והוא מתנמנם בתפלתו עם התפלין, או מתנמנם בתפלה ובקריאת שמע, יוצא שכרו בהפסדו. ויותר טוב שיתפלל כראוי מאשר לומר סליחות בהשכמה בעבודת ה', לשמור העיקרים ולהוסיף בחסידות, ולא לזלזל בעיקר ולקיים התוספת. [ילקוט יוסף מועדים עמוד יב. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד י]
יא עיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה ובנחת ובמיתון ובהכנעה יתרה, ובפרט שלש עשרה מדות, וכמו שכתוב (משלי יח כג), תחנונים ידבר רש, ויש לו להבין מה שמוציא מפיו, בלב נשבר ונדכה, ולכן הנוהגים לומר "עננו אבינו עננו" ו"עשה למען שמך" במהירות רבה ובחופזה לא יפה עושים, וצריך לבטל מנהגם ולאמרם במתון. ואלה שאונסים עצמם מן השינה ובאים לבית הכנסת להשמיע במרום קולם, בקול רנה, ואומרים הסליחות בקול רם ונשא כדרך ששרים פיוטים ונגינות, הרי הם יורשים תרתי גיהנם, ואדרבא יוצא שכרם בהפסדם. כי הלא זה שמם "סליחות" ולא "צעקות". והחי יתן אל לבו בעת אמירת הוידוי והסליחות, לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה שלימה ולהוסיף מצות ומעשים טובים, בהתקרבו ליום הדין שאז שוקלים זכיותיו ועוונותיו של כל אדם. וכבר אמרו דורשי רשומות "אני לדודי ודודי לי" ראשי תיבות "אלול", וסופי תיבות בגימטריא ארבעים, כי בימי אלול ובעשרת ימי תשובה שהם ארבעים יום, התשובה מקובלת ביותר שהם ימי רחמים. ועוד סמכו על הכתוב ומל ה' אלהיך "את לבבך ואת לבב" זרעך, ראשי תיבות אלול, ושמכאן סמך למה שנהגו להשכים לומר סליחות בכל חודש אלול. [ילקוט יוסף מועדים עמוד יג. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד כ, כה]
יב אין היחיד יכול לומר שלש עשרה מדות של פסוק ויעבור בדרך תפלה ובקשת רחמים, מפני שנחשב כדבר שבקדושה. אבל אם בא לאמרם דרך קריאה בעלמא בטעמי המקרא רשאי. [יחוה דעת חלק א' סימן מז. ילקו"י חלק א' מהדורת תשמ"ה עמוד שמג. ילקו"י תפלה כרך ב' סימן קלא. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד כז]
יג אין היחיד צריך לסיים ונקה לא ינקה עד סוף הפסוק, אלא די לומר עד ונקה. [יחוה דעת ח"א סי' מז בהערה עמוד קמא]. ומותר ליחיד לומר אל מלך יושב וכו', אף על פי שאומר בו "זכור לנו היום ברית שלש עשרה". [ילקו"י מועדים עמ' יג. חזון עובדיה ימים נוראים עמ' ל]
יד הסליחות שנתקנו בלשון ארמית [תרגום], כגון "רחמנא", "מחי ומסי", "דעני לעניי ענינן", "מרנא דבשמיא", אין ליחיד לאומרם, מפני שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, ורק אם יש מנין בבית הכנסת אומרים אותם, שהצבור אינו זקוק לעזרת מלאכי השרת, שהשכינה עמהם. [ראה בקול תורה אלול תשס"ג עמוד ז]. ולכן כשעדיין לא באו עשרה להשלים מנין, ידלג השליח צבור רחמנא ושאר קטעי סליחות הנ"ל, וכשיבואו עשרה יאמרם. ונכון לנהוג כשטרם באו עשרה לבית הכנסת לסליחות, לומר אחר שבט יהודה בדוחק ובצער[קודם אל מלך]"רבונו של עולם אתוודה על עבירות", וכו', והוידוי ושאר תחנות שבלשון הקודש, וכשיופיע העשירי לסליחות יחזרו ל"אל מלך", ויעבור, רחמנא, אנשי אמונה, ושאר הסליחות שדילגו. ואם הזמן מצומצם בכל זאת יאמרו אל מלך, ויעבור, אנשי אמונה וכו', וידלגו "אם אפס" ויתחילו "זכרון לפניך בשחק". וכן ידלגו "בזכרי על משכבי" וכן "אליך ה' נשאתי עיני" כפי הצורך, כי מעלת אמירת י"ג מדות עולה על חשיבות הסליחות הללו. ואם אין תקוה שיגיע מנין במשך זמן אמירת הסליחות, אז יאמרו כל הי"ג מדות במקומם, עם טעמי המקרא, כמי שקורא בתורה. [וראה בשו"ת יביע אומר ח"י בהערות לרב פעלים חאו"ח ח"ג סי' מא בענין סדר ז' כורתי ברית בתפלת רחמנא שאומרים בסליחות].
