קטגוריות
הלכות פורים

סימן תרפח ס"ו – דיני פורים משולש

סימן תרפח ס"ו – דיני פורים משולש

 

א אף על פי שבירושלים שהיא עיר המוקפת חומה, צריך לקרות בה המגילה בט"ו באדר בכל שנה ושנה, מכל מקום בשנה שחל פורים של כרכים המוקפים חומה, דהיינו ט"ו באדר, בשבת, יש להקדים קריאת המגילה ליום ארבעה עשר באדר, דהיינו ביום הששי. שגזרו חז"ל שלא לקרות המגילה בשבת, כי הכל חייבים בקריאתה ואין הכל בקיאים בקריאתה, גזירה שמא יטלנה בידו ויוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים, או שיעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, ויוליכנה אצל בקי לקרות בה. (כמבואר במגילה ד:. וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהלכות מגילה הי"ג, והטוש"ע סי' תרפ"ח ס"ו). ועוד שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, לקבל המתנות לאביונים, וזה אי אפשר בשבת. נמצא שבשנה ההיא תושבי ירושלים שוים בזמן חיוב קריאת המגילה לכל העולם, שקוראים המגילה ביום הששי. [ילקוט יוסף מועדים (עמוד שז). יחוה דעת ח"א (סימן צ'). חזון עובדיה פורים עמ' ריב]

 

ב מי שנאנס ולא קרא את המגילה ביום ששי, והוא מהמוקפים, אף על פי כן לא יקרא את המגילה בשבת שהוא יום ט"ו. וכן נער שנעשה בר מצוה בשבת שהוא יום ט"ו אדר אינו רשאי לקרוא המגילה בשבת. וטוב שיגמרו את ההלל בשבת בלי ברכה.

 

ג לכתחלה מצוה מן המובחר לקרות המגילה בעשרה, לפרסומי ניסא. ואם אין שם עשרה, קוראים את המגילה בפחות מעשרה בברכותיה בתחלה, אבל לא יברך ברכה אחרונה אלא בעשרה, שאין ברכה אחרונה אלא מנהג, ולא תיקנו לאומרה אלא בציבור. וכן הקורא את המגילה בביתו להוציא את בני ביתו ידי חובתן, יברך עליה שלשת הברכות שלפני המגילה, אבל לא יברך לאחריה ברכת האל הרב את ריבנו, ואפילו כשקוראים המגילה בזמנה הדין כן. וכן המנהג בירושלים ת"ו. וכן יש להנהיג בכל מקום. ומי שמברך ברכה אחרונה של מגילה כשאין עשרה הוא מכניס עצמו בספק ברכה לבטלה, ואין עונים אחריו אמן. ומכל מקום אם יש שם עשר נשים ששומעות המגילה לצאת ידי חובה רשאי הקורא לברך לאחריה, כיון שעל כל פנים יש בזה פרסומי ניסא. [יחוה דעת ח"א סי' צ]. ואפשר שאפילו קטנים וקטנות שהגיעו לחינוך מצטרפים לעשרה לפרסומי ניסא לברכה אחרונה. [חזו"ע פורים (עמוד פט). ומבואר במגילה (כא.) שברכה אחרונה מנהג. ובירושלמי אמרו שאין מברכין לאחריה אלא בצבור. והובא בארחות חיים (הל' מגילה אות ז). ובב"י (סי' תרצב). וכ"ה בכל-בו (סי' מה). וכ"פ הרמ"א].

 

ד המתנות לאביונים יש לחלקם לעניים ביום הששי, מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, כי בשעת הקריאה, מרוב חיבת הנס הלב פתוח לתרום בעין יפה לטובת העניים. [בדין מתנות לאביונים, הדבר ברור שזמנן ביום הששי בעת קריאת המגילה, שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, וכמו שפסק מרן בש"ע (סי' תרפח ס"ו), ולאפוקי ממ"ש בספר דבר בעתו לבעל לב העברי (דף לה) להצריך לתת מתנות לאביונים גם בשבת, ובספר פורים משולש (פ"ב סעיף כא) כתב, שיש להזהיר לעניים שקיבלו המתנות ביום ששי, להשהותם ליום ראשון. ואין דבריו מוכרחים]. וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח, שאין לך שמחה גדולה ומפוארה כאדם המשמח לב עניים יתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלה דומה לשכינה, שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים (הרמב"ם פרק ב' דמגילה הלכה י"ז). וחובת מתנות לאביונים, שתי מתנות שיחולקו לשני עניים. ואף על פי שמצד עיקר הדין די בנתינת פרוטה לכל עני, טוב ונכון לנהוג עין יפה ביום זה במצוה יקרה זו, כמו שכתבו כמה אחרונים, ששיעור מתנה לאביון יהיה כשיעור סעודה של פת במשקל שלש ביצים, או שווי סעודה כזאת. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שז. חזון עובדיה פורים עמו' רטו]

 

ה יום הששי שהוא י"ד באדר, מותר בעשיית מלאכה לבני ירושלים, שלא נהגו איסור בעשיית מלאכה בפורים אלא בזמנו, דהיינו ביום ט"ו, אבל כשמקדימים קריאת המגילה לערב שבת, לא נהגו איסור כלל. ומכל שכן שמותר להסתפר לכבוד שבת. ואמנם יש מרבני ירושלים שפסקו להחמיר בזה, אבל אין דבריהם מחוורים להלכה. והעיקר להקל בזה. והמחמיר תבוא עליו ברכה. אולם ביתר ערי הארץ המנהג שלא לעשות מלאכה בערב שבת, הואיל והוא פורים שלהם בזמנו. ורק להסתפר לכבוד שבת מותר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שז. שו"ת יביע אומר חלק ו' סימן מז. חזון עובדיה פורים עמוד רטז]

 

ו ביום השבת בירושלים יש לומר ועל הנסים בכל תפלות השבת, שהרי הוא יום ט"ו באדר, שהוא פורים של כרכים המוקפים חומה, שירושלים נמנית עליהם. [ראה בב"י ובש"ע סי' תרפ"ח ס"ו, ובשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תק"ח). וכן יש לומר ועל הנסים בברכת המזון של סעודות שבת. [כמבואר בספר האשכול חלק ב' (עמוד כ"ט). וכן הסכימו האחרונים].

 

ז בשבת שהוא ט"ו באדר, בירושלים מוציאים שני ספרי תורה, וכשמסיים המשלים קריאת פרשת השבוע, ואומר קדיש, קורא המפטיר בספר שני פרשת ויבוא עמלק עד סופה. ואין צריך לכפול הפסוק האחרון. ואומר קדיש, ומפטיר פקדתי את אשר עשה עמלק, כהפטרת שבת זכור. וביתר ערי הארץ מוציאים ספר תורה אחד וקוראים בפרשת השבוע, ומפטירים גם כן הפטרת השבוע. [א"ר סי' תרפ"ח ס"ק י"ג. ילקו"י שם עמ' שז. חזו"ע פורים עמ' ריז]

 

ח בשבת שהוא ט"ו אדר, בירושלים שואלין ודורשין בענינו של יום הפורים. [חזו"ע שם].

 

ט אף על פי שאין עושים סעודת פורים בשבת בירושלים, כשחל אז ט"ו אדר, אלא ביום ראשון שהוא ט"ז באדר, מכל מקום נכון לעשות עוד מנה מיוחדת לכבוד פורים ולצרפה לסעודות שבת, ולשתות יין או שכר ויתר משקאות, לזכר הנס. [ילקו"י שם. חזון עובדיה שם עמ' רכ]

 

י יום ט"ו באדר שחל בשבת, אסור למוקפין לטלטל מגילת אסתר, שכיון שגזרו חז"ל שלא לקרות מגילת אסתר בשבת בפורים לצאת בה ידי חובה, משום שלא יעבירנה ד' אמות ברשות הרבים, יש עליה תורת מוקצה, הילכך אין לטלטלה. אבל בשאר שבתות השנה מותר לטלטלה, שהיא ראויה לקרות בה. [הליכות עולם ג' עמוד קצה והלאה. וחזון עובדיה ח"א כרך ב' עמוד תקפט].

 

יא קטן תושב ירושלים, הנעשה בר-מצוה ביום שבת ט"ו באדר, יוצא ידי חובת מגילה בקריאתה שבערב שבת, ואינו רשאי לקרותה בשבת. וטוב שיאמר הלל בלי ברכה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שח. שו"ת יחוה דעת חלק א' עמוד רסז].

 

יב ביום ראשון שהוא ט"ז באדר, עושים סעודת פורים, על פי האמור בירושלמי (פרק א' דמגילה הלכה ד'), שהטעם שאין לעשות סעודת פורים בשבת, משום שנאמר (במגילת אסתר ט' כ"ב) לעשות אותם ימי משתה ושמחה, את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא שבת ששמחתו תלויה בידי שמים. כלומר, ששמחת שבת אינה מתקנתם של מרדכי ואנשי כנסת הגדולה, אלא הלכה קדומה בידי שמים, וכמו שאמרו בספרי(פרשת בהעלותך) וביום שמחתכם, אלו השבתות. ועל זה סמכו לומר בתפלות שבת ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג. ולכן יש לעשות הסעודה ביום ראשון. ומכל מקום נכון לעשות עוד מנה מיוחדת לכבוד פורים ולצרפה לסעודות שבת, ולשתות יין או שכר ויתר משקאות, לזכר הנס. [שהעיקר כדברי הירושלמי, וכמו שפסקו הרי"ף והר"ן והארחות חיים, ומרן הש"ע, והרדב"ז, והמג"א, והגר"א, והנו"ב, ופאת השלחן, ומהר"י עייאש, ומהר"ש קלוגר, ובשו"ת אבני נזר. וכתב מהר"י אלגאזי (הובא בספר שם חדש דקכ"ג), שהבא לשאול אימתי יעשה הסעודה, בודאי שלא נכון להורות לו שיעשנה בשבת, כד' מהרלנ"ח, היפך הוראת מרן, כי בירושלים כולנו קבלנו הוראותיו של מרן. וראה בילקו"י מועדים. ובחזו"ע פורים עמ' רכ].

 

יג ביום ראשון שולחים מנות איש לרעהו, שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח. ויש מחמירים לשלוח מנות גם בשבת. (במקום שיש עירוב). והמחמיר תבוא עליו ברכה. ואין בזה כל איסור. ובדיעבד כשכבר שלח מנות לרעהו בי"ד, יצא ידי חובה. ומכל מקום טוב ונכון לחזור ולשלוח מנות ביום א' ט"ז באדר. [ילקו"י שם. יחוה דעת ח"א סימן צ]

 

יד ביום ראשון ט"ז אדר בירושלים אין לומר וידוי ונפילת אפים, כיון שהוא יום משתה ושמחה. ואם חל יום פקודת השנה של אביו או אמו בט"ז אדר, ורגיל להתענות בו, לא יתענה כלל בשנה זו, כיון שעליו לקיים מצות סעודת פורים, ואינו צריך לעשות התרה לשם כך. [ילקוט יוסף מועדים עמוד של. חזון עובדיה על פורים עמוד רכז]

 

טו כשעושים סעודת פורים ביום ראשון, אין לומר "ועל הנסים" בברכת המזון, כיון שאינו יום פורים ממש, והוא רק תשלומין לסעודת פורים. ונכון לנהוג לומר ועל הנסים באמצע הרחמן. ואם עשה סעודת פורים במוצאי שבת לא יצא ידי חובה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שח. יחו"ד א/צ]

 

טז דיני אבלות נוהגים ביום ראשון ט"ז אדר, אף על פי שמקיימים בו ביום סעודת פורים. ואע"פ שבפורים משולש קוראים את המגילה ביום י"ד אדר, ואין בו מצות עודת פורים, אלא הסעודה לבני ירושלים היא ביום ראשון, מכל מקום אין אבלות נוהגת גם ביום ששי י"ד בו. [שכן פסק מרן ביו"ד (סי' תא ס"ז), שאין אבלות נוהגת לא בי"ד ולא בט"ו. וכמו שאמרו במגילה (ה:), שאסורים בהספד ובתענית, לא צריכא אלא לאסור של זה בזה. ואין מספידים גם בי"ד, וה"ה שאין אבלות נוהגת בו. [חזו"ע פורים]. 

קטגוריות
הלכות פורים

סימן תרפט – שהכל חייבים בקריאת המגילה

סימן תרפט – שהכל חייבים בקריאת המגילה

 

א חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום, ושל לילה זמנה כל הלילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר. (שהוא שעה וחומש לפני הנץ החמה בשעות זמניות)[לפי מה שאמרו במגילה (ד.) חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום, דכתיב אקרא יומם ולא תענה "ולילה" ולא דומיה לי. לפ"ז מקרא מגילה של הלילה אינה אלא עד עמוה"ש, דלבתר עמוה"ש יממא הוא, כמ"ש במגילה (כ:). ולא דמי למאי דקי"ל בברכות (ח:) שאם היה אנוס ולא קרא ק"ש בלילה קוראה אף אחר עמוה"ש לפני הנץ, דשאני התם דלא כתיב לילה, רק ובשכבך, ואיכא אינשי דגני בההוא שעתא (ברכות ט.). וכ"כ המג"א (ר"ס תרפז)]. וזמני עמוד השחר שברוב הלוחות בארץ אינם נכונים להלכה. [ילקו"י שם עמו' רפב]

 

ב במקום שיש אונס גמור, שאי אפשר לקרוא את המגילה בצבור אלא מבעוד יום, אחר פלג המנחה, וכגון בזמן שהשלטונות מטילים עוצר כללי בשעות הלילה, מותר לקרוא את המגילה בשעה זו, ואין לדחות קריאתה לקוראה ביחיד אחר צאת הכוכבים. והיכא דאפשר טוב ונכון לחוש להחמיר ולקרוא את המגילה לאחר שהגיע זמן רבינו תם. [ילקו"י מועדים עמ' רפג. יביע אומר חלק א' סימן מג]

 

ג קריאת המגילה של היום זמנה כל היום, מהזריחה ועד השקיעה. ובדיעבד אם קראה קודם הזריחה, אחר עמוד השחר, יצא. [מגילה (כ.). טור וש"ע סי' תרפז ס"א]. וכן מי שאנוס ואינו יכול לקרותה אחר הזריחה, רשאי לקוראה אחר שעלה עמוד השחר אפילו לכתחלה. ואם לא קרא כל היום, ונזכר סמוך לשקיעה, אם ברור לו שיוכל לסיים קריאתה בתוך י"ג דקות וחצי שלאחר השקיעה, יברך על המגילה ויקרא. וכן הדין כשרוצה להוציא ידי חובה את בני ביתו. ואם נזכר אחר השקיעה, בתוך זמן בין השמשות, יקרא המגילה בלי ברכות. [ילקוט יוסף מועדים (עמוד רפג). שו"ת יביע אומר חלק י' או"ח סימן נב עמוד פו].

 

ד אם נאנס ולא קרא המגילה בלילה אין לה תשלומין ביום לקוראה פעמיים. [ילקו"י מועדים, עמ' רפג. שו"ת קול גדול (סי' מח). ברכי יוסף (סי' תרפז סק"א), בשם מהר"י מולכו. תשובה מאהבה ח"ב (דף מה). שו"ת מי באר (ס"ס סג). וכיו"ב כתב בשו"ת שואל ומשיב תנינא (ח"ג ס"ס קלה) שאם שכח לומר הלל אין לו תשלומין למחר. דדמי למוסף דעבר יומו בטל קרבנו. וא"כ ה"נ לגבי מגילה דקריאתה זו הלילא. וע' בחי' הריטב"א (סוכה כז.) ובפני יהושע שם].

 

ה מצוה מן המובחר לקוראה ברוב עם, ולכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, ואפילו יש בבית המדרש מאה איש מצוה שילכו לבית הכנסת לקוראה בצבור, שברוב עם הדרת מלך. [מגילה (ג.). הרשב"א והר"ן (מגילה ה.). ב"ח (ס"ס תרצ). שו"ת הלק"ט ח"א (סי' רפז). ביאור הלכה (ס"ס תרצ). ועפ"ז ניחא מה שהק' המהר"ץ חיות (מגילה ג.) שאיך שייך לומר מבטלין ת"ת ובאים לשמוע מגילה. והרי קריאת המגילה בכלל ת"ת היא, שי"ל, שההליכה מביהמ"ד אל ביהכ"נ הגדול, חשיבא ביטול תורה. ועוד י"ל שהעוסקים במקרא מדה ואינה מדה (ב"מ לג.). ואע"פ שצריך לשלש שנותיו שליש במקרא וכו' (קידושין ל.), הכא מיירי במי שבקי במקרא, וכמ"ש הרמב"ם וטור וש"ע יו"ד (סי' רמו ס"ד). וע' בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סי' ו אות ה). ובמאור ישראל מגילה שם]. ואפילו כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, היו מבטלים העבודה של בית המקדש, והולכים לשמוע מקרא מגילה עם הצבור, משום פרסומי ניסא. [מגילה (ג.) ותוס' שם. וע' בתקנות המהרח"א בסו"ס חיים וחסד (אות כב), שתיקן וגזר שלא יתפללו יחידי ביהכ"נ בבתים וחצרות אלא כולם יבואו לביהכ"נ לקרוא המגילה ברוב עם משום פרסומי ניסא, וכדילפינן מדכתיב "משפחה ומשפחה", מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה]. ומכל מקום אם יש הפרעות בבית הכנסת שאי אפשר לו להתגבר עליהם וכתוצאה מהם אינו יכול לשמוע קריאת כל המגילה כראוי, יכול לקרותה בעשרה. [בית יהודה ח"א (דף קט אות סו). ילקו"י מועדים, עמו' רפד].

 

ו הכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים. ולכן הנשים שאינן יכולות לבוא לבית הכנסת לשמוע מגילה מהשליח צבור, או שאינן יכולות לשמוע קריאתה היטב מפי הקורא, מפני ההפרעות שבבית הכנסת במקום שמכים המן, חייבות לשמוע קריאתה מפי אדם הבקי בקריאתה. וכן אמרו חז"ל: נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. ורבי יהושע בן לוי היה מכנס כל אנשי ביתו וקורא לפניהם. ורבי יונה היה מתכוין לקרותה לפני הנשים שבביתו, שהכל היו בספק והכל חייבים בשמיעה. [ילקו"י מועדים עמ' רפד. וע' במגילה (ד.). ובתוס' (ערכין ג.) מהירושלמי (פ"ב דמגילה ה"ה). ולכאורה לפי מ"ש הרא"ש פ"ג דברכות (כ:), שהנשים אינן בכלל ערבות, וא"כ אחר שקרא האיש המגילה בביהכ"נ ויצא י"ח, איך יכול להוציא את אשתו ובני ביתו י"ח, והרי בר"ה (כט.) גבי אע"פ שיצא מוציא, פי' רש"י, שהוא משום שכל ישראל ערבים זה בזה (שבועות לט.), וזה לא שייך בנשים שאינן בכלל ערבות. אולם באמת שהעיקר בזה כמ"ש רעק"א (סי' ז), שלא כתב כן הרא"ש אלא לפי הצד של האיבעיא, שאין הנשים חייבות בברהמ"ז מה"ת, שאינן בכלל ערבות על מצות בהמ"ז, אבל במצוה שהנשים חייבות בה, כגון קידוש, [ומקרא מגילה], גם הן ישנן בכלל ערבות, ושייך בהן הדין שאם יצא מוציא. וע"ע בחזון עובדיה פורים עמו' נא. ובלוית חן סי' יד].

