מחבר: admin

סימן תרפה – פרשת זכור
א בשבת שאחר ראש חודש, מפסיקים מלהוציא שני ספרי תורה, וקוראים בספר תורה אחד בלבד בפרשת השבוע. [מגילה (כט.). וע' בפרש"י (מגילה ל:) הכלל של זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו. (וכ"ה בספר האורה סי' סו). ובהרי"ף והרא"ש שם. ובסדר רב עמרם גאון ח"ב (דף צד:). ובאו"ז ח"ב (סי' שפט). ובספר האשכול ח"ב (עמוד סו). ובספר ארחות חיים בסוה"ס. ובסידור רש"י (סי' שכג). ובספר שבולי הלקט (סי' קצג). ובטור וש"ע סי' תרפה]. ואם חל ראש חודש אדר בשבת, קוראים בו ביום פרשת שקלים, ובשבת שאחריו קוראים פרשת זכור. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רנז].

ב קריאת פרשת זכור היא בשבת הסמוכה לפורים, שאז מוציאים שני ספרי תורה וקוראים בספר תורה השני בפרשת כי תצא: "זכור את אשר עשה לך עמלק". (והטעם כדי להסמיך מעשה המן למעשה עמלק. רש"י מגילה כט.). ויש לדקדק בקריאת פרשת זכור, ולהוציא את הספר תורה הכשר והמהודר ביותר שיש בבית הכנסת, אחר שדעת רוב הפוסקים הראשונים ומרן השלחן ערוך שקריאת פרשת זכור היא מצות עשה מן התורה. [ילקו"י מועדים עמוד רנח].

ג אף על פי שקריאת פרשת זכור היא מצוה מן התורה, אין מברכים על מצוה זו אשר קדשנו במצותיו וצונו, מפני שאין הקב"ה שמח במפלתם של רשעים, ואין מברכים על הקלקלה. [חזון עובדיה פורים עמוד יא].

ד ראוי ונכון להזהר לקרא פרשת זכור מתוך ספר תורה הכתוב על קלף שאינו משוח במשיחה לבנה. ואם אין ספר תורה אחר, יוצאים ידי חובה גם בספר תורה משוח. והוא הדין בזה לפרשת פרה. [ילקוט יוסף על הלכות ספר תורה, מהדורת תשס"ד סימן הערה ירחון קול תורה סיון תשס"ד עמוד סד. יביע אומר חלק א' סימן ב'. ויחוה דעת חלק ו' סימן נה].

ה מעיקר הדין אין חובה לבדוק את ספרי התורה במחשב, שאנו סומכים על חזקה שהספר תורה כשר אחר בדיקת סופר, ולא הצריכו חכמים בדיקה במה שלא היה בזמנם. אך ראוי ונכון שיעברו בדיקת מחשב. ובפרשת זכור שהיא מן התורה לדעת רוב הפוסקים ומרן השלחן ערוך, יש להשתדל לקרוא בספר תורה שעבר בדיקת מחשב. [ילקו"י על הלכות קריאת ספר תורה, חלק ב סימן קמ, ושם דחה מי שכתב שאין לברך על ס"ת שלא עבר בדיקת מחשב, דליתא]

ו הואיל והלכה רווחת (בש"ע סימן ס סעיף ד') שמצוות צריכות כוונה, לכן יש לשליח צבור הקורא בתורה לעורר דעת הקהל, לפני קריאת המפטיר בספר תורה בפרשת זכור, ולהודיעם שיכוונו לצאת ידי חובת מצות זכירת עמלק ומחייתו שהיא מצות עשה מן התורה, ושגם הוא מצדו מכוין להוציא את השומעים ידי חובתן, שמצוות צריכות כוונה. ומכל מקום אין צריך לומר "לשם יחוד". [ילקו"י מועדים, עמו' רנח הערה ח. והוא ע"פ מ"ש בש"ע (סי' תקפט ס"ט), שצריך הש"צ לכוין להוציא את השומע והשומע יתכוין לצאת. וכ"כ להדיא בספר זר השלחן בהגהות החתם סופר (סי' תרפה) שהיה נוהג להזהיר את הצבור לפני קריאת פרשת זכור ופרשת פרה שכל אחד יכוין לצאת י"ח. (וזה שלא כמ"ש בשו"ת ערוגת הבושם (סי' רה), שבדין פרשת זכור אפי' בסתם יוצאים י"ח].

ז שליח צבור שקרא פרשת זכור ויצא ידי חובה, רשאי לחזור ולקרות פעם שנית בצבור אחר להוציאם ידי חובה. [ואע"פ שהשאגת אריה (סי' יג) כתב, דדוקא במצות דרבנן אע"פ שיצא מוציא, משא"כ במצוה מה"ת. וכ"כ בספרו טורי אבן (ר"ה כט.) אין דבריו מוכרחים, והעיקר שאין לחלק בזה. חזו"ע פורים עמ' ה].

ח מן הראוי שהגדולים יזהירו את הקטנים לבל יפריעו בעת קריאת פרשת זכור, על ידי הכאות ברגליהם בעת שמזכירים "עמלק" פן יגרמו מכשול שלא ישמעו הקריאה כראוי. [שו"ת בן ימין (דף עז.), והסכים עמו מהר"א פלאג'י שם (דף עז ע"ד). ע"ש. ילקו"י מועדים עמ' רנט. חזו"ע פורים עמ' ה]

ט כל הצבור צריכים לשתוק ולהאזין לקריאת פרשת זכור מהשליח צבור הקורא בתורה, ואין להם לקרוא בפיהם מתוך החומש, שהרי צריך לקרוא מתוך ספר תורה כשר. ואף על פי שצריך לזכור מעשה עמלק בפה, מכל מקום כיון ששומע כעונה, נחשב שזכר את עמלק בפה מתוך ספר תורה. [ילקו"י מועדים עמ' רנט. שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' נג. מאור ישראל מגילה יח. חזו"ע פורים עמו' ד ובהע' י'].

י העיקר להלכה שאין צריכים להבין את קריאת פרשת זכור, ואף מי שלא מבין את הקריאה יוצא ידי חובת המצוה כשקורא מתוך הספר תורה או כששומע מהשליח צבור, שדי בזה שמבינים את הענין בכללותו. ומכל מקום יש נוהגים לקרוא לפני הצבור את פירוש רש"י על פרשת זכור, קודם הקריאה, ותבוא עליהם ברכה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רנט].

יא אנשים הדרים במושב ובכפר שאין שם מנין שיתאספו בבית הכנסת לשמוע קריאת ספר תורה, צריכים לשבות בעיר במקום שיש שם מנין כדי לשמוע קריאת פרשת זכור שהיא מצוה מן התורה. [שו"ת תרומת הדשן, ומרן בש"ע (סי' תרפה ס"ז). ילקו"י מועדים עמ' רנט. חזו"ע עמ' ו]

יב ספרדי שמתפלל תמיד בבית כנסת של אשכנזים, נכון מאד שיהדר לשמוע קריאת פרשת זכור שהיא מן התורה, מפי שליח צבור הקורא במבטא ספרדי. וכן להיפך. [שו"ת בנין שלמה (סי' נד). וע"ע בשו"ת תורת חסד מלובלין (ס"ס לז). ובשו"ת מנחת אלעזר ח"ב (ס"ס א). וע' להמהרא"י בספר לקט יושר עמוד קנד]. ונכון שבני הישיבות הספרדים החוסים בצל הישיבות הקדושות של האשכנזים, שבשבת פרשת זכור ילכו לשמוע קריאת הפרשה מפי שליח צבור ספרדי, הקורא בתורה במבטא ספרדי ומתוך ספר תורה בכתב ספרדי, מאחר וקריאת פרשת זכור היא מן התורה וכמבואר. ומכל מקום אם שומע את קריאת פרשת זכור במבטא אשכנזי, ומתוך ספר תורה בכתב אשכנזי, יצאו ידי חובה. ובשאר שבתות השנה יוצאים ידי חובת קריאת ספר תורה במבטא אשכנזי. ומתוך ספר תורה אשכנזי, אף לכתחלה כיון שהוא מדרבנן. וכן ההיפך, שהכל יוצאים ידי חובה בספר תורה שנכתב בכתב ספרדי, אף שהיו"ד של הצד"י נכתב כיו"ד הפוכה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רס. ילקו"י על הלכות ספר תורה].