טו המנהג פשוט לומר בסליחות חמש פעמים י"ג מדות, א. אחר שבט יהודה בדוחק ובצער, וקודם תחנת "רחמנא", ב. אחר תחנות רחמנא, ג. אחר אנשי אמונה אבדו, ד. אחר תמהנו מרעות, ה. בסוף הסליחות, אחר זכרון לפניך בשחק שבסוף הפיוט "אם אפס". וכן הוא בסליחות שנדפסו במחזורים של ראש השנה. ויש לצבור לומר גם תיבות "ויעבור ה' על פניו ויקרא" בלחש עם השליח צבור, ואחר כך יאמרו בקול רם, ה' ה' אל רחום וחנון וכו'. וצריך להפסיק בין ה' ה' על ידי שיטעימו הפסק (הפ"א בקמץ), ומי שאינו עושה כן עונשו רב. [ילקוט יוסף מועדים עמוד יד. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד לב].
טז כשאומר השליח צבור תיבות ה' ה', יש לכפוף קומתו קצת בשחייה, ואין צריך להרים עקביו מהקרקע כשאומר ה' ה' כמו שעושים בקדושה, אלא יישר רגליו ויאמר הי"ג מדות בכוונה. ויש נוהגים להרים עקביהם כשאומרים ה' ה', כדרך שעושים בקדושה. [שם].
יז נחלקו רבותינו במנין י"ג מדות הרחמים שבפסוק ויעבור, מהיכן מתחיל מנינן ומה הוא סדרן, ומכיון שאין בידינו להכריע בדבר, אין לנהוג למנות המדות באצבעותיו, אלא יאמרם בסתם, וקמי שמיא גליא. ורחמנא לבא בעי. [ילקוט יוסף תפלה כרך ב' תשס"ד עמוד שצט. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד לב]
יח אין לכפול פסוק "שמע ישראל" שאומרים בסליחות, אלא השליח צבור אומרו פעם אחת. והצבור עונים אחריו גם כן פעם אחת. [תוס' ברכות לד. טוש"ע סי' סא סי"א. חזו"ע שם עמ' יד]
יט אותם המשנים בנוסח סדר העבודה ביום הכפורים, ובמקום לומר אנא השם אומרים אנא בשם, וכן בכמה דברים בנוסח אלהינו שבשמים שבסליחות, שמוסיפים תיבה אחת או שתים, כמו אבד והשמד כל הקמים עלינו לרעה, או ענה את מעננו, או בטל מעלינו ומעל עמך ישראל בכל מקום שהם וכו', וכן עננו ביום קראנו לך, וכל כיו"ב, אין בזה קפידא. [כמבואר בתשו' אבקת רוכל (סי' כח). ע' ילקו"י תפלה ב' מהדורת תשס"ד עמ' תרכב]
כ בנוסח הפיוט בסליחות נפלה נא ביד ה', יש לומר "מה יתן לך האדם כי ירשע וכי יצדק", שהוא נוסח הגון ונכון יותר ממה שכתבו בכמה סדורים מה יתן לך האלקים וכו'. [ילקוט יוסף תפלה כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרכג. ילקו"י מועדים עמוד טו]
כא בתחנת שבט יהודה, יש שהגיהו ובמקום לומר היד ה' תקצר, אומרים כי יד ה' לא תקצר. אך אין צריך להגיה, כי המשורר לא נתכוין אלא לחתום בלשון הפסוק, ואילו יד ה' לא תקצר אינו מלשון הכתוב. [חזון עובדיה על הלכות ימים נוראים עמוד יד].