 

ז אין הנשים צריכות לבא לבית הכנסת לשמוע המגילה ברוב עם. [ע' בשו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קמד]. ויישוב קטן שאין שם איש שיודע לקרוא את המגילה כהלכה, ויש שם אשה שיודעת לקרות המגילה, יכולים להתאסף באחד הבתים והאשה תעמוד בצד בצניעות, ותקרא להם המגילה בטעמיה. [חזון עובדיה פורים שם].

 

ח אף על פי שכבר יצא האיש ידי חובת קריאת המגילה בקריאה שבבית הכנסת, חוזר וקורא המגילה בביתו להוציא את הנשים ידי חובתן. ואין הנשים צריכות לבא לבית הכנסת לשומעה ברוב עם. והקורא את המגילה בביתו להוציא את אשתו ובני ביתו מברך כל הברכות שלפניה. כשם שהאנשים מברכים בבית הכנסת. ואפילו אם הנשים יודעות לברך בעצמן, אם קשה להן לברך כל הברכות, יברך הוא את כל הברכות כולל ברכת שהחיינו. ויענו אמן, ויצאו ידי חובה מדין שומע כעונה. וכן המנהג פשוט בעיה"ק ירושלים ת"ו. וכן יש להנהיג בכל מקום. [הנה הגם שבספר תפלה לדוד (דפ"ה:) כתב שהקורא לנשים מקרא מגילה לא יברך, מפני שא"א שיכוונו לשמוע הקריאה היטב מבלי לדלג אפי' תיבה אחת. וכ"כ בעל כנה"ג, ובפלא יועץ, וביפה ללב, ובבן איש חי, ובפקודת אלעזר, והרב טהרת המים, ובשו"ת שושנים לדוד, מ"מ בזה"ז העיקר שיש לברך גם לנשים ולעמי הארץ, וכדמוכח להדיא במגילה יט. ואין לנו לחשוש למה שלא חששו רבותינו חכמי הש"ס והפוסקים. וכ"כ התשב"ץ (סי' קעו), שהקורא את המגילה לחולה או "ליולדת" צריך לברך וכו'. ע"ש. (ומכ"ש לדעת הריא"ז שאם דילג תיבה או יותר באופן שאינו מפסיד ענין הקריאה יצא, אף דלא קי"ל הכי), וע' בשו"ת יביע אומר ח"א (סי' טז אות א). ובפרט כיום שרוב הנשים מבינות יפה לשון הקודש, ואם יתנו את דעתם יוכלו לכוין ולשמוע כל תיבה מפי הקורא, ולכן אין להפסידם בחנם ברכת המצות, ובפרט שבירושלים המנהג פשוט לברך, כמו שהעידו האחרונים. וראה בילקו"י מועדים. ובחזו"ע פורים עמוד נג, ובשו"ת יביע אומר ח"א (חאו"ח סי' מד). ע"ש].

 

ט יש מהאשכנזים שנוהגים שנשים מברכות קודם המגילה "לשמוע מגילה" במקום "על מקרא מגילה". אולם מנהג כל קהלות הספרדים שאף בקריאת המגילה לנשים יש לברך על מקרא מגילה. וכן מנהג כמה מקהלות האשכנזים. [ילקו"י מועדים עמ' רפד. וכ"כ מהר"י אלגאזי בקונט' חוג הארץ (דף ה). ובשו"ת קול אליהו ח"ב (סי' כח). ואע"פ שהרמ"א בהגה (ר"ס תרפט) כתב שהנשים מברכות "לשמוע מגילה". מ"מ מנהגינו כמ"ש הפר"ח לברך "על מקרא מגילה". וכ"כ בשלחן גבוה. והגר"א, ובמחזיק ברכה. ונודע מ"ש הרד"א (דף נה) דה"ט שתיקנו לברך "על מקרא מגילה", ולא "לשמוע" מקרא מגילה, "לפי שאין השמיעה מעכבת, שכל שקרא ולא השמיע לאזניו יצא". וא"כ לכאורה גם לנשים א"א לתקן הנוסח על השמיעה. וע' בחזו"ע פורים עמוד נג].

 

י יש אומרים שאף על פי שהנשים חייבות במקרא מגילה, אינן מוציאות את האנשים ידי חובתם. וכן מנהג האשכנזים. [כ"ה דעת בה"ג, ובסדר רע"ג, ובתשובת הגאונים, והגמ"י, והעיטור, ועוד. ובארחות חיים (הל' מגילה אות ב) כתב בשם העיטור, שאין הנשים מוציאות האנשים בקריאתן, דקול באשה ערוה. ע"כ. אלא דקי"ל כד' הרשב"א בחי' (ברכות כד.) שאין דין קול באשה ערוה אלא בקול שיר, או בשאלת שלום שיש בו חיבה, אבל קול דיבורה שרי, ה"נ אין לאסור מטעם זה. ואף אם נאמר שיש קצת להקפיד במקרא מגילה כשאשה קוראתה בטעמיה, דהוי כקול זמר ושיר. מ"מ הרי אין הטעמים לעיכובא. ועוד דבדיעבד אם קראה יצא י"ח. וע' בשו"ת יביע אומר ח"ו במילואים דף שנה.]. ויש אומרים שהנשים יכולות להוציא את האנשים ידי חובה, וכן דעת מרן השלחן ערוך. וכן עיקר למנהג הספרדים. [כ"ד רש"י, והרי"ף, והאו"ז, ובספר המאורות, והרמב"ם, והרב המגיד, והגמ"י, והמאירי, והרשב"א והריטב"א, והאשכול]. ומכל מקום נכון לחוש לדעת המחמירים דלכתחלה לא תוציא האשה את האיש ידי חובה אלא אם כן בשעת הדחק. [ע"פ דברי ערך השלחן (סי' תרפט סק"ג), והחקרי לב (חאו"ח ס"ס מה). ע"ש]. ובדיעבד מיהא השומע קריאתה מאשה בודאי שיצא ידי חובתו, ואין צריך לחזור ולקרותה. [ילקו"י מועדים, עמ' רפז, הליכות עולם ח"א (עמ' רכח). שהרי דעת רוה"פ שהנשים מוציאות את האנשים י"ח. וכן מרן הש"ע (סי' תרפט ס"א) כתב מתחלה בסתם: שהכל חייבים במקרא מגילה אנשים ונשים וגרים וכו', ואחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא י"ח, והוא שישמע מפי החייב בקריאתה, לפיכך אם היה הקורא חש"ו השומע ממנו לא יצא. וסיים אח"כ: וי"א שהנשים אין מוציאות את האנשים. עכ"ל. וסתם ויש הלכה כסתם. ואמנם הפר"ח הסכים לבה"ג שאין הנשים מוציאות האנשים י"ח. מ"מ במקראי קדש (דקמ"ד.) השיגו בזה, והסכים שהעיקר כד' רש"י, וכסתם מרן. ע"ש. וכ"כ במטה יהודה (ר"ס תרפט). ע' בחזו"ע פורים עמ' נט].

 

יא אשה שיצאה ידי חובת מקרא מגילה, יש אומרים שמאחר ואין הנשים בכלל ערבות, אינן בדין אף על פי שיצא מוציא. ויש חולקים ואומרים שיכולה להוציא אנשים ידי חובתם, דבמצוה שהיא חייבת יש לה דין ערבות גם כן. [ע' בלוית חן (עמוד טז). וע' בשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג (סי' מה).].

 

יב צריך לשמוע קריאתה מפי אדם שחייב במקרא מגילה, ולכן קטן אינו מוציא אחרים ידי חובתם, ואפילו הגיע לחינוך. [ע"פ דברי התוס' (מגילה יט:) דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. א"נ כפי טעם רש"י (ברכות מח.) דקטן אפי' מדרבנן לא מחייב, ורק על אביו מוטל לחנכו למצות. וכ"כ הרמב"ן, והרמב"ם, והר"ן, והריטב"א והמאירי, וכן נראה דעת מרן להלכה בש"ע (ר"ס תרפט). ובשעת הדחק הגדול כשאין שם גדול שיקרא את המגילה, יכול הקטן שהגיע לחינוך להוציאם ידי חובה, ונכון שבשעת קריאת המגילה יקראו אחריו מתוך מגילה כשרה מלה במלה. [ילקו"י מועדים עמ' רצ. כדעת בעל העיטור (הובא בטור סי' תרפט) שקטן שהגיע לחינוך מוציא את אחרים י"ח מגילה. וכ"כ האגודה בשם התוס', והריא"ז, וכן מוכח מדברי הרשב"א בתשו' (סי' רלט) בשם הראב"ד, שאם הצבור מוחלים על כבודם יכול הקטן להוציאם י"ח בדרבנן. וכמ"ש מרן הב"י (סי' נג). וכ"ה בשו"ת סמא דחיי, ובשו"ת קול גדול. ובשו"ת שדה יצחק חיות (סי' מג) כתב, דבשעה"ד יגמרו ההלל בלי ברכה ואח"כ יקרא להם קטן. (וע' בשו"ת יביע אומר ח"ג חאו"ח סי' כז). ובפרט כשיש צורך להוציא נשים בשעה"ד. וע' ראבי"ה (מגילה עמוד רצג). ומרדכי (סי' תשעט). חזו"ע עמ' סא].

 

יג מחנכים את הקטנים לשמוע מקרא מגילה. [רמב"ם פ"א מהלכות מגילה ה"א]. וקטנים שלא הגיעו לחינוך אין להביאם לבית הכנסת, שהם רק מבלבלים את השומעים החייבים בקריאתה. והמביאם לבית הכנסת, חטא רבים נשא. ולכן על גבאי בתי הכנסת לעמוד על המשמר להשגיח שלא יפריעו הקטנים בהכאות המן ברעשנים ובאקדחי-פורים, ופיצוצים אחרים, הגורמים להפרעת הסדר בבית מקדש מעט, וגרימת מניעת שמיעת מקרא מגילה כהלכה לאנשים המחוייבים בה. [ילקו"י מועדים עמ' רצ. שאע"פ שאמרו במסכת סופרים (פי"ח ה"ו) להביא סמך על מה שנהגו להביא קטנים לבהכ"נ. וכ"כ התוס' (חגיגה ג.). וכ"כ הטוש"ע (ס"ס תרפט). אין זה אלא בקטנים שהגיעו לחינוך, משא"כ קטנים ביותר שמבלבלים דעת השומעים. וכ"כ המג"א, והמשנ"ב, ובמועד לכל חי. ומיהו אפי' לא הגיעו לחינוך אם הם ילדים שקטים ודעתנים אפשר להביאם, והמביאים אותם מצוה קא עבדי].

 

יד חרש (המדבר ואינו שומע) שאינו יכול להשמיע לאזנו, אינו חשוב כל כך בר חיובא, הילכך אף על פי שהוא צריך לקרותה, כיון שאף הוא היה באותו הנס, מכל מקום אינו יכול להוציא את אחרים ידי חובתם. [בב"י (סי' תרפט ס"ב) כתב, שלד' הרי"ף והרמב"ם אע"פ שבק"ש ובשאר מצות אם לא השמיע לאזנו יצא, שאני מקרא מגילה דבעינן פרסומי ניסא. ולכן חרש אינו מוציא י"ח. וכ"פ בש"ע. ואע"פ שראבי"ה (מגילה רצד), והרד"א (דף נה) כתבו, דה"ט שתיקנו לברך על "מקרא" מגילה, ולא תיקנו לומר לשמוע מקרא מגילה (כמו לשמוע קול שופר), לפי שאין השמיעה של המגילה מעכבת, שכל שקרא ולא השמיע לאזנו יצא. מ"מ לדידן אין לנו אלא דברי מרן. וע' בב"ח ומג"א ופר"ח ובביאוה"ל. ובחזון עובדיה פורים עמ' נה]. אבל מי שכבדו אזניו משמוע וצריכים לצעוק אליו בקול רם כדי שישמע, חייב בקריאתה לכל הדיעות, ומוציא אחרים ידי חובתם. [ילקו"י מועדים, עמ' רפו. וע' בשו"ת הרא"ש (סוף כלל פה). ובבית יוסף (אה"ע ס"ס קכא). ובש"ע חו"מ (סי' רלה סי"ט). ובשבות יעקב ח"ב (סי' לג).]

 

טו מי שיכול לשמוע על ידי חצוצרות, אינו נקרא חרש לענין זה, ומוציא אחרים ידי חובה. [שו"ת קול גדול (סי' נ). שו"ת הלק"ט ח"ב (סי' מה). פר"ח (אהע"ז סי' קכא). ושו"ת נודע ביהודה קמא (חאה"ע סי' נג). חתם סופר חאה"ע ח"ב (סי' צב). שו"ת הגרע"א תנינא (סי' סד). ועוד]. וכן בזמנינו שכבדי השמע מניחים סמוך לאזניהם מכונת שמיעה חשמלית, השומע על ידי המכונה הזאת אינו נקרא חרש, ומוציא אחרים ידי חובתם. [ילקו"י מועדים עמוד רפו. דדמי לשומע ע"י חצוצרות הנ"ל, כי חרש גמור שנשתתק חוש השמע אצלו מכל וכל, אינו יכול לשמוע גם ע"י מכונה זו. וכן מצדד להלכה מהרצ"פ פראנק במקראי קדש על חנוכה ופורים (עמ' צה) שבקול שופר אם יש תערובת של קול אחר עם השופר, הדבר מעכב, משא"כ במקרא מגילה או בקריאת התורה, הרי הוא שומע קול הקורא, אלא שמעורב בו גם קול אחר, ובזה יש לדון שיוצא י"ח אפי' אם נתערב עמו קול אחר, שעכ"פ הכל הוא מכח הקורא, וכל הקולות כשרים, רק שיהיה מכח בר חיובא והא איכא. חזו"ע עמוד נה]

 

טז השומע מקרא מגילה ברדיו אינו יוצא ידי חובתו, אפילו כששומע על ידי שידור חי. [ע' בשו"ת מנחת אלעזר ח"ב (סי' עב). ועוד אחרונים. וע' בשו"ת יביע אומר ח"א (חאו"ח סי' יט אות יח) בשם הגרש"ז אוירבך, שהקול הנשמע דרך הרדיו איננו הקול של האדם המדבר עצמו, אלא הוא קול אחר המשודר על ידי זרם חשמלי באמצעות ממברנא שקולטת הקול ומשדרתו. ועיין בשו"ת מנחת שלמה ח"א (סי' ט), ובמ"ש בהערה שם (עמוד סו), בשם החזון איש. ואפילו אם מהרהר בזה מתוך מגילה כשרה. ילקו"י מועדים עמ' רפז. חזו"ע עמ' נו]. והשומע ברכות המגילה ברדיו אינו עונה אמן, אבל אם שומע הברכות בשידור חי, עונה אמן. וכן השומע ברכות דרך הטלפון עונה אמן. אבל אינו יוצא ידי חובה, שאין האדם שומע את הקול ממש, אלא תנודות ממברנא שנוצרו על ידי המדבר למכשירים אלו, והתנודות מועברות באמצעות זרם חשמלי. [ילקוט יוסף מועדים, עמו' רפז]

 

יז כשאולם בית הכנסת רחב מאד, ובו קהל גדול לשמוע המגילה, ומשמיעים מקרא המגילה על ידי רם-קול, היושבים סמוך לשליח צבור באופן שגם אם ינטל הרם-קול יוכלו לשמוע מהשליח צבור, ואין הרם-קול אלא מסייע להגברת קול השליח צבור, יוצאים ידי חובתם. [וישתדלו להתקרב לשליח צבור לשמוע גם את קולו ממש]. אבל היושבים רחוק מהשליח צבור שבלעדי הרם קול לא היו יכולים לשמוע את הקריאה מהשליח צבור, לא יצאו ידי חובתם. ובאופן כזה אין להשמיע קריאת המגילה על ידי רמקול. [ילקו"י מועדים עמ' רפז. חזו"ע פורים עמ' נו. וע' בשו"ת אגרות משה (חאו"ח ח"ב סי' קח) שכתב, שאפי' אם נאמר שהאמת כדברי המומחים שע"י המיקרופון לא נשמע קול האדם, אלא קול אחר שנעשה מחמת קולו, מ"מ מן הדין יש להחשיב זאת כשמיעת קולו ממש, שכל מה שנשמע הוא מכח קולו ממש, ומנין לנו עצם כח השמיעה איך הוא, שאולי הוא ג"כ באופן כזה שנבראים גלי קול באויר ומגיעים לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע, שהקול יש לו הילוך עד האזן, וגם יש קצת שיהוי זמן בהילוכו עד שיגיע לאזן, ובכ"ז נחשב שהוא קול האדם. ולכן אפשר שגם הקול שנעשה ע"י המיקרופון ששומעים אותו בעת שמדבר הוא נחשב קולו ממש, וכן מסתבר יותר, וגם מה שאומרים שהוא קול אחר אינו ברור, ולכן מצד ההלכה אין למחות בידי הרוצים לקרוא המגילה ע"י מיקרופון וכו'. ע"ש. וע"ע בשו"ת אגרות משה ח"ד (בהשמטות לחאו"ח סי' קח). ובשו"ת שבט הלוי ח"ה (סי' פד) כתב שבעיקר דין הקריאה ברם קול דעתו נוטה למ"ש באג"מ הנ"ל. ע"ש. וע"ע במנחת יצחק ח"ג (ס"ס לח). ובספר לקט הקמח החדש (עמוד קלט). ובציץ אליעזר ח"ח (סי' יא) וביחוה דעת ח"ג (סי' נד).]

 

יח סומא ואילם (שאינו מדבר) חייבים לשמוע מקרא מגילה מאחר. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רצא. חזון עובדיה פורים עמוד נו. ע' שמחת יהודה מסכת סופרים (פי"ד הט"ז). ושו"ת פני מבין (חאו"ח סי' רל).] 

קטגוריות
הלכות פורים

סימן תרצ – דיני קריאת המגילה

סימן תרצ – דיני קריאת המגילה

 

א השליח צבור צריך לברך ולקרות המגילה מעומד מפני כבוד הצבור. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רצד. חזון עובדיה על פורים עמוד סט]

 

ב יש נוהגים שכל הקהל הנמצא בבית הכנסת עומד על רגליו בשעת הברכות של המגילה, ואחר כך יושבים וקוראים המגילה. ויש נוהגים שהקהל יושב בין בשעת קריאת המגילה בין בברכותיה. [כנה"ג (בהגה"ט סי' תרצב). תפלה לדוד (דפ"ו ע"א). יפה ללב (סי' תרצ סק"ב). וע' בשו"ת רב פעלים ח"ד חאו"ח ר"ס לג]. וכל מקום יעשו כמנהגם. [כ"פ בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' קב), ושכן עמא דבר. וכ"כ המג"א, ועוד. אולם הרד"א (דף טו) כתב, שאין לחוש לעמוד בברכות מקרא מגילה. וכ"כ הכנה"ג, פני יהושע, היעב"ץ, הגר"ש קלוגר, מועד לכל חי, בספר תפלה לדוד, ובספר אורה ושמחה, ובהר צבי. וע"ע בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' ד), הילכך יפה נהגו אצלינו לברך על מקרא מגילה כשהקהל כולו יושב, חוץ מהש"צ. ואף שבשו"ת זבחי צדק, ובשו"ת רב פעלים כתבו שמנהגם בבגדאד שכל הקהל עומד בשעת ברכות המגילה, אתרא דנהוג נהוג. ואנו שלא נהגנו לעמוד, נאה לנו לברך ברכות המגילה כשהקהל יושב]. והנוהגים לעמוד בברכות, גם כשקוראים בבית להוציא את הנשים ידי חובה, טוב שיעמדו בעת הברכות. [בן איש חי פרשת תצוה אות ד]. אבל קריאתה בבית אינה צריכה מעומד. [ילקו"י מועדים עמ' רצד. הליכו"ע ח"א עמ' רכה].