יג אין לשנות את המבטא שלנו גם בהזכרת שם ה', בפרט בקריאת פרשת זכור, שמדברי הראשונים מבואר להדיא, שהמבטא שלהם היה כמו המבטא של הספרדים בביטוי שם ה'. אך יש לדקדק להבדיל בין קמ"ץ לפת"ח כפי שהדקדקנים יודעים להדגיש זאת. [כן משמע מרש"י ברכות מז. וכמ"ש בהגהות רבי יעקב עמדין ברכות מז. וכן משמע מהרי"ף המובא בתוס' ברכות טו: וכן מבואר ברמב"ם מורה נבוכים פרק סא. וכן משמע מאזהרות ר"א הקליר, ומדברי רבנו בחיי ר"פ וירא. וע' בילקו"י].

יד יש אומרים שגם הנשים צריכות לבוא לעזרת נשים בשבת זכור כדי לשמוע קריאת פרשת זכור, הואיל ומן התורה אין זמן קבוע למצות זכירת מעשה עמלק. ויש אומרים שהואיל ועיקר מצות זכירת עמלק אינה אלא כדי לבוא לידי מעשה, דהיינו להלחם בעמלק, מלחמה בפועל, ונשים לאו בנות מלחמה הן, לכן פטורות הנשים מקריאת ומשמיעת פרשת זכור. ואף על פי שהנשים שמקילות בזה יש להן על מה שיסמוכו, מכל מקום המחמירות לבוא לעזרת נשים לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור אליבא דכולי עלמא תבא עליהן ברכה. [דעת המצריכים את הנשים לבוא לשמוע קריאת פרשת כור, הם: הגאון ר' נתן אדלר, שו"ת בנין ציון החדשות. שו"ת מהרי"ל דסקין, ובמצות המלך. והגאון מקוטנא בישועות מלכו, והגאון פתחי שערים, ובספר נחל אשכול, והגאון ממונקאטש. ודעת הפוטרים הם: ספר החינוך, ספר לימודי ה'. ובעל זית רענן. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ח חאו"ח סי' נד אות יט. ובילקו"י מועדים עמו' רנז].

טו מותר להוציא ספר תורה במיוחד לנשים (בשעות שלאחר התפלה) לקרוא להן בפרשת זכור בלי ברכה. ומנהג נכון הוא. [ילקו"י על הלכות קריאת התורה עמוד קלו. חזו"ע על פורים עמוד ט]

טז לכתחלה אין להעלות קטן שלא הגיע למצות, (י"ג שנה ויום אחד) לעליית מפטיר בשבת "זכור", וכן נכון להחמיר גם בפרשת פרה שלדעת מרן גם היא מצוה מן התורה. אלא שאם כבר עלה הקטן למפטיר לא ירד, ויברך הקטן את ברכות התורה בקול רם, והשליח צבור שהוא גדול יקרא בספר תורה להוציא הצבור ידי חובתם. [חזון עובדיה פורים עמוד כז. והאומרים שאין להעלות קטן לפר' זכור הם: ספר המנהיג בשם ר"ת. הריב"ש. התשב"ץ. הרשב"ש. יכין ובועז. המבי"ט. הרדב"ז. אליה רבה. פרח שושן. גנת ורדים. משה ידבר. זבחי צדק. מעשה אליהו מני. ישמח לב פראנג'י. לב אריה. ואמנם דעת המרדכי הובא בב"י (סי' רפב), שקטן עולה לפרשת זכור, וכ"ד: המהרי"ל. הרמ"א. הב"ח. לקט יושר. כנסת הגדולה. דבר משה. גדולת מרדכי. באר המים. וראה בילקו"י מועדים עמו' רסא].

יז מי שנאנס ואינו יכול לבוא לבית הכנסת לשמוע קריאת פרשת זכור בשבת זו, יכוין לצאת ידי חובתו בפרשת כי תצא, כשקוראים בה פרשת זכור, ויאמר להשליח צבור שיכוין להוציאו. ונכון שעל כל פנים יקרא בשבת זכור פרשת זכור בחומש. וצבור ששכחו ולא קראו פרשת זכור בשבת זו, אין להם להשלימה בשבת הבאה, ויסמכו על קריאת פרשת זכור בסדר כי תצא. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רסב. חזון עובדיה על פורים עמוד ז]

יח אם אין עשרה בבית הכנסת, ואין בית כנסת אחר בישוב, יש להוציא ספר תורה, ולקרוא פרשת זכור בלי ברכות לפניה ולאחריה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רעב]

יט אם קראו בתורה בפרשת זכור, ונמצא אחרי כן שיש בספר תורה פסול, אפילו אם נתברר כן בשעת מנחה, יש להוציא ספר תורה אחר ולקרוא בו פעם נוספת בלי ברכות.

כ אם קראו בתורה בפרשת זכור, ואחר כמה שבתות מצאו טעות בספר תורה שקראו בו, יכוונו הצבור לצאת ידי חובה בפרשת כי תצא. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רעב].

כא מותר להביא ספר תורה ממקום למקום בשביל פרשת זכור ופרשת פרה. [כ"כ המג"א (סי' קלה ס"ק כג), שבפר' זכור מותר להביא ס"ת אצל אדם חולה. וכ"כ הפמ"ג, והחיי אדם. והוסיף שה"ה בפרשת פרה שגם היא מדאורייתא. וראה בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סי' טו), שכל שמכינים לס"ת ארון ותיבה, אפילו אינו אדם חשוב, מותר. ולאדם חשוב מותר אפילו בלי הכנת ארון ותיבה. ע"ש].

כב נער שהגיע לי"ג שנה, ולא הוברר אם הביא ב' שערות, יש אומרים שאינו מוציא את האחרים ידי חובת פרשת זכור ופרה. שהואיל וקריאות אלו מן התורה אין סומכין על חזקה שהביא ב' שערות. אך דעת הריב"ש ועוד ראשונים דסומכים על חזקה שהביא שתי שערות גם לדברים שהם של תורה. וכן עיקר לדינא, ומכל מקום היכא דאפשר טוב ונכון לכתחלה שאת קריאת פרשת זכור יקרא גדול שידוע לנו בבירור שהביא ב' שערות, כדי לצאת ידי חובת המצוה לכולי עלמא. אך בדיעבד אם אין מי שיקרא להם פרשת זכור אלא הנער הנז', או שעבר וקרא להם פרשת זכור מי שלא נבדק אם הביא ב' שערות, יצאו ידי חובת פרשת זכור מן התורה. [ילקו"י מועדים עמוד רעב. ילקוט יוסף על הלכות ציצית מהדורת תשס"ד. ומרן אאמו"ר הדר ביה בהאי שמעתתא על פי דברי הריב"ש, והמהרי"ק. וכ"ה בחזון עובדיה פורים עמוד כט].

כג בשבת זכור נוהגים לומר פיוט "מי כמוך ואין כמוך" מיסודו של רבי יהודה הלוי. ולא יפסיקו באמירתו בין פסוקי דזמרה לתפלה, לאומרו באמצע "נשמת כל חי", אלא יאמרוהו אחר החזרה וקדיש תתקבל. ובכמה קהלות היו נוהגים להפסיק קודם נשמת לפיוט מי כמוך, וביטלו מנהגם על פי הוראת רבותינו האחרונים. ולכן אם יש עוד קהלה שנוהגת לאומרו לפני נשמת כל חי, טוב הדבר שיבטלו את מנהגם בהסכמת ראשי הקהל, באופן שלא יבואו לידי מחלוקת, כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום [ילקו"י מועדים עמוד רסג. חזו"ע פורים עמוד מו]

כד כשחל י"ג אדר בשבת – שהיא שבת פרשת זכור, אין לומר צדקתך צדק במנחה, שהוא ערב פורים, שאין אומרים בו תחנונים. [ילקו"י מועדים עמ' רסג. חזו"ע על פורים עמוד מז]

כה אחר קריאת פרשת זכור מפטירים בשמואל א' ט"ו"פקדתי את אשר עשה עמלק". ומנהג הספרדים להתחיל מויאמר שמואל אל שאול (תחלת פרק טו). [חזון עובדיה שם, עמוד יב]

כו אם שכחו ולא קראו פרשת זכור, יש אומרים שיש לה תשלומים בשבת הבאה, ויש חולקים, והעיקר כסברא ראשונה, ויסמכו על הקריאה בפרשת כי תצא. [ילקו"י שם עמו' רסג].