כב בתחנת שבט יהודה, יש שהגיהו במקום עורה למה תישן, הנה לא ינום ולא ישן, וגם בזה אין לשנות את הנוסח המקובל בידינו, שיסודו מהגמרא סוטה מח. [חזו"ע שם].
כג בנוסח רחמנא, יש שהקדימו לומר רחמנא אידכר לן קיימיה דפינחס קנאה, ואחר כך קיימיה דדוד מלכא, אבל מנהגינו להקדים את דוד המלך, ואח"כ מזכירים פנחס קנאה.
כד בנוסח רחמנא, יש לומר אדכר לן זכותיה דיוסף צדיקא, ולא קיימיה. כי יוסף לא נזכר בדברי חז"ל עם שבעה כורתי ברית. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד טו].
כה בנוסח רחמנא, נכון לומר גלה גבורתך ופרוק לן. ומנהגינו לומר הדרך שוִי עלן, הוא"ו בחיריק. ומכל מקום אם נהגו לומר שַוֵי עלן אין להקפיד בכך. [חזו"ע ימים נוראים עמ' טו].
כו בנוסח אנשי אמונה אבדו, יש לומר זועכים אף בלחשם חֵמה עצרו בשועם, כי חמה חמור יותר מאף.[חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד טז].
כז קודם התחינה שאומרים או"א אל תעש עמנו כלה, נוהגים לומר פסוק "אנחנו בושנו במעשינו ונכלמנו בעונותינו, אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש". [כ"כ הגה"ח ר' אליהו מני בסוף שו"ת תנא דברי אליהו. וראה בחזון עובדיה ימים נוראים עמ' טז בהערה].
כח אל תעש עמנו כלה תאחז ידך במשפט. פירוש, תאחז ידך "במשפט" שיש עמו רחמים. ולא בצדק שכולו דין. ועל פי הפשט, מלת "אל" תעש עמנו כלה, חוזרת גם על הסיפא, וכאילו אמר "אל" תאחז ידך במשפט, [שו"ת יביע אומר חלק ח' חלק אורח חיים סימן יא אות כד. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד טז. ושם בביאור דבר זה].
כט עננו ופחד יצחק, כך צ"ל ופחד עם ו'. וראשי תיבות גימטריא אלהים (אהלי יעקב). ועל פי האר"י ז"ל, אין לומר פחד יצחק בלא ואו אלא ופחד יצחק כדי לכלול השמאל בימין (הגבורה בחסדים), דהיינו אלהי אברהם שקדם לו. [חזון עובדיה ימים נוראים עמוד יז].
ל עננו אלהא דמאיר עננו. כן צ"ל, וכמ"ש בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' קס), ואין להוסיף אלהא דר' מאיר עננו. וכתב הגאון רבי אליהו מני, שאין להוסיף "עננו" על מה שתקנו חז"ל. [ילקוט יוסף תפלה כרך ב' עמוד תרכג. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד יז].
לא אלהינו שבשמים, תן טל ומטר לברכה "בעתו" בארץ. כן ראוי להיות ע"ד הסוד. וכמ"ש במחזור אהלי יעקב בשם פרי עץ חיים. ע"ש. וגם על פי הפשט, טל לא נעצר (תענית ג:). וכמו שכתוב (מיכה ה, ו) כטל מאת ה' אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. [כ"כ בשו"ת זבחי צדק ח"ג (עמוד עדר). וראה בחזון עובדיה על ימים נוראים עמוד יז].
לב בנוסח אלהינו שבשמים צריך לומר: תן שלום במלכות, וזה עדיף מאותם האומרים תן שלום במלכויות.[ילקוט יוסף תפלה ב' מהדורת תשס"ד עמ' תרכד. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד טו].