 

ג טוב ששני אנשים יעמדו מימין ומשמאל השליח צבור בעת הברכות ובקריאת המגילה. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רצד. חזון עובדיה על פורים עמוד ע. הגאון בעל חות יאיר בספר מקור חיים (סי' תרצב). וכ"כ בספר אורה ושמחה (דף כה). מועד לכל חי (סי' לא אות קד). מעם לועז (עמוד רנו).]

 

ד יש אומרים שכשם שאסור לאחוז ספר תורה ערום בלי מטפחת כן אסור לאחוז מגילת אסתר בלי מטפחת. [תשו' הגאונים (ליק סי' פא) בשם רה"ג ורב נטרונאי גאון. וכ"ד התוס' (שבת יד.) והמאירי (מגילה ו:). ובשו"ת הרשב"ש (סי' תקעט) כתב, דבסנהדרין (ק.) מוכח שהיו נוהגים לעשות מטפחת למגילה. ובהגהות החתם סופר כתב: שהגאון רבי נתן אדלר היה נזהר בשעת קריאתה שלא לנגוע בה אלא ע"י מטפחת]. ויש מתירים לאחוז המגילה בלי מטפחת. [ע' תוס' (חגיגה כד:) לענין תפלין. וכ"פ בשו"ת הרדב"ז, שכן נהגו להקל לאחוז המגילה בלי מטפחת. "ולא ראינו מימינו מי שהיה נזהר בזה". וע' בדרשות מהרי"ל (הלכות פורים דקי"ח.) שכתב, אין אנו נזהרין מליגע במגילה בלי מטפחת כמו שנזהרים בס"ת, משום דאיכא למ"ד דלא ניתנה ליכתב (מגילה ז.). ע"כ. [וע' במאור ישראל חגיגה כד:]. וגם הרמ"א בהגה (בסי' קמז ס"א) העיד שלא נהגו להחמיר.]. וטוב להחמיר ליטול הידים קודם שיאחז במגילה. כי יש סברא להקל בזה, וראוי לצרפה לענין מגילה. [ע' בב"י או"ח (סי' קמז) בשם המרדכי ובאחרונים שם. וכ"ד הראבי"ה (במגילה ס"ס תקצה). ובספר בתי כנסיות כתב שיש להחמיר שלא לאחוז מגילת אסתר בלי מטפחת, ולפחות יטול ידיו לפני שיגע בגוף המגילה. וראה בילקו"י מועדים, עמוד רצז].

 

ה מי שנפלה מידו המגילה לארץ, אין צריך להתענות על כך, ומ"מ יתן פדיון תענית לצדקה. [כעין מ"ש בשו"ת לב חיים ח"ג (סי' קלא), שאם נפלה מזוזה מידו א"צ להתענות, שאין קדושת המזוזה חמורה כמו התפלין, וכמו שאמרו במנחות (לב.) תפלין שבלו אין עושים מהם מזוזה, שאין מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה, ומכיון שאפילו בתפלין שנפלו מידו שנוהגים להתענות, אין לזה יסוד בש"ס ובראשונים, וכמ"ש בשו"ת חיים שאל ח"א (סי' יב), הילכך הבו דלא להוסיף עלה, ודי לתת מעות לצדקה. ע"ש. וכ"ש מגילת אסתר שאין בה אזכרות כלל. וכ"כ בשו"ת אפרקסתא דעניא (סי' כד). וראה בחזון עובדיה פורים עמוד עח].

 

ו מי שיש בידו מגילה כשרה וקוראה יחד עם הש"צ, רשאי לברך בעצמו בלחש עם הש"צ, ואין לחוש בזה לברכה שאינה צריכה. ומכל מקום עדיף יותר לשמוע הברכות מפי השליח צבור, שמכוין להוציא את כל השומעים ידי חובתם, משום שברוב עם הדרת מלך (ברכות נג.), ויענה אחריו אמן. [וכ"כ בברכי יוסף (סי' רצה סק"ה) שאין בזה חשש ברכה שא"צ כיון שמכוין שלא לצאת בברכת הש"צ. וכ"כ כיו"ב בספר שמן המאור (סי' תריט) לגבי ברכת שהחיינו בליל כפור. וכ"ד הרמ"ע מפאנו בתשובה (סי' קט). וכ"פ בשו"ת מלמד להועיל (חאו"ח סי' כד). וכ"פ בנ"ד בבן איש חי (פר' תצוה אות יא). וע' בשו"ת זבחי צדק ח"ג (סי' קנח) שכתב, מי שאין לו מגילה כשרה בידו, יכוין לצאת בברכת הש"צ, ולא יברך בעצמו, אבל אם יש לו מגילה כשרה בידו, יברך עם הש"צ, ויקרא את המגילה מלה במלה אחר הש"צ. וע"ע בילקו"י מועדים עמ' רצה. ובהליכו"ע ח"א עמ' רכז. ובספר חזון עובדיה (עמוד רפח). ובחזון עובדיה פורים עמ' סט].

 

ז יש מי שכתב שנכון שכל אחד מהקהל שיש בידו מגילה כשרה יברך על המגילה, ויסיים הברכה בעוד שהשליח צבור מנגן בברכה "כדי שיוכל לענות אמן אחר הש"צ". אולם למעשה אין לנהוג כן, דכל כהאי גוונא לכתחלה הוי הפסק בין הברכה למצוה. ומכל מקום בדיעבד אם עבר וענה אמן, לא יחזור לברך על המגילה. [בספר יסוד ושורש העבודה (שער יב ספ"ד) כתב, שנכון שכל אחד ואחד מהקהל יברך על המגילה ויסיים הברכה בעוד שהש"צ מנגן בברכה כדי שיוכל לענות אמן אחר הש"צ. ויש להעיר, דכל כה"ג הוי הפסק בין הברכה למצוה. וכמ"ש הפנים מאירות ח"ב (סי' ה) שהמקדש ובירך בפה"ג, וענה אמן אחר בפה"ג של חבירו הוי הפסק. וכ"כ עוד הרבה אחרונים. ילקו"י מועדים. חזו"ע פורים עמ' ע].

 

ח קודם הקריאה יאמר השליח צבור שהוא מכוין להוציא את הקהל ידי חובת הקריאה, ויעורר את תשומת לב הקהל שגם הם יכוונו לצאת ידי חובת מקרא מגילה, שגם במצוות דרבנן נקטינן לכתחלה דמצוות צריכות כוונה. ובפרט במקרא מגילה שהיא מדברי קבלה, ודמיא לדברי תורה. ויזהירם שאם לא ישמעו תיבה אחת, יקראו רק תיבה זו מתוך החומש. ויודיעם שלא יענו ברוך הוא וברוך שמו בהזכרת שם ה' בברכות. [במשנה (מגילה יז.) היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. וכ"פ הרמב"ם (פ"ב ה"ה) וז"ל: הקורא את המגילה בלא כוונה [לצאת ידי חובה] לא יצא. וכתב ה"ה, שרבינו פסק כן לפי שטתו בפ"ב מהל' שופר, שמצות צריכות כוונה, "ואולי שהכל מודים במגילה". ע"כ. והטור (סי' תרצ סי"ד) פסק ג"כ שצריך שיכוין הקורא לצאת י"ח בקריאתו, וגם יכוין להוציא את כל השומעים. וגם השומע צריך שיכוין לצאת. וכתב ע"ז הב"י, רבינו סתם דבריו כדעת הרא"ש (ר"ה פ"ג סי' יא), דס"ל מצות צריכות כוונה. וכ"פ מרן בש"ע (סעיף יג). וראה בילקו"י, תשס"ד, ספר על פסוקי דזמרה, עמוד תקכז. ובילקו"י מועדים עמוד רצד].

 

ט הקורא את המגילה אינו צריך לפושטה תחלה, אלא רשאי לברך ולהתחיל בקריאת המגילה כשעודנה גלולה כספר תורה. ומברך וקורא וכשמסיים העמוד הראשון אינו גולל כספר תורה אלא מניחו פתוח, וכן הלאה בכל עמוד ועמוד, עד שכאשר מסיים הקריאה תהיה כל המגילה פתוחה לפניו כאגרת. [הרי"ף והרא"ש (פ"ק דמגילה סי' ז), בשם רב האי גאון, וכ"ה במחזור ויטרי, ובראבי"ה, וברמב"ם, והאו"ז, והריטב"א, וכ"פ מרן הש"ע (סימן תרצ סט"ז).]. ויש אומרים שצריך לפשוט המגילה כאגרת קודם הברכות. [תוס' (מגילה ד. ד"ה פסק) ע"פ גירסתם בדברי רב האי גאון. ובשו"ת מהרי"ל סי' נו]. והעיקר כדעה ראשונה. [כ"כ בשו"ת בית דוד (חאו"ח סי' תפה) שלענין מעשה אין לשנות מן המנהג שנהגו שלא לפשוט את כל המגילה קודם הקריאה, אלא פושט עמוד אחד וקוראו, וממשיך להיות פושט והולך מעט מעט כדרך קריאתו. וכמ"ש הרמב"ם. וכ"כ בשלחן גבוה, ובספר חכמה ומוסר, ובספר יפה ללב, ובספר נהר מצרים]. ומכל מקום טוב שהשליח צבור לבדו שינהג כן, וקודם הקריאה יפשוט את המגילה כולה לפניו כאגרת, להראות הנס, ואחר כך יברך ויקרא. [ילקו"י מועדים עמוד רצה. שכל המחלוקת היא לגבי הקורא בציבור. וכמ"ש הב"ח ושאר אחרונים. ומכיון שאצל הש"צ יש תיבה רחבת ידים טוב לחוש למהרי"ל וסיעתו, מהיות טוב אל תקרי רע. וכ"כ ברוח חיים (סי' תרצ סק"ד) שהש"צ יפשוט אותה כולה ויקרא, אבל שאר היחידים לא יעשו כן, פן תגרר על הארץ. אלא קורא מעט ופושט והולך. וע"ע בנהר מצרים שם].

 

י לכתחלה יש לקרוא המגילה בטעמיה, אך אם אין שם מי שיודע הטעמים, יקראו המגילה בלי טעמים. [יחוה דעת חלק ג' סימן נא].

 

יא הקורא לעצמו יזהר להשמיע לאזנו, שלדעת הרי"ף הרא"ש והרמב"ם אם לא השמיע לאזנו לא יצא. אך בדיעבד אם לא השמיע לאזנו, אך ביטא בשפתיו, יצא. [ילקו"י מועדים עמ' רצו. ועיין בב"י סי' תרפט, שתמה על הרי"ף הרא"ש והרמב"ם בד"ז, וכתב שיש לומר דמגילה שאני דבעינא בה פרסומי ניסא, וכל שלא השמיע לאזניו ליכא פרסומי ניסא. ע"ש. ועכ"פ לכתחלה יש להזהר בזה].

 

יב אם דילג פסוק, ואחר כמה פסוקים קרא הפסוק שדילג, והמשיך משם, לא יצא, אלא חוזר לאותו פסוק שדילג, וממשיך משם על הסדר. (מגילה יז.)

 

יג צריך לדקדק היטב בקריאת המגילה לבל ידלג אף תיבה אחת ממנה, כי רבו הפוסקים הסוברים שאם חיסר אפילו תיבה אחת מהמגילה לא יצא ידי חובתו. ועל כן ישתדל הקורא לבטאת היטב כל מלה כדי שכל הצבור ישמעו ויצאו ידי חובת מקרא מגילה. [הרשב"א בתשובה (סי' תסז), שאם חיסר תיבה אחת מהמגילה לא יצא, וכ"ש אם דילג פסוק אחד. וכ"כ הר"ן (במגילה יח.). ואע"פ שהריא"ז מחלק בין תיבות ואותיות שמפסידות הקריאה שאז דוקא לא יצא י"ח, אבל בתיבות שאין מפסידים ענין הקריאה יצא, כבר כתב המג"א (סי' תרצ), דלא משמע הכי בש"ע (סי' תרצ סי"ד). וע' בילקו"י מועדים, עמו' רצז].

 

יד במקום שהתינוקות מרעישים באמירת המן וכדומה, על הש"ץ להמתין עד שיעבור הרעש, ולחזור התיבה ההיא כדי להוציא מי שלא שמע התיבה כראוי. [ואע"פ שלכתחלה אין להפסיק במגילה יותר מכדי נשימה, כיון שנקראת אגרת, וכמ"ש בספר הרוקח (ס"ס רלו), ובארחות חיים (הלכות מגילה אות יח). וכ"כ האבן עזרא, מ"מ אין מדמין היכא דא"א מהיכא דאפשר ובדלית ברירה ימתין כנ"ל. חזו"ע שם].

 

טו עניים וכן גבאי צדקה לא יסתובבו בקופותיהם לקבל צדקה בעת מקרא מגילה שמבלבלין השומעים. [ק"ו ממ"ש הפמ"ג (מש"ז סי' תקסו סק"ג) לענין קריאת ס"ת במנחת תענית שאל יעשו כן שמבלבלים את השומעים מקריאת ס"ת. וכן הזהיר בקצות השלחן ח"ח בראש הספר (בהערות לפורים אות א). ע"ש].

 

טז נכון שכל אדם יחזיק בידו מגילה כשרה, שבמקרה שלא שמע איזו תיבה מהשליח צבור יוכל לקרותה בעצמו במגילה כשרה. ואם אין ידו משגת, לכל הפחות יקח בידו מגילה שאינה כשרה, שאם לא שמע איזה תיבות יוכל לאומרם מתוך הכתב. [פרי מגדים. והובא במשנה ברורה (סי' תרפט ס"ק יט). רוח חיים (סי' תרצ סק"ו). ילקו"י מועדים, עמוד רצח. חזו"ע פורים עמוד עט]

 

יז מי שאוחז בידו מגילה שאינה כשרה (כגון המגילות המודפסות בדפוס, ולא בכתב יד, או שנכתבו על נייר ולא על קלף), יזהר שלא יקרא עם השליח צבור, אלא שומע מהשליח צבור בשתיקה ויוצא ידי חובה. [סי' תרצ ס"ד. אחרונים שם. מועד לכל חי (סי' לא אות צ). וע' בשו"ת שערי עזרה ( חאו"ח סי' כו). ובספר טהרת המים בשיורי טהרה (מע' ב אות עט). ילקו"י מועדים עמו' רצח. חזו"ע פורים עמו' עט]

 

יח אין מדקדקים בטעויות מקרא מגילה, שאם קרא יהודיים במקום יהודים או להיפך, יצא, שהכל ענין אחד. אבל טעות אחרת, כגון שאמר ומרדכי ישב במקום יושב, והמן נפל במקום נופל וכדומה, לא יצא. [סי' תרצ סי"ד. וכן יש לדייק בתיבות בערב היא "באה" מלרע, שלא ישנה מהוה לעבר, ע' רש"י פרשת ויגש כל הנפש וכו']. וצריך לחזור למקום הטעות ולקרוא כראוי משם ולהלן, שחשוב כאילו דילג אותה תיבה שטעה בה. [פמ"ג. ילקוט יוסף מועדים, עמוד רצח]

 

יט ספרדי השומע קריאת המגילה מפי אשכנזי הקורא אותה כמבטא אשכנז, יוצא ידי חובתו. וכן להיפך, אשכנזי ששומע מקרא מגילה מספרדי במבטא ספרדי, יצא.

 

כ יש נוהגים כשמגיעים לפרק ח' פסוק יא, כופלים: להשמיד "להרוג", "ולהרוג". כי ישנם ב' נוסחאות בזה. ובפסוק: ואיש לא עמד "בפניהם" כופלים אותו ואומרים ואיש לא עמד "לפניהם" בפעם השניה. [ראה במנחת שי בפסוקים הנ"ל. ובמעשה רב (אות רלה). ובקסת הסופר ח"ב. וכן נהג החתם סופר. חוט המשולש (דל"ו.).]. ובדיעבד אם לא חזר לומר "ולהרוג", וסיים המגילה, יצא, ואין צריך לחזור לקרוא המגילה. [כ"כ בשו"ת השבי"ט ח"ו סי' קנב. ילקו"י מועדים, עמ' ש].

 

כא ומיהו לענין ויהי "כאומרם" אליו יום ויום, שהכתיב הוא באמרם, והקרי כאומרם, וכמ"ש המנחת שי, אין צורך לקרוא שניהם, אלא קוראים "כאומרם" בכ"ף בלבד. ככל קרי וכתיב שבתורה. שאין החזן קורא אלא הקריאה בלבד, [כמ"ש מרן הש"ע (סי' קמא ס"ה)"וכל תיבה שהיא קרי וכתיב, הלכה למשה מסיני שתהיה נכתבת כמו שנמסר לכתוב בתורה, ולקרותה בענין אחר, כמו שנמסר לקרותה. ומעשה בחזן אחד שקרא בתורה כפי שהיא כתובה בפני רבינו יצחק אבוהב ורבינו אברהם ואלאנסי, והתרו בו שיקרא כפי המסורה לקריאה, וסירב ולא רצה לעשות כן, ונידוהו והורידוהו מן התיבה". וה"נ צריך לקרוא "כאומרם"].

 

כב יש לקרוא כל איש "שורר" בביתו, בשין שמאלית, לשון שררה. [כמו שאמרו במגילה (יב:) אפי' קרחא בביתיה פרדשכא (פרש"י, נגיד) להוי]. וכן המנהג פשוט. [ובליקוטי מהרי"ח (ח"ג דף קיז:) שכתב בשם האדמו"ר מבלז שהיה קורא שורר בשין ימנית, מלשון אשורנו ולא קרוב, ולפע"ד אינו נכון. חזו"ע פורים עמוד פח].

 

כג צריך לומר עשרת בני המן, ותיבת "עשרת" בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד.[מגילה (טז:). טוש"ע (סי' תרצ סט"ו). ובספר עמר נקא (דף כז.) כתב שזה קשה במציאות, לכן פירש שכוונתם שלא יפסיק ביניהם בענין אחר, אבל א"צ לומר בנשימה אחת ממש, כמו שפירשו כן בשבחים של ישתבח. וליתא, שמפורש בפוסקים דלכתחלה צריך לאומרם בנשימה אחת ממש, ורק בדיעבד אם לא אמרם בנשימה אחת יצא. חזו"ע פורים עמ' פה]. וטוב לנהוג לומר בנשימה אחת החל מתיבות "חמש מאות איש" וכו', עד "עשרת". והטעם כי עשרת בני המן היו שרי חמשים על אותם חמש מאות איש. דרשות מהרי"ל בשם הרוקח. הרמ"א שם. מטה משה (סי' תתרב). יוסף אומץ יוזפא (סי' תתרצג)]. וכל זה לכתחלה, אבל בדיעבד שלא אמרם בנשימה אחת יצא. [ילקו"י מועדים עמ' רצט. תוס' (מגילה טז:). והו"ד בב"י. וכ"פ הרמ"א. ובספר יוסף אומץ יוזפא (סי' תתרצג). איברא דראבי"ה (מגילה סי' תקסד) כתב, ומספקא לי אם דין זה (לומר עשרת בני המן בנשימה אחת), הוי למצוה או לעיכובא. אך הראבי"ה עצמו (ס"ס תקמב) מסיק דבדיעבד יצא, וכ"כ הרד"א (דף נו.). והמאירי (מגילה טז:) כתב: "עשרת בני המן ועשרת, צריך לאומרם כולם בנשימה אחת, ואם לא עשה כן לא הפסיד". וע' במאור ישראל (מגילה טז:).].