פרשת פרה
א כשחל פורים בשבת, מפסיקים מקריאת ד' פרשיות, ובשבת כ"ב אדר קוראים בספר תורה שני פרשת פרה, וכשחל פורים באמצע השבוע, בשבת שאחר הפורים, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון פרשת השבוע, ובשני פרשת פרה. וקוראים עד "והנפש הנוגעת תטמא עד הערב". ולדעת הרבה פוסקים אף קריאת פרשת פרה היא מצות עשה מן התורה. ואף על פי שיש חולקים על זה, יש להחמיר כדברי האומרים שהיא מן התורה. [כן הוא בתוס' ר"י החסיד (ברכות יג.). ובתוס' הרא"ש וברשב"א (שם). ובתוס' שאנץ (סוטה לג.). ובריטב"א (מגילה יז:). ובתרומת הדשן (סי' קח). ובש"ע סי' קמו ס"ב). ובספר ילקוט הגרשוני (סי' תרפה סק"א), הביא בשם הארצות החיים, דהוא מפני שכתוב זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלקיך וכו', וכיון שפרשת העגל היא גנאי לישראל תקנו לקרות פרשת פרה שבאה לכפר על מעשה העגל, תבא האם ותקנח צואת בנה. וכמ"ש רש"י בר"פ חקת בשם ר' משה הדרשן. ע"כ]. ויקראוה בספר תורה היותר כשר. והשליח צבור והקהל יכוונו לצאת ידי חובה מן התורה כפי שנתבאר לעיל לענין פרשת זכור. ומפטירים ביחזקאל (פרק ל"ו) בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם, שכתוב בה: וזרקתי עליכם מים טהורים וכו'. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רסד. חזון עובדיה על פורים עמוד טז]

ב אחר קריאת פרשת פרה מפטירים ביחזקאל ל"ו בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם, שכתוב בה: וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'. [ילקו"י מועדים עמ' רסה. חזו"ע פורים עמו' יח]

ג אם טעה הקורא בתורה וסיים פרשת פרה בפסוק "ולגר הגר בתוכם לחקת עולם" לא יצאו ידי חובתם, ואפילו כבר קראו גם ההפטרה בברכותיה, חוזר ופותח הספר תורה ומתחיל לקרות (בברכות שלפני הספר תורה ולאחריה), מראש הפרשה עד "והנפש הנוגעת תטמא עד הערב", הפסוקים שהחסיר. ואפילו הפסיק בפסוק "מים חיים אל כלי", גם כן לא יצא ידי חובתו וחוזר וקורא כאמור. ומכל מקום אם כבר בירך על ההפטרה לפניה ולאחריה ואחר כך נזכר, אין צריך לחזור ולברך ברכות ההפטרה כשמפטיר שנית. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רסה. חזון עובדיה על פורים עמוד כו].

ד המפטיר המברך עונה אמן אחר ברכת מקדש השבת. ומצוה להדר לקרוא ההפטרות מספר הכתוב על קלף ובכתב יד, אפילו אם הוא רק ליקוט ההפטרות ולא נביא שלם. ואם אין ספר כזה, נכון יותר שיקראו מנביא שלם. ומנהג קדמון לקרוא ההפטרה מתוך החומש. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רסה. חזון עובדיה על פורים עמוד כה]

ה צבור ששכחו ולא קראו פרשת פרה, יקראוה בשבת החודש, באופן שלאחר קריאת הפרשיות יקראו בספר שני פרשת פרה בברכותיה, ובספר השלישי יקראו פרשת החודש, ויפטירו הפטרת פרשת החודש. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רעא. חזון עובדיה על פורים עמוד כד]

סימן פט – דין אכילת גבינה אחר בשר

 א האוכל בשר לא יאכל אחריו גבינה או מאכלי חלב עד שישהה שש שעות. והדין כן גם אחר בשר חיה ועוף שהם מדרבנן. [וראה להלן אם צריך דוקא שש שעות]. [או"ה ג' עמוד שנו].

 ב האוכל בשר אסור לשתות אחריו גם חלב שחוטה [שהוא מדרבנן] עד שיעברו שש שעות. ויש מחמירים גם במי חלב שאין לשתותם אחר בשר, דלא פלוג רבנן. ויש מקילין במי חלב. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד שסד]

 ג יש אומרים דמה שהצריכו להמתין שש שעות בין בשר לגבינה הוא משום חשש לבשר שבין השיניים. ויש אומרים שהוא מפני שטבע הבשר למשוך טעם [בפה] עד שש שעות, ואז נראה כאוכל בשר וחלב יחד. ויש כמה נפקא מינה בהלכה בין הטעמים הנזכרים, ולדינא אנו תופסים להחמיר כב' הטעמים. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד שסה]

 ד הלועס בשר [כגון לתינוק כדי שיהיה נוח לו לאכול את חתיכת הבשר], אף על פי שלא בלע ממנו צריך להמתין שש שעות כדי לאכול מאכלי חלב. [איסור והיתר כרך ג' עמוד שסט]

 ה אם לעס שומן לתינוק, ולא בלע, אין צריך להמתין, שהרי אין טעם הבשר נמשך, וגם ליכא בשר בין השיניים. אלא שישראל קדושים וראוי להם להחמיר להמתין שש שעות גם אם לעס תבשיל שיש בו שומן, דלא פלוג רבנן, ואין לפרוץ גדר. [איסור והיתר כרך ג' עמוד שע]

 ו מי שבלע בשר, אף שלא לעסו צריך להמתין שש שעות למאכלי חלב. [או"ה ג' עמוד שעא].

 ז אכל שומן לבדו בלא בשר, אף שאין השומן נכנס בין השיניים, צריך להמתין שש שעות למאכלי חלב. והדין כן אפילו בשומן של עוף. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד שעא]

 ח אם נכנס בשר בין השיניים ומיד לאחר האכילה הוציא משם, אעפ"כ צריך להמתין שש שעות. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד שעב]

 ט אף אם עברו שש שעות ומצא בשר בין השיניים, צריך להסירו קודם שאוכל מאכלי חלב. [אך אין לו לבלוע הבשר]. ולכן מי שיש לו נקבים בשיניו, או שהם שבורות ופרודות ורגילות היא להיכנס שם בשר, יחצוץ את שיניו היטב. ואמנם בסתמא [כשאין רגילות תמידית להיות בשר בין שיניו] אינו צריך לבדוק בין השיניים אחר שש שעות. [איסור והיתר עמ' שעג]

 י מי שיש לו בפיו פלאטה או גשר ליישור השיניים, מותר לו לאכול גבינה אחר אכילת בשר, וכל שכן אחר אכילת תבשיל של בשר, לאחר ששהה שש שעות, ואין צריך להסיר הפלאטה מהשיניים. אך ינקה היטב בין השיניים. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד שעט]

 יא שיניים חלולות שהניחו בתוכם צמר גפן לסותמם, ויש לחוש שלפעמים נכנס לשם שיירי בשר, אף על פי כן אין צריך להסיר את הצמר גפן ולהחליפו קודם שיאכל מאכלי חלב [לאחר שש שעות]. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד שפ]

 יב המשתמשים בשיניים תותבות שאפשר להסירם מתוך הפה ולהחזירם, צריכים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר, ואין להקל להם על ידי החלפת השיניים, או נקיונם הדק היטב. ואחר שש שעות מותר להם לאכול גבינה אחר בשר באותן השיניים, ואין להצריך להכשיר בהגעלה את השיניים התותבות בין הבשר לחלב, מחשש שמא בלעו השיניים מטעם הבשר או הגבינה, שכיון שאין התבשיל חם שהיד סולדת בו כשנותנו בפיו, וגם הוא מכלי שני, לפיכך אין לחוש להחמיר כלל. ואם הם פרודות ויש חשש לבשר בין השיניים, ינקה אותם היטב ויסיר הבשר. [ילקו"י שם עמוד שפ. יביע אומר ח"ג חאו"ח סימן כד]

