ילקוט יוסף חינם האתר להפצת יהדות הלכה

א אמרו חז"ל: "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי של בית המקדש". ואמרו עוד: "הנה זה עומד אחר כתלינו, אחר כותל המערבי של בית המקדש, שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם". ומקום הכותל המערבי סמוך לבית קדש הקדשים, שמכוון כלפי בית מקדש של רקיע של מעלה. והמתפלל במקום מקודש זה כמתפלל לפני כסא הכבוד של הקב"ה, שמשם פתח פתוח לרוחה לשמוע ולקבל תפלתם של ישראל, כמו שנאמר, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים. ולכן מנהג שלומי אמוני ישראל שמתפללים ושופכים צקון לחשם ורחשם ליד הכותל המערבי, שהוא שריד בית מקדשינו, ואשר נוסד על ידי דוד ושלמה. וקדושת המקום גורמת לבאים בחצרות ה' להתעורר בהתלהבות קודש ברשפי אש שלהבת יה, ולהתפלל בכוונה באימה וביראה. ואשרי המכוין דעתו בתפלה זכה וברה לפני ה' יתברך, שאז מובטח הוא שלא תשוב תפלתו ריקם, כמו שנאמר (תהלים י): תכין לבם תקשיב אזניך. כלומר, אם סייעוהו משמי מרומים לכוין לבו בתפלתו, אז בודאי שאזני ה' כביכול קשובות לקול תחינתו. ומצוה לנשק אבני הכותל ולחונן את עפרה, שנאמר, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. [כתובות קיב. ילקו"י, הל' קס"ת וביהכ"נ עמוד רעב]. ב לפיכך חובה קדושה להכנס ליד הכותל המערבי ביראת כבוד ובכובד ראש, וחלילה להקל ראש כלפי הקודש. ולכן אסור מעיקר ההלכה להכנס לשם בגילוי ראש, בין אנשים ובין נשים. (וכמו שאמרו חז"ל: וירם יד במלך, שחלץ תפילין בפניו. ופרש"י, שגילה ראשו לפניו. ובשבת קנא: כסי רישיה כי היכי דתיהוי עליה אימתא דשמיא). והנשים אשר מוזהרות ועומדות שבכל הליכתן חייבות ללבוש בגדי צניעות, כל שכן שמוזהרות בלכתן אל הכותל המערבי, לבל יכנסו בבגדים ללא שרוולים, או במחשוף, לא תהא כזאת בישראל. ולמוכיחים ינעם ותבא עליהם ברכת טוב. וחובה קדושה מוטלת על האחראים על קדושת המקום להקפיד על קיום המחיצה הקיימת בין גברים לנשים. [ילקוט יוסף, חלק ב', הלכות בית הכנסת וקריאת התורה עמוד רעה]. ג אסור לבוא ליד הכותל לשם ביקור של טיול, או לשם צילום בלבד, וכן אסור בהחלט לדבר שם בשיחה בטילה, כי המקום קדוש לתורה ולתפלה. ואסור לאכול ולשתות על יד הכותל, במקום שנתקדש על ידי רבבות ישראל לתפלה. והמיקל ראשו בשיחה בטילה או באכילה ושתיה ועישון, עוונו גדול מנשוא, ועליו נאמר מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי. ואם עושים ברית מילה על יד הכותל טוב שלא לכבד שם בממתקים ומגדנות רק מחוץ לתחום הסמוך לכותל. [שם, עמוד רעז]. ד מעיקר הדין מותר למתפללים שעל יד הכותל המערבי להכניס יד בתוך הסדקים שבין נדבכי הכותל. וכן מותר לאיש לא טהור, אפילו שהטומאה יצאה מגופו, כגון זב ובעל קרי, להכנס בלי טבילה, על יד הכותל להתפלל שם, וכן הדין לאשה יולדת לפני טבילתה. כי הכותל המערבי הוא חומת הר הבית, והעומדים לפניו עומדים מחוץ לחומת הר הבית. ולכן מותר להיכנס לשם עם נעלים. ויש להזהר שלא לנתוץ אפילו חלק קטן מאבני הכותל, וכן שלא לקחת מעפר שבין נדבכי הכותל. [ילקוט יוסף, חלק ב' הלכות בית הכנסת וקריאת התורה עמוד רעט]. ה אסור להכנס בזמן הזה להר הבית, שהוא מקום המקדש, כולל כל שטח ההיכל והעזרות והחיל, מפני שכולנו טמאי מתים, וקדושה ראשונה שקידש שלמה את בית המקדש קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, וקדושת המקדש מפני השכינה, ואין השכינה בטילה לעולם. שנאמר, והיו עיני ולבי שם כל הימים, ונאמר, והשימותי את מקדשיכם, אף על פי שהם שוממים, בקדושתם הם עומדים. לפיכך הנכנס למקדש בזמן הזה מתחייב באיסור כרת, ומצוה לפרסם הדבר ברבים להסיר מכשול מדרך עמנו. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רפ]. ו ענבים הגדלים בהר הבית בזמן הזה, ומובאים למכירה על ידי הערבים, מותר לקנותם ולאוכלם. וכן מים שנשאבו על ידי הערבים מהבור שבעזרת בית המקדש, מותר לשתותם. [שארית יוסף חלק ג' עמוד רפ. שו"ת יביע אומר חלק ה' חיו"ד סימן כו אות י', וחלק ח' עמוד נז בהערה]. ז אסור לטוס במטוס או בהליקופטר על שטח הר הבית להשקיף עליו, כי קדושת אויר העזרה וההיכל נמשכת עד לרקיע והרי הוא כעזרה. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רפב]. ח כשיש צורך בדבר, מותר לחתוך בזהירות את העשבים הגדלים בין אבני הכותל, ואין שום קדושה בעשבים אלה. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רפב].

א בתי כנסיות ובתי מדרשות נקראים "מקדש מעט", שנאמר, ואהי להם למקדש מעט-אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ויש בהם קדושה. ולכן ראוי להזהר מאד בכבודם, ולנקותם היטב. ולשבת שם באימה וביראה, ולהדליק בהם נר תמיד לכבוד. [ילקוט יוסף, הלכות ביהכ"נ וקרה"ת עמוד רלה]. ב בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם שחוק וקלות ראש, ואותם הנוהגים שם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר, מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי. ואסור לדבר שיחה בטלה בבית הכנסת. וחובה קדושה להשמר ביתר שאת וביתר עוז באיסור זה, שבעוונותינו הרבים נעשה כהיתר אצל הרבה בני אדם. וחובה קדושה על שומרי משמרת הקודש להוכיח ולהזהיר בנועם על כך. ובזוהר הקדוש הפליג מאד בעונש המדבר דברים בטלים בבית הכנסת, עד שאמרו שם שאין לו חלק באל-הי ישראל. [ילקוט יוסף, ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רלו]. ג בתי כנסיות אין אוכלים בהם, ואין שותים בהם, ואין מטיילים בהם. אולם כשמתקיים שיעור בהלכה או באגדה בבית הכנסת, מותר לחלק לקהל כוס תה או קפה, לעוררם לשמיעת השיעור. ומותר לסעוד סעודה שלישית בבית הכנסת, כאשר אומרים שם דברי תורה. ומותר לאכול שם סעודת מצוה גם במשתה ויין וסעודה גדולה. ולפיכך הנוהגים כיום לעשות סעודת סיום מסכת בבית הכנסת, או סעודת ברית מילה וכדומה, מפני שהמקום מרווח, יש להם על מה שיסמוכו, ובלבד שלא ישתו שם הרבה יין או משקאות המשכרים, וכן ישמרו על קדושת המקום, ולא יבואו לידי ליצנות וקלות ראש חס ושלום. וכל שכן שימנעו מלבוא לשם חס ושלום בבגדי פריצות, וישמרו על הפרדה מוחלטת בין האנשים לנשים. ואם יש חדר צדדי המכיל את צבור המשתתפים, יש להעדיף לערוך שם את הסעודה שלישית. וכל סעודה שיש בה שיכרות, אין לעשותה בבית כנסת, אף שהיא של מצוה. ומותר לעשות סעודה בבית הכנסת בליל ההילולא של הצדיק, אם אומרים שם דברי תורה ודרשות לזכות את הרבים, ונמנעים מלשתות יין. ואמנם עדיף יותר לעשות כן בעזרת נשים. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה ובית הכנסת עמוד רלט, ובהוספות שבמהדורת תשס"ד, עמודים תד-תה. ובשובע שמחות חלק א' (חופה וקידושין, תשס"ה) עמוד קלא. שו"ת יביע אומר חלק י' סימן יד]. ד מה שנוהגים כיום לחלק לצבור מיני מזונות, או פירות העץ ופירות האדמה, וכדומה, ביום השנה של הפטירה (יאר-צייט), אין בזה איסור לחלקם ולאכלם בבית הכנסת. ויש נוהגים להעמיד אדם אצל הדלת, וכשהצבור יוצא מבית הכנסת מחלקים להם הפירות. [ילקוט יוסף, הלכות ביהכ"נ וקרה"ת עמוד רמא]. ה תלמידי חכמים מותרים באכילה ושתיה בבית המדרש רק מדוחק. ואין הבדל בזה בין אכילה ושתיה לשאר דברים האסורים בבית הכנסת. ולענין זה אפילו מי שיש בו קצת תורה נכלל בכלל חכמים ותלמידיהם. והוא הדין לבאים לבית הכנסת כדי לשמוע שיעור תורה, וקובעים עתים לתורה, שמותרים לשתות תה או קפה בתוך בית הכנסת. ובכל זה אין לחלק בין בית הכנסת לבין בית המדרש, שאף בבית המדרש אין להתיר אכילה ושתיה ועישון סיגריה, ורק תלמידי חכמים ואברכים ולומדי השיעורים רשאים לאכול ולשתות בתוך בית המדרש. [ודוקא כשלומד בבית הכנסת, אבל אם בא לבית הכנסת רק כדי לאכול, אין להקל בזה גם בתלמיד חכם]. [ילקו"י שם עמ' תב. שאר"י ח"ג עמ' רפד]. ו אסור לעשן סיגריות בבית כנסת, ואפילו אם יש שתי פרוכות בארון הקודש, אחת מבפנים ואחת מבחוץ, אין להתיר עישון בבית הכנסת. ומכל מקום אם לומדים שם שיעור בהלכה או בתלמוד, מותר למי שרגיל הרבה בעישון, לעשן בבית הכנסת בעת השיעור, אם קשה לו לשהות זמן רב בלא עישון. וכן מותר לבני ישיבות לעשן בבית המדרש, באופן שראשי הישיבה מסכימים לכך, ואין העישון גורם הפרעה לאחרים. ומכל מקום כל האמור הוא מצד קדושת בית הכנסת, אולם יש מקום לאסור בזמנינו את עישון הסיגריות מצד אחר, אחר שהרבה מגדולי הרופאים קבעו בהחלט שסכנה נשקפת לבריאותם של המעשנים, ואף גורמים סיכון לנמצאים בסביבתם, ולכן יש מקום לאסור את העישון על פי הדין, וכמו שהזהירה התורה ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ושומר נפשו ירחק מהם, ואם קשה עליו להפסיק העישון בבת אחת, צריך לצמצם ולהפחית מעט מעט מהעישון עד שיפסיק לגמרי מהעישון. [ילקוט יוסף, על הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רמא. ילקוט יוסף כיבוד אב ואם פרק ז הערה טז. הליכות עולם חלק א' עמוד רסו]. ז מותר לשאוף טבק הרחה בבית הכנסת אף בשעת חזרת השליח צבור, ובפרט באותם אנשים הרגילים לשאוף טבק הרחה, ובלעדי זה תהיה דעתו משובשת עליו. ומותר אף להזמין ולכבד אחרים בהרחת הטבק, אף בעת חזרת השליח צבור, שאם לא יזמינם יש כאן משום איבה. אולם יש להקפיד לעשות כן בלי לגרום להפרעה ורעש בעת החזרה, אלא יחלק הטבק בשתיקה. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רמד. שו"ת יביע אומר חלק ג' או"ח סי'מן ד' אות א']. ח אין ראוי לערוך מסיבת בת מצוה בית הכנסת, אף אם ישמרו על קדושת המקום, ואף אם עורכים את המסיבה בשעת לילה בשעה שאין שם מתפללים. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת ובית הכנסת עמוד רמד]. ט מצד הדין אין כל מניעה לערוך נישואין בבתי הכנסת, ואף שגדולי הדורות שבזמן האחרון בחוץ לארץ בקעה מצאו וגדרו בה גדר, להוציא מלב הרפורמים שהיו מחקים כל מנהגי אומות העולם, וכאן בארצנו הקדושה הסמכות הבלעדית של הדת היא לנאמני תורתינו הקדושה אין לחוש לכך. ובלבד שיזהרו היטב על קדושת המקום, והנשים יכנסו בצניעות הראויה ובכיסוי ראש, וישבו מן הצד, ובהפרדה מוחלטת, ולא ישבו אנשים ונשים יחדיו בערבוביא, לבלתי היות שם ערוב, וגם יזהרו לבל ימשכו בשיחה בטלה וליצנות וקלות ראש, וכן שלא ימשכו במאכל ובמשתה ובעישון סיגריות, שבזה גורמים לחלל קדושת המקום המקודש. אבל אם חסר אחד מן התנאים הנ"ל, ובפרט אם אין מקפידים על כללי הצניעות במקום, שאז על הרב מרא דאתרא לאזור כגבר חלציו, ושלא להרשות בשום אופן עריכת הנישואין בבית כנסת כלל, ומה' ישא ברכה. אולם במקומות שגם הנשים יראות ה' ומקפידות על הפרדה מוחלטת וצניעות, אין מניעה לערוך חופה בבית הכנסת. והכל לפי שיקול חכמי הקהלה. [ילקוט יוסף, הל' קס"ת וביהכ"נ עמוד רמה, ובמהדורת תשס"ד גם בעמוד תיא]. י אסיפה של נכבדי העיר, הנעשית לצורך מצוה, כגון לחיזוק הישיבות, או להתקין תקנות לחיזוק עניני הדת בעיר, מותר לעשותה בבית הכנסת. ומכל מקום אם אפשר עדיף יותר שיעשו האסיפה במקום אחר, או בעזרת הנשים. [ילקוט יוסף, חלק ב', הלכות קס"ת ובית הכנסת עמוד רמו]. יא אין לשחוט בתוך בית הכנסת, אפילו שחיטת העופות בערב יום הכפורים. אבל בחצר בית הכנסת, מותר לשחוט. [ילקוט יוסף, חלק ב', על הלכות קס"ת ובית הכנסת עמוד רמו]. יב אין ראוי לשבת בבית הכנסת רגל על רגל, משום דהוי דרך שחץ וגאוה. שהרי אפילו בביתו אין ראוי לישב כך. ומכל מקום אם כל כוונתו היא לתת על רגליו ספר שיהיה הדבר נוח לו לקריאה, מותר, דרחמנא ליבא בעי. ובכל זאת בבית הכנסת אין ראוי לעשות כן, גם כשכוונתו לתת על רגליו ספר וכדומה. ובפרט אם הוא בן תורה. [ילקו"י שם, עמ' רמו, ובמהדורת תשס"ד גם בעמ' תי. ובשאר"י ח"ג עמו' רפז]. יג אין ישנים בבית הכנסת, אפילו שינת עראי, אבל בבית המדרש מותר. וכל זה מעיקר הדין, אבל ממדת חסידות נכון שלא לישון גם בבית המדרש אפילו שינת עראי. וכשהוא באמצע לימודו אין לישון גם בבית המדרש, כי כל המתנמנם בבית המדרש תורתו נעשית קרעים קרעים, שנאמר "וקרעים תלביש נומה" (סנהדרין עא.). ואין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה, שקדושת בית המדרש חמורה יותר מקדושת בית הכנסת. ואפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה (אסותא) בבית המדרש, ואין צריך לומר בשעת הלימוד. כי המפסיק מלימודו לשיחה בטלה מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר (איוב ל)"הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם", (המפסיקים באמצע לימוד התורה שנכתבה בלוחות. רש"י). ויש אומרים שבזמן הזה שאין נזהרים כל כך בשיחה בבית המדרש אומרים רפואה (לחיים טובים) בבית המדרש. ונכון להחמיר באמצע הלימוד. אבל שלא בשעת הלימוד אפשר לסמוך על הסברא הנז' לומר חיים טובים בבית הכנסת למי שנתעטש. ואם התחיל בברוך שאמר, בודאי שאין להפסיק לומר חיים טובים לחבירו. [ילקו"י, הל' קס"ת וביהכ"נ עמוד רמז. שארית יוסף חלק ג' עמוד רפה. ומה שכתב בהליכות עולם חלק ח' עמוד שפח, דאין ישנים בבית המדרש גם לא שינת עראי, כנראה כוונתו למדת חסידות, וכמבואר בהערה שם להדיא. וראה בילקוט יוסף מהדורת תשס"ד עמוד תג, ובשו"ת יביע אומר חלק ז' חאו"ח סימן כא אות א-ב]. יד במקומות שאין נוהגים לנגן בכלי שיר באמצע התפלות (בימי חול), אין להתיר לנגן בכינור ועוגב בעת התפלה. והאיסור הוא אף בימי החול, וכל שכן בשבתות וימים טובים, ואף בעוגב שאינו פועל על ידי חשמל יש לאסור, מפני שכן דרך הרפורמים לנגן בעוגב בעת תיפלתם. אבל אם עורכים בבית הכנסת סעודת מצוה מותר להביא לשם כלי שיר. וכן בחול המועד שיש מצוה לשמוח ברגל, וכדומה, מותר לנגן בכלי שיר. ובלבד שישמרו על הצניעות בהפרדה מוחלטת, וקדושת המקום. [ילקוט יוסף חלק ב' על הלכות בית הכנסת וקריאת התורה, עמוד רמח]. טו הדבר ברור שיש למנוע קריאת עיתונים בתוך כותלי בית הכנסת (בדברי חולין), אף בעיתון שהתירו הרבנים לקרוא בו. ומן הראוי שאדם לא ירגיל עצמו לקרוא בעיתונים, שהדבר גורר, והוי ביטול תורה. [ילקוט יוסף, חלק ב', על הלכות בית הכנסת וקריאת התורה, עמוד רמח]. טז לא ינשק אדם לבניו בבית הכנסת, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום. ומה שיש נוהגים להתנשק עם העולה לספר תורה בבית הכנסת, מאחר ואין נוהגים כן בארץ ישראל, יש למונעם מלנהוג כן, ומצוה לבטל המנהג בדרכי נועם. אולם אין לגרום מחלוקת עבור דבר זה, אחר שהנוהגים כן אין כוונתם להראות חיבה, אלא דרך כבוד בעלמא. ומותר לנשק ידי אביו ורבו לכבוד והכנעה, אפילו בבית הכנסת. [ילקו"י, הל' קס"ת ובית הכנסת עמוד רמח, ובמהדורת תשס"ד גם בעמוד תיא]. יז החיוב לעמוד מפני אביו ורבו, או מפני זקנים וחכמים הוא גם בבית הכנסת ובבית המדרש, ואפילו בשעה שלומד או מתפלל. [ילקוט יוסף, הלכות בית הכנסת וקריאת התורה עמוד רמט]. יח אין מחשבים חשבונות בבית הכנסת, אלא אם כן הם חשבונות של מצוה, כמו קופת צדקה, פדיון שבויים, וכדומה. ונכון להחמיר שלא לעיין בחשבונות שלו של מים וחשמל, וכדומה, באמצע פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע, אף שהוא מפסיק את תפלתו לאיזה זמן, שיש בזה משום היסח הדעת. [ילקוט יוסף, חלק ב' הלכות קס"ת ובית הכנסת עמוד רמט]. יט יש אומרים שמותר למכור בבית הכנסת ספרי הלכה ומוסר, בשעה שרבים באים לשם, כגון בשעה שמגיעים לשמוע שיעור בהלכה, וכדומה. משום שיש מצוה בקניית ספרי הלכה ולימוד בהם. אולם בימות הקיץ נכון שהמוכר יעמוד בפתח בית הכנסת מבחוץ, או בפרוזדור. [ילקו"י שם עמוד רנ]. כ אין נכנסים לבית הכנסת ולבית המדרש אלא לצורך מצוה, כגון תפלה או תורה וכדומה. ואם צריך לקרוא לאדם שנמצא בבית הכנסת, יכנס ויקרא איזה פסוק, או שיאמר דבר הלכה, או שישמע דבר הלכה, או שישהה מעט בבית הכנסת, ואחר כך יקרא לחבירו. [ילקו"י חלק ב' שם, עמוד רנ]. כא הלכה רווחת בידינו שאסור להכנס לבית הכנסת ולבית המדרש כדי לקצר את דרכו. ואפילו אם הולך לדבר מצוה, אין להתיר לקצר את דרכו על ידי שעובר דרך בית כנסת. ואפילו אם בשעה שנכנס לבית הכנסת שוהה מעט, או קורא פרק תהלים, אין להקל בזה, ולא התירו אלא כשנכנס לבית הכנסת לקרוא לחבירו, ולא נכנס לשם כלל על מנת לקצר את דרכו. ואם נכנס לבית הכנסת שלא על דעת לקצר את דרכו, ואחר כך רוצה לצאת בפתח אחר המקצר את דרכו, רשאי לעשות כן. ואדרבה מצוה היא להכנס לבית הכנסת [כדי להתפלל וכדו'] מפתח אחד, ולצאת מפתח אחר. כדי שיהיה נראה כמחבב המצוה. [ילקוט יוסף, הל' קס"ת וביהכ"נ עמו' רנ. וכ"ה בהליכות עולם ח"א עמוד רסו]. כב אין נכנסים לבית הכנסת כדי להנצל מן הגשמים, ומכל מקום אם היה לומד בחוץ, וירדו גשמים, ורוצה להכנס לבית הכנסת מפני שיש מטר בחוץ, מותר. ובימות הגשמים יש להזהר שלא להכנס לבית הכנסת עד שיקנח מנעליו היטב מהטיט והבוץ, שלא ילכלך את ריצפת בית הכנסת. וראוי שלא יהיה עליו ולא על בגדיו שום לכלוך. [ילקוט יוסף, ח"ב, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמ' רנא]. כג אין להכניס שום מטה של מת אפילו של תלמיד חכם לבית הכנסת, או לבית המדרש, ולהניח מטתו במקום שהיה דורש, ולהספידו שם. אולם אם הוא מגדולי הדור, וסבא דמשפטים, ראש בית דין מקודש, יש להתיר בזה. [ילקו"י, הל' קס"ת וביהכ"נ עמ' רנב. וילקו"י על הל' אבלות, תשס"ד, עמו' רעג]. כד אין מניחין ספר תורה על מטתו של חכם, אפילו חכם גדול. אולם אם הנפטר חיבר ספרים, יכולים להניחם על מטתו, שיש בזה כבוד לנפטר. אבל בודאי שחלילה לקוברם יחד עמו. [וכן עשו בפטירת המהרש"א, ובפטירת החפץ חיים, ועוד מגדולי הדורות, שהניחו חיבורם על מטתם]. [ילקו"י, הל' קס"ת וביהכ"נ עמ' רנב. וילקו"י על הל' אבלות, תשס"ד, עמ' רעג]. כה תלמידים קטנים שרוצים ללמדם שפה אחרת [או כתב ערבי וחשבונות] בבית הכנסת, אחר סיום לימוד השיעורים בלימודי קודש, כדי למנוע מהם ללכת ללמוד שפה זו בבתי ספר חילוניים שיושבים שם בתערובת בנים ובנות יחדיו, יש להקל להם ללמוד שפה זו בבית הכנסת, וגם על ידי כך נמנעים מביטול תורה על ידי ההליכה והחזרה מבית הכנסת לבית הספר. ומכל מקום לכתחלה עדיף יותר היכא דאפשר, לייחד כיתת לימוד מחוץ לבית הכנסת, במקום הסמוך והקרוב לשם, כדי ללמד שם לימודי חול. [ילקו"י, הל' קס"ת וביהכ"נ עמ' רנב, ועמו' תח. יבי"א ח"ז סי' כא. וח"ט סי' קח אות עז]. כו אין לערוך הרצאות של חול בבית הכנסת, וכל שכן לערוך שם קונצרטים וכיוצא בזה. אלא אם כן ההרצאה כוללת גם דברי חיזוק ועידוד לשמירת התורה והמצוות (כגון עריכת "סמינרים" לקרב רחוקים לצור מחצבתם). ומותר למסור שיעור לנשים בבית הכנסת, באופן שקובעים שעה לנשים, ואין שם אנשים. אבל אסור ללמד נשים ריקמה, וכדומה, בתוך בית כנסת. [ילקו"י ח"ב שם, עמוד רנה]. כז נכון ורצוי מאד שחייל הנכנס לבית הכנסת יכסה את נשקו תחת בגדיו, ולא יראה לחוץ. ואם אי אפשר לו לכסותו, כגון רובה גדול וכדומה, ויש צורך שישא את נשקו עמו, מסיבה בטחונית, וכיוצא בזה, יש להקל להכנס עם הנשק לבית הכנסת לתפלה. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמ' רנז]. כח עיוור הרגיל ללכת עם כלב הנחייה, המוליכו ומדריכו ממקום למקום, אין לו להכניס את הכלב לבית הכנסת, וכל שכן בשעת התפלה והלימוד. אלא אם יש לו בית כנסת קבוע שהוא מתפלל שם, יקבעו לו איזה עמוד או מוט מחוץ לבית הכנסת, (בריחוק מה מהפתח) כדי שיוכל לקשור אל המוט את הכלב, בטרם כניסתו לבית הכנסת. [ילקוט יוסף, חלק ב', על הלכות בית הכנסת וקס"ת עמוד רנז]. כט מי שיש לו מכשיר טלפון נייד [פלאפון] צריך לכבותו קודם שיכנס לבית הכנסת, כדי שלא יצלצל באמצע התפלה, ויגרום לביטול כוונת המתפללים. [וגם לא ישאירו במצב של רטיטה, כיון שהדבר יפריע לו עצמו לכוין בתפלה]. ומן הראוי שהגבאים שומרי משמרת הקודש יעירו לנכנסים לבית הכנסת עם פלאפון פתוח, שיכבוהו עם כניסתם לבית הכנסת. [כן הוא בספר משנת יוסף חלק ב' (סימן כז). ואם מותר להתפלל עם פלאפון החגור במתניו, יש שכתבו שהדבר תלוי אם המנהג כיום לפני הנשיאים [המלך] עם פלאפון חגור במתניו, שאם אין נוהגים לעמוד כך בפני הנשיאים, אז גם בתפלת שמונה עשרה אין להתפלל כך. ובפרט שבבתי התפילה של הגויים אין מרשים להכנס לשם עם פלאפון תלוי במתניו]. ל כשעורכים בר מצוה בבית הכנסת, יש להזהיר את הצלמים שלא יפריעו למהלך התפלה ולמתפללים, ויש שאסרו להכניס את הצלמים לבית הכנסת בכלל, ואף שהמנהג להקל בזה, מכל מקום יש להסביר להם שלא יפריעו למהלך התפלה. לא אין להכניס אופניים לבית הכנסת, אפילו אם הוא חושש להעמידם בחוץ מפני הגנבים, שאין זה כבוד בית הכנסת. אבל מותר להכניסם לחדר הסמוך לביהכ"נ, או למטבח והמסדרון. [ילקוט יוסף, חלק ב', על הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רנט]. לב יש להקל לגלח את הקטן בבית הכנסת בתגלחתו הראשונה, ולעשות שמחה, שהיא מצוה שמניחים לקטן פאה בראשו, ולחיבוב מצוה מרבים בשמחה, וכמו שכתב בשער הכוונות שכן היו נוהגים, ועשו כן על מצבת רבי שמעון בן יוחאי במירון. [ויש נוהגים שלא לספר את הילד עד שיעברו ג' שנים. ואצלינו לא נהגו לדקדק בזה כל כך]. [ילקוט יוסף, חלק ב', על הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רנט]. לג מותר לתלות שעון גדול בקיר בית הכנסת, ואין בזה כל חשש איסור משום חוקי העכו"ם. [ילקוט יוסף, חלק ב' על הלכות קס"ת ובית הכנסת עמוד רס]. לד במקומות שהגויים מקפידים שלא להכנס בבית תפילתם בנעלים, מעיקר הדין אין צריך להחמיר בזה לדידן, ומותר להכנס בנעלים לבתי כנסת שלנו, ואף על פי שבכל מקום שהגויים מחמירים באיזה ענין אנו גם כן מחמירים, מכל מקום העיקר בזה להקל. ובפרט דשכיחי גנבים והנעלים צריכות שמירה. ויש נוהגים להחמיר בזה, ואינם נכנסים לבית הכנסת עם נעלים, ויש להם על מה שיסמוכו, ומכל מקום אין מנהגינו כן. [ילקוט יוסף, חלק ב' על הלכות קס"ת ובית הכנסת, עמ' רס]. לה משפחות מישראל שאין להם קורת גג, כגון בעת מלחמה או אסון, מותר לשכנם באופן זמני בבית הכנסת, ולדור שם. ומכל מקום לא יאריכו בישיבתם בבית הכנסת לדור שם דירת קבע למעלה מחודש ימים, אלא ישיגו במהרה מקום אחר להשתכן שם. וכל זה בבתי כנסת של חוץ לארץ, הא לאו הכי יש להחמיר. [ילקוט יוסף, חלק ב', על הלכות קס"ת ובית הכנסת, עמוד רסא]. לו נשים בימי טומאתן, מותרות להכנס לבית הכנסת, כדי להתפלל ולברך כדרכן. ובפרט בימים הנוראים. ומכל מקום רשאות להחמיר על עצמן שלא להכנס באותם ימים לבית כנסת. ומיהו גם בזמן טומאתן חייבות בברכות ובתפלה. [ילקוט יוסף, הל' קס"ת וביהכ"נ עמוד רסב. יביע אומר ח"ג סי' ח]. לז אין לנטוע גן ציבורי במקום בית כנסת שחרב, שאפילו אחר שנחרבו עדיין בקדושתם הם עומדים, וכשם שנוהגים בהם כבוד בקדושתם, כך יש לנהוג בהם כבוד בחורבנם. [ילקו"י שם עמו' רסב]. לח המקילים לנטוע אילנות סביב בית כנסת, יש להם על מה שיסמוכו, ואין לאסור בזה משום "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלוקיך". וכל שכן שמותר לנטוע בחצר בית הכנסת עץ ערבה למצות ארבעת המינים. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רסג. שו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח סימן טז]. לט בנין רב קומות שהקדישו דירה אחת בקומה ראשונה לשם בית כנסת, לתפלה וללימוד תורה, רשאים לכתחלה לרכוש דירה בקומה שמעל לבית הכנסת ולדור בה, ולשכב לישן בכל שטח הדירה שלמעלה, ורק בשטח שמעל ארון הקודש שיש בו ספרי תורה, לא ישתמשו שם, ויניחו במקום ההוא ארון בגדים וכיוצא בזה. ובקומות העליונות מותר בלי שום הגבלה, גם בשטח שמעל ההיכל. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רסו. שו"ת יביע אומר חלק ו' חלק אורח חיים סימן כו]. מ מי שרוצה לבנות בית כנסת, ולכתחלה לבנות על גבי בית הכנסת דירה לצורכו, יש להתיר לעשות כן, ורק במקום שמעל ארון הקודש לא ישתמש שם. וכנ"ל. [ילקו"י, הל' קס"ת וביהכ"נ עמ' רסז]. מא נכון להזהר לכתחלה היכא דאפשר, שלא לעשות בית כנסת תחת דירה של גוי, שבודאי אין הגוי נמנע מלהשתמש בעליית בית הכנסת תשמיש של גנאי, או שיש עבודה זרה וכדומה. ובדיעבד שכבר עשו בית כנסת תחת דירות של גויים, יש להתיר בזה, בפרט אם הוא לזמן עראי. ואין להקפיד להמשיך לקיים את בית הכנסת, שכל תפלות מופנות לבית המקדש, ומשם עולות לשמימה. ויחיד הדר בבנין קומות, ומעליו דרים גויים, מותר לו להתפלל בביתו. [ילקו"י, הלכות ביהכ"נ עמוד רסח]. מב בית כנסת קבוע שמתפללים בו מספר שנים, והגויים רכשו בסמוך אליו בנין, ועשאוהו לבית עבודה זרה שלהם, מעיקר הדין אין צריך לפנות את בית הכנסת, ולרכוש מקום אחר לתפלה, רק שיעשו ככל האפשר לאטום את החלונות כדי שלא ישמעו את כלי השיר והנגינות מהבנין הסמוך. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות בית הכנסת וקריאת ספר תורה, עמוד רסט]. מג מותר להתפלל בתוך מערת המכפלה ללא כל חשש, אף על פי שיש על גביו מסגד של הערבים. ובפרט כיום שיש שם מקום מיוחד לישראל להתפלל שם, ויש שם אלא ס"ת וספרי קודש. ולכן אין מקום להחמיר שלא להתפלל שם. וכבר נתבאר לעיל שאין לחוש בזה גם מצד שהוא ליד קבר, מאחר והקבר נמצא עמוק במערה. וכן מותר להתפלל בקבר רשב"י במירון, ובקבר רחל, ובקבר רבי מאיר בעל הנס, ובקבר שמעון הצדיק, ובקבר שמואל הנביא, ומוהר"ן, ליד המצבה, וכל כיוצא בזה. [ילקו"י, הל' ביהכ"נ עמוד רע. ובמהדורת תשס"ד גם בעמוד תיד שו"ת יביע אומר חלק י' חאו"ח סימן טז]. מד הסכמת האחרונים שאין להפוך בית עבודה זרה [כנסיה של נוצרים] שעבדו שם עבודה זרה בקבע, לבית כנסת קבוע. [ילקו"י שם עמוד שכד. שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' יא אות ד', וח"ו סימן ז' אות א']. מה בית כנסת בחוץ לארץ, שנבנה בשבת על ידי קבלן גוי, מבלי ידיעת חברי הנהלת בית הכנסת, וידוע שרוב בני העיר בונים בתיהם בקבלנות, מותר להכנס לבית הכנסת ולהתפלל בתוכו בלי שום פקפוק, מכמה טעמים. ואין בזה אפילו חומרא ממדת חסידות, בצירוף סברת הפוסקים דברבים ליכא חשדא, ואפילו אילו היה נבנה בשכירות יומית, אין שום איסור מן הדין להכנס ולהתפלל בו, לדעת מרן השלחן ערוך, וגם אין באיזור ההוא שום בית כנסת אחר. [שו"ת יביע אומר חלק ח' חלק אורח חיים סימן כח]. מו בית כנסת בחוץ לארץ שנבנה בשבת על ידי פועלים גויים, ולפעמים השתתפו בבנייה גם פועלים יהודים שעבדו בשבת, והשקיעו בבנין סך כסף גדול, ואין להם בית כנסת אחר, יש להקל בדיעבד להתפלל בבית כנסת זה, בתנאי שחברי הועד של בית הכנסת יהיו אנשים יראי שמים, שינהיגו את בית הכנסת על פי התורה, ויקיימו בו שיעורי תורה, ומכאן ולהבא לחושבנא טבא. [ילקוט יוסף חלק ב' על הלכות קס"ת ובית הכנסת עמוד רעא] מז נכון להחמיר שלא להראות לתיירים נוצרים, או שרים ורוזנים שאינן בני ברית, ספר תורה שבארון הקודש, בבואם לבקר בבית הכנסת. אולם כשיש חשש איבה בדבר, אפשר להקל ע"י שהישראל הפותח את הס"ת בפניהם יקרא על כל פנים פסוק אחד, שלא תהיה פתיחתו לשוא. [שו"ת יביע אומר חלק ג' חלק יורה דעה סימן טו]. מח המנהג פשוט להתפלל ברחבת הכותל המערבי, אף לאחר שהרחיבו את המקום ונראה קצת כמקום שאין בו מחיצות. [ילקו"י ח"ב מהדורת תשס"ד, עמ' תטו. ושם אם כותל המערבי הוא כותל העזרה].

א כל מקום שיש שם עשרה מישראל, צריך שיכינו שם בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת. ומקום זה נקרא בית הכנסת. ואם אין בכחם לבנות בית כנסת, ואין להם היכן להתפלל, מחוייבין על כל פנים לשכור מקום מיוחד לתפלה. [ילקוט יוסף, ח"ב, ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמו' ריח]. ב המקילים כיום לבנות בנינים גבוהים יותר מבית הכנסת, יש להם אילן גדול לסמוך עליו, ובפרט כשקיימת צפיפות, ובמקום מצות ישוב ארץ ישראל, שיש להקל בזה יותר. וכן המנהג. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קס"ת וביהכ"נ, עמוד ריט, שו"ת יביע אומר חלק ו' סימן כו אות ג-ה]. ג אין לבנות בית כנסת בלי חלונות. ולכתחלה טוב ונכון לעשות החלונות בצד מזרח. כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן. ודין זה הוא בין כשמתפלל בבית, כשהוא אנוס ומוכרח להתבטל מתפלה בצבור, ובין כשהוא מתפלל בבית הכנסת. וגם סומא ראוי לו שיתפלל בבית שיש בו חלונות, [אף על פי שלא שייך בו הטעם דרואה השמים ומתעורר לכוין בתפלתו]. ובבית הכנסת טוב שיהיו י"ב חלונות. ומכל מקום אין זה מעכב. ואם התחילו כבר בבניית בית הכנסת, ולא קבעו חלונות בצד מזרח, יש לסיים את בניית בית הכנסת, ואסור לגרום בשביל כך מחלוקות. והמנהג פשוט שאין מקפידים להתפלל להתפלל דוקא כנגד החלונות, ודי במה שיש חלונות בבית זה, או בבית כנסת זו. ויש לקבוע זכוכיות בחלונות, כדי שהחלונות לא יהיו פרוצים. [ילקו"י, ח"ב, ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד ריט, ובמהדורת תשס"ד גם בעמודים תיב, תיג, תיד]. ד אין עושים את מקום ארון הקודש וצד התפלה נגד זריחת השמש ממש, כי זהו דרך המינים, רק מכוונים שיטו קצת לצד מזרחית דרומית, לעומדים מערבית צפונית לירושלים. אמנם אם דבר זה גורם למחלוקת קשה, ומוכרחים להשלים עם המצב, מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. והנח להם לישראל. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה וביהכ"נ, עמוד רכ]. ה לכתחלה יש לבנות את התיבה באמצע אולם בית הכנסת. אולם בית כנסת שהתחילו בבניית התיבה, וקבעו את מקומה לא באמצע בית הכנסת, יש להורות להמשיך לבנות התיבה במקום שהתחילו לבנותה, שאין להחמיר בזה כל כך להעמיד את התיבה דוקא באמצע בית הכנסת. ובפרט במקום שיש הפסד ממון. ואין הבדל בזה בין בית כנסת ארעי לבין בית כנסת קבוע. ובמקומות שמצויים שם רפורמים וקונסרבטיבים, שכוונתם בכל זה לרעה, ראוי להחמיר בזה. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רכא]. ו תיבה שהיתה מונחת במקום מסויים בבית הכנסת, מותר להעבירה למקום אחר בבית הכנסת, ואין בזה משום איסור הורדה. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת ובית הכנסת, בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס"ד, עמוד תא. שו"ת יביע אומר חלק ח' סימן יח אות ה'. שארית יוסף חלק ג' עמוד רפג]. ז כשבונים בית כנסת, רצוי שהכניסה לאולם בית הכנסת תהיה מתוך הול ופרוזדור קדמי, והשער הפנימי של בית הכנסת עצמו יהיה מול ארון הקודש. וגם הכניסה לשירותים רצוי שתהיה מתוך פרוזדור פנימי, ובאופן נסתר. ונכון מאד לבנות את המדרגות אל העזרת נשים, והכניסה אל העזרה, באופן נפרד לחלוטין מן הכניסה הראשית של הגברים, היכא דאפשר. [ילקוט יוסף, ח"ב, שם עמו' רכג]. ח בית כנסת שעזרת הנשים שלו אינה בנויה במישור על רצפת בית הכנסת, אלא הולכת ועולה כמדרגות, יש להקפיד להגביה את המחיצה של העזרת נשים, עד לגובה שכל המתפללים לא יראו את הנשים שבעזרת הנשים. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רכד]. ט אין לבנות בית כנסת בצורת חיקוי למקומות בידור ושעשועים, אלא יבנוהו כיתר בתי הכנסת. ורשאים להדר ביופיו לקיים מה שנאמר "זה אלי ואנוהו". ואם כוונתם להרוחה בלבד, ולכן רוצים לבנות את בית הכנסת באופן הדומה לבתי שעשועים, שהם רווחים ורחבים יותר, יש להקל. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רכד]. י מותר לבנות בית כנסת במקום שהיה שם רפת בקר וכדומה, שמאחר ופינו את הרפת, ופנים חדשות באו לכאן, ואין צריך להחמיר בזה. [ילקוט יוסף, חלק ב', הלכות קריאת התורה וביהכ"נ, עמוד רכה]. יא בית מרחץ של רבים יש להתיר להופכו לבית כנסת על ידי הסרת הספסלים ושאר רהיטי בית המרחץ, ולרצף את המקום שטעון ריצוף, ולשפצו ולסיידו ולציירו באופן שיהיה מתאים לייעודו, ולפתוח בו חלונות להרבות אורה לבית הכנסת, וטוב שיעשו י"ב חלונות. והואיל ונעשה שינוי מעשה בגופו של בית המרחץ, ופנים חדשות באו לכאן, לפיכך יש להתיר בזה. [ילקו"י, ח"ב, על הל' קריאת התורה ובית הכנסת, בהוספות ומילואים שבסוף הספר, מהדורת תשס"ד, עמ' שצז. ושאר"י ח"ג עמ' רעז]. יב בית כנסת שנהרס על ידי השלטונות, והקרקע עדיין מוחזקת בידי היהודים, ואין באפשרותם לבנותו, וגם הממשלה אינה מסכימה שימכרו הקרקע, יש להתיר להשכיר הקרקע של ביהכ"נ על ידי שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, לצורך הקמת חנייה לכלי רכב, באופן שישלמו להם דמי השכירות מראש, והשכירות תיעשה על ידי שבעה אנשי העיר, ובדמי השכירות יקנו דברים שבקדושה, ספרי תורה וסידורי תפלה וחומשים. [ילקוט יוסף, חלק ב', על הלכות בית הכנסת וקריאת התורה, בהוספות ומילואים שבסוף הספר, מהדורת תשס"ד, עמוד שצז]. יג מקום שהוא קבוע לדברי פריצות והוללות, כמו קולנוע וכדומה, אין ראוי לשכור מקום זה כדי להתפלל שם בימים הנוראים ובמועדי השנה, כיון שהוא עדיין קבוע לדברים מכוערים. אבל מותר לקנות מקום כזה, ולקבעו מכאן ולהבא לבית כנסת, כשאין להם מקום אחר מרווח לקובעו לבית כנסת. ואף להשכיר המקום בכהאי גוונא יש להקל. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה וביהכ"נ עמוד רכה]. יד אין לקבוע ראי בכותלי בית הכנסת עצמו. אבל מותר לתלות לוח "שויתי" המוסגר בזכוכית, או לוח "בריך שמיה", וכיוצא באלה, ולתלותו בכותלי בית הכנסת. ואף בכותל שכנגד המתפללים יש להקל. וכן המנהג פשוט. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רכז]. טו מי שתרם ראי לתלותו על הקיר של פרוזדור בית הכנסת, מעל לכיור שרוחצים ממנו המתפללים את ידיהם, מותר לתלות הראי שם, ואין בזה איסור. [ילקו"י, הלכות בית הכנסת עמוד רכז]. טז ראוי ונכון להימנע מלצייר על חלונות בית הכנסת, או על הכתלים, צורות של דגלי שנים-עשר השבטים, כגון אריה, נחש, וכדומה. בין ציורים בולטים בין ציורים שאינם בולטים. ומכל מקום המקילים לצייר על החלונות ועל כותלי בית הכנסת למעלה מקומת אדם, יש להם על מה שיסמוכו. וכן אין לקבוע זכוכית אומנותית בחלונות בגובה שכנגד המתפללים, באופן מפריע לכוונת המתפללים. אולם הנכנס להתפלל בבית כנסת שכבר עברו וציירו על קירותיו תמונות וכדו', או שיש שם תמונות של רבנים, יעצום את עיניו או יסתכל בסידור, ויתפלל תפלת שמונה עשרה, אפילו היו ציורים בולטים. ומכל מקום המקילין לצייר על חלונות וכתלי בית הכנסת דגלי השבטים, למעלה מקומת אדם, יש להם על מה שיסמוכו, ואין צריך להעיר להם. ואמנם אם יודע שישמעו לו להסיר הציורים, טוב שיעיר להם להסיר הציורים, אף אם הציורים הם למעלה מקומת אדם. ובית כנסת שציירו על הכתלים שלו פסוקים ושמות הקודש, יש אומרים שמותר לחזור ולסייד על הפסוקים, שאין איסור מחיקת שם ה' בהעברת סיד, ויש חולקים. ולדעתם אסור אף להרוס הכתלים, או לעשן בתוכם באופן שמשחיר הכתלים וגורם למחיקת שם ה'. ואפילו על ידי גוי אסור. ולדעתם אין להדפיס פסוקי ויכולו השמים וכו' על מטפחות השלחן, שיש לחוש שיבואו לידי זלזול. [ילקוט יוסף, ח"ב על הלכות קריאת התורה וביהכ"נ עמוד רכח, ובמהדורת תשס"ד גם בעמוד תכ]. יז אסור לתלות תמונות של גדולי ישראל וכיוצא באלה, בכותלי בית הכנסת, ובפרט כנגד המתפללים. אלא יתלו תמונות אלה בפרוזדור בית הכנסת. ואם תלו תמונות אלה בבית הכנסת, נכון להסירם משם. ואם הגבאים לא ירצו להסירם משם, לכל הפחות יש להסביר להם שיש לתלות תמונות אלה בכותל שמאחרי המתפללים ולא כנגד פניהם. [ילקוט יוסף, הל' קס"ת וביהכ"נ עמוד רכט]. יח מי שתרם פרוכת של ארון הקודש לבית הכנסת, לזכר קרובי משפחתו, וכתב את שמם באותיות גדולות באמצע הפרוכת, באופן שההקדשה מופיעה בגובה של חזה המתפללים מול ארון הקודש, העיקר להקל בזה, שאין להקפיד על כך. ועל המתפללים העומדים מול ארון הקודש להעלים עיניהם מן ההקדשה שבפרוכת, ולכוין לבם בתפלה. וטוב שיעיינו בסידור שבידיהם בעת התפלה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רכט, ובמהדורת תשס"ד גם בעמו' תכח]. יט משפחה שהקדישו פרוכת לזכרו ולעילוי נשמתו של אחיהם, והפרוכת הועמדה בהיכל הקודש, שעמד עד אז ללא פרוכת, והוצבה שם במשך עשר שנים, ואז הוחלפה הפרוכת בפרוכת אחרת שהוקדשה על ידי אחד המתפללים לע"נ אחיו, וחברי ועד ביהכ"נ החליטו שהפרוכת הקודמת תועמד שם רק בימות החול, ותוחלף בכל שבת. מעיקר הדין אין שום חזקה לבעלי הפרוכת הראשונה, ורשאים חברי הועד להיעתר לדרישתו של המקדיש השני, ולהעמיד את הפרוכת החדשה בארון הקודש, ולחלק זאת בתורנות כראות עיניהם. ויש להמנע ממחלוקת בעבור זה, כי אצל הקב"ה לא יגרע חלקם של הראשונים במה שהקדימו בעשיית המצוה. ורחמנא ליבא בעי. [ילקו"י, ח"ב, הלכות ביהכ"נ, בהוספות ומילואים, מהדורת תשס"ד, עמ' שצט. והוא משאר"י ח"ג עמ' רפ]. כ כשמסיימים את בניית בית הכנסת, נוהגים לערוך מסיבה לחינוך הבית, ולומר שם דברי תורה וחיזוק לשמירת התורה ומצוותיה. ואין לברך בשם ומלכות ברכת "שהחיינו", וגם לא ברכת הטוב והמטיב, דספק ברכות להקל. וכל שכן שאין לברך שהחיינו בעת יציקת היסודות והגג. אבל רשאים הגבאים או רב בית הכנסת ללבוש בגד חדש בעת חנוכת בית הכנסת, ולברך עליו שהחיינו, ויפטרו בכך את בית הכנסת החדש. ויודיע ברבים שברכת שהחיינו שמברך היא על הבגד החדש, לבל יחשבו שמברך שהחיינו על בית הכנסת ויבואו לידי מכשול. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד רל. שוב נדפס שו"ת יביע אומר חלק ט', ושם (חאו"ח סימן יח) כתב כדברינו כאן]. כא מותר לחנוך בית כנסת בחול המועד, ואין בזה משום "אין מערבין שמחה בשמחה". [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה ובית הכנסת עמוד רלא]. כב בית כנסת פטור ממזוזה, והמנהג לקבוע מזוזה בבתי כנסת בלי ברכה. ואם יש בית דירה עבור השמש או איזה אדם, חייב במזוזה. ובתי מדרשות, ישיבות ומוסדות חינוך, אף שפטורים ממזוזה, מכל מקום כדי לחוש לסברת החולקים המנהג פשוט לקבוע שם מזוזה בלי ברכה. ובתי מדרש, יש מחייבים לקבוע שם מזוזה בברכה אפילו אם אין שם בית דירה, שמאחר והתלמידים יושבים שם מהבוקר עד הערב, דומה הוא לדירה. ויש אומרים שגם בתי מדרש פטורים ממזוזה, ונכון לחוש לסברא ראשונה ולקבוע מזוזה בלי ברכה. [ילקוט יוסף, חלק ב', על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת עמוד רלב, שובע שמחות חלק א' (חופה וקידושין) מהדורת שנת תשס"ה, עמוד תקעז-ח]. כג אסור להחזיר אחוריו לספר תורה, או לישב בספסל שלפני ארון הקודש שיש בו ספרי תורה, כשגבו מופנה לספרי תורה. אבל אם ספרי התורה מונחים גבוה מעשרה טפחים מהארץ, בתוך ארון הקודש, שהספר תורה עומד ברשות אחרת, יש להתיר לישב כשגבו מופנה לארון הקודש, ופניו כלפי העם, מפני שרק אחורי ראשו הוא נגד ארון הקודש. ועוד, שהארון סגור במחיצה קבועה. ומכל שכן שיש להתיר כשהדבר נעשה לצורך מצוה וזיכוי הרבים, כמנהג הדרשנים לדרוש ופניהם אל העם, ואחוריהם כלפי ההיכל, שהוא גם דרך עראי, ובהכרח לדרוש פנים אל פנים. ולפיכך נהגו בהרבה בתי כנסת שנער הבר מצוה דורש במלאת לו י"ג שנה, ופניו אל העם, ואחוריו אל ארון הקודש, שגם בזה יש כבוד התורה, לעודדו ולחזקו שיהיה לו פתחון פה בדברי תורה, ולפני מלכים יתייצב משחר נעוריו, וחנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. ואין לערער אחר מנהג זה, שהרי רוב ספרי התורה שלנו מונחים בארון הקודש גבוה למעלה מעשרה טפחים מהארץ. ואין צריך שיהיה גבוה למעלה מראשו כשהוא עומד על רגליו. [ילקוט יוסף, חלק ב', על הלכות קריאה"ת ובית הכנסת עמוד רלג, ובמהדורת תשס"ד גם בעמוד תט. ובשארית יוסף ח"ג עמ' רפו]. כד בתי כנסת שקבעו בהם מנורות חשמליות בנות שבעה קנים, מותר להם לקיימן, ואין להחמיר להוריד מהמנורה קן אחד, כדי שלא יראה שוה למנורת בית המקדש, כי החומרא בזה מביאה לידי קולא. והמקילים בזה גם לכתחלה יש להם על מה שיסמוכו. [ילקוט יוסף, הלכות ביהכ"נ וקה"ת עמ' רלד].

א בראש חודש קוראים ארבעה עולים, ומנהגינו שכהן קורא בפרשת פנחס מפסוק וידבר ה' וגו' צו את בני ישראל וגו', עד "ליום עלה תמיד". והלוי חוזר על פסוק ואמרת להם ועוד שני פסוקים מהמשך הפרשה. ושלישי קורא מעלת תמיד עד עלת התמיד ונסכה, והרביעי קורא מ"ובראשי חדשיכם" עד יעשה ונסכו. וכשאין לוי בבית הכנסת קורא כהן במקום לוי, כנהוג בכל הפרשיות, ואף שחוזר לקרוא פסוק ואמרת להם וגו', אין בזה חשש ברכה לבטלה, שכן הוא המנהג פשוט. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רו].

ב מנהגינו להתחיל הקריאה ביום הראשון של חנוכה מפסוק "וידבר ה' אל משה וגו', והכהן קורא עד ויקריבו אותם לפני המשכן. ויש נוהגים שהכהן קורא עד סיום ברכת כהנים, ואף על פי שיש להם על מה לסמוך, נכון להודיעם שיותר טוב להמשיך עד לפני המשכן, ואם יסכימו לבטל מנהגם תבא עליהם ברכה. ואין צריך לומר שאם השליח צבור טעה וסיים לכהן ואני אברכם, וקפץ הכהן ובירך ברכה אחרונה שיצא, ואין מחזירין אותו. [ילקוט יוסף, ספר על הלכות קריאת ספר תורה עמוד רז].