 

כד בין פסוק לפסוק אנו נוהגים לפסוק כדי נשימה ולא יותר. [כמ"ש הטור (סי' תרצ). והמחזור ויטרי (סי' רמז). והמג"א (סי' תרצ ס"ק יז), בשם מטה משה. וראה בחזון עובדיה פורים עמוד פה ד"ה ודע].

 

כה אין הקהל צריכים לומר עם החזן את עשרת בני המן בנשימה אחת, שגם בזה יוצאים ידי חובה מהשליח צבור מדין שומע כעונה. [ודלא כמ"ש הרגאצ'ובי. דמאחר ויוצא י"ח מדין שומע כעונה, גם הקריאה של עשרת בני המן בנשימה אחת מתייחסת לשומע. כמו שהקריאה מתוך הקלף מתייחסת לשומע. וראה בכיו"ב בילקו"י מועדים עמ' תיט. ובספר מועדים בהלכה, ובמקראי קודש, פורים]

 

כו לכתחלה נכון להזהר כשקורא עשרת בני המן לקרות התיבות "ואת" של כל אחד מעשרת בני המן מתוך המגילה כראוי. [בן איש חי (תצוה אות ט). ילקו"י מועדים עמוד ש. חזו"ע פורים עמ' פז]

 

כז נוהגים לומר ארבעה פסוקים של גאולה כל הקהל ביחד בקול רם, והם: איש יהודי היה בשושן הבירה, בלילה ההוא נדדה שינת המלך, ומרדכי יצא מלפני המלך, ליהודים היתה אורה ושמחה. ובירושלים מוסיפים עוד פסוק: כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש. ובכל אלה צריך השליח צבור לחזור ולקוראם לבדו מתוך המגילה. [ע' בספר האשכול ח"ב (עמ' סה). ובסדר רע"ג (דפ"ט:). ובספר הפרדס (סי' רה). ובספר המנהיג (דמ"ב:). ובארחות חיים (הל' קס"ת אות מא. ובהל' מגילה אות ל). ובדברי הר"ד אבודרהם (דנ"ו.). ועוד. ילקו"י מועדים, עמוד רצט].

 

כח כשהשליח צבור קורא לקרוא את הפסוק בלילה ההוא נדדה שנת "המלך", יטעים תיבת "המלך". כי שם רמז למלכו של עולם (מגילה טו:). וכל זה אינו אלא לענין תיבת המלך הראשונה, ולא לענין תיבת המלך שבסוף הפסוק ויהיו נקראים לפני המלך. [חזון עובדיה פורים עמוד פה הערה סג].

 

כט כשמסיים קריאת המגילה גולל המגילה מסופה לתחלתה, ולא יברך ברכה אחרונה עד שיסיים לגלול את כל המגילה. [שו"ת מהרי"ל (סי' נו). וכן פסק מרן בש"ע סי' תרצ סעיף יז]. ולכן על השליח צבור להמתין לצבור כדי שהצבור יספיקו לגללה קודם ברכה אחרונה, שגנאי הוא למגילה שתהיה מונחת פתוחה כך שלא לצורך. [ילקוט יוסף מועדים עמוד ש'].

 

ל אם טעה החזן והתחיל הברכה האחרונה קודם שגללו המגילה, והזכיר שם ה', אין להפסיקו באמצע הברכה, אלא יסיים הברכה ואחר כך יגללו המגילה. [במטה משה (סי' תתרה) כתב: פעם אחת התחיל החזן הברכה קודם שגללו המגילה, וגער בו מהרי"ל, והמתין עד אשר כרכו את כולה והניחוה על התיבה, ואז הצריכו לחזור להתחיל ולברך. ע"כ. וכתב האליה רבה (סי' תרצ ס"ק טו) ונראה שהמעשה של מהרי"ל מיירי שרק התחיל בברכה ומיד גער בו, אבל אם הזכיר השם בודאי שאין סברא להשתיקו, שהרי אין הטעם בזה אלא משום שגנאי שתהיה המגילה פתוחה כך בלי צורך אחר גמר קריאתה. וכמ"ש מהרי"ל בתשובה, ומשום גנאי אין לגרום איסור ברכה לבטלה. ע"כ. וראה בילקו"י מועדים שם. ובחזון עובדיה פורים עמוד עו].

 

לא אין לגלול את המגילה בשעת הברכה, שלכתחלה ראוי שלא להתעסק בשום דבר גם בעת שמברכים ברכות דרבנן, [ולא רק בברכת המזון][פר"ח (סי' תרצב ס"א). תפלה לדוד (דפ"ו.). ע"פ המבואר בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ה), הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעה"ב, הרי אלו מברכים ברכה ראשונה, וכוללין ירושלים ושל ארץ וחותמין בשל ארץ וכו', א"ר מונא זאת אומרת אסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. ע"כ. והיינו שלא היו רשאים לברך ד' ברכות ולעסוק במלאכתן, ומשום כך הוצרכו לקצר בברהמ"ז. וכ"ה בש"ע (סי' קפג סעיף ב): אסור לברך והוא עוסק במלאכתו. וכתב המג"א שם, דאפילו תשמיש קל אסור לעשות. ודעת הט"ז (ס"ס קצא), שה"ה בזה גם לברכות דרבנן. ויש שהעירו מדברי הרמב"ם (פ"ב מהל' ק"ש ה"ד) מי שהיה עוסק במלאכה, מפסיק לק"ש עד שיקרא פרשה ראשונה כולה, והשאר קורא כדרכו ועוסק במלאכתו. ומשמע דבדרבנן ליכא איסור. וראה מה שכתבנו בזה בילקו"י על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס"ד, עמוד תקז. ועכ"פ לכתחלה ראוי להחמיר בזה].

 

לב נוסח הברכה האחרונה הוא: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם האל הרב את ריבנו וכו', וחותמים: ברוך אתה ה' הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. [חזון עובדיה על פורים עמוד עה. ילקוט יוסף מועדים, עמוד ש]

 

לג בחתימת הברכה אין לומר "האל" הנפרע. [כמ"ש בחי' הריטב"א שם שהאומר כן טועה הוא. וכ"כ האחרונים]. אבל בתחלתה צ"ל"האל" הרב את ריבנו. [כן הוא הנוסח בגמ' (מגילה כא:). וכ"ה במס' סופרים, ובפסיקתא, ור"ח, ובסידור רס"ג, ורש"י, ורמב"ם, ומחזור ויטרי, והרוקח, והסמ"ג, והראבי"ה, והאו"ז, ובתוס' ר"י שירליאון, ור' ישעיה מטראני, והרשב"א, והריטב"א, והפרנס, ובספר המחכים, ובדרשות מהרי"ל. ואמנם בעל העיטור כתב, ולאחריה מברך האל הרב את ריבנו, ובמתיבתא לא אמרו "האל", שכבר אמרנו בא"י"אלהינו". וזוהי סברת רב עמרם גאון, והביאו הטור, והרד"א, והנימוקי יוסף בשם בה"ג, והרי"ף והרא"ש, והמאירי. ויש לעיין שהרי אנו אומרים בברכת ברוך שאמר בא"י אמ"ה האל אב הרחמן המהולל וכו'. ורב עמרם גאון עצמו (דף עב.) הביא הנוסח כן בברוך שאמר. וכ"כ עוד ראשונים שהנוסח הוא האל הרב את ריבנו. ויש שאין מזכירים "האל", אבל הנוהגים לאומרו, כדין נהגו, וכמו שכתוב (בראשית לג יג) האל בית אל, והוא הנוקם, שנאמר, אל נקמות ה'. ע"כ. וכ"כ היעב"ץ, דהא אשכחן קראי טובא כה"ג, כמו שנאמר, (דברים ז לט), וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן. ובתהלים (נ, א), אל אלהים דיבר, [ובנחמיה (ט. לב), ועתה אלהינו האל הגדול הגבור וכו'], וא"כ אין ממש בטעמו של רב עמרם וכו'. ע"ש. וגם יש טעם לאומרו ע"פ הסוד, וכמ"ש בסידור הרש"ש. ועוד שגם בברכה רביעית של ברהמ"ז המנהג לומר, בא"י אמ"ה האל אבינו מלכנו. וכמ"ש בספר "פת לחם" בנוסח ברהמ"ז. ע"ש. (או: לעד האל. וכ"ה בבית מנוחה, וחזון עובדיה). ואמנם בב"י (סי' קפט) הביא מ"ש הרד"א שאין לומר "האל" שכבר אמר "אלהינו", ושכ"כ רב עמרם בברכה שלאחר המגילה, וכתב עליו מרן, ומיהו בנוסח הרמב"ם כתב האל בברכה רביעית. עכ"ל. וא"כ גם כאן י"ל תיבת האל דמ"ש. ומ"ש בפתח עינים (מגילה כא:), שהנכון שלא לומר תיבת "האל", שכבר אמר אלהינו, אינו מוכרח].

 

לד לכתחלה לא ידבר עד שיברך ברכה אחרונה, אבל אם שח בין המגילה לברכה אחרונה, אפילו שח הרבה, מברך אחר כך. [ראה במשנה ברורה בשער הציון סי' תרצב אות יב].

 

לה אם לא בירך לא לפני קריאת המגילה ולא לאחריה יצא ידי חובת מקרא מגילה, שאין הברכות מעכבות. [תוספתא. טור ושלחן ריש סימן תרצב].

 

לו רשאי כל אחד מהקהל לברך ברכה אחרונה של המגילה בלחש עם השליח צבור, ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שא. חזון עובדיה על פורים עמוד צד].

 

לז הקורא ביחיד, אף על פי שמברך לפניה כל הברכות, מכל מקום לאחריה אינו מברך, שאין ברכה אחרונה אלא בצבור. [ילקוט יוסף מועדים עמוד ש'. יביע אומר חלק ח' סימן נו]

 

לח כבר נתבאר לעיל שהקורא את המגילה בביתו להוציא את הנשים מברך ברכות המגילה, כשם שמברכים האנשים בבית הכנסת. וכן המנהג פשוט. אבל ברכה אחרונה שהיא ברכת "האל הרב את ריבנו" אין לברך אלא בעשרה. והשומע ברכה אחרונה כשאין עשרה, אין לו לענות "אמן" דשב ואל תעשה עדיף. ואם ישנן עשר נשים שהתאספו לשמוע מקרא מגילה, מברכים גם ברכה אחרונה. [חזון עובדיה על פורים עמוד פט]

 

לט נוהגים לומר אחר קריאת המגילה וברכתה האחרונה, ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר, ארורים הרשעים שונאי ה', ברוכים כל הצדיקים המאמינים בה'. וגם חרבונה זכור לטוב. [במסכת סופרים (פי"ד ה"ז), לאחר שהזכירו שם ברכת המגילה האחרונה, ושצ"ל ארור המן וארורים בניו וכו' ירושלמי (ס"פ בני העיר). תוס' (מגילה ז:). טור ושלחן ערוך (סי' תרצ סט"ז).]. ומנהגינו לכופלו שלש פעמים. [כ"כ בספר ויקרא אברהם (דקכ"ג ע"ג). וע' ברוח חיים פלאג'י (סי' תרצ סק"ה), שהביא כן מהחמדת ימים בשם רבו, ושבספר אורה ושמחה (דכ"ג:) דחה דבריו, ושל"נ שיש בזה טורח צבור, ורק השרידים אשר ה' קורא יאמרוהו ביחידות ג"פ. ושכן הוא נוהג. ע"ש. ולכאורה י"ל כוונתו על מקומות שיושבים בתענית בערב פורים שאז יש טורח צבור לכפלו ג' פעמים בלילה, משא"כ בפורים דמוקפים חומה, או בשנה שמקדימים התענית ליום ה', וכן ביום פורים עצמו אין להקפיד לטורח צבור משום רגע קט לכפול מספר מלים הללו ג"פ. ואע"פ שאינו מוכרח בכוונתו, נראה שהכופלו ג"פ יש לו על מה לסמוך, וזה כדי לחזק הדבר, וכמ"ש לענין כל נדרי ג' פעמים וכיו"ב. ילקו"י מועדים עמ' שא. חזו"ע פורים עמ' צד].

 

מ יש מי שכתב שבשעה שאומר הקורא במגילה שם "המן", יאמר השומע "ושם רשעים ירקב". [כ"כ הלבוש סי' תרצ, והמג"א, ובשלמי צבור דף שכח ע"ג]. אולם לא נהגו כן, שחששו להפסק, ועוד שיש לחוש פן לא ישמע איזה תיבות מפי השליח צבור בעת אמירתו שם רשעים ירקב. ושב ואל תעשה עדיף. ודי במה שאומרים אחר המגילה ארור המן וארורה זרש וכו'. [שנות חיים סי' לב הערה טז. כף החיים (סי' תרצ ס"ק קיא). חזון עובדיה פורים עמוד צג]

קטגוריות
הלכות פורים

מנהגי פורים

מנהגי פורים

 

א מה שנוהגים להתחפש וללבוש מסיכות בפורים, אין כל איסור בדבר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שמג. חזון עובדיה על פורים עמוד קצט].

 

ב אסור באיסור מוחלט לאיש ללבוש בגדי אשה, וכן לא תלבש אשה בגדי איש, גם ביום הפורים. וגם לילדים נכון שלא לעשות כן. [הנה בשו"ת מהר"י מינץ (בסוף הספר דף לא:) כתב, בדבר מה שנהגו במקומו שאיש לובש בגדי אשה, ואשה לובשת בגדי איש בפורים, שיש בזה איסור תורה, שנאמר, לא יהיה כלי גבר על אשה וגו', מ"מ כמה גדולים ראו מנהג זה בפורים, ולא מיחו, שכיון שנוהגים כן לשמחת פורים מותר. וכעין מ"ש הריב"א שמה שחוטפים הבחורים דברי מאכל זה מזה, משום שמחת הפורים, אין בו משום גזל, וה"ה בנידון זה, כיון שאין מכוונים לשם ניאוף אלא לשמחת פורים. ע"כ. והרמ"א (סי' תרצו) הביא דברי המהר"י מינץ, וכתב, שמזה נתפשט המנהג במדינתם ללבוש כלאים דרבנן וכו'. אולם נראה דאשתמטיתיה להרמ"א מ"ש בספר יראים (ס"ס צו), שאפי' דרך עראי ושחוק בעלמא אסור לאיש ללבוש מלבושי אשה. שהרי לא חילקה התורה בין קבע לעראי. גם הרמב"ם בתשובה (שהובאה בראש ספר מעשה רוקח דף א.) כתב, בדבר מה שיש נוהגים שהכלה תצנוף מצנפת או כובע ולוקחת בידה סיף ויוצאת במחול לפני האנשים והנשים, לא יעלה על הדעת שמפני היותה כלה הותר לה איסור תורה בתועבה זו וכו', וראוי להזהר מזה וכו'. ע"ש. הרי שאע"פ שעושים כן רק לשמחת חתן וכלה אסור. וראה בשו"ת יביע אומר ח"ה (חיו"ד סי' יד אות ג), ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (סי' נ). ובחזון עובדיה פורים עמ' קצט].

 

ג וכן אסור להזמין קוסם ביום פורים שעל ידי זריזות תנועותיו נראה כעושה מעשה להטים, לשעשע את הרואים, אף על פי שאינו עושה שום פעולה של כישוף. אלא שיש מקום להתיר בקוסם גוי, שאינו אלא אוחז העינים. [שו"ת יביע אומר ח"ה חיו"ד סי' יד].

 

ד מה שיש נוהגים בישיבות לאחרונה, לבחור להם "רב" פורים, אשר משמיע במרום קולו בדברי ליצנות והיתול על ראש הישיבה ורמ"י הישיבה, בדברי בקורת בבדיחות הדעת, לא תהא כזאת בישראל, כי אין שום היתר בדבר, והמבדח הזה על חשבון חכמי ישראל גדול עונו מנשוא. עליו נאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. והוא בכלל מבזה תלמידי חכמים שאין לו חלק לעולם הבא(כמבואר בסנהדרין צט: והרמב"ם פ"ג מהל' תשובה הלכה יד), ועליו אמר שלמה בחכמתו (משלי כו יח) כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות, ואמר הלא משחק אני. וכל היושב שם ואינו מוחה על כבוד התורה נלכד גם הוא בשחיתותם. ומאד יפלא על בני תורה אשר ירהיבו עוז לעשות כן, האם שכחו מה ששנו חכמים: והוי זהיר בגחלתם שלא תכוה. וכל מי שיש בידו יכולת לבטל המנהג הרע הזה, עליו לשנס מתניו, לבער הרע מקרבנו, ולא ישמע ולא יפקד ולא יזכר עוד כדבר הרע הזה. ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. [הנה אין ספק שהעושים כן נכשלים באיסור חמור, וכבר אמרו חז"ל (שבת קיט:): לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא? אמר רב, כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו. וגם השומעים לא ינוקו מעון חמור זה, וכמו שאמרו בב"מ (פד:), במעשה של ר"א בר"ש שנענש על ששמע זלזול ת"ח ושתק. ומכ"ש אלה השומעים ומתבדחים מבזיון של ת"ח שעונשם גדול. ואף בסתם לה"ר, שהוא גם כשהדברים נכונים (כמבואר בפסחים קיג:), יש עונש חמור לאומרו ולמקבלו, והמקבלו יותר חמור מן האומרו, כמבואר בערכין (טז:). וכ"פ הרמב"ם (בפ"ז מהל' דעות ה"ג). וסיים הרמב"ם, שאסור לדור בשכונתו של בעל לה"ר, וכ"ש לשבת עמו ולשמוע דבריו. ולכן חלילה להשתתף במושב לצים זה, כי אין להעלות על הדעת שבשביל שמחת פורים יהיה מותר לעבור על איסורים חמורים, וכמ"ש במטה משה (סי' תתריב), שאף שנדמה לרוב ההמון שהותר לבני אדם בפורים לפרוק עול תורה ומצות מעליהם, וכל המרבה בשחוק והיתול הרי זה משובח, אבל בלי ספק ענין זה הוא רע ומר, ועון פלילי הוא, שלא הותר לנו בפורים אלא שמחה של מצוה, ולא שחוק וקלות ראש. וכ"כ המאירי (מגילה ז:) שלא נצטוינו בפורים על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא על שמחה שמגיעים מהם לאהבת ה'. ועי' בחזו"ע פורים עמוד רא]

קטגוריות
הלכות פורים

סימן תרצא – דיני כתיבת המגילה

סימן תרצא – דיני כתיבת המגילה

 

א הגויל או הקלף של המגילה, דעת הרמב"ם (פ"ב מהל' מגילה ה"ט) שאין צריכים עיבוד "לשם מגילה", ודעת רבינו תם שצריכים עיבוד לשמה. ופסק מרן בשלחן ערוך (סי' תרצא ס"א) בסתם כדעת הרמב"ם, ודעת ר"ת הביא בשם יש אומרים, וקיימא לן הלכה כסתם. [חזו"ע פורים עמוד רלג].

 

ב סופר שכתב מגילת אסתר ושכח לומר שהוא כותבה לשמה, ורק במחשבתו חשב קודם הכתיבה שהוא כותב המגילה למצותה לצאת בה ידי חובת מקרא מגילה, מגילה זו כשרה לצאת בה ידי חובת מקרא מגילה, ויכולים לברך עליה כל ברכות המגילה לפניה ולאחריה ככל המגילות הכשרות. ואפילו לא חשב הסופר כלל כנ"ל, אלא כתב המגילה בסתם, מגילה כשרה היא לדעת מרן שקבלנו הוראותיו, ויוצאים בה ידי חובה. ואם יש לו מגילה אחרת שנכתבה לשמה, יש להעדיף אותה על פני מגילה זו, כדי שיהיה למצוה מן המובחר לכל הדעות. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שג. על פי המבואר בשו"ת יביע אומר חלק ח' סימן נה.]