 יג הטועם בשר בלשונו ופלט מיד, אינו צריך להמתין שש שעות לכולי עלמא. ולכן אותם הטועמים את הרוטב של התבשיל בערב שבת, מותר להם לאכול אחר כך מאכלי חלב. וכן אם הכניס חתיכת בשר לתוך פיו, ותיכף הוציאו שלם, אינו צריך להמתין. ומיהו אם אוכל מיד גבינה [או ההיפך] צריך להדיח את הפה ולקנחו. [איסור והיתר כרך ג' עמוד שפב]

 יד השעות שממתינים בין הבשר לחלב הם לפי השעות שלנו, ולא לפי שעות זמניות. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד שפג]

 טו לכתחילה אין לאכול מאכלי חלב לאחר שאכלו מאכלי בשר, עד שיעברו שש שעות בדיוק. אפילו אם אכל בשר חיה ועוף. ומכל מקום במקום צורך יכול לאכול מאכלי חלב אחר חמש שעות ומחצה, וכגון בישיבות הקדושות בימים שקיים שעון קיץ ולצורך סדרי הישיבה הוצרכו לקבוע ארוחת ערב אחר חמש שעות ומחצה מאכילת הבשר, יש להקל בזה אף לכתחלה, שגם זה נחשב במקום צורך [לתועלת סדרי הישיבה]. וכן במחנות הצבא דאפשר להקל אף אחר חמש שעות ומחצה, דזה בכלל מקום צורך שיש להקל בו. ובבשר עוף יש להקל בזה יותר בפשיטות, כל שהוא צריך לדבר. [איסור והיתר כרך ג' עמוד שפד. יביע אומר חלק א' חיו"ד סימן ד'. וח"ג חיו"ד סי' ג' אות ט, ויחוה דעת חלק ד' סימן מא עמוד ריב]

 טז המסופק אם עברו שש שעות מזמן שאכל מאכלי בשר או עדיין לא עברו שש שעות, רשאי להקל מספק ולאכול מאכלי חלב, דספק דרבנן לקולא. [איסור והיתר כרך ג' עמוד שפו]

 יז יש קהלות שנהגו להמתין בין בשר לחלב שלש שעות בלבד, וכן נוהגים חלק מיוצאי גרמניה והולנד. ויש מהם שממתינים שעה. אך דעת מרן השלחן ערוך שיש להמתין שש שעות, וכנז'. וכן כתבו גם רבים מגאוני אשכנז שכן ראוי לנהוג לכל מי שיש בו ריח של תורה. ולכן טוב שישנו את מנהגם להמתין שש שעות בין בשר לחלב, וכמבואר לעיל. [ילקוט יוסף או"ה ג' עמ' שפח].

 יח יש אומרים שאין להחמיר שלא לאכול מאכלי חלב אחר בשר עד שיעברו עשרים וארבע שעות מעת לעת, אלא ינהגו כפי ההלכה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד שצ]

 יט מה שמונין שש שעות מאכילת הבשר כדי לאכול מאכלי חלב, הוא מסיום אכילת הבשר, ולא משעה שמברכים ברכת המזון. וגם אין צריך למנות מסיום האכילה כולה, אלא מסיום אכילת הבשר דוקא. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד שצא]

 כ מותר להתחיל בסעודה חלבית תוך שש שעות לאכילת הבשר, באופן שבתחלה אוכל מיני סלטים שאינם חלביים, ואחר שיעברו שש שעות יאכל מאכלים חלביים. שהעיקר שיהיה שש שעות בין אכילת הבשר לאכילת החלב, ולא לשאר המאכלים. [שם עמוד שצג]

 כא קטן [אפילו הגיע לגיל חינוך] שאכל מאכלי בשר, אפשר להקל לו לאכול אחר כך מאכלי חלב, מבלי לשהות שש שעות מאכילת הבשר, ומותר אף לתת לו ולהאכילו בידים, מפני שיש צער לקטנים להמתין שש שעות, ואף לאחר שעה המיקל בזה לקטנים, יש לו על מה לסמוך. וכל זה שאוכל מאכל חיוני לצורך סעודה, אבל אין להקל ליתן לתינוקות שהגיעו לחינוך ממתקים ושוקולד שיש בהם תערובת חלב, בתוך שש שעות למאכלי בשר. ואף בתינוק שאינו בר הבנה נכון להחמיר בזה. ומכל מקום נכון לחנך את הקטנים שנה אחת לפני גיל בר מצוה, שאז הם בגדר "מופלא הסמוך לאיש", ולהזהירם שלא יאכלו מאכלי חלב אחר אכילת בשר, עד שישהו שש שעות בינתים. וכיום נוהגים להקפיד גם בקטן שהגיע לחינוך [קודם גיל י"ב], ומחנכים אותו להמתין שש שעות. אך במקום צורך אפשר להקל, וכאמור. [או"ה כרך ג עמ' שצג. יביע אומר ח"א חיו"ד סי' ד'. הליכות עולם חלק ז' עמוד מב]

 כב חולה קצת, [אפילו אין בו סכנה] מותר לו לאכול גבינה ומאכלי חלב לאחר שעה אחת מאכילת בשר, ואין צריך להמתין שש שעות. וכן חולה אולקוס שצריך לאכול כל איזה זמן, ואין לו מה לאכול אלא מאכלי חלב, אינו צריך להמתין שש שעות בין בשר לחלב. ואם יכול יחצוץ את שיניו, כדי שלא יהיה בשר בין שיניו. [ילקוט יוסף חלק ח' איסור והיתר כרך ג' עמוד שצח. יביע אומר חלק א' חלק יורה דעה סימן יד אות יג]

 כג יולדת כל שלושים יום, וכן מעוברת שיש לה צער בימי עיבורה, דינה כחולה, ויכולה להקל כנז'. ואם היא מניקה וצריכה לחלב, יכולה להקל לאכול חלב אחר שעה מאכילת הבשר, גם אחר ל' יום. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד שצט]

 כד אחות בבית חולים של גויים, שתפקידה להגיש לחולים אוכל, ויש שם תבשילים של בשר וחלב, מותר לה להגיש התבשילים לחולים, אף על פי שנהנית מכך שמקבלת שכר על עבודתה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד שצט]

 כה אשכנזי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב שש שעות, ועכשיו מפני חולשתו או מחלתו רוצה לנהוג תמיד כהמקילין להמתין רק איזה שעות, כיון שרוצה לבטל מנהגו לגמרי צריך שיעשה התרה. ומועיל לעשות לזה התרה, כיון שאצלו אינו חיוב מן הדין. אבל במקום שכולם נהגו להמתין שש שעות, אין מועיל לזה התרה לאשכנזי, עד שיתירו כולם. וספרדי שצריך להמתין שש שעות בין בשר לחלב מעיקר הדין, ואחד רוצה לנהוג להקל תמיד, [ולא מפני מחלתו באופן חד פעמי], אין מועילה לו התרה על כך. [ילקו"י איסור והיתר כרך ג' עמ' שצט. יבי"א ח"ב חיו"ד סי' ל' אות ו'. וח"ו סי' ז אות ה'. שו"ת יחוה דעת ח"א סימן נ']

 כו חולה המיקל לאכול מאכלי גבינה אחר שעה מאכילת הבשר, אם יכול יחצוץ בין שיניו להוציא שיירי בשר, ואם מצא בהם בשר, צריך לקנח ולהדיח את פיו. ואם לא מצא בשר בין השיניים, סגי אפילו בלא קינוח והדחה. וכל זה אם רוצה לאכול מיד אחר הסרת הבשר משיניו, אבל אם אינו אוכל מיד אלא לאחר זמן, והסיר את הבשר קודם שעבר שעה, אין צריך קינוח והדחה, דהרוק מקנח ומדיח. [ילקו"י איסור והיתר ג' עמ' תא. יחו"ד ח"ג סימן נח]

 כז חולה שאוכל דרך אינפוזיה, ויש שם תערובת שומן, אין צריך להמתין שש שעות כמו אחר אכילת בשר, [ובלאו הכי בחולה אינו צריך להמתין שש שעות בין בשר לחלב]. ואם נותנים לו דרך האינפוזיה שקית אחת שיש בה תערובת של חומרים ניאו-כימיים הנראים כשומנים, ושקית אחת שיש בה תרכובת שמעורב בה אבקת חלב, אין בזה כל חשש. [איסור והיתר שם תכ].