להזמנת כתיבת ספר תורה כנסו לכאן
ג ראש חודש טבת שחל בחול, מוציאין ב' ספרי תורה, בראשון קוראים שלשה בפרשת ראש חודש, והרביעי קורא בשני בפרשת נשיא היום, ואם טעה הראשון והתחיל בחנוכה, יסיים קריאת פרשת החנוכה, ויתר העולים שאחריו יקראו בפרשת ראש חודש. ואין אומרים קדיש בין ספר לספר, אלא אומרים חצי קדיש אחר העולה הרביעי. [ילקוט יוסף, ספר על הלכות קריאת ס"ת עמוד רח]. ד בשבת שלפני ראש חודש אדר הסמוך לניסן, מוציאין ב' ספרי תורה, והמפטיר קורא בספר תורה השני בפרשת שקלים, בראש סדר כי תשא, מפני שבזמן בית המקדש היו משמיעים על השקלים באחד באדר, על ידי הכרזת בתי הדין בכל ערי ישראל, שכל אחד מישראל חייב לשקול מחצית השקל בשקל הקודש, ולהביאם לבית המקדש, כדי שיקריבו ממעות מחצית השקל אלו החל מיום ראש חודש ניסן והלאה, להקריב הקרבנות מתרומה חדשה. ואמרו חז"ל: גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, כמו שנאמר: ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו. ולכן גם אנו קוראים בשבת זו פרשת שקלים. ואין קריאה זו אלא מדרבנן. ואם טעו וקראו פרשת שקלים בשבת הקודמת, צריך לחזור ולקרוא בשבת הסמוכה לראש חודש אדר. והוא הדין בכהאי גוונא בפרשת פרה. [ילקו"י שם, עמו' רח]. ה בשבת שקלים מפטירים "ויכרות יהוידע" שמדובר שם בענין השקלים, שנאמר: כסף נפשות ערכו. ואם חל ראש חודש באחד בשבת, נוהגים לומר בסוף ההפטרה פסוק ראשון ואחרון של הפטרת מחר חודש. ובשבת שאחר ראש חודש, מפסיקים מלהוציא שני ספרי תורה, וקוראים בספר תורה אחד בלבד בפרשת השבוע. ורק אם חל ראש חודש אדר בשבת, שאז קוראים בו ביום פרשת שקלים, בשבת שאחריו קוראים פרשת זכור. [ילקוט יוסף, מועדים, עמוד רנו]. ו בשבת שלפני פורים מוציאים שני ספרי תורה, והמפטיר קורא בספר שני פרשת זכור. ויש לדקדק בקריאת פרשה זו, שאין קריאתה חובת צבור בלבד, אלא חובת יחיד, וחיוב קריאתה מן התורה, ואין לקרוא עם השליח צבור את הקריאה מתוך החומש, אלא יש לשתוק ולהאזין לקריאה מפי השליח צבור הקורא מתוך ספר תורה כשר. [ילקוט יוסף, ח"ב, ספר על הלכות קריאת ס"ת עמ' רט].
ז מותר להוסיף על העולים גם ביום טוב, שדוקא בימי חול או ראש חודש, חול המועד ותענית צבור, אין מוסיפים על העולים, אבל ביום טוב מותר להוסיף על חובת היום, וכן המנהג. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רי]. ח שנה מעוברת שחל שמיני של פסח לבני חוץ לארץ בשבת, בני ארץ ישראל קוראים פרשת אחרי מות, ובני חוץ לארץ נפרדים מאתנו על ידי זה, עד פרשת מטות מסעי, שקוראים אותם בארץ ישראל מחוברין, ואין להקדים חיבור הפרשיות מיד על ידי קריאת פרשת אחרי מות קדושים, כמו שמחברין אותם בכל שנה פשוטה. [ילקוט יוסף, ח"ב, ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד ריא]. ט אם חל יום טוב ראשון של פסח ביום שבת, ושביעי של פסח חל ביום שישי, בשבת שאחריו קוראים כאן פרשת השבוע, ובחוץ לארץ שהוא יום טוב שני של גלויות, קוראים בענין החג בפרשת כל בכור, ומי ששהה בחוץ לארץ וחזר אחר כך לארץ ישראל, ונמצא שהפסיד קריאת פרשה אחת, אם הצבור מוחלין על כבודם רשאי לקרוא כל הפרשה הקודמת שהפסיד בעליית ראשון (הכהן, או שיצא הכהן לחוץ והוא יעלה ראשון) עם שלשה פסוקים ראשונים מפרשת השבוע, ויתר העולים יקראו משם ואילך כסדר. [ילקוט יוסף, ספר על הלכות קריאת ספר תורה עמוד ריא]. י קללות שבפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא, אין מפסיקין בהם אלא אחד קורא לכולם, ומתחילים בפסוקים שלפניהם, ומסיים בפסוקים שלאחריהם, והעולה לתורה מברך לפניה ולאחריה ככל העולים, ולכן מה שיש נוהגים שהשליח צבור קורא בפרשת התוכחה בלי ברכה לפניה ואחריה, עד שמשלימין שבעה עולים לחובת היום, מנהג זה מצוה לבטלו, אך צריך להודיעם על כך בניחותא, שעליהם לנהוג לפי הדין המבואר בחז"ל. [ילקוט יוסף, שם, עמוד ריב]. יא מנהגינו לקרוא פרשת התוכחה שבפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא, בקול נמוך מעט, אבל צריך שיהיה קולו נשמע לצבור. ונהגו שהשליח צבור הקורא בתורה הוא עולה בעצמו לקריאת פרשת התוכחה. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד ריד]. יב אם נמצא טעות בספר תורה באמצע קריאת פרשת הקללות שבפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא, אין לסיים את הקריאה בספר תורה פסול, וכל שכן שאין לברך ברכה אחרונה על הספר תורה הפסול. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד ריד]. יג כאשר קורין ב' פרשיות [כשהן מחוברים] יש לחבר הסידרות עם העולה הרביעי, ומכל מקום במקום צורך גדול, וכשרוצים להרבות עולים לספר תורה, יכולים לחבר הפרשיות גם בעליות מאוחרות יותר. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רטו]. יד בשבת פרשת האזינו קורין העולים לספר תורה בסדר הזי"ו ל"ך, דהיינו שהראשון קורא מ"האזינו השמים" עד "זכור ימות עולם", והשני קורא עד "ירכיבהו על", והשלישי קורא עד "וירא ה' וינאץ", והרביעי קורא עד "לו חכמו ישכילו", והחמישי קורא עד "כי אשא אל שמים ידי", והשישי קורא עד "ויבא משה", וגם בשבת במנחה ובשני וחמישי כשקוראים בפרשת האזינו יקראו שלשה עולים כסדר הזה. וכן מנהגינו. [ילקוט יוסף, ספר על הלכות קריאת ספר תורה עמוד רטו]. טו מה שנוהגים להתפלל ולקרוא בתורה בציון קברי האבות בחברון, יש להם על מה שיסמוכו, ואין לאסור בזה משום מה שאמרו (ברכות יח.) שאין לקרוא בספר תורה בבית קברות, ושלא להלך עם תפילין בראשו, שמאחר ועושים כן לכבוד האבות הקדושים, והקבר הוא למטה במערה, אין בזה איסור. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רטז].. טז אין לברך ברכות התורה במעמד זכר למעמד "הקהל" שיש עושים בזמן הזה, ואסור גם לברך ברכות התורה בדרך לימודו בש"ס ובפוסקים, כגון שיקרא בשם ומלכות את מטבע הברכות המובאים בש"ס ובפוסקים. שגם בזה יש איסור ברכה לבטלה. [ילקוט יוסף, חלק ב', שם, עמוד רטז]. יז המנהג לעשות "מי שברך" לחולה בשבת, אף אם החולה נמצא במקום רחוק, ואף אם החולה גוסס. ומותר לעשות מי שברך בשבת גם על חולה שאין סכנה לחייו. ונהגו לומר בסיום ה"מי שברך" שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. [ילקוט יוסף, חלק ב', שם, הלכות קריאת התורה עמוד ריז].

מאמרים בנושא ספר תורה כנסו לכאן

א אין הצבור רשאים לצאת מבית הכנסת עד שיצניעו את הספר תורה במקומו הראוי לו. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רג]. ב בתי כנסת בחוץ לארץ, שהשמשים שם הם גויים, ואף השוער שבידו מפתחות בית הכנסת הוא גוי, יש להניחם במנהגם, ואין לאסור בזה משום שמניחים את בית הכנסת עם הספרי תורה ברשות הגוי, ובלילה יכול לעשות שם ככל שלבו חפץ, שכיון שהגוי הוא שכיר אצליהם, לא יזיק לעצמו, פן יגרשוהו וילך, ובפרט כשכל פרנסתו תלויה בזה. וכן מותר להוביל ספרי תורה וספרי קודש לבית האסורים שבחו"ל, כדי שלא לבטל את היהודים האסורים שם מקריאה בספר תורה. אלא שיקפידו לייחד ארון לספר תורה, והמפתח לארון זה יהיה ביד ישראל. [ילקוט יוסף, הל' קריאת התורה עמוד רג]. ג כשמחזירים הספר תורה לארון הקודש, אין צריכים כל הקהל ללוות את הספר תורה עד לארון, מאחר והקהל נשאר בבית הכנסת להמשך התפלה, או לתפלת מוסף. אך העומדים סמוך לארון הקודש ילוו את הספר תורה מן ההיכל לבימה, ומן הבימה להיכל, שזהו כבוד התורה, ויש אומרים שמפני זה אין לקבוע את הבימה סמוך לארון הקודש, שהרי מוציאים את הספר תורה ומחזירים אותו בלי שום ליווי וכבוד, ודבר זה אסור לעשותו. ולדינא אין בזה קפידא. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, בהוספות ומילואים שבסוף הספר, מהדורת תשס"ד, עמוד שצו. שו"ת יביע אומר חלק ח' סימן יז]. ד בית כנסת שיש להם ז' היכלות, שכל היכל הוקם בתרומה של יחיד ושמו כתוב על ההיכל שתרם, וכל אחד מהתורמים רוצה לזכות להוציא ממנו את ספרי התורה בשבתות וימים טובים, יכולים להוציא כל שבת את הספר תורה לפי סדר ההיכלות, לפי תורנות. ולאו דוקא מההיכל האמצעי כמנהג ג'רבא, וכן מנהגינו בארץ הקודש, ואין צריך להקפיד שיוציאו הספר תורה רק מההיכל האמצעי, וכן כשיש ב' או ג' ספרי תורה בשבת, יש להוציאם לפי התור של ההיכלות. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רה].

דינים בהגבהת ספר תורה

א אסור לאחוז בספר תורה בגוף הקלף או הגויל בלי מטפחת, בין כשגולל את הספר תורה בעת קריאת התורה בצבור, ובין כשגולל הספר תורה בינו לבין עצמו, והחמירו חכמים הרבה מאד בזה, ואמרו, שכל האוחז ספר תורה ערום בלי מטפחת נקבר ערום בלא אותה מצוה שעשה בעת אחיזתו, אם זו קריאה, או גלילה, וצריך להזהר מאד בזה. ולכן מנהגינו להניח מפה על הספר תורה, כדי שלא לאחוז בידים את גוף הספר תורה בעת שמברך, אלא בהפסק מטפחת. וכן נהגו בכמה בתי כנסת מקדמת דנא. וגם כשרוצה לגלול הספר תורה באמצע הקריאה, כדי להמשיך לקרוא בעמוד הבא, לא יגלול אלא במטפחת. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס"ד, עמוד שפט]. ב אין המפטיר מתחיל לקרוא ההפטרה עד שיגמרו לגלול הספר תורה, כדי שלא יהיה הגולל טרוד ולא יוכל לשמוע קריאת ההפטרה. ולמנהגינו די בסגירת הספר תורה, ולהתחיל בהפטרה. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רב]. ג ביום שמוציאין שני ספרי תורה, לא יפתחו את הספר השני עד שיגללו הספר הראשון, או עד שיסגרו את הספר תורה הראשון. [ילקוט יוסף, ח"ב, ספר על הלכות קריאת התורה וביהכ"נ, עמוד רב].