 

ג מגילה שנכתבה על ידי אשה, יוצאים במגילה זו ידי חובה אף לכתחלה, כיון שגם האשה חייבת בקריאתה. וקטן שהגיע לחינוך שכתב מגילה, אם אין לו מגילה אחרת כשרה, בדיעבד יוצאים במגילה זו ידי חובה. ואם נכתבה על ידי נער בר מצוה ולא נבדק אם הביא שתי שערות, כשרה לקרות בה אף לכתחלה. [יביע אומר חלק ח' סימן נה. חזון עובדיה פורים עמ' רלה].

 

ד אין כותבים את המגילה אלא בדיו שחור על גויל או קלף כדין הספר תורה. ואם כתבה על נייר פסולה. ואם כתבה בשאר מיני צבעונים או באותיות מוזהבות פסולה. ואם אחר שכתב בדיו פיזר על האותיות עפרות זהב, יעביר עפרות הזהב מעל האותיות ותחזור המגילה להכשרה. [חזון עובדיה פורים עמוד רכט].

 

ה העיקר לדינא להצריך שרטוט במגילה בכל שיטה ושיטה, כדין ספר תורה. ואם לא שירטט בכל שורה ושורה אף בדיעבד המגילה פסולה. ומגילה שנכתבה בלא שירטוט, אף אם ישרטט אותה אחר הכתיבה, לא מהני, ונשארה בפיסולה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שה. והוא ע"פ המבואר בשו"ת יביע אומר ח"א חיו"ד סי' כ' אות י'. חזו"ע פורים עמוד רלב]

 

ו קטן שהגיע לחינוך שכתב מגילה לשמה, אם אין שם מגילה אחרת, בדיעבד המגילה כשרה, ויוצאים בה ידי חובה. (שו"ת יביע אומר חלק ח חאו"ח סוף סי' נה).

 

ז מגילה שנכתבה ביד שמאל, בדיעבד כשרה. [חזון עובדיה פורים עמוד רלח].

 

ח מן הדין אין המגילה צריכה תגין, אפילו על אותיות שעטנז גץ, ומכל מקום רבים נוהגים לעשות לה תגין, לצאת ידי חובת כל הפוסקים. [חזון עובדיה פורים עמוד רלט]

 

ט מגילה שהסופר ניקד בה האותיות, נקודות הקריאה, כשרה לקרות בה. ומכל מקום לכתחלה אין לנקד המגילה. וכן אם כתב הסופר טעמי המקרא לקריאת המגילה בטעמיה, המגילה כשרה לקרות בה ולצאת ידי חובה. וכן הדין אם כתב הסופר הברכות של המגילה בראש המגילה כשרה בדיעבד, ומותר לקרות בה לצאת ידי חובה. [חזון עובדיה פורים עמו' רמ].

 

י המגילה צריכה עמוד בסופה וחלק בראשה כשיעור להקיף המגילה בו. ואם לא עשה לה עמוד בסופה, בדיעבד כשרה. ולכתחלה יש לתפור את העמוד עם המגילה בחוטי גידין של בהמה טהורה, ובדיעבד אם נתפר בחוטי פשתן וכיו"ב כשרה וקוראים בה בברכותיה. [חזון עובדיה פורים עמוד רמב].

 

יא מגילה שהשמיט בה הסופר באמצעה תיבות או פסוקים, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא. (מגילה יח: הרמב"ם פ"ב מהל' מגילה ה"י, טוש"ע סי' תרצ ס"ג). וכן מגילה שהיו רוב אותיותיה מטושטשות או מקורעות, אם רישומן ניכר, כשרה. ואם אין רישומן ניכר, אם היה רובה שלם כשרה. (שם). וכן מגילה שנפלו בה טעויות בחסרות ויתרות כשרה. ואפילו נפל בה טעות שמשנה את הענין, או שטעה הסופר ותיקנה על ידי "חק תוכות", כשרה בדיעבד. ויכולים לברך עליה ולצאת בה ידי חובה. ולכתחלה יש לתקן המגילה שתהיה כתובה כדת. [חזון עובדיה פורים עמוד רנה].

 

יב המגילה נקראת ספר ונקראת איגרת, נקראת ספר, שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, ונקראת איגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידים כשרה, ובלבד שיהיו משולשים [מגילה יט. וע' בפרש"י ובתוס' ובמ"ש הרי"ף והרא"ש]. וצריך לצאת ידי כולם, וכמו שכתב מרן בש"ע (סי' תרצא ס"ו). ואשה שתפרה את הגידים במגילה, המגילה כשרה. [חזון עובדיה פורים עמוד רמח].

 

יג מגילה שכתבה הסופר למפרע, שכתב תחלה הפרקים האחרונים של המגילה קודם שיכתוב את הפרקים הראשונים שלה, יש אומרים שדינה כדין הקורא את המגילה למפרע, שלא יצא, מפני שכתוב ככתבם וכזמנם, שתהיה הכתיבה כסדרה. במה דברים אמורים שתפר יריעות המגילה כסדר שכתב למפרע, אבל אם תפר המגילה כסדרה וכהלכתה, כשרה, אף על פי שנכתבה למפרע. וכן עיקר.[בספר מרכבת המשנה כתב לדון לפסול מגילה שנכתבה למפרע, כדין הקורא את המגילה למפרע שלא יצא. אבל לעומתו הגאון רבי בנימין הלוי (רבו של המחבר), דחה ראיות מהר"ם דאנון, ואין ולאו ורפיא בידיה. והחקרי לב (חאו"ח סי' קלג) כתב, שהואיל ונתבאר שגדולי עולם פירשו דמה שכתוב במגילה "ככתבם" על כתיבת המגילה קאי, מכאן ראיה לעיקר החקירה שכתיבה למפרע פוסלת במגילה. הילכך נקטינן שכתיבה למפרע פוסלת במגילה וכדעת מהר"ם דאנון, ובספר שרשי הים ח"א פליג עליו והכשיר כתיבה למפרע. ובאמת שמעשים בכל יום אצל הסופרים שמתחילים ללמוד לכתוב סתו"מ, לחנכם בכתיבת מגילת אסתר, שאין בה שם שמים, ונותנים להם לכתוב מאמצע המגילה עד שתתישר כתיבתם, ואח"כ נותנים להם לכתוב תחלת המגילה, ולא מצינו מי שיערער על זה, ואין פוצה פה ומצפצף. ובעל כרחך שהעיקר לדינא כדברי הגאון בעל שרשי הים, שאין קפידא בזה. ובודאי שיש להקפיד שיתפור את יריעותיה כסדרה הנכון. ונראה שאפילו מגילה שנכתבה למפרע, וגם תפירת היריעות היו מהופכות, ושלא כסדרה, אלא שהקורא את המגילה שיכל את ידיו וקראה כהוגן, כסדרה, שבודאי צריך לחזור ולקרוא מתוך מגילה כשרה, אע"פ כן לא יברך על קריאתו השניה, כיון שלא נתבאר דין זה בראשונים. חזון עובדיה פורים עמוד רמט].

 

יד מותר לסופרים כותבי המגילה להעתיק מתוך מגילה כשרה ומסודרת, באופן שכל עמוד מתחיל בתיבת "המלך", כדרך המגילה הכתובה לפניהם. ויש אומרים שראוי לסופרים להמנע מלהתחיל כל עמוד של המגילה בתיבת "המלך", כמו שנהגו קצת סופרים, מפני שעל ידי כך מקצרים האותיות שבסוף העמוד או מאריכים אותן, כדי שיגיעו לתיבת "המלך" בתחלת העמוד, והוא שלא כדין. (מלאכת שמים כלל כד, בחכמה סוף אות ב). אך עתה נהגו הסופרים שלא לחוש לזה, מפני שהם מעתיקים ממגילות שמסודרות כן, ואינם מקצרים ולא מאריכים אותיות שלפני כן, שהכל ערוך לפניהם כהוגן. [כ"כ בקול יעקב סי' תרצא כח].

 

טו מגילות אסתר אשר חדשים מקרוב באו שלוקחים טבלאות של משי שחקוקים בהם עמודים שלמים של מגילות אסתר, ומניחים קלף מתחת לטבלאות המשי, ושופכים דיו על הטבלא וממרחים אותו הלוך ושוב במגב, והדיו יורד דרך נקבי המשי על הקלף, וכהרף עין נדפסים עמודים שלמים על הקלף, מגילות אסתר אלה פסולים אפילו בדיעבד, וגרע מדפוס שהוא פסול במגילה, כמו בספר תורה. [שהרי אמרו בירושלמי (גיטין פ"ב ה"ג) וכתב ולא וחקק, לא המטיף. שהמטיף נקודות בצורת האותיות, ולא השופך, וכתב הרשב"א דהיינו טעמא דבעינן כתביה כדרך הכותבים, ובנ"ד לא הוי כתיבה כדרך הכותבים]. והמברכים עליהם ברכתם ברכה לבטלה, והוא מכשול חמור מאד, שמכשיל את הרבים באיסור ברכה לבטלה ובביטול מצות מקרא מגילה.[ילקו"י הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' לב הערה כו. חזו"ע פורים עמ' רנה]. ומיהו אם חלק מועט מהמגילה נעשה בדפוס כנז', והרוב נכתב בכתב יד סופר כתיבה ממש, לא גרע מדקיימא לן שאם השמיט בה הסופר פסוקים וקראם הקורא בעל פה יצא. והוא הדין לכאן.

 

טז מותר לעשות לכתחלה יריעה של המגילה, אפילו פחות משלשה עמודים, ובלבד שיתפרנה בגידים כדינה. ולכתחלה יש לעשות גליון המגילה למעלה ג' אצבעות, ולמטה ד' אצבעות, ובין דף לדף ב' אצבעות, כדין ספר תורה. ובדיעבד די למעלה ב' אצבעות ולמטה ג' אצבעות, ובין דף לדף אצבע. [ואע"פ שבס"ת קי"ל במנחות (ל.) שאין עושים יריעה פחותה משלשה עמודים. [וכן פסק הרמב"ם (פ"ט מהל' ס"ת הל' יב), ובטוש"ע יו"ד (סי' עבר ס"ג). מכל מקום במגילה א"צ להקפיד על זה, ויכולים לעשות יריעה של דף אחד או שנים, שמכיון שאף בס"ת אינו אלא למצוה ולא לעכב, וכדמוכח מדברי הרמב"ם (פ"י מהל' ס"ת), וכ"כ הב"י והרמ"א בהגה (סי' רעג ס"ה), שכל זה רק למצוה מן המובחר, ואם שינה כשר. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ז (חיו"ד סי' כו). ממילא במגילה יש להתיר לעשות כן אפילו לכתחלה, שהרי נקראת אגרת. וכמ"ש כיו"ב הא"ר (סי' תרצא סק"ז), שכל שכשר בס"ת בדיעבד, מותר לכתחלה במגילה. חזון עובדיה פורים עמ' רנ].

 

יז לכתחלה יש לעשות כל פרשיות המגילה סתומות, ובדיעבד אם עשה כל פרשיותיה או מקצתן פתוחות כשרה, ויכולים לברך עליה. [חזון עובדיה פורים עמוד רנב].

 

יח מגילה שרובה נעשית בדפוס, ומיעוטה בכתב יד הסופר, פסולה. אפילו אם האותיות שבדפוס דומות מאד לאותיות של הסופר. וכל שכן צילום מכתב יד של המגילה שהוא עוד יותר גרוע מן הדפוס כמו שכתבו הפוסקים. אבל אם היה רובה בכתב יד, ומיעוטה בדפוס, כשרה. ואפילו אם המיעוט המודפס הוא בתחלתה או בסופה, כשרה. ומכל מקום מי שאין בידו מגילה כשרה כדת, טוב שיקח בידו מגילה מודפסת בחומש וכיו"ב, שאם לא ישמע איזו תיבה מפי הקורא, יקראנה מתוך המגילה שבידו. [חזון עובדיה פורים עמוד רנג].

 

יט עשרת בני המן צריך לכתבם בצורת שירה, שמניח כשיעור ט' אותיות חלק בין כתיבת שמותם, לבין כתיבת "ואת", ואם לא עשה ריוח בינתים פסולה. [חזון עובדיה פורים עמו' רנה].

 

כ מה שיש נוהגים לכתוב הדף של עשרת בני המן באותיות גדולות, הוא מפני שהמגילה שלהם היא של עמודים ארוכים עם שורות רבות, והדף של עשרת בני המן אינו אלא אחת עשרה שורות, וצריך למלאת את כל הדף, שלא ישאר חלק בסוף הדף, לכן כותבים אותיות גדולות למלאת את כל הדף, ואע"פ שאין לכתוב אותיות גדולות או קטנות משאר האותיות, אלא על פי המסורת, באותיות מסויימות, מ"מ כיון שעשרת בני המן כתובים בדף מיוחד בפני עצמו, אין להקפיד על כך. [וכמ"ש בשערי אפרים שער ו סעיף נה]. ואם הרחיב בין השורות בין שיטה לשיטה כמלא שיטה מאותו כתב יש להכשיר, ולא חשיב כמו שעשה פרשה בין השטין. שכן דרך הסופר כשכותב אותיות גדולות בעמוד כזה כדי למלאתו, להניח ריוח בין שיטה לשיטה. [כן מוכח מדברי מרן החיד"א בספר כסא רחמים (מס' סופרים פ"א, דף יז ע"ב), וכן פסק בשו"ת שבט הקהתי ח"ד סי' קפו. חזון עובדיה פורים עמוד רנט].

 

כא יש להקפיד לכתחלה לעשות אורך המגילה מלמעלה למטה י"א שורות בכל עמוד, כדי שהעמוד של עשרת בני המן יהיה שוה בכתיבתו לכל העמודים. מיהו אם היתה המגילה ארוכה יותר, והוצרך הסופר לכתוב הדף של עשרת בני המן באותיות גדולות על פני כל אורך העמוד, אין להקפיד על כך, והמגילה כשרה. ויש להקפיד לכתוב תיבת "איש" בראש הדף, ותיבת "עשרת" בסוף הדף. [חזון עובדיה פורים עמוד רנה].

 

כב סופר שהשמיט כתיבת עשרת בני המן במגילת אסתר, המגילה פסולה אף בדיעבד. [חזון עובדיה פורים עמוד רנז]

קטגוריות
הלכות פורים

סימן תרצב – דיני ברכות המגילה

סימן תרצב – דיני ברכות המגילה

 

א הקורא את המגילה בלילה מברך לפניה שלש ברכות, על מקרא מגילה, שעשה נסים, ושהחיינו. וביום אינו חוזר לברך שהחיינו. [ילקו"י מועדים עמוד רצא. ואע"פ שדעת ר"ת בתוס' (מגילה ד.) שצריך לברך שהחיינו גם במקרא מגילה של היום, כיון שעיקר קריאתה ביום. וכ"ד האו"ז, והאשכול, והרא"ש, והרשב"א, והריטב"א, והמאירי. וכן מנהג הרבה מאחינו האשכנזים, וכד' הרמ"א (ר"ס תרצב). מ"מ מנהגינו כד' הרמב"ם (פ"א ה"ג), ומרן בש"ע (סי' תרצב ס"א), שביום אינו חוזר לברך שהחיינו. והיינו טעמא דלא עדיף מדקי"ל (סוכה מו.) שאם בירך שהחיינו בעת עשיית הסוכה א"צ לחזור ולברך בכניסתו לסוכה. וכמ"ש ג"כ התוס' שם ד"ה נכנס. וכל שכן כאן דמשבירך בלילה שהחיינו על מקרא מגילה שהיא חובה, ששוב אינו חוזר לברך שהחיינו ביום].

 

ב אם שכח ולא בירך שהחיינו או אחת משאר הברכות, מברך במקום שנזכר כל עוד לא סיים קריאת המגילה כולה. ואפילו אם נזכר בפסוק האחרון, יברך שם שהחיינו. [נהר שלום (סי' תרצב סק"א). מועד לכל חי (סי' לא אות עד). בית עובד (דף קעד.). והנה בבן איש חי (פר' תצוה אות ה) כתב שלאחר קריאת פסוקי עשרת בני המן לא יברך שהחיינו. אך אין דבריו מוכרחים, שמכיון שעדיין לא יצא י"ח מגילה עד אם סיים פסוק אחרון, נמצא שעדיין המצוה נמשכת, לכן יוכל לברך גם שהחיינו אף אחר קריאת תוקפו של נס בעשרת בני המן, שהשמחה שעליה נתקנה ברכת שהחיינו תלויה במצוה עצמה. וה"נ קי"ל בלולב שמברך כל זמן שלא עשה הנענוע. וראה בילקו"י מועדים. ובחזון עובדיה פורים עמוד סד]. אבל אם סיים קריאת המגילה כולה [בלילה], ונזכר שלא בירך שהחיינו, יברך שהחיינו על מקרא מגילה של היום. [ילקו"י מועדים עמ' רצב. נהר שלום סי' תרצב].

 

ג אף מי שבירך כל הברכות וקרא המגילה בבית הכנסת, יכול לחזור ולברך הברכות כולם, לרבות שהחיינו, להוציא את הנשים בביתו וכיוצא בזה. [ילקו"י מועדים עמ' רצב. הנה הרמב"ם (פי"א מהל' ברכות ה"י) כתב, אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אקב"ו לעשות, אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו. וכתב בכס"מ, בשם הרמ"ך, נראה מדבריו שהמקדש (בליל יו"ט) בבית אחר להוציא הנשים אינו מברך שהחיינו, ומנהגנו לברך, וכן ראוי לעשות, שכיון שחובה הוא לאשה לברך זמן, אותה ברכה מברך בעבורה, וחשבינן נמי שמברכת היא דשומע כעונה. ע"כ. ומ"ש"וכן ראוי לעשות", דבר פשוט הוא, וגם רבינו יסבור כן. והניף ידו שנית בב"י (סי' תקפה) דאפשר דלא כתב הרמב"ם כן אלא במצוה שיש בה מעשה, אבל מצוה שאין בה מעשה אלא דיבור או קול מברך שהחיינו אף לאחרים. עכ"ד. וע"ע בחזו"ע עמ' סה].

 

ד אבל בתוך י"ב חודש לאב או לאם, ובתוך שלשים לשאר קרובים, מותר לו לקרוא המגילה בצבור, אף שברכת שהחיינו נאמרת בשמחה. ואפילו למחמירים אם האבל הנ"ל הוא שליח צבור קבוע בבית הכנסת ואין בבית הכנסת בקי בקריאת המגילה כמוהו, יכול לקרות המגילה בצבור עם כל הברכות.[ילקו"י מועדים עמ' רצב. ע' בשו"ת מהרי"ל (סי' כב) שכתב שאבל לא יעבור לפני התיבה בהלל מפני שהקהל בשמחה, וכן במגילה מה"ט. וכיו"ב כ' מהר"ם מינץ (סי' מג) שאין לאבל להדליק נרות חנוכה בלילה הא' בבהכ"נ משום שהחיינו הנאמרת בשמחה. ע"ש. אולם בגשר החיים (פכ"ג ס"ד) כתב בשם האדר"ת, שטעות לדמות מגילה לנ"ח בבהכ"נ, דשאני התם שהברכה רק לקהל, לפרסומי ניסא, שהרי אין יוצאים שם י"ח. אבל כאן הרי הוא פוטר גם את עצמו בזה. וע"ע בחזו"ע פורים עמ' סו]. ואמנם כשקורא האבל לעצמו, או שקוראה בביתו להוציא הנשים ידי חובה לכל הדעות רשאי לברך גם שהחיינו בקריאתו. [שאף בנידון מהר"ם מינץ בחנוכה חילקו האחרונים דהיינו דוקא כשמדליק בצבור בבהכ"נ שהקהל שרויים בשמחה. משא"כ כשמדליק בביתו שבודאי שמברך שהחיינו. וכמ"ש הנודע ביהודה תנינא (חאו"ח סי' קמא). ועוד].