לג ברבונו של עולם: אתודה על עבירות קלות וחמורות, בלילה לסוף אשמורות, כשאומרים הסליחות בחצות לילה, יש לומר "בתוך" אשמורות. ובסיום הנוסח בטרם שחקים וארקים נמתחו, כשאומר ואחריו לא יהיה, יש להפסיק קצת קודם שמתחיל באמירת אחד אלהינו [לנוהגים לאומרו], שלא יהיה כאומר ואחריו לא יהיה אחד ח"ו. ונמצא מחרף ומגדף. [ילקוט יוסף תפלה כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרכד]
לד בנוסח ה' עשה למען שמך, נכון לומר עשה למען אברהם אזרח תמימך, וכן בהמשך, עשה למען יצחק נעקד באולמך, עשה למען יעקב נענה בסלם ממרומיך, וכן על זה הדרך. וכשמזכירים את דוד צריך לומר, עשה למען מלך דוד נעים זמירותיך, וכן עשה למען מלך שלמה בנה בית לשמך. [ילקוט יוסף תפלה כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרכד]
לה בפיוט "מחי ומסי" הנוסח הנדפס הוא "ברא כד חטי אבוהי לקייה", אולם מסתבר יותר להקפיד לומר "אבוהי אלקיה". [ילקוט יוסף תפלה כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרכד]
לו לאחר מחי ומסי אומרים: רחמים פשוטים בקשנו ממך, כי רבים רחמים עמך. חיים טובים שאלנו ממך כי מקור חיים עמך. וטוב לעשות מהכל נוסח אחד הכולל את הכל, רחמים פשוטים וחיים טובים בקשנו ושאלנו ממך, כי רבים רחמים ומקור חיים עמך. [ילקוט יוסף תפלה כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרכה]
לז אדון הסליחות. מלא זַכִּיוּת. כך צריך לומר. מלא רחמים הוא מלא זַכִּיוּת הוא. וכן מנהגינו לומר. אולם באהלי יעקב (דף יח ע"ב) כתב מלא זָכֻיות, וכן בסידור "אשמורה בלילה" כתב זָכֻיות. ודעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד. [חזון עובדיה ימים נוראים עמוד יז].
לח עשה למען משה נאמן בכל ביתך, כך צריך לומר. והיינו כמו שהעיד עליו הקב"ה בכל ביתי נאמן הוא, שהוא כבן בית שנכנס בלא רשות, וכל מה שיצטרך ידבר. [שם].
לט עשה למען שמך. עשה למען ישראל העניים, עשה למען ישראל הדלים. כי העני מלשון עניו, ודל הוא עני ביותר עד כי הוא חולה מחמת עניו מחוסר כל, כמו (בשמואל ב, יג. ד), מדוע ככה דל בן המלך. ויש שפירשו, כי דל הוא מי שהיה עשיר וירד מנכסיו ונעשה דל אך עדיין אינו עני, ואמר שאל תגזול ממנו שארית הפלטה, אף שהוא דל ואין לו רעים שיגינו עליו, כמו שנאמר ודל מרעהו יפרד, ואל תדכא עני, הוא עני ביותר שאין מה לגזול ממנו, ומפני שהוא עני בחוסר כל אל תדכאהו להכותו בשער ששם יושבים זקני ארץ. ועל כל פנים מבקשים למען העניים ולמען הדלים. אשר בצרתם לו צר. אני את דכא ושפל רוח. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד יח].
מ דעני לעניי ענינן. דעני לעלי ברמה. והכוונה על תפלת עלי שהתפלל על חנה, שתתעבר בשובה עם אלקנה למקומה שהוא ברמה. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד יח].
מא בפיוט אם אפס רובע הקן. ישרו בערבה מסילה, בלשון הנביא (ישעיה מ, ג) נאמר יַשְּׁרוּ, היו"ד בפתח,(והשין דגושה). ואמנם כאן שהמדובר על שעבר, נראה דצ"ל יִשרוּ היו"ד חרוקה. [וכן הוא בסליחות שבספר "אשמורה בלילה" עמוד מא. חזון עובדיה שם עמוד יח].
מב חקור את כל אשר עשה, האב על בנו לא חסה. יש שהעירו שהיה צריך לומר חס, ויש מי שכתב שיש לתקן הנוסח. אך אין צריך לתקן הנוסח, שרצונו לומר כעין עֵין האב על בנו לא חסה. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד יח].
מג אתאנו לבקש ממך כפרה, איום ונורא משגב לעתות בצרה, בגלל הנגינה העם נהגו לומר כפרה ובצרה מלעיל, והנכון לאומרם מלרע. ויש להקפיד על כך.
מד מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים. יש נוסחא ומתפתה בתחנונים. על פי המדרש רבה (פר' אמור) אשרי העם יודעי תרועה, שיודעים לפתות ולפייס את בוראם. ובמשלי (כה. טו), בארך אפים יפותה קצין. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד יט].