להזמנה של ספר תורה ספרדי כנסו לכאן

א מנהגינו שהצבור יושב בעת קריאת התורה, שרק השליח צבור והעולה לתורה צריכים לעמוד בעת הקריאה, וגם הנוהגים מבני אשכנז לעמוד בשעת הקריאה, מותר להם לשבת בין גברא לגברא. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד קפז]. ב כיון שהתחיל הקורא לקרוא בספר תורה, אסור לספר בקול רם, אפילו בד"ת, ואפילו בין גברא לגברא נכון להחמיר שלא יקרא בקול רם. אבל לגרוס וללמוד בלחש מותר. וכל שכן אם יש עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וכל שכן במי שתורתו אומנותו. וכן אם קודם שנפתח הספר תורה מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע קריאת התורה, מותר. ומכל מקום הנכון הוא שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמוע קריאת התורה מהש"צ. [ילקו"י שם, עמוד קפח]. ג אסור לאדם לצאת מבית הכנסת בעת שהספר תורה פתוח ובאמצע הקריאה, משום שנאמר ועוזבי ה' יכלו. ומכל מקום בין גברא לגברא, ויש שם עשרה בלעדיו, מותר לצאת. ובפרט אם הוא נצרך לצאת. ואף שהפסיד חלק מהקריאה, אינו חייב לילך לבית כנסת אחר לשמוע את מה שחיסר בקריאת הפרשה, שלא היתה תקנת הנביאים לקרות בתורה אלא בצבור, ולא הטילו חובת הקריאה על כל יחיד ויחיד, וכל שקראו בצבור סדרו של יום אפילו אם כמה יחידים לא שמעו קריאת ספר תורה, נתקיימה תקנת הנביאים. ורק קריאת שנים מקרא וא' תרגום היא חובה על כל יחיד ויחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קצא. וראה עוד בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס"ד, עמוד שפז]. ד מה שיש נוהגים לחלק לקהל בבית הכנסת עראק וסוכריות, בשעת קריאת המוסיפין בס"ת כשיש שמחה בבית הכנסת, יש למחות ביד הנוהגים כן. ויש להציע להם שידחו את הכיבודים הללו לאחר תפלת מוסף, לאחר שיעשו קידוש, ויחלקו עוגות לקהל. [ילקו"י ח"ב הל' קס"ת, עמוד קצב]. ה הנוהגים לומר "אמת תורתינו הקדושה" בסוף קריאת התורה, לפני שיברכו ברכה אחרונה, אין למחות בידם משום הפסק, שיש להם על מה שיסמוכו, שהרי אין ההפסק אלא לאחר שכבר התחיל במצות הקריאה. ומכל מקום טוב ונכון ליעצם בנחת שלא לאומרו. [ילקו"י, הל' קריאת התורה עמוד קצב]. ו בית כנסת שנהגו אצלם זה שנים רבות שחתן הבר-מצוה עולה לתורה לעליית שלישי, ולאחר שבירך ברכה אחרונה על קריאת התורה, עומד ודורש לפני הקהל, אם רוב הקהל מבקש להמשיך במנהג זה, יש להם על מה שיסמוכו. ונכון שבעת הדרשה יסגרו את הספר תורה, ולא יסתפקו בכיסוי הספר תורה במטפחת. ואם אפשר שהקהל יסכימו כולם מרצונם הטוב בלי שום מחלוקת שמכאן ולהבא חתן הבר-מצוה ידרוש לאחר סיום ברכות ההפטרה, כמנהג רוב בתי הכנסת בירושלים, עדיף יותר לעשות כן, ותבוא עליהם ברכת טוב. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ' קצג]. ז והוא הדין במקומות שנהגו שרב בית הכנסת דורש בפני הצבור בין גברא לגברא שיש להם על מה שיסמוכו. (אבל אין לנהוג כן לפני ברכה אחרונה) ויסגרו את הספר תורה בעת הדרשה, כמבואר. ומכל מקום נכון לשנות את המנהג בהסכמת הכל, ולקיים את הדרשה אחר ברכות ההפטרה כנזכר. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד קצד]. ח קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה עומד הרב ומפרש את הפסוקים בלשון שהקהל מבין, בין גברא לגברא, יש להם על מה שיסמוכו במנהגם זה, שדוקא לעשות תקנה בדרך של חיוב ולתרגם את הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה לא רצו חז"ל להנהיג כן, מה שאין כן באופן זה. ובעת שהרב מפרש הפסוקים נכון שיסגרו את הספר תורה, ולא יסתפקו בהנחת מטפחת על כתב הספר תורה. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד קצה]. ט יש נוהגים שהרב דורש לפני הקהל בעניני צדקה וכדומה, בעת שהוא עולה לספר תורה אחר קריאת התורה, קודם שיברך ברכה אחרונה, ואחר הדרשה מברך ברכה אחרונה על מה שקרא, אף על פי שיש להם על מה שיסמוכו, מכל מקום לכתחלה אין לנהוג כן, אלא נכון שהרב ידרוש אחר גמר הקריאה התורה והברכה האחרונה, או לכל הפחות בין גברא לגברא. [ילקו"י, הל' קריא"ת עמוד קצה]. י יש מקומות שנהגו לשורר לכבוד החתן העולה לתורה, או לכבוד בעלי ברית, וחתן בר- מצוה לפני עלייתם לתורה. ונכון לסגור את הספר תורה בעת השירה, [ולא להסתפק בכיסוי המטפחת בעת השירה]. אבל לא יאריכו בשירה, ולא יטריחו יותר מדאי על הצבור. וכבר פשט המנהג בכל המקומות לומר מי שברך לעולה לספר תורה, ולא חששו בזה להפסק. ויש המאריכים מאד לחיי פלוני ולחיי פלוני וכו', וגורמים לטורח צבור. ואין לעשות כן. [ילקוט יוסף, הל' קריאת התורה עמ' קצה]. יא הנוהגים לקרוא את הפרשה בעל פה בלחש, בשעה שהשליח צבור קורא מתוך הספר תורה, אין למונעם מטעם "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה", שיש להם על מה שיסמוכו. והוא הדין במי שרגיל לקרוא הפרשה מידי שנה בשנה, ובדרכו לבית הכנסת בשבת ויום טוב רוצה לשנן בעל פה את הפרשה להכינה לפני קריאתו בתורה, יש לו על מה לסמוך, שמאחר ואינו מוציא את הרבים ידי חובה בעת קריאה זו, אין להקפיד בזה משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד קצו]. יב יש נוהגים לעמוד בשעת קריאת "עשרת הדברות" שבפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, או בחג השבועות, ואין זה מנהג נכון על פי ההלכה, שכבר כתב הרמב"ם, שיש לחוש בזה פן יאמרו שדוקא תורה זו מן השמים ולא השאר חס ושלום, ונותנים יד לפושעים בזה. ויש למחות בנוהגים כן. ומכל שכן במקום שתלמידי חכמים הבקיאים בהלכה יושבים בעת הקריאה, שיש למחות במי שעומד משום יוהרא. וכן כתבו כמה אחרונים. ומה שכתבו באיזה פוסקים אחרונים להתיר בזה, נעלם מהם תשובת הרמב"ם הנ"ל. ומכל מקום יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד במשך כל זמן הקריאה, אין כל איסור במה שממשיכים לעמוד גם בעת קריאת עשרת הדברות. [ילקו"י שם עמ' קצח]. יג אם העולה לקרוא בתורה בפרשת עשרת הדברות הוא אביו או רבו, על הבן או על התלמיד לעמוד מיד עם עלותו לקרוא בספר תורה, לפני הברכה, שעל ידי כך ניכר הדבר שעמידתם אינה משום עשרת הדברות דוקא, ובזה אין חשש. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד ר]. יד יחיד הנמצא בבית הכנסת שנוהגים בו שהקהל עומד בשעת קריאת עשרת הדברות, ואין לאל ידו לשנות את מנהגם, יקדים לעמוד בתחלת קריאת הפרשה, או לכל הפחות יעמוד בתחלת קריאת העולה לספר תורה, שהוזמן לקרוא בעשרת הדברות, כדי שלא יהיה יושב בין העומדים, וכמזלזל חס ושלום בקדושת עשרת הדברות. [ילקוט יוסף, ח"ב, ספר על הלכות קריאת התורה וביהכ"נ, עמ' ר]. טו צבור שאומרים שירת הים ועשרת הדברות בקול רם עם השליח צבור יש למחות בידם. וראוי להעלות לס"ת את חכם הקהל לשירה ולעשרת הדברות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד ר'].

א יש מקומות שנהגו להוציא ספר תורה לחתן, תוך שבעת ימי המשתה, ולקרוא בו בברכות קריאת "ואברהם זקן". אולם ביום שאין מוציאין בו ספר תורה, אין להוציא ספר תורה במיוחד לקריאת פרשה זו. ובלאו הכי מנהגינו לקרוא פסוקים אלה אחר שהחתן מסיים את פרשת עלייתו בפרשת השבוע, ובירך ברכה אחרונה. ויש שנהגו שאחד קורא פסוק מתוך החומש, והעומד לידו קורא התרגום, פסוק בפסוק, ואין לשנות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קע]. ב ספרדי המתפלל עם האשכנזים, וכיבדוהו לעלות מפטיר, יש לו לקרוא את ההפטרה במבטא ספרדי, ולא לשנות ממבטאו הרגיל בו, ובפרט שאין לו לשנות המבטא בהזכרת שם ה', והאשכנזים יוצאים ידי חובת קריאת התורה במבטא ספרדי, וכן להיפך. והעולה הספרדי יקרא בעצמו ההפטרה בטעמיה, ולא יברך הוא ויקרא השליח צבור האשכנזי, אפילו אם קורא עמו את ההפטרה בטעמיה בלחש. וכל שכן שאין העולה מפטיר רשאי ליתן לשליח צבור לברך ברכות ההפטרה ולקרוא ההפטרה, אלא מי שעלה לתורה למפטיר הוא זה שצריך לברך ברכות ההפטרה ולקרוא ההפטרה. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה וביכה"נ, עמוד קעא]. ג צריך לקרוא ההפטרה בקול רם, כדי שכל הצבור ישמעו את קריאת ההפטרה. ואף שכל הקהל צריכים גם הם לקרוא בפיהם את ההפטרה, מכל מקום ינמיכו את קולם לקרוא ההפטרה בלחש, ואזניהם קשובות למפטיר הקורא את ההפטרה. ויש לקרוא ההפטרה אות באות תיבה בתיבה, ולא לבלוע אותיות בקריאת ההפטרה, ואין למפטיר ליתן את קריאת ההפטרה לשליח צבור, אלא זה שעלה לספר תורה ומברך ברכות ההפטרה, הוא זה שיקרא את ההפטרה בעצמו, וכמבואר. ולכן נכון שקודם עלייתו לתורה למפטיר, ישנן את ההפטרה בטעמיה ודקדוקיה. [ילקו"י שם, עמוד קעא]. ד כהן שכבר קנה עליית מפטיר במנחה של יום הכפורים, יש להתיר לו שיעלה למפטיר. ומכל מקום לכתחלה יש למנוע ממנו שיקנה עליית מפטיר, שאין ראוי לקרותו אחר לוי, אף אם אומרים "אף על פי שהוא כהן". [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה וביהכ"נ, עמוד קעב]. ה כשיש כהן אחד בבית הכנסת, ורוצה לעלות בשבת גם לעליית כהן וגם לעליית מפטיר, מפני שיש לו יאר-צייט, לכתחלה אין לו לעשות כן, ובדיעבד שכבר קנה והוא מצטער אם לא יעלה למפטיר, מותר שיעלה גם לעליית כהן וגם לעליית מפטיר. ואין צריך להחמיר להוציאו מחוץ לבית הכנסת ולהעלות ישראל במקום כהן. [ילקוט יוסף, ח"ב, ספר על הלכות קריאת התורה עמוד קעד]. ו ישראל שעלה לתורה, כגון עליית שלישי, לכתחלה לא יעלה לעליית מפטיר, אפילו בספר תורה אחד, אלא אם כן אין שם מי שיודע לקרוא ההפטרה. אמנם אם אחד מהקהל קנה עבורו את עליית מפטיר, במקום צורך מותר לו לעלות גם לעליית מפטיר, אף אם יש שם מי שיודע לקרוא את ההפטרה, אבל בימים שמוציאין בהם שני ספרי תורה, אין לעלות בכהאי גוונא. [ילקו"י שם, עמ' קעד]. ז כשמוציאין שני ספרי תורה, כגון במועדים, ארבע פרשיות, וכדומה, אומרים שני קדישים (חצי קדיש), ואם שכח המפטיר לומר קדיש, והתחיל בברכות ההפטרה, ימשיך בהפטרה, ויאמר הקדיש אחר סיום ברכות ההפטרה. ואם נתבלבל מחמת גערת הקהל, והפסיק באמצע ברכות ההפטרה, ואמר הקדיש, צריך לחזור ולברך שנית את ברכות ההפטרה אחר הקדיש. [ילקוט יוסף, שם, עמו' קעד]. ח קהל שיש להם רק ספר תורה אחד, ובשבת שצריכים לקרוא בשני ספרים, גוללין את הספר תורה למקום הקריאה של המפטיר, אף שקראו בספר תורה אחד, צריכים לומר שני קדישים, האחד אחר סיום פרשת השבוע (העולה השביעי-המשלים) וקדיש שני אחר קריאת ראש חודש, וכדומה. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד קעה]. ט קהל שיש להם רק ספר תורה אחד, ונמצאו בו דיבוקים ופירודים רבים, יש להורות להם לקרוא בספר תורה זה עד שימצאו ספר תורה אחר, או עד שיתקנו את הספר תורה שלהם. אבל לא יברכו על קריאתו תחלה וסוף, אלא יקראו פרשת השבוע בלי ברכה. ואם נהגו לברך על ההפטרה, אין מזניחין אותם, שיש אומרים שבברכות השבח אין אומרים "ספק ברכות להקל", וכדאי הוא מרן השלחן ערוך לסמוך עליו. אבל לכתחלה במקום שאין מנהג יש להורות להם שגם על ההפטרה לא יברכו, שספק ברכות להקל גם בברכות השבח. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קעה]. י במנחה של יום הכפורים ובמנחה של תשעה באב, שיש הפטרה והשלישי הוא המפטיר, אין לומר קדיש בין קריאת הספר תורה להפטרה, שמאחר והמפטיר הוא מחובת היום, ומתוך השלשה העולים לספר תורה, אסור לו להפסיק בקדיש בין הקריאה להפטרה, משום הפסק. אלא יאמר הקדיש אחרי ברכות האחרונות של ההפטרה, ואחר שיאמרו מזמור לדוד הבו לה' בני אילים בעת החזרת הספר תורה, יחזור השליח צבור לומר קדיש לפני תפלת מנחה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קעו. ילקוט יוסף מועדים הלכות יוהכ"פ. וכן הוא בחזון עובדיה על ימים נוראים, עמוד שנח]. יא ברכה ראשונה הנאמרת קודם ההפטרה, חשובה כולה כברכה אחת, ואין להפסיק באמצע הברכה. וגם אין לענות אמן כי אם בסיום הברכה "ובנביאי האמת והצדק". [ילקו"י שם, עמוד קעט]. יב העולה מפטיר ובטעות קראו לו רק שני פסוקים, ובירך כבר ברכה אחרונה, יחזור ויקרא שלשה פסוקים, ולא יברך שוב. ואם טעו וקראו לו רק ב' פסוקים וחצי, ובירך, אין צריך לחזור ולקרוא לו עוד פסוק, דבדיעבד יצא ידי חובה בקריאת ב' פסוקים וחצי. [ילקו"י שם, עמ' קעט. שאר"י ח"ג עמו' רעו]. יג מי שבירך על ההפטרה והתחיל לקרוא הפטרה אחרת, והזכירוהו הקהל, אינו חוזר לברך, ולא הוי הפסק, דספק ברכות להקל. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קעט]. יד צבור שטעו והפטירו בנביא בהפטרה אחרת שלא מענין הפרשה, לא יצאו ידי חובתם, וצריכים לחזור ולהפטיר שוב בהפטרת השבוע, אבל לא יברכו ברכות ההפטרה. וכל זה כשבירכו ברכה אחרונה של ההפטרה, הא לאו הכי יקראו גם ההפטרה של פרשת השבוע, ולאחריה יברכו ברכות ההפטרה. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד קפ]. טו כשחל ראש חודש בשבת, אין להזכיר בברכות ההפטרה ראש חודש כלל, ויש לחתום "מקדש השבת" בלבד, ואין לשנות. וכן בשבת חול המועד סוכות ופסח, שאין להזכיר בברכות ההפטרה אלא מקדש השבת בלבד. ומכל מקום אם טעה המפטיר והזכיר של חג סוכות בברכות ההפטרה, אין מחזירין אותו. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קפא]. טז העולה מפטיר יש לו לענות אמן אחר ברכת "מקדש השבת" שבסוף ברכות ההפטרה, וכן נוהגים החכמים הבקיאים בהוראה, והעושה כן הרי זה חכם ומשובח, וכן ראוי להנהיג. [שם, עמ' קפב]. יז מצוה להדר לקרוא ההפטרה מתוך ספר ההפטרות הכתוב בכתב יד בקדושה על קלף. ואפילו אם הוא רק ליקוט הפטרות של שבתות השנה, ואינו ספר נביא שלם. ואם אין שם ספר כזה, עדיף לקרוא את ההפטרה מספר נביא שלם (בדפוס) מאשר לקרותה מתוך החומשים הנדפסים. ומכל מקום מה שנהגו בכל תפוצות ישראל לקרוא את ההפטרה בחומשים הנדפסים, יש להם על מה שיסמוכו. ומנהג קדמון הוא. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קפב]. יח כבר נתבאר לעיל שמותר להניח ספר ההפטרות העשוי בגלילה כעין ספר תורה בתוך ארון הקודש, ליד ספרי התורה, ואין בזה איסור של הורדת הארון מקדושתו, שהוא מיוחד לספרי תורה, שלב בית דין מתנה עליהם. וכן נהגו, ולפיכך גם נהגו להצניע רימוני ספר תורה ויתר תשמישי קדושה בארון הקודש. ומעשים בכל יום שכאשר נמצא בשעת קריאת התורה טעות בספר תורה, או דיבוקים ופירודים, מחזירין הספר תורה לארון הקודש, אף שהוא פסול. [ילקוט יוסף, שם, עמוד קפג]. יט אין להתיר להשתמש ברימוני הספר תורה להניחם בראש ספר ההפטרות, שיש להגדיל מעלת קדושת הספרי תורה על קדושת ספרי הנביאים, אלא יש לעשות רימונים מיוחדים לספר ההפטרות, ויש בהם היכר. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד קפד]. כ נכון שלא להגביה את ספר ההפטרות בשעה שמגביהים את הספר תורה, להראותו לצבור כשהוא פתוח. ואף על פי כן אם נהגו להגביה ספר ההפטרות אין לערער על מנהגם. [שם עמו' קפד]. כא הנוהגים לומר פסוק "גואלינו ה' צבאו-ת שמו קדוש ישראל" לאחר סיום קריאת ההפטרה, לפני הברכות, אין צורך למנוע מהם הפסוק, ואין לשנות מן המנהג, שהוא פסוק הבא לסיים בכי טוב ובדברי נחמה מהנביא. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת עמוד קפד]. כב מי שנתחייב בברכת "הגומל", כגון שהיה חולה ג' ימים ונתרפא, וכדומה, ועלה לעליית מפטיר, יברך ברכת הגומל אחר סיום ברכות ההפטרה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קפה]. כג ספרדי שנקרא לעלות לתורה במנחה של תעניות צבור אצל קהל אשכנזים, הנוהגים להפטיר, יעלה לספר תורה ויפטיר בברכות. [ילקוט יוסף, ב', ספר על הלכו' קריאת התורה וביהכ"נ, עמוד קפה]. כד כשאולם בית הכנסת גדול, ורוצים להשמיע את ההפטרה בתשעה באב דרך הרם-קול, וכן למנהג האשכנזים המפטירים בכל מנחה של תעניות צבור, מעיקר הדין אין בזה כל מניעה, ואף היושבים בריחוק מקורא ההפטרה, ובלעדי הרם-קול לא יכולים לשמוע את ההפטרה, אינם חייבים להתקרב לתיבה לשמוע את קריאת ההפטרה מהמפטיר. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קפו].

א אין גוללין ספר תורה בצבור מפני כבוד צבור. ולכן כשקורין בשני ענינים, כמו במועדים, ד' פרשיות, וכדומה, מוציאין שני ספרי תורה, ויכינו הספרים מבעוד מועד לקריאת היום. ואם אין להם אלא ספר תורה אחד כשר, מותר לגלול הספר תורה, ואין חוששין לטורח צבור. ואף בזמן הזה כשיש שם שני ספרי תורה כשרים, אין לגלול הספר תורה בצבור. [ילקו"י חלק ב' עמוד קסז]. ב אם הוציאו הספר תורה, ונמצא שאינו פתוח בסדר היום, ועומד כבר מחוץ לארון הקודש, אסור להחזירו ולהוציא ספר תורה אחר, משום פגם הספר תורה, אלא יגללו הספר תורה שכבר הוציאו, ויקראו בו. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קסח]. ג אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה, שנראה כמטיל דופי בראשון, ואפילו בשני ענינים. ומכל מקום מי שכבר קנה עליית שישי, וקנה גם כן עליית מפטיר בשבת וראש חודש שיש בו שני ספרי תורה, ובא לעלות למפטיר, יש מקילין בזה כשיש לו צער אם לא יעלה, וכל שכן שיש להקל בזה באופן שכבר עלה, דשוב לא ירד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קסט].

א אפשר לעלות לספרי תורה שבזמנינו, ולברך עליהם ברכות התורה בלב שקט, ולא יהיה לבו נוקפו שמא ספר תורה זה פסול, כפי שהדבר מצוי בבדיקה של הספרי תורה בעת הגהתן – ואם כן נמצאו כל ברכותיו ברכות לבטלה, שאנו סומכים בזה על חזקת הכשרות של הספרי תורה, בצירוף שיטת הרמב"ם שאין הברכה על ספר תורה זה שמברך עליו עתה. ומכל מקום אם נתברר שספרי התורה שבבית הכנסת פסולים, [וכפי שהדבר מצוי בכמה ממחנות הצבא בארץ ישראל], אין לברך על ספרי תורה אלה, עד שיתקנו אותם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קלט]. ב מעיקר הדין אין חובה לבדוק את ספרי התורה במחשב שיצא לאחרונה, הבודק את כשרותן של הספרי תורה. ומכל מקום נכון והגון מאד לעשות כן. אבל אין לסמוך על בדיקת המחשב במקום הבדיקה על ידי סופר מומחה, כנהוג. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קמ]. ג קהל שיש להם בבית הכנסת ספר תורה גנוב, או שנקנה מבלי משים מגנבים, יש להסתפק אם הקהל יוצא ידי חובת קריאת התורה בספר תורה זה, וכן יש להסתפק אם מותר לברך ברכות התורה על ספר תורה זה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קמא]. ד מצוה מן המובחר לכתחלה שבבית כנסת של ספרדים, יקראו בספר תורה שנכתב בכתב ספרדי, ובבית כנסת של אשכנזים יקראו בספר תורה שנכתב בכתב אשכנזי, כדי שלא לשנות ממנהג אבותיהם. אולם כל זה להידור מצוה, ולמצוה מן המובחר, אבל מעיקר הדין וההלכה מותר לספרדי לכתחלה לעלות לספר תורה שנכתב בכתב אשכנזי, וכן להיפך, שאין שינוי צורת האותיות פוסלת כלל. ואף שבספרי התורה של הספרדים נוהגים לכתוב אות צ' באות יו"ד הפוכה, דבוקה אל פני האות, וכדעת האר"י ז"ל, אפילו הכי כשרים אף לאשכנזי. וכן המנהג פשוט, כי כולם אמת ויסודתם בהררי קודש, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. והמונע עצמו מלעלות לספר תורה מחשש פסול בגלל צורת האותיות, הוי כמוציא לעז על קדושת הספר תורה ח"ו. (וראה לעיל בענין שינוי המבטאות). [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קמב]. ה בית כנסת של אשכנזים שיש להם בבית הכנסת גם ספר תורה שנכתב בכתב ספרדי, ורוצים להעבירו לבית כנסת של ספרדים, כדי לקיים מצוה מן המובחר לקרוא בספר תורה שנכתב בכתב שלהם, מותר להם להעביר את הס"ת לבית כנסת של ספרדים. [ילקו"י, הל' קריאת התורה עמו' קמד]. ו אף מי שמניח תפילין שנכתבו בכתב ספרדי, מותר לו לעלות לספר תורה שנכתב בכתיבה אשכנזית, למרות שהתפילין בראשו, ואין בזה משום תרתי דסתרי וכן להיפך. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קמה]. ז יש להכשיר ספרי תורה אשר חלק מהאותיות שלהם נכתבו בכתיבה אשכנזית, כסברת הרב "ברוך שאמר" שהובא בבית יוסף, וחלק מהאותיות נכתבו בכתיבה ספרדית כדעת האר"י ז"ל. והוא הדין כשחלק מאותיות הצד"י נכתבו כשהיו"ד הפוכה, ונוטה לצד ימין, וכדעת האר"י ז"ל, וחלק מאותיות הצד"י הם ביו"ד רגילה, וכדעת מרן הבית יוסף. וכן הדין בתפילין ומזוזות. ומכל מקום מהיות טוב אל תיקרי רע, ואם ידו משגת להחליף את התפילין שנכתבו בכתב כזה, לתפילין שנכתבו בכתיבה ספרדית, (או לאשכנזים בכתב אשכנזי, וכמנהגם) נכון שיעשה כן, כיון שיש טעם על פי הסוד לכתיבה הספרדית. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קמה]. ח ספרי תורה של תימנים, שיש בהם כמה שינויים מספרי התורה שלנו, רשאים להוציאם לקרוא בהם בצבור בברכות התורה, כנהוג. ובפרט שאם נבוא לפסול את ספרי התורה של התימנים, תפרוץ מחלוקת גדולה בין הצבור על שאין אנו משגיחים במסורת אבותיהם מדורי דורות. ולכן יש להקל בזה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קמו]. ט ספר תורה של כמה מהתימנים, שהסופר חקק בו בין הפסוקים שתי נקודות, בסוף פסוק, וסימן מיוחד בטעמים זרקא ואתנחתא, כדי שהעולה הקורא בתורה ידע לפסוק הטעמים כדת, יש לנו להמנע מלעלות לספר תורה כזה, אפילו שסימנים אלו נעשו על ידי ציפורן, ללא כל רישום בדיו. ואם הזמינוהו לעלות לספר תורה כזה, יתחמק באופן שלא יגרום למחלוקת. אולם קהלות יוצאי תימן שנהגו לברך על ספר תורה זה שיש בו סימנים הנז', יש להם על מה שיסמוכו, ואין לעורר ח"ו מחלוקת, כי גדול השלום מאד. ובפרט שיש לצרף סברת הרמב"ם שמותר לברך ברכות התורה על ספר תורה פסול. אלא שמי שדבריו נשמעים לצבור, ייטיב להורות לצאן מרעיתו לתקן את הספר תורה על ידי מחיקת סימנים אלו, כדי שיהיה הספר תורה כשר לדעת כל הפוסקים, ודברי חכמים בנחת – נשמעים. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קמו]. י אם נמצא טעות בספר תורה באמצע קריאת התורה, מפסיקים הקריאה ומוציאין ספר תורה אחר, ואין מחזירין את הספר תורה הפסול מיד לארון הקודש, אלא מניחים אותו בתיבה כשהוא סגור, עד לסיום הקריאה. והקורא בתורה מתחיל ממקום שנמצא הטעות, ויקרא בספר תורה הכשר לפחות שלשה פסוקים, קודם שיברך העולה ברכה אחרונה. ואין העולה חוזר לברך ברכה ראשונה, כי ברכה ראשונה שבירך על הספר תורה הפסול, עלתה לו בדיעבד. וכשמוציאים ספר תורה אחר באמצע הקריאה, על העולה שבירך באותה קריאה לשתוק ולא להפסיק בדיבור עד סיום הקריאה בספר תורה הכשר. ומשלימים שבעה עולים על אותם שקראו בספר תורה המוטעה, בצירוף הראשונים, ואין צריך לקרוא שוב שבעה עולים לספר תורה הכשר. [ילקו"י, הל' קריאה"ת עמוד קמז]. יא אם נמצא טעות בספר תורה באמצע הקריאה, ואחר כך סיימו קריאת הפרשה בס"ת אחר כשר, הנכון הוא שבעת החזרת הספרי תורה לארון הקודש אחר הקריאה, להחזיר את ספר התורה הפסול לארון כשהוא סגור, ופותחין רק את הס"ת הכשר, להראות הכתב לצבור. [לפי מנהגינו שמחזירים הספר תורה כשהוא פתוח]. אולם מנהג ירושלים להחזיר גם את הס"ת הפסול כשהוא פתוח, ואומרים מזמור לדוד הבו לה' וכו', ואף שס"ת שיש בו טעות דינו כחומשים, מכל מקום לא חששו לכבודו של הספר תורה הכשר. והנח להם לישראל. [כן כתב בשלחן גבוה, ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ' קמח. וראה עוד במילואים שבסוף הספר. מהדורת תשס"ד, עמ' שצג, ובשארית יוסף ח"ג עמ' ערב]. יב אם נמצא טעות בספר תורה, ואין להם ספר תורה כשר אחר, לא יברך העולה ברכה אחרונה, וישלימו הפרשה מתוך הספר תורה הפסול בלי ברכות לפניה ואחריה. וגם את ההפטרה יקראו בלי ברכות לפניה ולאחריה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קמט]. יג גם אם נמצאת הטעות בקריאת המשלים, בפסוקים האחרונים של הפרשה, צריך להוציא ספר תורה אחר ולסיים בו הקריאה, ואין לסיים קריאת הפרשה בס"ת הפסול. ואם נמצא טעות בס"ת אחר הכהן והלוי, בשבת, והס"ת היה בחזקת כשרות, יוציאו ס"ת אחר, והשלישי יתחיל ממקום שפסק קודמו. ואף אם הוחזק הס"ת לפסול, וטעו וקראו בו הכהן והלוי, על השלישי לקרוא ממקום שפסק קודמו. ואם נמצא הטעות בב' וה' בעליית השלישי, אם קרא כבר ג' פסוקים אין צריך להוציא ס"ת אחר, אלא יאמר קדיש ולא יברך ברכה אחרונה. ואם עדיין לא קרא ג' פסוקים, כשיוציאו ס"ת אחר יקרא בו לא פחות מג' פסוקים ויברך. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ' קמט]. יד ספר תורה שמצאו בו תיבה או אות חסרה, או מיותרת, מוציאין ספר תורה אחר כשר, ואין מברכים על ספר התורה החסר. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קנ]. טו אם נמצאו דיבוקים או פירודים בשעת קריאת התורה, בשבת ויום טוב, או בשני וחמישי, מנהגינו להוציא ספר תורה אחר, להשלים בו הקריאה. וכן המנהג. ואם יש ספק אם האות דבוקה לחבירתה או לא, אין מוציאין ספר תורה אחר מספק. ואם צורת האות ניכרת, אלא שיש בה דיבוק לאות אחרת, יש מקום לומר שאין צריך להוציא ספר תורה אחר, וצריך עיון למעשה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קנא]. טז ספר תורה שנמצא בו טעות, ותיקנו הסופר, באמצע הקריאה, (בימי שני וחמישי, ראשי חודשים, חנוכה ופורים, ותעניות), והדיו עדיין לח, יש להקל לברך ולקרוא בספר תורה זה, ואין צריך להמתין מלקרוא בספר תורה עד שהדיו יתייבש. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קנג]. יז ספר תורה שנמצא בו טעות בשבת בעת הקריאה, וביום שני או חמישי, או בשבת הבאה, שכחו והוציאו ספר תורה זה, ונזכרו באמצע הקריאה, יש להפסיק את הקריאה, ולהוציא ספר תורה אחר, ולקרוא בו ממקום שפסקו, אבל אינם צריכים לחזור על כל הקריאה מראש, שכבר יצאו ידי חובה במה שכבר קראו. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קנג]. יח ספר תורה שנמצא בו טעות אחת, או שתי טעויות, מותר לקרוא בו לאחר התיקון, בברכות התורה, ורק אם נמצא בו שלש טעויות, נעשה מוחזק בטעויות, ואסור לקרוא בו עד שיגיהו אותו כולו מתחלתו ועד סופו. [ומכל מקום אם באו בדין ודברים עם הסופר, בטענה שיגיה את כל הספר תורה על חשבונו הוא, יש לדון להקל בזה שלא לחייבו בכך]. וכל זה בטעות ממש שמשנה את הענין, אבל ביתרות וחסרות, או בפירודים ודיבוקים, מותר לקרוא בספר תורה לאחר התיקון. [ילקו"י, חלק ב', עמוד יח]. יט ספר תורה שנטף עליו שעוה, ובאמצע הקריאה שמו לב לכך, אם הוא בשני וחמישי, ראוי שיגרדו בזהירות את השעוה לגמרי, ואפילו אם האות נראית מתחת לשעוה, גם כן נכון לכתחלה להסיר השעוה. ואם הוא בשבת ויום טוב, אם האות נראית תחת השעוה, יש להקל להמשיך לקרוא בס"ת זה. אולם אם השעוה עבה כל כך, עד שהאות מתכסית לגמרי ואינה נראית, יש להחמיר מלקרוא בספר תורה זה, וצריך להוציא ס"ת אחר, וגם לא ימתינו בין גברא לגברא כדי להוציא ספר תורה אחר, אלא אפילו באמצע הקריאה, אם נמצאת שעוה המכסה את האות לגמרי, אין לקרוא את האות בעל פה, אלא יוציא ספר תורה אחר. ואם השעוה נמצאת באות מפרשה אחרת, שלא מהפרשה הנקראת היום, אף שהאות אינה נראית, אין להוציא ספר תורה אחר, אלא אפילו באמצע הקריאה, אם נמצאת שעוה המכסה את האות לגמרי, אין לקרוא את האות בעל פה, אלא יוציא ספר תורה אחר. ואם השעוה נמצאת באות מפרשה אחרת, שלא מהפרשה הנקראת היום, אף שהאות אינה נראית, אין להוציא ספר תורה אחר, אלא יסיים את הקריאה בספר תורה זה, ואחר השבת יתקנו את הספר תורה כדין. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קנד]. כ ספר תורה שנכתב על קלף משוח במשיחה לבנה, כשר לקרוא בו בצבור בברכות התורה. אלא שלכתחלה קודם הכתיבה יש להעביר על המשיחה מטלית לבנה ולקנח היטב את הקלף, שלא תהיה המשיחה עבה כל כך. אך אם לא עשו כן אין זה מעכב. ומכל מקום בקריאת פרשת זכור [ופרשת פרה], טוב ונכון להחמיר שלא לקרוא בספר תורה משוח, היכא דאפשר, אלא יקראו בספר תורה הכשר והמהודר ביותר, ושנכתב על קלף שאינו משוח. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קנו. ובמהדורת תשס"ד, בהוספות ומילואים עמוד שצב. שארית יוסף חלק ג' עמוד רעא]. כא ספר תורה שהוגה כולו על ידי סופר מומחה, ואחר כך נמצאו בו ג' טעויות או יותר, ומיד כשנמצאת הטעות האחת, תיקן הסופר את הספר תורה, טרם שנמצאת הטעות האחרת, רשאים להמשיך לקרוא בספר תורה זה בברכות, לאחר תיקון הטעות, ואין צריך להגיהו כולו פעם שנית. ואפילו אם היו טעויות גמורות בחסרון וחילוף תיבות ואותיות, הדין כן. ואף בקריאת פרשת זכור יש להקל לקרוא בספר תורה כזה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קנז]. כב סופר המגיה ספר תורה, ומתקן בו בדיבוקים ופירודים, צריך שיאמר קודם התיקון "לשם קדושת ספר תורה". ואם לא ידע שצריך לומר כן, ותיקן בכמה מקומות בדיבוקים ופירודים, ופעמים שינה אות ה' לאות ח' וכיוצא בזה, נכון להחמיר שלא לקרוא בספר תורה זה בפרשת זכור [ופרשת פרה], אלא יקראו בספר תורה אחר, אם לא שיחזור לתקן את כל מה שתיקן שלא לשם קדושת הספר תורה. ובשאר שבתות השנה, אין לפסול לקרוא בספר תורה כזה. אם אינו יודע את המקומות שתיקן, שהרי בודאי בשעה שבא לתקן הספר תורה כוונתו היתה לשם קדושת הספר תורה, ומאחר ולא ידוע לו איפוא תיקן, יש להקל בדיעבד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ' קנז]. כג ספר תורה שאין בו תגין, מותר לקרוא בו בדיעבד, כשאין שם ספר תורה אחר עם תגין, ומותר אף לברך ברכות התורה כשעולים לספר תורה הכשר רק בדיעבד. ומכל מקום יש לתקן את הספר תורה ולעשות בו תגין כדין. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קנט]. כד אם תייגו אות נ' שבספר תורה משמאל לימין, אף שהתג השמאלי עשאו כאות למ"ד, מותר לברך ולקרוא בספר תורה זה, ולא חשיב כחק תוכות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קס]. כה ספר תורה שאותיותיו האדימו מחמת ישנות הספר תורה ועתיקותו, והוא בחזקת כשרות, מותר לקרוא בספר תורה זה, ולברך עליו ברכות התורה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קס]. כו אם נמצא נקב בספר תורה בסוף אות מסויימת, באופן שאין האות מוקפת גויל, ולא ידוע מתי נעשה הנקב, יש להכשיר את הספר תורה. ובנקב דק מאד, יש מצדדים להחמיר, והעיקר לדינא שגם בזה יש להכשיר את הספר תורה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קסא. ובהוספות ומילואים שבסוף הספר, מהדורת תשס"ד, עמוד שצה. שארית יוסף חלק ג' עמוד עדר]. כז ספר תורה שאות י' נכתב בתוך אות נ' כגון פני, ומצאו הדבר באמצע קריאת התורה, יש להראותו לתינוק דלא חכים ולא טיפש, ואם יקראנו נו"ן אין להוציא ספר תורה אחר, אבל אם ברור שלא אבדה צורת האות, יש להכשיר הספר תורה ולהמשיך לקרוא בו בברכות, ואין בזה חשש ברכה לבטלה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קסא]. כח אות למ"ד שהוא"ו שעל גבה קצר, ודומה לאות יו"ד, אין לפסול את הספר תורה, ומותר להמשיך ולקרוא בו בברכות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קסב]. כט ספר תורה שראש אות הלמ"ד נכתב בצורת אות ז' למעלה, ונמצא הדבר באמצע קריאת התורה, אין להוציא ספר תורה אחר מפני זה, ויש להכשיר הספר תורה ולברך עליו. ואף אם היתה צורת הוא"ו שעל הלמ"ד הפוכה, יש להכשיר בדיעבד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קסב]. ל ספר תורה שראש אות למ"ד שבשיטה השניה נכנס בתוך אות כ"ף סופית שבשורה העליונה, יגרור ראש הלמ"ד, ויחזור ויכתבנו מחוץ לאות כ"ף, וכשר. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ' קסג]. לא יש לכתוב את שירת האזינו בס"ת ע' שורות, ואם טעו וכתבו ס"ז שורות, יש להכשיר בדיעבד. וכיוצא בזה בשירת הים שצריך לכותבה לכתחלה בשלושים שורות, שאם כתבה בכ"ח שורות, יש להכשיר הספר תורה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קסד]. לב ספר תורה שבפרשה פתוחה שלו נסתיימה הפרשה בסוף השורה, והסופר השאיר ב' שורות פנויות, והתחיל בראש השלישית, יש להכשיר הספר תורה. [ילקו"י, הלכות קריאת התורה עמ' קסה]. לג ספר תורה שיש בו יריעות במספר שורות פחות מיריעות אחרות, יש להכשיר הספר תורה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קסה]. לד אות ה' אחרונה של שם שנמצאת בספר תורה כשהיא דבוקה ברגלה השמאלית דיבוק דק מאד בגגה, כל שנתברר שהאות נכתבה כהלכתה ורק אחר כך נפסלה, כגון שנתפשט הדיו ונדבקה, מותר להפריד את הדיבוק כל שהוא, ואין בזה משום חק תוכות, כיון שהאות נכתבה בהכשר כתקנתה. והכי עדיף טפי מלסלק היריעה ולהביאה לידי גניזה עם האזכרות שבה. [ילקוט יוסף, שארית יוסף חלק ג' עמוד ערה]. לה ספרי תורה שנתקבלו מחוץ לארץ, ונמצאו בהם יריעות רבות שכל יריעה היא דף אחד או שני דפים בלבד, בניגוד למה שאמרו (במנחות ל.) שאין לעשות יריעה פחותה משלשה דפים, מותר לקרוא בספרי תורה אלה אף לכתחלה, אפילו אם יש בבית הכנסת ספרי תורה אחרים שנעשו כדת וכהלכה, ומברכים על ספר תורה זה ברכות התורה, שהדבר נחשב כדיעבד. [שארית יוסף ח"ג עמ' ערה].