 כח מותר לבלוע כדורי ויטמין בשרי, ומיד אחר כך לבלוע כדור ויטמין חלבי. ואף מותר לאכול גבינה מיד אחר בליעת הכדור הבשרי, בלא קינוח הפה והדחה. [איסור והיתר ג עמ' תד].

 כט מי שאכל סעודה בשרית, מותר לו לבלוע לאחר מכן כדורים לצורך תרופה אף שמעורב בהם סוכר וחלב, ואינו צריך להמתין כלל. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תה]

 ל מסעדה שנוהגת לתת מאכלי חלב, [או גלידה של חלב], אחר ארוחת בשר לכל מי שירצה בכך, אף על פי כן על הרבנות המקומית לקבל על עצמה את ההשגחה על המסעדה ולתת לה הכשר, ולהציל מה שניתן להציל, ולא שייך בזה מה שאמרו: הלעיטהו לרשע וימות. שאין התעודה מאשרת את כשרותו של בעל המסעדה או המלון, אלא שהמאכלים שבהם הם כשרים, כדי שכל איש הירא את ה' יוכל למצוא מנוח ולאכול במסעדה או במלון הנ"ל, העומדת בפיקוחו של משגיח ירא שמים מטעם הרבנות. ואמנם כיום ב"ה ברוב המקומות יד הרבנות תקיפה, ומתנים את מתן ההכשר בכך שהמלצרים לא יגישו גלידה חלבית אחר מאכלי בשר, ויש לחזק את ידי הרבנות לעמוד על המשמר בזה, כל שהדבר בידם. [איסור והיתר כרך ג' עמוד תה. יביע אומר ח"ד סי' ז. וח"ו סי' ג' אות ג'. וחלק ח' חיו"ד סי' יב].

 לא כבר נתבאר לעיל, דמה שנוהגים בבתי מלון הכשרים להגיש אחר בשר חלב סינטטי, בלא תערובת של חלב טבעי, יש להם על מה לסמוך, ואין לחוש לאסור משום מראית העין. וגם אין צריך לתת שקדים עם החלב הצמחוני הזה, להיכר בדבר. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמ' תח. יביע אומר חלק ו' חיו"ד סימן ח].

 לב מי שאכל בשר, ובתוך שש שעות שכח ובירך על מאכלי חלב, יטעם מעט כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה, בפרט שלדעת הרמב"ם ומרן השלחן ערוך איסור ברכה שאינה צריכה הוא מן התורה, שנאמר, לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. ומכל שכן אם הוא מסופק אם יש תערובת חלב במאכל שבירך עליו, כגון ביסקויט, שיש לו לטעום מעט מהביסקויט. והדין כן אפילו אם יש לו ספק אם יש בשר בין השיניים. וכמו כן המברך על איזה מאכל ביום תענית, יטעם קצת כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. וכל שכן מי שבירך על בשר אחר ראש חודש אב, יטעם קצת, הואיל ואין זה אלא מנהג בעלמא. אבל המברך על מאכל האסור מצד עצמו אפילו מדרבנן, [כגון נבילה וטריפה או בישולי גויים], אסור לטעום ממנו כלל, אלא יאמר: ברוך שם כבוד מלכותו וגו'. ואף באיסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה, יש להחמיר. [איסור והיתר ג' עמ' תח. ילקו"י תפלה כרך א' סי' פט עמ' קכח. ואף שיש חשש שמא יש בשר בין השינים, ואז יאכל בשר בחלב ממש, מ"מ אינו דרך בישול, וגם איכא דס"ל דסגי בסילוק שלחן להתיר חלב אחר בשר, והוה ליה ס"ס. ואף שאין זה ספק שקול, מדינא א"צ ספק שקול בכה"ג. וזה דלא כמ"ש בספר ברכת ה' לחלוק ע"ד מרן עט"ר שליט"א בלא שום הכרח. וע"ע ביביע אומר ח"ב חיו"ד סי' ה', יחוה דעת ח"ד סי' מא עמו' ריב. יביע אומר ח"י חיו"ד סימן ג'. וכיו"ב בחאו"ח סי' מא. ובהליכו"ע ח"ז עמוד ל]

 לג האוכל תבשיל שנתבשל בו בשר, אבל לא אכל מהבשר כלל, וכגון אורז שנתבשל עם בשר, ואכל רק מהאורז, יש אומרים שאין צריך להמתין שש שעות כדי לאכול אחריו גבינה, אלא יטול ידיו ויאכל. ויש חולקים. והמנהג גם אצל הספרדים להחמיר להמתין שש שעות גם באכל תבשיל לבד, כמו באכל מהבשר עצמו. ואין לפרוץ גדר. והדין כן גם בתבשיל שנתבשל בו בשר עוף. [איסור והיתר כרך ג' עמוד תיב. הליכות עולם חלק ז' עמוד כט]

 לד ביצה שטיגנו אותה בשומן של בשר, אין לאכול גבינה אחר ביצה זו. [או"ה ג' עמ' תיד]

 לה ואמנם ביצה שטיגנו אותה במחבת בשרי [שבלוע במחבת טעם בשר, אך אין בו שיירי שמן של בשר] מותר לאכול הביצה אפילו עם גבינה, וכל שכן שאין צריך להמתין שש שעות אחר אכילת הביצה, ולדידן יש להקל בזה אף לכתחלה, דהיינו לטגן ביצה במחבת בשרי כדי לאכול את הביצה עם גבינה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תטו]

 לו האוכל תבשיל של בשר [שלא אכל מהבשר, אלא מהתבשיל שנתבשל עם בשר בקדרה אחת], ורוצה אחר כך לאכול תבשיל של גבינה [בלא הגבינה עצמה], המנהג להחמיר גם בזה כאילו אכל בשר ובא לאכול גבינה ששוהין שש שעות. והדין כן גם בבשר עוף. [איסור והיתר ג' עמוד תכה]

 לז אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדרה של בשר, מותר לאכול אחריו גבינה. [ואף מותר לאכול התבשיל עם גבינה ביחד]. ואם בישלו התבשיל [שאין בו בשר] בקדרה של בשר שלא הודחה יפה, שיש בה שיירי בשר, ראוי להצריך קינוח והדחת הפה, [ונטילת ידים על פי המבואר בסעיף נח]. ואז יאכל מאכלי החלב מיד. ואם יש ששים בתבשיל ההוא כנגד הלכלוך, והלכלוך נתערב בכל, אין צריך אף קינוח והדחה כלל. [ילקוט יוסף שם עמוד תכו]

 לח האוכל תבשיל שנתערב בו שומן של בשר שנימוח בתוכו, דינו כאוכל בשר וצריך להמתין שש שעות. והדין כן אפילו בשומן של עוף. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תכז]

 לט האוכל קוגל שהיה מונח בקערה עם בשר חם, ויש ממשות של השומן על הקוגל, באופן כזה אם רוצה לאכול אחר כך מאכלים חלביים, יגרד בסכין כדי קליפה מהקוגל, במקום שנגע בבשר, ואז יהיה מותר לו לאכול מאכלי חלב אחר הקוגל. וכן אם זב מעט מהשומן בתחתית הקדרה, יש לגרד ולקלף מהקוגל גם בתחתיתו. אבל אם לא היה ממשות של בשר על הקוגל, ורק הונח זה ליד זה בכלי שני, אם אכל מהקוגל, לדידן מותר לאכול אחר כך מאכלי חלב בלא להמתין שש שעות. [איסור והיתר כרך ג' עמוד תכז]

 מ קערות של נייר או כסף שיש בתוכם מקומות נפרדים למיני מאכלים, ויש דופן מפסיק בין הבשר לקוגל, מותר לאכול הקוגל כולה בלי להסיר ממנה כדי קליפה, ולאכול מיד אחריה מאכלי חלב, כל שאין חשש של זיבת שומן או נגיעת הבשר בקוגל, בקערות אלו. ואפילו אם הבשר והקוגל היו חמים בחום שהיד סולדת בו. [איסור והיתר כרך ג' עמוד תכח]