מה בפיוט אליך ה' נשאתי עיני, מנהג טוב הוא לשלב בו כמה ניגונים, לעורר הקהל לתפלה. [ילקוט יוסף תפלה כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרכה]. ואומרים: העבר חטאתי וכו', וגם את דמעתי שימה בנאדך. ואף שיש מי שכתב שהאומר כן, ולא דמעה עינו, לאו שפיר עביד, אם אינו עתיד לבכות באותו מעמד. אולם אם הוא בוכה ביום הכפורים בשעת הוידוי, ובפרט בוידוי של רבינו נסים, יכול לכוין באומרו ואת דמעתי שימה בנאדך, על בכיותיו ודמעותיו שביום הכפורים. וכן בפיוט לך אלי תשוקתי שאומר אנסך את דמעי לך. אם מכוין על דמעותיו שבשעת הוידוי שפיר דמי. [חזו"ע שם עמוד יט].
מו רחום היה למשען לעם רַוֵה לען. כך צ"ל, ולא הִרְוַה לען, מבנין הפעיל, שהרוה לען לאחרים, וזה אינו. ואפשר גם לומר הֳרְוָה לען, אות ה' בקמץ חטוף. [חמדת ימים דף כד].
מז כי צדיק אתה וצדק "מדיך". בספר חמדת ימים (דף כג ע"ג) כתב, פירוש, מדותיך. (ולפ"ז הניקוד תחת המ"ם של מדיך, בחיריק). ונראה שהוא מלשון לבוש, כמו (בשמואל א, ד. יב), ומדיו קרועים, ועוד (בשמואל א, יז. לח) וילבש שאול את דוד מדיו. (ובתרגום ואלביש שאול ית דוד לבושוה). ובשופטים (ג. טז), ויחגור אותה מתחת למדיו. ובתהלים(קט. יח), וילבש קללה כמדו. ואף בלשון חכמים (ברכות כח.) מאן דלביש מדא. ולפי זה הפירוש צדק מדיך, צדק מלבושיך. כמו (איוב כט. יד), צדק לבשתי וילבשני. ולכן הניקוד תחת המ"ם של מדיך, בפתח. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד יט].
מח בפיוט "אם אפס", בסופו "עוררה גבורתך להקיץ נרדמים". ראוי יותר לומר "עוררה רחמיך" להקיץ נרדמים. ולא עוררה "גבורתך". [ילקו"י תפלה ב' מהדורת תשס"ד עמ' תרכה]
מט אחר הסליחות אומרים קדיש תתקבל, וקודם תתקבל אומר תענו ותעתרו מן השמים וכו', ויאמר: ויקיים בנו ובכם מקרא שכתוב וכו'. ואומרים בתתקבל קדם אבונא דבשמיא, ומדלגים וארעא, כמבואר כן בכל קדיש תתקבל. [ילקוט יוסף תפלה כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרכו]. ותענו ותעתרו היינו, תענו קודם גזר דין, ותעתרו אפילו לאחר גזר דין שנגזר לרעה ח"ו יתהפך לטובה. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד כ'].
נ אומרים קדיש תתקבל אפילו אם מתפללים מיד אחר כך תפלת שחרית, בלי שום הפסק בין הסליחות לתפלה. ואם היו עשרה בסליחות ויצא אחד מהם, לא יאמרו קדיש תתקבל אחר הסליחות. [שדי חמד מערכת ר"ה סי' א' אות ה' ס"ק יא. חזון עובדיה ימים נוראים עמ' כג].
נא יש נוהגים לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת, בעת אמירת י"ג מדות שבסליחות. ואם זה גורם לגזל שינה יש להימנע מלתקוע. וכן הנוהגים לתקוע אחר חצי קדיש שבסיום הסליחות, אם זה מפריע לשכנים, ימנעו מזה.[ילקוט יוסף על המועדים עמוד טז].
נב צריך להזהר לברך ברכות השחר עם ברכות התורה, לפני הסליחות, כיון שנכללים בהם פסוקים, וכמו שכתב מרן בשלחן ערוך, שנכון לחוש שלא לומר שום פסוק אפילו דרך בקשה ותחנונים אלא עד לאחר שיברך ברכות התורה. [ילקוט יוסף על הלכות ברכה"ש ופסוקי דזמרה, סימן מז. ילקוט יוסף חלק א' מהדורת תשמ"ה, הלכות ברכה"ת. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד ה]