 

ה מי שאין לו מגילה כשרה ונמצא בספינה או במדבר, לא יברך ברכת שהחיינו בפורים על סעודת פורים, שלא תיקנו שהחיינו אלא על מקרא מגילה, ולא על עצם יום הפורים. [ע' במג"א ובא"ר וברכ"י (ר"ס תרצב). וע' במאירי (מגילה ד.) שכתב, שאין לומר "זמן אומרו אפילו בשוק" אלא לגבי רגלים. ולא בחנוכה ופורים. [אלא שהמאירי (שבת כג:) סותר את עצמו בזה]. וכ"כ הפר"ח (ר"ס תרעו). ובשו"ת קול גדול (סי' מח), והנצי"ב בהעמק שאלה (סי' כו אות י), ובשו"ת יביע אומר ח"ו (חאו"ח סי' מב אות ב). ובילקו"י מועדים עמוד שג].

 

ו מי שאין לו מגילה כשרה ונמצא במדבר או בספינה, אין לו לומר את ההלל בברכות. אלא יקרא ההלל כולו בלי ברכות. ומכל מקום אם יש בידו מגילה שאינה כשרה יקראנה על כל פנים בלי ברכות בלילה וביום. [בגמ' מגילה (יד.) מבואר, שהטעם שאין אומרים הלל בפורים משום דקריאת המגילה זו היא ההלל. וכן אמר רב נחמן. ולדעת רבא משום שעדיין אנו עבדי אחשורוש. ונפקא מינה לענין קריאת ההלל, לטעם רב נחמן כשאין לו מגילה לקרוא בה, יברך על ההלל. ולדעת רבא בכל אופן אין לומר הלל בפורים. ונחלקו הראשונים אם תפסינן עיקר כטעם רב נחמן, או כטעמו של רבא. שדעת הבה"ג, הרמב"ם, רבינו יצחק בן גיאת, והמנהיג, תפסו עיקר כטעם רב נחמן. ולדעתם כשאין לו מגילה יקרא הלל בברכות. אך לדעת המחזור ויטרי (עמ' ריח) העיקר כטעמו של רבא, דאין אומרים הלל בפורים משום דאכתי עבדי אחשורוש אנן. ודעת רב עמרם גאון שא"א הלל לפי שהוא נס של חו"ל. ולכן סב"ל. וראה בילקו"י מועדים עמ' שג. חזו"ע פורים עמ' צו]

 

ז אסור לדבר בעת קריאת המגילה עד לאחר הברכה האחרונה. [הנה דעת ספר העיטור, שכיון שברכה אחרונה של המגילה תלויה במנהג, אין לגעור במי ששח בקריאתה. ודעת הטור (סי' תרצב) שכיון שסוף סוף מברך צריך שלא יפסיק באמצע קריאתה. וכתב הב"י, דהיינו בש"צ הקורא בעצמו, אבל השומע אין לו להפסיק מטעם אחר, שהרי בעודו שח אינו שומע את הקריאה מפי הקורא, ונמצא שלא שמעה כולה. ומרן בש"ע (סי' תרצב ס"ב) פסק: "אין לשוח בעוד שקוראים אותה". והיינו גם הקורא, וגם השומע, והטעם, שהרי כתב הרשב"א בתשו' ח"א (סי' רמד), שאף שמן הדין אין השיחה באמצע המגילה מפסקת, שהרי כבר התחיל במצוה, מ"מ ראוי שלא לשוח עד גמר המצוה, והשח גוערים בו, כדי שיכוין לבו למצוה. ואם שח אינו חוזר. וראה בילקו"י מועדים עמו' רצח. ובחזו"ע פורים עמו' פ]. ואם עבר השומע ודיבר דברים אחרים בעוד שהקורא ממשיך בקריאתו לא יצא, וצריך לחזור ולקרות מאותו פסוק והלאה. ויכול לומר כמה תיבות וכדומה מתוך החומש כשאין בידו מגילה כשרה. [לבוש (סי' תרצב), שבשעה שדיבר לא שמע הקריאה ולא יצא י"ח. [וכן מבואר בב"י]. והלבוש לשיטתו שהתופס בידו מגילה שאינה כשרה לא יקרא עם הש"צ, מפני שנותן דעתו על קריאתו והרי הוא כקורא על פה].

 

ח הקורא את המגילה לא יפסיק באמצע הקריאה, אלא באמצע הפרק שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובבין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, כדרך שהוא מפסיק בקריאת שמע וברכותיה, וכמו שפסק בשלחן ערוך (סי' סו ס"א). ואם שמע קדיש או קדושה יפסיק ויענה ואפילו באמצע הפסוק. [ע" בברכות (יד.). וכ"כ ה"ה (פ"ג מהל' חנוכה ה"ט) בשם רוב המפרשים. וכן מוכח מדברי הר"ן פ"ב דמגילה (יח:) דבהלל ובמגילה פוסק מפני היראה והכבוד]. ונראה שאפילו אמן דברכות עונה כדין פסוקי דזמרה. [שדין מגילה כדין הלל, כדאמרינן במגילה (יד.) קריאתה זוהי הלילא. ובהלל מפסיק לענות אפי' אמן דברכות. וכ"ש קדיש וקדושה. ע' שו"ת יביע אומר ח"ב סי' לב]. אבל אם אין בידו מגילה כשרה ושמע קדיש או קדושה בעת שמיעת מקרא המגילה מהשליח צבור, לא יפסיק לענות, כדי שלא יפסיד מצות קריאת מגילה על ידי כך. והעוסק במצוה פטור מן המצוה. [ילקו"י מועדים עמ' שא. יבי"א שם. וח"ה סי' יג, וסי' טז סק"ז. וח"א סי' ה סק"ז]

 

ט הקורא את המגילה ונודע לו שזרחה הלבנה, וחושש שאם ימתין מלברך עליה עד שיסיים קריאת המגילה, תתכסה הלבנה בעבים, יפסיק באמצע קריאת המגילה ויברך ברכת הלבנה, ולאחר מכן ימשיך קריאת המגילה ממקום שפסק, ולא יפסיק אלא לברכה עצמה. [כ"כ בשו"ת נודע ביהודה קמא סי' מא]. וברור דמכל שכן לפני מקרא מגילה אם רואה את הלבנה מקדים ומברך פן תתכסה בעבים אחר כך.[דלא כהגרש"ק בקנאת סופרים שאף אם נדחית ברכת הלבנה לגמרי מגילה קודמת. ע"ש. ואין דבריו מוכרחים. וע' בשו"ת אמרי נועם ח"א חאו"ח סי' לא].

 

י הקורא את המגילה כשהוא מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה, יצא. אבל השומע את המגילה והוא מתנמנם לא יצא. [שהעוסק במצוה פטור מהמצוה. וע' בשו"ת יביע אומר ח"א סי' ה אות ז].

 

יא השומע שנרדם בשינה או שנתנמנם באמצע קריאת המגילה, והתעורר בתוך כדי קריאתה, צריך לחזור ולקרות מהפסוק שנרדם או נתנמנם בו, וימשיך הלאה עד סוף המגילה, ולא יועיל שיקרא רק את הפסוקים שנרדם בהם, דהא קי"ל בש"ע (סי' תרצ ס"ו), הקורא את המגילה למפרע לא יצא. [חזון עובדיה פורים עמוד פד].

 

יב שהה כדי לגמור את כולה בין בעשרת בני המן, בין בשאר המגילה, חוזר למקום שפסק. [מגילה (יח:). טוש"ע (סי' תרצ ס"ה). (וע"ע בתשו' הרשב"א שבב"י סי' תרצב). וכ"פ הפמ"ג (א"א סי' תרצ אות יז) לענין שהה כ"כ בעשרת בני המן. וראה בילקו"י מועדים עמוד ש'. ובילקו"י על הלכות פסוד"ז. חזו"ע פורים עמוד פז]

 

יג אסור לאכול קודם קריאת המגילה, ואין חילוק בזה בין קריאת המגילה של לילה לקריאת המגילה של יום. [סי' תרצב ס"ד ומשנ"ב שם]. ולכן יזהרו הנשים שלא לאכול ביום פורים עד שיבואו בעליהן מבית הכנסת לקרות להן המגילה ולצאת ידי חובתן. [כי הדבר ברור שהנשים חייבות ג"כ לשנות קריאת המגילה ביום, כדקי"ל במגילה (ד.) לגבי אנשים. והפוטרות עצמן בטענה שהן עסוקות במצות משלוח מנות וכו', לא יפה עושות, וצריך ללמדן שעיקר המצוה של מקרא מגילה ביום, ואין פוטר אותן. ואע"פ שבספר מאורי אור, עוד למועד (דקט"ו:), כתב להביא סמך לנשים אלו. מ"מ המעיין ישר יחזו פנימו שהעיקר שיש לחייבן גם במקרא מגילה של יום]. ומכל מקום מותר לטעום פירות קודם קריאתה, וכן פחות מכביצה פת או עוגה, ולשתות תה או קפה. והמחמיר שלא לטעום כלום תבוא עליו ברכה. [ע' בכל זה בשו"ת בשמים ראש (סי' עד). ובשו"ת שואל ומשיב תליתאה (ח"א ס"ס קכ). ובספר רוח חיים פלאג'י (סי' תרנב). ובשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סי' סז). ילקו"י מועדים עמו' שב. חזון עובדיה פורים עמו' צה]

 

יד ומכל מקום אם הוא לצורך, כגון מי שיושב בתענית (בפורים דפרזים), וקשה לו להשאר בתענית עד אחר קריאת המגילה, אין צריך להחמיר, ורשאי לטעום פחות מכביצה פת או עוגה, או יטעם פירות הרבה, כפי עיקר הדין. ואם ביקש מאחד שיזכירהו לקריאת המגילה בצבור מותר באכילה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שב. חזון עובדיה על פורים עמוד צה] 

קטגוריות
הלכות פורים

זכר למחצית השקל

זכר למחצית השקל

 

א יש נוהגים לגבות לפני מקרא המגילה מעות "זכר למחצית השקל", וכל מי שלא הספיק לתת המעות הללו לפני פורים יתנם אז לפני המגילה, וכמו שאמרו (במגילה יג:), גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. [במסכת סופרים (פכ"א ה"ד) איתא "שצריכים ישראל לתת שקליהן לפני שבת זכור". ומ"מ מנהגינו לעורר העם לתת זכר למחצית השקל בליל פורים קודם מקרא מגילה. וכ"כ מהרי"ל והרמ"א בהגה (סי' תרצד ס"א) (אך לא נהגנו כמ"ש שם דהיינו לפני מנחה). והמג"א שם כתב שבמדינתו נהגו ליתנו קודם מקרא מגילה של היום. וע' בפמ"ג שם]. ויזהרו שלא לקרות המעות הללו "מחצית השקל", רק "זכר למחצית השקל". [במס' סופרים שם איתא "ואסור לומר עליהם לשם כופר אלא לשם נדבה". ובשו"ת הגאונים (סי' מ) איתא, "מה שמכריזים על השקלים במקומכם, לא יפה הם עושים שקוראים אותם שקלים ונאסרו איסור הנאה". ע"ש. ומ"מ אם נותן המעות "זכר למחצית השקל" אין קפידא, בפרט כשמפרשים הגבאים כוונתם לשם איזה מוסדות תורה גובים המעות. ונותן לגבאי על דעתו. (ומכ"ש כשנותן מעות של נייר, ולא מטבעות כסף ממש, שניכר שאינו עושה לשם מחצית השקל ממש). וע' בילקו"י מועדים עמ' שי, ובחזו"ע פורים עמ' קא].

 

ב צריך לתת סכום השוה לערך שלשה דרהם כסף טהור, שהם תשעה גרם כסף טהור מזוקק לפי מחיר הכסף הגולמי מדי שנה בשנה. [הנה בשו"ת בית דוד (חיו"ד סי' קיח) האריך בדבר מצות מחצית השקל, ושם (דף עד) כתב, שאדם שרוצה לקיים זכר למחצית השקל, כדי שתהיה כפרה לנפשו, צריך שיתן לפחות עשרה גרה. ע"ש. והנה מחצית השקל בשקל הקודש הוא שני דינרים, והדינר הוא שיעור מיתקאל, דהיינו דרהם וחצי, וכמ"ש בכס"מ (פ"ב מכלי המקדש ה"ג), ובב"י אה"ע (סי' סו). נמצא ששיעור מחצית השקל הוא שלשה דרהם. וכל דרהם הוא שלשה גרם. ונמצא שהמחצית השקל הוא תשעה גרם כסף טהור. וע' בילקו"י מועדים עמ' שי. ובחזו"ע פורים עמ' קב]

 

ג טוב שיתן שלשה מטבעות מתכת לזכר מה שנאמר בפרשת מחצית השקל ג' פעמים תרומת ה'. [כמ"ש הרמ"א בהגה (סי' תרצד). ואף שבמטה יהודה כתב, שאין לזה טעם, שהרי תרומת המשכן לא היתה מחצית השקל אלא כל איש אשר נדבו לבו וכו'. וכ"ד הגר"א במעשה רב דסגי במטבע אחד. מ"מ מהיות טוב נכון לעשות כד' הרמ"א. וכ"כ במועד לכל חי סי' לא אות נא]. ומכל מקום גם שוה כסף או שטר כסף יספיקו לקיום מצוה זו. [כי בכל מקום קי"ל שוה כסף ככסף, וכמ"ש התוס' (קידושין ב.). ומטבע של נייר הגם שהחתם סופר (חיו"ד סי' קלד) מצדד בזה אם מותר לפדות הבן בהם, כיון שאין גופם שוה כלום, ורק משום דינא דמלכותא יוצאים בהוצאה. ע"ש. וע"ע בשו"ת עונג יום טוב (סי' קב). אולם בשו"ת חסד לאברהם תאומים ח"א (סי' צה) העלה להקל. וכן דעת הג"ר יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חיו"ד סי' ל), וראה בילקו"י מועדים, עמ' שיא, ובחזון עובדיה פורים עמוד קג]

 

ד מי שמצבו הכלכלי קשה, די שיתן מטבע של חצי שקל לזכר מחצית השקל. [ע"פ מ"ש המטה יהודה עייאש (סי' תרצד). ושכ"ד הגר"א כיו"ב. וע"ע בשו"ת בית דוד (חיו"ד סי' קיח). וע"ע בשו"ת מנחת אלעזר ח"א (סי' ל). ובביאור הלכה. וכ"כ בשו"ת גאוני מזרח ומערב (סי' מ) שאין קצבה לזה, שאינו אלא לצדקה בעלמא. וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג (סי' עב), ובילקוט יוסף מועדים עמוד שיב. ובחזון עובדיה על פורים עמוד קד].

 

ה כל מי שהוא למעלה מגיל עשרים שנה צריך לתת "זכר למחצית השקל" הסכום הנ"ל. [הרמ"א סי' תרצד עפ"ד הרע"ב פ"א דשקלים]. ויש אומרים שאף מי שהוא למעלה מבר מצוה, מבן י"ג שנה ומעלה, צריך לתת זכר למחצית השקל. וטוב להחמיר כדעה זו. [עיין בתוס' יום טוב (פ"א דשקלים מ"ד) שתמה על הרע"ב בזה, והביא דעת הרמב"ם והרמב"ן ושאר פוסקים שמבן י"ג ומעלה חייב בשקלים. ושכ"ה בירושלמי שם. גם בשו"ת בית דוד תמה על הרמ"א, שהרי מה שנאמר מבן עשרים שנה ומעלה, אינו אלא לתרומת אדנים. אבל בתרומת הקרבנות החיוב הוא מבן י"ג. וכ"כ הרמב"ם והרמב"ן והסמ"ג. ע"ש. אולם בחזקוני (ר"פ כי תשא) מבואר שא"צ לתת אלא מבן כ' ומעלה. וכ"כ מהראנ"ח, והב"ח, ובשו"ת שער אפרים. ועכ"פ י"ל דס"ל להרמ"א שהואיל ואין זה אלא למנהג בעלמא זכר למחצית השקל דיו במה שמפורש בתרומת אדנים מבן כ' שנה ומעלה. שנאמר בה: "לכפר על נפשותיכם". וכ"כ במטה יהודה שם, ובשו"ת מנחת אלעזר שם. ומ"מ טוב להחמיר עפ"ד הרב בית דוד והרב מטה יהודה שיש לתת מבן י"ג שנה ומעלה. וע"ע בשו"ת יחוה דעת ח"א (סי' פו). ובילקוט יוסף מועדים שם].

 

ו גם הנשים יתנו מעות "זכר למחצית השקל". וטוב לתת גם עבור ילדיו הקטנים. ולכן כל איש אשר יש יכולת בידו יתן בעדו ובעד אשתו ובניו הקטנים הסמוכים על שלחנו סך הנ"ל לכל אחד. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן חצי שקל בעדו, ובעד כל אחד מבני ביתו מטבע יותר קטן כפי כוחו, כי כאיש גבורתו. [המג"א (סי' תרצד סק"ג) העיר עמ"ש בהגהות מנהגים דנשים וילדים חייבים במחצית השקל, שלא ידע מנא ליה. ובתורה תמימה (ר"פ כי תשא) כתב, ונראה דהכא שנותנים המחצית השקל לצדקה להקדים שקליהם לשקלי המן, כיון שאף הנשים והילדים היו באותו הנס לכן גם הם חייבים. וכ"כ בכה"ח, ובספר לקט יושר. אולם בתשו' הגאונים ליק (סי' קכ) כתב בשם רב סעדיה גאון ששלשים מצות שהאנשים חייבים ונשים פטורות, ופירש הרי"צ גיאת שאלו הן: מילה, ראיה, שקלים כל העובר על הפקודים וכו'. ע"ש. נמצא שנשים פטורות מן השקלים. אך יש לחלק בין תרומת המשכן למחצית השקל. וראה בילקוט יוסף מועדים עמ' שיג, ובחזו"ע פורים עמ' קה]

 

ז מעות הללו שהם זכר למחצית השקל ינתנו לטובת מוסדות של תורה ולישיבות שמגדלים בהם תלמידי חכמים, שמיום שחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה (ברכות ח.). וכל המשתדל להיות עושה ומעשה להרים קרן התורה ולומדיה יזכה לראות בהרמת קרן ישראל. וכמו שאמרו (בבא בתרא י:) במה תרום קרנם של ישראל ב"כי תשא". [במסכת סופרים (פכ"א ה"ד) איתא שנותנים בזה לחם ומים לעניים. וברוח חיים (סי' תרצד) כתב שינתנו לטובת תלמידי חכמים עניים, וכמ"ש אם בקשת לעשות צדקה עשה עם עמלי תורה. ע"כ. וכבר אמרו במדרש תנחומא (פרשת צו), שהתורה מכפרת על עונותיהם של ישראל, נמצא שהתורה משמשת תחליף לכפרת הקרבנות הבאות מתרומות "מחצית השקל". ואדרבה מעלת התורה גדולה ממעלת הקרבנות, וכמו שאמרו בר"ה (יח.) על הפסוק לכן נשבעתי לבית עלי אם יכופר עון בית עלי בזבח ובמנחה. בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בת"ת. וכן אמרו במגילה (ג.), גדול ת"ת יותר מן הקרבנות. ע"ש. ובילקוט שמעוני (הושע סי' תקכב), איתא, מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך בירושלים, ורבי יהושע מהלך אחריו, וראה את בית המקדש כשהוא חרב, אמר ר' יהושע, אוי לנו על ביהמ"ק שהוא חרב, שהיו מתכפרים בו עונותינו. אמר לו ריב"ז, בני אל ירע בעיניך, יש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה, והיא ת"ת וגמילות חסדים, לכן נאמר: כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות. וראה בילקו"י מועדים עמוד שיג. וביחוה דעת ח"א סי' פו, ובחזו"ע פורים עמ' קה].