 מא קדרה של בשר שהיתה עומדת על האש, והניחו על גבה תבשיל של אורז וכדו' כדי לחמם התבשיל. ונבלע טעם הבשר על ידי הזיעה בתבשיל, [בקדרה שאינה נקובה], מותר לאכול מאכלי חלב מיד לאחר אכילת התבשיל. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תכח]

 מב מי שהוא בתוך שש שעות לאכילת בשר, מותר לו לעשות תה או קפה ולקחת סוכר או קפה שנתערב בהם איזה טיפות של חלב, או שתחבו לתוכן כפית שהיה בה לחות של חלב. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תכח]

 מג מותר לבחוש תה או שאר משקה רותח שבכוס, בכפית חלבית, אף אם השתמשו בכפית זו בו ביום בחלב רותח, ושותה את התה בארוחה בשרית, וכן ההיפך, מאחר שהכוס הוא כלי שני. ויש להקל בזה אף לאשכנזים. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תכח]

 מד יש אומרים שבחג השבועות אין צריך להמתין בין אכילת בשר לגבינה שש שעות, ויש חולקים, וכן עיקר לדינא. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תכט]

 מה מי ששכח והתחיל לאכול גבינה בתוך שש שעות, ונזכר, חייב להפסיק אכילתו מן הגבינה, וישאל לחכם ויורה לו דרך תשובה, על שעבר על ההלכה. ומכל מקום אין צריך להתענות לכפר על שגגתו, ובפרט בן תורה אין לו להתענות. [איסור והיתר כרך ג' עמוד תל. הליכות עולם חלק ז' עמוד כט. ושם הוכיח שדינו כדין העובר על כל איסור דרבנן שצריך תשובה וכפרה]

פרשת החודש
א בשבת הסמוכה לחודש ניסן, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בשני פרשת החודש הזה לכם ראש חדשים. ובראש חודש ניסן שחל להיות בשבת, מוציאים שלשה ספרים, וקוראים ששה אנשים בראשון, בפרשת השבוע, והשביעי משלים חובת היום בספר השני, ומתחיל וביום השבת שני כבשים וכו', ובראשי חודשיכם וגו'. ואומר קדיש. ואחר כך עולה המפטיר וקורא בספר השלישי, בפרשת החודש הזה לכם ראש חודשים, ואומר קדיש, ומפטיר ביחזקאל מ"ה, בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר. [כ"כ ראבי"ה (מגילה סי' תקצה) בשם הירושלמי, וסיים "והכי נהגינן". וכ"פ הרמב"ם (פי"ג מהלכות תפלה הכ"ג). ועוד. וענין ההפטרה שמפטירין בזה ולא בהשמים כסאי מבואר בספר הפרדס לרש"י (סי' כג). ובמחזור ויטרי (עמוד רה ורכא). ובשבולי הלקט (סי' קצג). ובאו"ז. ובמרדכי (פרק בני העיר). וכ"פ הרמ"א בהגה (סי' תכה ס"א). ילקוט יוסף מועדים עמ' רסו].

ב כשחל ראש חודש ניסן בשבת מנהג הספרדים לקרות אחר ההפטרה פסוק ראשון ואחרון של השמים כסאי. ובברכות ההפטרה אין המפטיר מזכיר של ראש חודש, לא באמצע ברכה האחרונה ולא בחתימתה.

ג אם קראו בספר תורה הראשון שבעה עולים או יותר, יאמר קדיש גם אחר הספר תורה הראשון, וקדיש אחר הספר השני, וקדיש אחר הספר השלישי, ובסך הכל יאמרו שלשה קדישים. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רסו. מבואר הכל בב"י ס"ס רפב. (ויש חילוקי מנהגים בד"ז, וכמ"ש הריב"ש בתשובה). ומנהגינו כמ"ש מרן הב"י, וכמבואר כאן. וכן העלה בשו"ת צדקה ומשפט (או"ח סי' ו). ושכן המנהג. וכ"כ בחכמה ומוסר (סי' קצא). ובספר מאמר מרדכי (סי' רפב סק"ז). וכ"ה בשו"ת יביע אומר ח"ד (חאו"ח סי' כב). ע"ש. ומ"ש בשו"ת הלק"ט ח"ב (סי' רח) שהעולים הנוספים יחזרו מה שקרא הששי, שאינם עולים מן המנין, אין המנהג כן, אלא קוראים לכל אחד ואחד קריאה חדשה].

ד לעולם אין להפסיק בין פרשת פרה לפרשת החודש, ואם יש שבת בינתים מפסיקים רק בין קריאת שקלים לזכור, ובין זכור לפרה. [ירושלמי פ"ג דמגילה ה"ה. ילקו"י מועדים עמ' רסו הער' לא].

ה בראש חודש ניסן שחל בשבת, אין למפטיר להזכיר ראש חודש בברכות ההפטרה, לא באמצע הברכה ולא בחתימתה. [ילקוט יוסף מועדים, עמוד רסז. וע' תוס' (שבת כד:). ושלא כד' הרמב"ם (פי"ב מה"ת הט"ו) שסובר שצ"ל ר"ח בברכת הפטרה, וכבר העיד מרן הב"י (סי' רפד) שהמנהג כהתוס' שלא להזכיר ר"ח כלל בברכות ההפטרה. וכ"פ בש"ע (שם ס"ב). וכ"כ התשב"ץ ח"ב (סי' רמח) שכן המנהג. וכ"כ בברכ"י (סי' תכה סק"ב) שכן מנהגינו. ושאף בחוה"מ סוכות אין מזכירין סוכות בברכות ההפטרה בשבת. ע"ש]

ו בראש חודש ניסן שחל בשבת, אם טעה הקורא בתורה והתחיל לקרות אחר פרשת השבוע בפרשת החודש, יגמור ויאמר קדיש, והמפטיר יקרא בספר תורה השלישי פרשת ראש חודש, ויפטיר "השמים כסאי". [ילקו"י מועדים, עמ' רסז. שו"ת נודע ביהודה תנינא חאו"ח סי' יא]

ז אם טעו וקראו סדר ארבע פרשיות הנ"ל באדר הראשון של שנה מעוברת, לא יצאו ידי חובתם וחוזרים וקוראים באדר השני. [ילקוט יוסף מועדים, עמוד רסז. והוא כרשב"ג בשם ר' יוסי (במגילה ו:) שנפסקה הלכה כמותו. טור (ס"ס תרפח). שערי אפרים (שער ח סי' צו). ועוד. ומה שכתב המשנה ברורה (סוף סק"ב) שלד' הב"י א"צ לחזור, לא זכר שם מ"ש מרן בבדק הבית דמסיק שצריך לחזור. ע"ש].

ח יש אומרים שאין להעלות קטן למפטיר בארבע פרשיות ויש מתירים להעלות קטן למפטיר גם בארבע פרשיות. ובמקום שנהגו להקל יש להם על מה שיסמוכו, ואין למחות בידם. ובלבד שיהיה הקטן יודע למי מברכים והוא גם כן יותר מבן שש שנים. ומכל מקום בפרשת זכור שהיא מן התורה לכל הדעות, וכן בפרשת פרה, ראוי להחמיר שלא להעלות קטן למפטיר. אלא שאם כבר עלה הקטן למפטיר, לא ירד, אפילו בפרשת זכור ובפרשת פרה. והקטן יברך ברכות התורה, והשליח צבור שהוא גדול יקרא בספר תורה להוציא הצבור ידי חובתם. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רעא. חזון עובדיה על פורים עמוד כז]

ט בעל תרומת הדשן היה קורא ד' הפרשיות שנים מקרא ואחד תרגום, אך לא מצאנו בפוסקים אחרים שהביאו זאת, ולא נהגו כן.