 

ח הנוהגים להפריש מעשר כספים ממשכורתם ומרווחיהם מדי חודש בחודשו, אינם רשאים לתת ממעשר זה לחובת המצוה של מתנות לאביונים של יום הפורים, או לתרומת זכר למחצית השקל. אולם אם רצה להוסיף על חובתו ולתת עוד מתנות לאביונים יותר משני עניים, וכן אם רצה להוסיף על חובתו בתוספת מרובה בתרומת זכר למחצית השקל רשאי לתת התוספת ממעות מעשר. ורק אם אמר בפירוש בשעה שהתחיל להפריש מעות מעשר בלי נדר והשעה דחוקה לו, רשאי לתת ממעות אלה למתנות לאביונים, וכן לזכר למחצית השקל. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שיד. יחוה דעת חלק א' סימן פז] 

קטגוריות
הלכות פורים

סימן תרצג – סדר תפלות פורים

סימן תרצג – סדר תפלות פורים

 

א בליל פורים נכנסים לבית הכנסת בבגדי יום טוב, [מהרי"ל. הרמ"א בהגה (סי' תרצה ס"ב). וכתב החיד"א במחז"ב (קו"א סי' תרפז סק"ב), שכן נהגו בירושלים ת"ו שלמים וכן רבים. ע"ש. וכ"כ מהר"ח אבולעפייא. (ורמזו בזה על מה שנאמר ותלבש אסתר מלכות). וכ"כ במועד לכל חי (סי' לא אות יח). ועוד]. ואומרים מזמור "על אילת השחר" לפני תפלת ערבית שהוא מענין היום. [הנה במס' סופרים (פי"ח ה"ב) איתא, בפורים אומרים "שגיון לדוד". וכתב היעב"ץ, משום דכתיב ביה על דברי כוש בן ימיני, הוא שאול (מ"ק טז:) שיצא ממנו מרדכי. וכתיב ביה בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל, הנדרש על המן. ע"ש. אולם יש שכתבו לומר "למנצח על אילת השחר". וכ"ה בארחות חיים, וכ"ה ברד"א (דנ"ו:): שמדבר על אסתר, כדאמרינן ביומא כט. למה נמשלה אסתר לאילת השחר וכו'. וגם יש בו רמז לשם המן, הצילה מחרב נפשי, ר"ת המן וכו'. ע"כ. וכן יש לנהוג. שידוע מ"ש בב"י (סי' תכה) שראוי לסמוך על הרד"א שבקי במנהגים. וכ"כ הכנה"ג (סי' תרצג סק"ג), ושכ"כ הכל-בו]. ובתפלת ערבית יאמרו "ועל הנסים" אף על פי שעדיין לא קראו המגילה. [כן העלה בב"י (סי' תרצג) בשם הגמ"י, ודלא כסדר רב עמרם שכתב שאין לאומרו עד לאחר המגילה. וכ"כ הרוקח (סי' רלח) ועוד פוסקים לאומרו גם בלילה. ובילקו"י מועדים, עמ' שט, ובחזו"ע פורים עמ' צט]. ויש לומר בתפלה ובברכת המזון, ועל הנסים בתוספת ו'. [שו"ת יביע אומר ח"ח סי' יא אות כ].

 

ב מי ששכח לומר "ועל הנסים" בתפלה, ונזכר אחר שסיים הברכה, קודם "שים שלום", אינו רשאי לומר שם "ועל הנסים" אפילו בלא חתימה, אלא כשיסיים אלהי נצור שבסוף התפלה, יאמר: "מודים אנחנו לך על הנסים ועל הפרקן וכו', עד ונודה לשמך הגדול סלה", יהיו לרצון וכו', עושה שלום וכו'.[אליה רבה (סי' תרפב סק"ב). ומאמר מרדכי שם סק"ג]. והוא הדין למי ששכח "ועל הנסים" בברכת המזון, ונזכר לאחר שחתם "על הארץ ועל המזון", שאינו רשאי לומר שם "ועל הנסים" אפילו בלא חתימה, אלא אם ירצה יאמרנו בתוך הרחמן, בנוסח זה: "הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי וכו"'. ואם נזכר בסיום הברכה כשחתם ברוך אתה ה', בין בתפלה בין בברכת המזון, אינו רשאי לסיים "למדני חקיך", כדי לחזור לומר "ועל הנסים", אלא יסיים הברכה כנ"ל. אבל אם נזכר קודם שאמר ברוך אתה ה', אף שהזכיר שם שמים, שאמר "האל ישועתנו ועזרתנו סלה האל הטוב", וכן בברכת המזון אם הזכיר שם שמים, שאמר. "ועל הכל ה' אלהינו אנחנו מודים לך", אין בכך כלום, ורשאי לחזור לומר "ועל הנסים", ואחר כך ימשיך בתפלה "ועל כולם יתברך וכו"', ובברכת המזון "ועל הכל", ויסיים משם והלאה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שט. שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן מט]

 

ג אין לדלג אמירת "ועל הנסים" כדי להספיק לעניית קדיש או קדושה עם הצבור. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שי. שו"ת יביע אומר חלק ב' סימן לד. יחוה דעת חלק א' סימן עז].

 

ד אחר העמידה יאמר חצי קדיש ולא יאמר קדיש תתקבל עד לאחר סדר קדושה שאומרים לאחר מקרא מגילה. [כן מנהגינו ע"פ הרד"א (דנ"ה ע"ג). (ושלא כד' התוס' מגילה (ד.) שכתבו שאומר קדיש שלם לפני מקרא מגילה. וכ"כ מהרי"ל (סי' נו). ונהרא נהרא ופשטיה. ילקו"י מועדים עמ' שי. חזון עובדיה על פורים עמוד קח]

 

ה אחר קריאת המגילה בברכותיה בלילה, מתחילים ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, וסדר קדושה,[אין מתחילים ובא לציון גואל מפני שאין גאולה בלילה. טור, וארחות חיים. וכל בו, והגמ"י. והטעם שסומכים ואתה קדוש למקרא מגילה, מפני שדין מקרא מגילה בלילה וביום, למדוהו חז"ל מהפסוק: אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. וסמיך ליה ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. רש"י בספר הפרדס (סי' רה). ומטעם זה נהגו שגם ביום אומרים אשרי ובא לציון גואל עד ואתה קדוש. ואחר קריאת המגילה בברכותיה מתחיל ואתה קדוש כמו בערבית. וכ"כ המהריק"ש בערך לחם כאן. וכן המנהג במצרים. וכ"כ בערך השלחן (סי' תרצג סק"ד).]. ואחר כך אומר השליח צבור קדיש תתקבל, שיר למעלות אשא עיני, יהא שלמא, ועלינו לשבח. והטעם לאמירת קדושת ובא לציון בליל פורים, מפני שבמזמור כ"ב של תהלים, (למנצח על אילת השחר, שהיא אסתר, וכמו שאמרו חז"ל (ביומא כט.) למה נמשלה אסתר לאילת השחר, לומר לך מה השחר סוף לכל הלילה, אף אסתר סוף לכל הנסים שניתנו להכתב. וכן נדרש במגילה (טו:). וראה בתוס' מגילה (ד.) בד"ה פסק, ובגליון שם.) נאמר: אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי, ומכאן למדו חז"ל (במגילה ד.) שחייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. (ופירש רש"י, שמקרא המגילה זכר לנס שהיו זועקים בימי צרתם יומם ולילה). ונאמר אחריו: ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. (וראה בתוס' סוכה נג. ד"ה אם). לפיכך צריך לומר פסוק זה שהוא הקדמה לסדר קדושה, מיד לאחר מקרא מגילה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שיד. חזון עובדיה על פורים עמוד קו-קח]

 

ו אין אומרים וידוי בשני ימי הפורים, לפי שנאמר בהם ימי משתה ושמחה. ואין אומרים למנצח יענך וכו' ותפלה לדוד. [ילקו"י שם. חזון עובדיה על פורים עמוד קז]

 

ז בשחרית יאמרו בתפלה "ועל הנסים", ואחר כך אומר חצי קדיש. ואין נופלין על פניהם בארבעה עשר ובחמשה עשר. [ואף שלדעת רב עמרם גאון בסידורו ח"ב (דצ"ב ע"ב) נופלים על פניהם בפורים, מ"מ לדינא קי"ל כמ"ש רש"י בספר הפרדס (סי' רג) שאין נופלים על פניהם. וכ"כ התוס' מגילה (ד.), ושם (ה:) בד"ה שאסורים בהספד. וכן פסקו הטוש"ע סי' תרצג ס"ג]. ומוציאים ספר תורה וקוראים בו ג' עולים בפרשת ויבוא עמלק, וכופלים הפסוק האחרון להשלים למנין עשרה פסוקים. ואם לא כפל הפסוק אין בכך כלום, ואף על פי שאין בכל פסוקי הקריאה בפרשה זו עשרה פסוקים, אלא תשעה פסוקים בלבד, הואיל ונשלמה הפרשה. [ע' תוס' (מגילה כא:) ד"ה אין, דשאני פרשת עמלק דסליק ענינא בתשעה פסוקים. ומ"מ כתב מרן הב"י שנהגו לכפול הפסוק האחרון להשלים לי' פסוקים. וכ"פ בש"ע (סי' תרצג ס"ד). ובב"י (סי' קלז) הביא מ"ש בארחות חיים, שאע"פ שפרשת ויבא עמלק אין בה י' פסוקים לא יוסיף לקרוא מלמעלה ממנה כי אמר הקב"ה, עמלק הרשע גרם לשמי ולכסאי שיהיו חסרים, שנאמר, כי יד על כס יה, כך תהיה פרשת עמלק חסרה, ובירושלמי אמרו, הוא עשה מעשה קטוע כך פרשתו קטועה. ע"ש]. ואחר כך אומר חצי קדיש. ואומרים אשרי יושבי ביתך, ומדלגים יענך ה' ביום צרה, לפי שהוא יום משתה ושמחה ואין להזכיר בו צרה. [תוס' מגילה (ד.) ד"ה פסק. וכ"פ הרמ"א (סי' תרצג ס"ג).]. ומתחילים ובא לציון גואל עד ואתה קדוש, וקוראים המגילה בברכותיה, חוץ מברכת שהחיינו שכבר בירך בלילה ואינו חוזר לברך ביום. וכשמסיים קריאת המגילה גולל המגילה מסופה לתחלתה ומברך ברכה אחרונה. ויאמר: ארור המן ברוך מרדכי וכו' ג' פעמים, ואחר כך יאמר ואתה קדוש וכו'. ואומרים קדיש תתקבל, ומחזירים הספר תורה למקומו. ומדלגים תפלה לדוד, שאין לומר וביום צרתי אקראך ביום פורים. ואחר כך אומרים בית יעקב, ושיר המעלות לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם, שנדרש על המן. [ע' מגילה (יא.) בקום עלינו אדם ולא מלך. ובברכות (סב:) על הפסוק ואתן אדם תחתיך, אל תקרי אדם, אלא אדום. וכתבו המפרשים, שאם הגזרה באה ע"י מלך, בנקל תתבטל, כי לב מלך ביד ה', ואל כל אשר יחפוץ יטנו, ובידו יתברך להטות לבבו לבטל הגזרה, אבל כשהגזרה היא ביד אדם הדיוט, שהוא בחירי, קשה מאד לבטל הגזרה, כי אם בתשובה שלימה וזכות גדולה, כמו ע"י מרדכי בשעתו, וזכות תינוקות של בית רבן אשר חסו בצלו בימים ההם, ונתעוררה על ידם מדת הרחמים]. ואומר היום כך וכך בשבת קודש, ולא יסיים: "השיר שהיו הלויים אומרים על הדוכן" כמו שאומר בכל יום. [כי שיר של יום "שגיון לדוד" או "אילת השחר". וע"ע בשו"ת חקרי לב (חאו"ח ס"ס לב). ובספר שיח יצחק למהר"א מני]. ואחר מזמור שיר של יום יאמר למנצח על אילת השחר. ואחר כך קדיש יהא שלמא. קוה אל ה' וכו', ואחר כך יאמר קדיש על ישראל, ועלינו לשבח. [ילקו"י מועדים עמ' שטו. חזון עובדיה פורים עמ' קז].

 

ח כשאומר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון "ויקר", ימשמש בתפלין של יד ושל ראש וינשקם. [ע' מגילה (טז:) ויקר אלו תפלין. ובפרש"י שם. וכן מבואר במועד לכל חי (סי' לא אות פח).]. וכשמגיע למה שאומרים "אגרת הפורים הזאת" ינענע המגילה. [מג"א (סי' תרצ אות יז). א"ר (שם סק"י)]. והנוהגים בכל יום להחליף תפלין של רש"י בתפלין של ר"ת לפני אשרי יושבי ביתך, גם בפורים ינהגו כן ויקראו המגילה בתפלין דר"ת. ובתיבת "ויקר" ינשקו התפלין דר"ת. [כ"כ במשמרת שלום (סי' נ אות ד) שכן נהגו לקרות את המגילה ביום בתפלין של ר"ת, ונתן טעם ע"פ הסוד. ילקו"י מועדים. חזו"ע פורים עמ' קח].

 

ט אם יש מילה, יש אומרים שמקדימים המילה לקריאת המגילה. [רמ"א בהגה (ס"ס תרצג). מועד לכל חי (סי' לא אות נט). דכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, ודרשינן (במגילה טז:) אורה זו תורה, וששון זו מילה. וכתב המחה"ש, שמכיון שנסמכה מילה לתורה, יש לנו להסמיך המילה מיד אחר קריאת התורה, קודם קריאת המגילה]. ויש חולקים וסוברים שמניחים המילה לאחר כל סדר התפלה כמו בכל יום, וכן המנהג כסברא אחרונה. [שו"ת תרומת הדשן (סי' רסו). לקט יושר (עמוד קנו). מרן הב"י בבדק הבית (יו"ד ס"ס רסב). שו"ת הרדב"ז (סי' רנא). ומשום דקריאת המגילה קבוע לה זמן, וחשיבא תדיר לגבי מילה. ועוד דאיכא פרסומי ניסא במגילה. ועוד שהיא מצוה דרבים, וראוי להקדימה. והרי אין לך דבר שאינו נדחה מפני מגילה זולת מת מצוה. ע"ש. וכ"כ בשו"ת זרע אמת, שמגילה קודמת לכל המצות. וכ"כ הפר"ח, הגר"א, שלחן גבוה, יוסף אומץ יוזפא, בית יהודה עייאש, בית דינו של שלמה, שו"ת ויקרא אברהם. ואע"פ שבדברי יעקב (סי' מב) כתב לקיים דברי הרמ"א. וגם החיד"א בלדוד אמת (סי' כו אות ד) כתב, שאם יש מילה, יש להקדים המילה לפני המגילה. מ"מ בזמנינו שעושים המילה אחר צאת הקהל מביהכ"נ, יש לקרוא המגילה בביהכ"נ קודם המילה. וכדעת מרן ורוב האחרונים. ילקו"י מועדים עמ' שיז. חזו"ע פורים עמ' קט] 

קטגוריות
הלכות פורים

סימן תרצג – פורים שחל במוצאי שבת

סימן תרצג – פורים שחל במוצאי שבת

 

א אין להביא המגילה לבית הכנסת בעיצומו של יום השבת לצורך קריאתה בלילה, שהרי הוא כמכין משבת לחול. [מור וקציעה (סי' תרצג). ובעיקר הטלטול של המגילה ביום שבת (אפילו בביתו) הפרי חדש (סי' תרפח ס"ו) אוסר לטלטל המגילה בשבת. אך המטה יהודה (דנ"ג ע"ד) כתב דהיינו דוקא בפורים שחל בשבת, שגזרו שלא יקרא המגילה שמא יעבירנה ד' אמות ברה"ר (מגילה ד:). אבל בשבת שאינו פורים מותר לטלטלה. ושכ"פ השכנה"ג להתיר טלטול המגילה בשבת. וכ"כ בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' קצה) בדעת הפר"ח. וכן העלה בשו"ת עדות ביהוסף בן סאמון (סי' א) ודחה ד' הפר"ח (לפי מה שהבין בכוונתו שאוסר בכל שבתות דעלמא). ע"ש. וכ"פ בקיצור ש"ע (סי' קמא סי"ז) להתיר כאמור, ורק אסר להביאה בשבת לצורך הלילה, משום מכין משבת לחול]. ובמקום הצורך מותר להביאה (במקום שיש עירוב) אחר שקיעת החמה של יום שבת. ואם אפשר יעשה זאת על ידי קטן. [יפה ללב ח"ב (ר"ס תרצג). וע' פמ"ג (מש"ז ר"ס תקג) שמשמע שגם בבה"ש יש להחמיר משום הכנה. אך מ"מ במקום צורך מצוה כה"ג יש מקום להקל. וע' בהגה (ס"ס תרסז) ובאחרונים. וע' בשו"ת שואל ומשיב תנינא (ח"ב סי' י). ובשו"ת ירך יעקב (סי' ח). ובילקו"י שבת (כרך ב' סי' שו). ילקו"י מועדים (עמ' שטו). חזו"ע פורים (עמ' קז). הליכות עולם ח"ג (עמ' קצה).]

 

ב אם חל פורים במוצאי שבת, גם הנשים חייבות בברכת מאורי האש. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שב. על פי המבואר בשו"ת יביע אומר חלק ד' חלק אורח חיים סימן כד סק"ז]

 

ג כשחל פורים (של ערי פרזות) במוצאי שבת, יאמרו אחר העמידה חצי קדיש, שובה ה' עד מתי, ויהי נועם וכו', יושב בסתר וכו', עד ואתה קדוש. [כן כתבו הארחות חיים (בסדר תפלת פורים אות לא), והכל בו (סי' מה), ועוד]. ואחר כך יקראו המגילה. ונכון לברך לפני מקרא מגילה בורא מאורי האש, כדי שלא יהנו מהנר במוצאי שבת קודם שיברכו עליו. וכן פשט המנהג להקדים קריאת המגילה לפני ההבדלה. ובהבדלה שבסוף התפלה ישמיטו בורא מאורי האש. [כ"כ הכל בו (ס"ס מא) וז"ל: פורים שחל במוצ"ש, שקוראים המגילה לאור הנר, מברך בורא מאורי האש מקודם, ויש חולקים וכו'. והובא בשתיקה בב"י. וכ"ד הר"א אב"ד, והרד"א, ומהריק"ש, דאסור לקרוא בספר קודם ברכת בורא מאורי האש. וטעמא דמסתבר הוא שלא יהנה מהאור בלא ברכה. ולדעת מרן עכ"פ אין שום איסור אם יקדים לברך בורא מאורי האש קודם המגילה, לכן כן ראוי להורות. ילקו"י מועדים עמו' שיד. יחוה דעת ח"א סי' עה. יביע אומר ח"ד חאו"ח סי' כד, וח"ט חאו"ח סי' עט אות כד. חזו"ע פורים עמו' סז]. וכשחוזר האיש להבדיל בביתו להוציא את הנשים ידי חובת ההבדלה, נכון שהנשים יברכו בעצמן ברכת מאורי האש. ואם אינן יודעות רשאי האיש לחזור ולברך ברכת בורא מאורי האש כדי להוציאן ידי חובה. [שם].