סימן פט סעיף ב' – אכילת בשר אחר גבינה

 מו האוכל מאכלי חלב ואחר כך רוצה לאכול בשר מיד, מעיקר הדין מותר לאכול בשר מיד אחר גבינה, אפילו גבינה קשה וישנה, [כמו גבינה צהובה, גבינה מלוחה, גבינה משולשת, וגבינה צפתית], לאחר שיקנח פיו בפת או בפירות וכיוצא בו, שילעסם היטב ויבלעם, וידיח פיו במים או שאר משקים, ויעיין ידיו שלא ישאר שום דבר מהגבינה נדבק בהם, ואחר כך יאכל בשר. ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין היטב, צריך ליטול ידיו, או ינקה אותם היטב. [ולגבי בשר עוף ראה להלן סעיף סא. וכן לענין שותה חלב ראה להלן סעיף נו]. והאוכל חמאה שהשמנונית שבה נדבקת בחניכיים ובשיניים, יש להצריך גם שיקנח פיו בפת או בפירות. והאוכל עוף אחר גבינה, אין צריך לקינוח והדחת הפה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תלא. יביע אומר ח"ו חלק יורה דעה סימן ז'. יחוה דעת ח"ג סי' נח עמוד קפג. הליכות עולם ח"ז עמוד מג]

 מז אף לסברת המחמירים המצריכים להמתין מלאכול בשר אחר אכילת גבינה קשה, מכל מקום יולדת בתוך שלשים יום, וכן חולה קצת, אין להם להחמיר כלל באכילת בשר אחר גבינה. וכן מעוברת שיש לה צער בימי עיבורה, ומינקת הסובלת מחוסר חלב, וילדים קטנים שלא הגיעו למצוות, כל אלה לכולי עלמא די להם בקינוח והדחת הפה ונטילת ידים בלבד. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד מז]

 מח קינוח הפה יכול להיעשות על ידי שילעס חתיכות פת, או פירות, וכדומה. אבל אין מועיל לקנח את פיו באכילת קמח ותמרים וירקות, לפי שהם נדבקים בחניכים ואין מקנחים יפה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תלח]

 מט מעיקר הדין אין צריך לדקדק ולהקדים את הדחת הפה לקינוח הפה בפת, אלא איזה מהם שירצה יקדים, אבל נכון הדבר להקדים הקינוח להדחה, שאם ישארו פתיתין לאחר הקינוח, ההדחה תדיח הכל. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תלח]

 נ יש אומרים שקינוח הפה מועיל רק אם הוא בולע, אבל אם לעס ופלט לא מהני לקינוח. אולם מעיקר הדין די בלעיסה, אך בלאו הכי אין ללעוס ולפלוט, משום הפסד אוכלים. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תלט]

 נא אפשר להדיח את פיו בכל מיני משקים, ואין צריך דוקא להדיחו במים. ואין צריך לבלוע המים, אלא יכול לפולטם אחר ההדחה. אבל יין לכתחלה אסור לפולטו משם הפסד אוכלים. ודי בהדחה פעם אחת. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תמ]

 נב מעיקר הדין אפשר לעשות הדחת הפה וקינוח בבת אחת, וכגון שישרה את הפת במשקין, ויאכל את הפת, ובלבד שיבליע בפת הרבה משקה. אך יותר טוב להיות כל אחד בפני עצמו. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תמא]

 נג מי שיש לו נקבים בשיניו, או שהם שבורות ופרודות, ואכל גבינה, ויש לחוש שנשאר מחתיכת הגבינה בתוך הנקבים של שיניו, יש לו לחצוץ שיניו היטב לפני שיאכל מאכלי בשר. (תוך שש שעות). וכן ראוי לנהוג. אבל אחר ו' שעות, הגבינה כבר נתעכלה במקומה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תמא. יחוה דעת חלק ג' סימן נח עמוד קפו. הליכות עולם חלק ז' עמוד מג]

 נד כשהוא נוטל ידיו אחר אכילת גבינה [מים אמצעיים] אפשר ליטול בין בכלי בין שלא בכלי, ואין צריך בהם כח גברא. ויכול ליטול במים חמים שאין היד סולדת בהם, אך אין מועיל לרחוץ ידיו בשאר משקין, אלא דוקא במים. אולם בשעת הדחק כגון שהוא בדרך ואין לו מים, יטול בשאר משקין. ואין מועיל לשפשף ידיו בכותל, וכן היסח דעת פוסל בהם. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תמא]

 נה נוטל ידיו עד הפרק השני של האצבעות, וישפיל ראשי אצבעותיו למטה, ובאגודל רוחץ עד פרק הראשון. ואין צריך נטילה מכלי, אלא יכול ליטול ידיו דרך הברז, או להכניס ידיו לכלי עם הכלי ולשפשף ידיו שם. ובדיעבד אין חציצה מעכבת בהם. ואחר הנטילה צריך לנגב כמו במים ראשונים. ויש אומרים שאין ליטול מים אמצעיים על הקרקע, כדין מים אחרונים. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תמב]

 נו השותה חלב נוזלי מתוך כלי, ורוצה אחר כך לאכול בשר, ואפילו בשר בהמה, אין צריך נטילת ידים, ודי בהדחת הפה בלבד, ואינו צריך קינוח פיו בפת. [איסור והיתר עמוד תמג. יביע אומר ח"ו סי' ז' אות א'. יחוה דעת חלק ג' סימן נח בהערה, עמוד קפד]

 נז האוכל גבינה ביום, או בלילה כשיש שם אור חשמל, ואחר כך אוכל בשר, יש אומרים דכיון שהוא ביום אינו צריך ליטול ידיו, אלא די לו שיעיין בידיו היטב שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם. ורק בלילה באופן שאינו יכול לעיין היטב צריך לרחצם. ויש אומרים שגם ביום צריך ליטול את ידיו, אף אם רואה שאין ידיו מלוכלכות, לפי שהגבינה נדבקת בלחלוחית הידים ולאו אדעתיה. והמנהג כסברא שניה. אך אם אין לו מים בסמוך ליטול ידיו, יסמוך על דעת מרן השלחן ערוך דביום אין צריך נטילה כלל. [איסור והיתר ג' עמוד תמד]

 נח אם אכל גבינה על ידי מזלג או כף, ורואה שידיו נקיות, מעיקר הדין אינו צריך ליטול ידיו, בין ביום בין בלילה. ואמנם המנהג להחמיר ליטול הידים גם אם אכל על ידי מזלג. ומכל מקום בשעת הצורך כשאין לו אפשרות ליטול ידיו, יכול להקל לאכול בשר בלא שיטול ידיו תחלה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תמה]

 נט מי שנהג להחמיר על עצמו שלא לאכול בשר אחר גבינה אלא כעבור שעה או יותר, וידע שהוא נוהג כן בדרך של חומרא וחסידות, ימשיך במנהגו ותבוא עליו ברכה. ואם יש לו צורך לבטל מנהגו, יעשה התרה על שלא אמר "בלי נדר", ולאחר מכן יהיה מותר לו לאכול בשר אחר גבינה. אבל מי שנהג כן לפי שחשב שיש לאסור מן הדין אכילת בשר אחר גבינה כדין גבינה אחר בשר, יכול לבטל מנהגו בלי התרה כלל, ויאכל בשר אחר גבינה, על ידי נטילת ידים וקינוח, והדחת הפה. [איסור והיתר ג' עמוד תמו. הליכות עולם ח"ז עמוד כט]

 ס מי שאכל מאכלי חלב, ואוכל אחר כך מאכלי בשר, לפי הדרך המבוארת בסעיפים הנ"ל, יש אומרים שצריך קודם לברך ברכה אחרונה על המאכלי חלב, ורק אחר כך יכול לאכול מאכלי בשר. ויש אומרים שרשאי לאכול מאכלי בשר גם בלא שיברך ברכה אחרונה על מאכלי החלב. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תמז]

 סא האוכל גבינה מעיקר הדין מותר לו לאכול אחר כך עוף בלי קינוח והדחה, ונטילת ידים, שלא הצריכו כל זה אלא בבשר בהמה וחיה. ומכל מקום יש שנהגו להחמיר גם באכילת עוף אחר גבינה, בקינוח והדחה ונטילת ידים. [איסור והיתר כרך ג' עמוד תמח]

 סב מלצר המגיש את המאכלים לפני האורחים, ומגיש תחלה מאכלי חלב, ואחר כך מגיש בפניהם מאכלי בשר, אינו צריך ליטול ידיו, שלא הצריכו נטילה וקינוח אלא לאוכלים ולא למשמש אותם. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תמט]