 

ד אם לא בירכו "בורא מאורי האש" קודם המגילה, ונזכרו באמצע, יפסיק השליח צבור בין הפרקים או בין פרשה לפרשה ויברך בורא מאורי האש, ואחר כך ימשיך קריאת המגילה. [מועד לכל חי (סי' לא אות עח). וע' בכה"ח (סי' תרצג ס"ק יב). ואף שבשו"ת בית יהודה (ח"א דף קז) כתב, שאין לש"צ להפסיק לברכה זו באמצע קריאת המגילה, אלא אחד מן הקהל יעמוד ויברך. עמש"כ לדחותו בשו"ת חזון עובדיה (ח"א סי' טז בהערה עמוד רלז]. ואם לא עשה כן יברך בורא מאורי האש בהבדלה כמו בכל מוצאי שבת. [שו"ת רב פעלים ח"ב חאו"ח ס"ס יד. ילקו"י מועדים עמ' שטו. שו"ת חזון עובדיה ח"א עמ' עז]. ויש מי שכתב שאם חל פורים במוצ"ש יאמרו ההבדלה על הכוס כולה קודם קריאת המגילה, [נוה שלום חזן בדיני פורים ס"ב]. אולם המנהג לומר ההבדלה על הכוס אחר קריאת המגילה. [כמ"ש הכל בו (ס"ס מה). משום דכל לאפוקי יומא מאחרינן, וכדעת מרן והרמ"א, שיש לקרוא המגילה תחלה, ואח"כ להבדיל על הכוס. אלא שמברכים על הנר קודם המגילה, כמ"ש הארחות חיים בשם הר"י מפריש. יבי"א ח"ט סי' פח אות כ]. 

קטגוריות
הלכות פורים

סימן תרצד – דיני מתנות לאביונים

סימן תרצד – דיני מתנות לאביונים

 

א מצוה לתת מתנות לאביונים ביום הפורים, דהינו מתנה אחת לכל אביון, שבסך הכל חייב לכל הפחות שתי מתנות לשני אביונים. [מגילה (ז.), שתי מתנות לשני בני אדם. וכ"כ הרמב"ם (פ"ב מהלכות מגילה). וכ"כ הטוש"ע (סי' תרצד ס"א). וע' במועדי ה' דקל"ב:]. ויוצאים ידי חובה בין בנתינת מעות, בין בתבשיל, או דבר-מאכל אחר.[רמב"ם (שם הט"ז). וע"ע בשמחת יהודה נג'אר (די"א ע"ג). ובכסא רחמים פכ"א ממסכת סופרים ה"ד]. אבל לא בכלים ובבגדים וסדינים. [ואף שהלק"ט ח"ב (סי' קסג) כתב דשפיר דמי, מ"מ לא קי"ל כד' הלק"ט. וכ"פ האור שמח (פ"ב הט"ז). וע' בחזו"ע פורים עמ' רסו]. ומן הדין די בנתינת פרוטה אחת לכל אביון. [כ"ה בהריטב"א (מגילה ז:). וע"ע בשו"ת רש"י (סי' רצג), וכן בשבולי הלקט (סי' רב) בשם רש"י, שכתב, שאין קצבה במעות פורים, שכל מה שירצה האיש ליתן יתן. מפני שהוא צדקה, וצדקה כל אחד נותן לפי עינו הטובה. וסיים השה"ל, "ומנהג פשוט אצלינו לחלק לעניים בפורים מעות ומיני מאכל ומשתה". וכ"כ בספר מאורי אור (דקכ"ט.), דסגי בנתינת פרוטה אחת. וכ"כ בית עובד, שערי תשובה, אשל אברהם מבוטשאטש, בתי כנסיות, פקודת אלעזר, ומשנ"ב. ואמנם המהרש"א בח"א (מגילה ז:) כתב, דנתינה מעלייתא בעינן. וכ"פ בשו"ת זרע יעקב (סי' יא) דבעינן כשיעור ג' ביצים מפת. והמתחסד עם קונו יעשה כד' הזרע יעקב וסיעתו, לכל הפחות, עם ב' עניים. ולשאר יתן כמתנת ידו]. ובזמן הזה אגורה אחת חשובה כמו פרוטה, שהיא המטבע הפחות ביותר שיוצא בהוצאה. וכיום פרוטה היא מטבע של חמש אגורות. וירא שמים יחמיר ויתן בעין יפה ובסבר פנים יפות, כשיעור שווי סעודה אחת של לחם ולפתן. ויהיה שכרו אתו ופעולתו לפניו. [ילקו"י מועדים, עמ' שלח. חזון עובדיה פורים עמוד קסז]

 

ב הנותן לעני פת בפורים, מקיים מצות מתנות לאביונים, גם להסוברים דפת אינה בכלל מנה לענין משלוח מנות. [ע' במסכת סופרים (פרק כא ה"ד): "וצריך לספק מים ומזון לעניים, משום ומתנות לאביונים, ויש שמספקים להם לחם ויין, ויש שמספקים להם לחם ודגים, ולא יפחות משתי מתנות אפילו חטים ופולים". ע"כ. וצ"ע שהרי לגבי מתנות לאביונים אמרינן במגילה (ז.) כי די מתנה אחת לכל אביון, אלא שצריך לתת לשני עניים].

 

ג הנותן שתי מתנות לאיש ואשתו אביונים יצא ידי חובתו. [כן מוכח במהרש"א בח"א (מגילה ז.). ובשו"ת בית אב, ובשו"ת בנין עולם, ובספר ניר לדוד, ובשו"ת חמדת משה. ודלא כערוה"ש. וע' בילקו"י וחזו"ע שם]. והוא הדין אם נתן לאב ולבנו הסמוך על שלחנו שהם אביונים, יצא. [כ"מ במהרש"א שם]. ואם באו לפניו שני עניים, ונתן לעני אחד מטבע גדול כשיעור שתי מתנות, שמחציתו יהיה בשבילו, ומחציתו לעני חבירו. יצא. [ואע"פ שבתורה לשמה (סי' קצ) כתב, דלא אריך למעבד הכי, לקיים שתי המצות בבת אחת במטבע אחד, שאין עושים מצות חבילות חבילות. ע"כ. מ"מ אין זה מחוור, שהכל מצוה אחת היא לתת מתנות לאביונים. וכמו שאמרו כיו"ב בפסחים (קב:) קידושא ואבדלתא חדא היא, ואין בהם משום מצות חבילות חבילות, כשאומרם על כוס אחד. ע"ש. ויש לדחות. ועוד שכיון שנותן הכל בבת אחת ובפעולה אחת, לא שייך בזה מצות חבילות חבילות]. אבל הנותן שתי מתנות לאביון אחד לא יצא ידי חובה. אפילו בזה אחר זה. וצריך לתת לעוד אביון. [לאפוקי משו"ת הלק"ט ח"ב (סימן לט). שכתב, שכשם שבמתנות כהונה אפי' נתן לכמה כהנים יצא, אף לגבי מתנות לאביונים אם נותן שיעור שתי מתנות לאביון אחד יצא. אלא דלכתחלה לא יהיה כההיא (דעירובין סה.) לשגר כל מתנותיו לכהן אחד. ע"ש. ואין דמיונו עולה יפה, דהכא קפיד קרא שיתן לשני אביונים, ולא די לאביון אחד. וכ"ש לפי מה שפסק מרן ביו"ד (סי' סא ס"ט): שלא יחלק מתנות הכהונה לכהנים הרבה, שצריך לתת לכל אחד דבר חשוב כדי שיעור נתינה וכו'].

 

ד מתנה על מנת להחזיר לא מהני לצאת בזה ידי חובת מתנות לאביונים. [כ"כ הפמ"ג (מש"ז סי' תרצד סק"א). וכן כתבו: מרן החיד"א ביוסף אומץ (סי' פב אות ה). ובעל חות יאיר במקור חיים, ובעקרי הד"ט, ובשערי תשובה, ובילקוט הגרשוני, ואף שבשו"ת שאילת יעקב (סי' נט) הניח דברי הפמ"ג בצע"ג, דהא בקידושין (ו:) אמרינן דבכלהו מתנה על מנת להחזיר הוי מתנה חוץ מקידושין. ולא קאמר חוץ ממשלוח מנות ג"כ. לק"מ. וע' בחזו"ע פורים עמ' קלג].

 

ה יוצאים ידי חובה בנתינה לקטן אביון. [ע' באגורה באהלך (ד"כ ע"ג) שכתב, דלא מהני מצות מתנות לאביונים לקטן, משום שאביון הוא התאב לכל דבר, וקטן שאין לו דעת להיות תאב, לא מהני. ע"ש. ולפע"ד אינו מחוור, שעיקר המטרה לשמח לב העניים, ובכלל זה היתומים, שהם בדרך כלל קטנים. הילכך מהני לתת מתנות לקטן, ויוצאים בזה י"ח. ורק במשלוח מנות לקטן לא מהני משום איש לרעהו, איש למעט קטן, ורעהו נמי גדול כמוהו משמע, ולא לקטן. ע"ש].

 

ו אין מדקדקים במעות פורים אלא כל אדם מישראל הפושט ידו ליטול נותנים לו. [סי' תרצד ס"ג. שעה"כ (דק"ט ע"ד). נגיד ומצוה (דכ"ז.). ועוד. והנה הטור סיים על זה, "אחד ישראל ואחד גוי", ומרן הב"י כתב, שכ"כ הנימוקי יוסף פרק האומנין, בשם הרמב"ן, והוסיף, אך בהגמ"י (הל' מגילה סוף פ"ב) כתב בשם תלמידו של רש"י, ראיתי בני אדם שנוהגים לחלק מתנות בפורים גם לעבדים ולשפחות גוים הנמצאים בבתי ישראל, והוקשה הדבר מאד בעיני רבינו (רש"י), שנמצא זה גוזל לעניים. וטוב מזה לזרקם בים, מפני שמראה שמצות מתנות היום היא אף לגוים, ובעיר שלא הורגלו לכך, אסור להרגילם. וסיים מרן, שאפשר שגם רבינו הטור במקום שנהגו קאמר. ע"כ. ובמחזור ויטרי (עמ' ריא) הוסיף בדברי רש"י: שעל אלו נאמר (הושע ב י), וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל. משל לאדם שהיה מקבל אורחים מישראל בשמחה, ובאו אורחים מאומות העולם, וגם כן קיבלם בשמחה, איבד את הראשונות, שזה שוטה שדרכו בכך, אף זה הנותן מתנות גם לגוים, איבד זכות המתנות שנתן לישראל העניים, שנראה שאינו עושה לשם שמים. והפורש מעשות זאת יזכה בנועם ה' לחזות. עכת"ד]. ומוטב לאדם להרבות כמיטב יכלתו במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא במשמח לב עניים ויתומים ואלמנות. שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר (ישעיה נז טו), להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. [ילקו"י מועדים עמוד שלח. חזו"ע פורים עמוד קסז]

 

ז אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב במתנות לאביונים. [ב"ח, שיורי כנה"ג, וט"ז. והפר"ח חולק על זה, וכתב, שאין לזה טעם, אלא מסתברא ודאי שפטור. אך בספר מטה יהודה, דחה דבריו, והעלה, שדין מתנות לאביונים כשאר מצות צדקה, דקי"ל שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן צדקה]. ועני שנתן פרוטה לחבירו לקיים מצות מתנות לאביונים, וחזר חבירו העני ונתן לו פרוטה, שניהם קיימו מצות מתנות לאביונים. [כ"כ הפמ"ג (סי' תרצד מש"ז סק"א). ומטה יהודה שם. ילקו"י וחזו"ע שם].

 

ח עני שקיבל מתנות לאביונים, יכול לעשות בכסף כל מה שרוצה, ואף לקנות בזה ספרי לימוד וכדומה. ואינו חייב דוקא להשתמש בכסף שקיבל מגבאי הצדקה לצורך סעודת פורים. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שלט. חזון עובדיה על פורים עמוד קעב]

 

ט אין הגבאים יכולים לשנות מעות פורים לצדקה אחרת. [ב"מ עח.].

 

י במקום שאין עניים מצויים, יכול לעכב את המעות פורים שלו אצלו, ונותנם במקום שירצה. [מרדכי פ"ק דמגילה, שלחן ערוך סימן תרצד סעיף ד'].

 

יא מצות מתנות לאביונים ביום ולא בלילה. (כה"ח סי' תרצה אות נ מהאחרונים). ויעשנה אחר קריאת המגילה. (וכמו שאמרו במגילה ד: שעיניהם נשואות למקרא מגילה. וכ"כ בשער הכוונות דף קט).

 

יב מתנות לאביונים אין ליטול אותם ממעות מעשר שאדם מפריש בכל חודש, שכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין (מנחות פב.)[כ"כ בשו"ת מהרי"ל (סי' נו). והאליה רבה בשם השל"ה, ובספר עושה שלום, וכיו"ב כתב הרמ"א בהגה ביו"ד (סי' רמט ס"א), שאין לאדם לעשות ממעשר שלו מצוה שהוא חייב בה, אלא יתננו לעניים]. ורק אם אמר בפירוש בעת שהתחיל להפריש מעות מעשר "בלי נדר", והשעה דחוקה לו, רשאי לתת ממעות מעשר למתנות לאביונים. ומכל מקום מי שקיים מצות מתנות לאביונים כדת לשני עניים, וברצונו להוסיף לתת בפורים לעניים אחרים, רשאי לתת להם מכסף מעשר. וכן אם רוצה להוסיף על השיעור שהוא חייב לתת לאביונים, ולתת להם מתנה חשובה לשני העניים, רשאי לתת ההוספה מכסף מעשר. [ע' יחוה דעת ח"א סי' פז, וח"ג סי' עו].

 

יג מי שנדר לתת לעניים שתי פרוטות בכל יום, ובפורים דחוקה לו השעה לתת בכפלים, ורוצה לפטור עצמו באותן שתי פרוטות ממתנות לאביונים, פטור ממתנות לאביונים בשתי פרוטות שנותן בעבור נדרו. ובודאי דלא סתרי אהדדי. [בספר אהלי יצחק בונאן (דף קעד.) הביא משם מהר"י עייאש, שאין לפוטרו, אך הוא דן לפוטרו ממ"ש מרן (סי' תקסח סעיף יא), הנודר לצום כמה ימים רצופים ואירע בהם תעניות חובה, עולים לו. (תשו' מהרי"ל). ע"ש. וראה בחזון עובדיה פורים עמוד קע].

 

יד מי שמחל את חובו לאביון, אינו יוצא ידי חובת מתנות לאביונים, כיון שעתה לא קיבל מידו כלום. וכדין המקדש במלוה שאינה מקודשת. ואפילו היתה עליו מלוה בשטר, ומחל המלוה את חובו לעני, והחזיר לו השטר, אף על פי כן אינו יוצא ידי חובת מתנות לאביונים. [לכאורה היה הדבר תלוי במחלוקת הראשונים, שלדעת התוס' קידושין (יט.) המחילה לא הויא הקנאה, אלא כסילוק שעבוד. וכ"כ הרשב"א, מחילת חוב לא מהני במקום מצות מתנות לאביונים. אבל לדעת הריטב"א (קידושין טז.) דמחילה הויא הקנאה, י"ל שאף כאן הוי כהקנה לו את חובו, ויוצא י"ח מתנות לאביונים. אולם יש לדחות שאפילו למ"ד דמחילה הוי הקנאה, כיון שסוף סוף לא קיבל העני לידו כלום לשמחת הפורים, אינו יוצא בזה י"ח מתנות לאביונים]. ואפילו אמר לעני, בהנאת מחילת חובו יהי לו במקום מתנות לאביונים, שבקידושין מועיל, [ע' באה"ע סי' כח ס"י], מכל מקום כיון שעיקר מצות מתנות לאביונים היא כדי שיהיה לו במה שישמח בפורים, לא מהני הנאת מחילת מלוה. [כ"כ בשו"ת תשורת שי שם]. ואם הגיע זמן פרעון חובו, ונגש העני אצל המלוה, ומעותיו בידו, לפרוע חובו, ואמר לו המלוה חובי מחול לך, אפוכי מטרתא למה לי, הרי הם כאילו ניתנו למלוה, וחזר ונתנם ללוה העני, ושפיר יוצא בזה ידי חובת מתנות לאביונים. [ככיו"ב כתב בספר בתי כנסיות (סי' תרצה), וע' בחזו"ע פורים עמו' קעא]

 

טו הנותן המחאה (צ'יק) לאביון יוצא ידי חובת מתנות לאביונים. ולא מבעיא אם הבנק פתוח ויכול להוציאו מיד, אלא אפילו הבנק סגור בו ביום, כיון שהצ'יק נמצא ברשותו, ואפשר לקנות בו מצרכים אצל מכירו, נקרא נתינת מעות ויוצא בו ידי חובה. [ע' בשו"ת משנה הלכות ח"ו סי' קכב. ובחזו"ע פורים סוף עמוד קעא].

 

טז הנותן מעות לגבאי צדקה, שהוא מחלקם לעניים בו ביום, יוצא ידי חובת מתנות לאביונים. ואף על פי שאין העני יודע ממי באו לו המעות האלה, מכל מקום הנותן יצא ידי חובת מצות מתנות לאביונים. [הנה הגר"י ענגיל בגליוני הש"ס (שבת י:) כתב, שכיון שכתוב בלשון "מתנות" צריך להודיעו, ואם לא יודע ממי קיבל לא מהני. ע"ש. אך אינו מוכרח. וכן העלה בשו"ת קנין תורה ח"ג (סי' קב אות ד) שאדרבה כיון שמעלה גדולה במתן בסתר יוצא גם בלי ידיעה. וכן העלה בשו"ת בית אבי ח"ד (סי' מ). וע"ע בחזו"ע קעב].

 

יז מתנות לאביונים שניתנו לעני בפורים, ורוצה העני לקנות בהם מלבושים ונעלים לו ולבני ביתו, או שאר צרכי ביתו, רשאי לעשות כן, אף על פי שניתנו לו לצורך סעודת פורים, מכל מקום רשאי לשנותם לכל מה שירצה. [הנה הטור (סי' תרצד) כתב, מעות מתנות לאביונים שנגבו לחלקם לעניים בפורים, אין העני רשאי להוציאן לדבר אחר, אלא לסעודת פורים. ומרן הב"י תמה על הטור, שהרי הרי"ף ב"מ (מח:) והרא"ש (ב"מ פ"ו סי' ט) כתבו דליתא להך ברייתא, אלא הלכה כרשב"ג שמיקל. וכ"ד הרמב"ם (פ"ב מהל' מגילה הט"ז). ופסק בש"ע (סי' תרצד ס"ב), אין הגבאים רשאים לשנות מעות פורים לצדקה אחרת, אבל העני יכול לעשות בהן כל מה שירצה. וכתב בשיורי כנה"ג (הגב"י סק"ג) שכן המנהג להקל. וע' בילקו"י מועדים, ובחזו"ע עמוד קעב]