 סג מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר, צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכל עם הגבינה. וכל זה בחתיכה קטנה שחתך מן הככר כדי לאכול אותה עכשיו. אבל פת גדולה שהיא עומדת בין למאכלי חלב בין למאכלי בשר, וחתכו ממנה כדי לאכול הפרוסה עם הגבינה, נזהרין בה שלא תגע בגבינה, ולכן אין לחוש שמא נגעה בה הגבינה, ומותר לאוכלה עם בשר. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תמט]

 סד סלטים שהיו על השלחן בארוחה בשרית, ונותרו מהם, אין ראוי לאוכלם בארוחה חלבית, אם לקחו מהם במזלג או בכף שאכלו בו בשר, שיש לחוש שנפל לתוכם שיירי בשר. אבל אם לקחו מהם בכף או במזלג המיוחד לסלטים, מותר לאכול הנשאר עם חלב, וכן ההיפך. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תנ]

 סה אם אוכלים באמצעות כלים ולא באופן ישיר על השלחן, אין הדבר מעכב ליתן מפה על השלחן, ואפשר לאכול על אותו שלחן מאכלי בשר, ובערב מאכלי חלב בלי מפה, [לאחר שינקו את השלחן משיירי המאכל]. ויש שנהגו להחמיר בכל אופן, לייחד מפה למאכלי בשר, ומפה למאכלי חלב, שחוששין שמא נשארו על המפה שיורי בשר, ואחר כך כשיעמיד שם לחם וגבינה ושאר מאכלי חלב, ידבקו זה בזה, ויאכל בשר וחלב בבת אחת. ואמנם מעיקר הדין אם אוכלים את הבשר ואת הגבינה בתוך צלחות, ולא על השלחן ממש, אין איסור לאכול על אותה מפה, ודי להסיר את הפתיתים. [או"ה ג' עמוד תנא]

 סו מפה שעוונית או ניילון שעל ידי ניגוב היטב יוצא כל הלכלוך הדבוק בה, יש להקל לאכול עליה בשר אחר גבינה, וכן להיפך לאחר המתנת שש שעות, אפילו אם המאכלים עצמם מונחים על המפה [ולאו דוקא שמונחים בצלחות], ובלבד שינקה היטב את המפה במטלית לחה להסיר את כל הנדבק, ואחר כך ינגב במטלית יבשה. וכל שכן אם אוכל באמצעות צלחות. ובשבת ויום טוב יש ליזהר שלא לנגב בחוזק במטלית לחה. ומפה שאפשר להשתמש בה בשני צדדים, וניכר הבדל בין הצדדים כדי שלא יתחלף, מותר להשתמש בה לבשר ולחלב. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תנב]

 סז שלחן המצופה בפורמייקה, מותר לאכול עליו בשר לאחר שאכלו עליו גבינה, אפילו אם המאכלים עצמם היו מונחים על השלחן, ובלבד שינקה היטב את השלחן. [שם עמ' תנג].

סימן תקצז – אם מותר להתענות בראש השנה

 

א אוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, ואין מתענים בו. ואם חושש שיאריכו בשחרית ומוסף יותר מחצות היום, ישתה מים או תה [בסוכר] לפני התפלה כדי שלא ישאר בתענית. ומכל שכן כשחל בשבת. ונכון שהשליח צבור לא יאריך יותר מדי, וכן הגבאים לא יאריכו במכירת המצות, בכדי שיוכלו הקהל לאכול קודם חצות היום. ולא ירבה באכילה לאכול כל שובעו, כדי שלא יקל ראשו, ותהיה יראת ה' על פניו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד נח].

 

ב בברכת המזון אומרים יעלה ויבוא, "ביום הזכרון הזה", ואם שכח ולא אמרו, אינו חוזר. ואם נזכר לפני הטוב והמטיב יאמר ברוך אשר נתן וכו' בשם ומלכות, וימשיך ברכת הטוב והמטיב. [ילקוט יוסף מועדים עמוד נט]. 

סימן פט (בסוף) – הכשר כלים לענין בשר וחלב

 סח נהגו כל ישראל להיות במטבחיהם שתי מערכות כלים, בשרי וחלבי, ומסמנים הסכו"ם להבחין בין בשרי לחלבי, וישראל קדושים הם ומחמירים בכל זה. ונהגו לעשות הסימן בכלים של חלב. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תנד]

 סט יש המדקדקים ומייחדים שלשה סכינים, אחד לבשר ואחד לחלב ואחד לחתוך בו הלחם, ומנהג נכון הוא. ומכל מקום מעיקר הדין מותר לחתוך לחם בסכין בשרי, באופן שמקנחים את השומן שעל פני הסכין, כדי לאכול לחם זה עם חלב. וכן ההיפך. ולכן אם אין לו סכין מיוחד ללחם, רשאי לחתוך לחם בסכין בשרית, אף שאוכל הלחם עם גבינה. אך ינקה היטב את הסכין שלא יהיה שומן דבוק עליו. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תנה]

 ע גבינה שחתכו אותה בסכין של בשר, והיה הסכין מקונח, לשם נקיות, הגבינה מותרת. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תנח]

 עא מותר לבני עדות המזרח והספרדים להשתמש בכלי זכוכית המודחים היטב, בין למאכלי חלב, בין למאכלי בשר. ואף אם השתמשו בכוס הזכוכית בחלב רותח, מותר להשתמש בכוס זה לשתיה בארוחה בשרית, לאחר שטיפה והדחה, דכלי זכוכית אינם בולעים כלל, וכדעת מרן השלחן ערוך: "שכלי זכוכית אינם בולעים כלל, ודי להם בשטיפה בעלמא". אך צריכים תמיד ליזהר להדיח ולשפשף הכלים היטב בין בשר לחלב, [ואין לחוש לשכחה]. וגם האשכנזים הרוצים להקל בזה, יש להם על מה שיסמוכו אף לכתחלה, כי אף הרמ"א לא החמיר בכלי זכוכית אלא בפסח, משום חומרא דחמץ, מה שאין כן לגבי בשר בחלב. ומכל מקום הרוצה להחמיר לייחד כלי זכוכית לבשר וכלי זכוכית לחלב, תבוא עליו ברכה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תנט. שו"ת יביע אומר ח"ד חיו"ד סימן ה'. הליכות עולם ח"א עמוד רפו. ואמנם דעת הרמב"ם דכלי זכוכית בולעים ופולטים, ומ"ש בדעתו בערך השלחן דאיירי רק לענין טבילת כלים, הנה בפירוש המשניות ע"ז פ"ה מי"ב מבואר להדיא דקאי לענין הכשר כלים. ועכ"פ למעשה אין לנו אלא דעת מרן הש"ע. ויש שטענו שכלי זכוכית בזמנינו בולעים קימעא, אולם אף אי נימא הכי הנה הר"ן בפ"ב דפסחים (דף ט מדפי הרי"ף) כתב כן "דבליעתן מועטת" ואפילו הכי התיר. וע"ע במה שכתבנו באוצר דינים לאשה ולבת מהדורת תשס"ה עמוד שב].

 עב כלי פיירקס ודורלקס שמבשלים בהם על האש, ובישלו בהם בשר, מותר לבשל בהם אחר כך מאכלי חלב, לפי מנהג הספרדים, וכדעת מרן השלחן ערוך. שגם כלים אלה אינם בולעים ואינם פולטים כלל. ובלבד שיזהרו תמיד להדיח ולשפשף הכלים היטב בין בשר לחלב, ואין לחוש לשכחה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תסא]

 עג כלי פרפורי ופורצליין שנשתמשו בהם באיסור, ועברו יותר מי"ב חודש שלא נשתמש בהם, מאחר ואינם אלא כלי שני, מותר להשתמש בהם לאחר מעת לעת, ולרווחא דמילתא יש לעשות להם הגעלה ג' פעמים. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תסא]

 עד האוכל בשר ורוצה לשתות תה בכוס של חלב באופן שהכוס נקי ורחוץ, מותר גם לאשכנזים. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תסב]

 עה יש המייחדים את משטחי השיש שבמטבח, שצד אחד יהיה לחלב, להכין עליו מאכלים חלביים, והצד האחר יהיה למאכלי בשר. ואף שאין זה מצד הדין, מכל מקום ראוי למי שיכול לנהוג כן, מחשש לשיירי מאכל הנדבקים על השיש. [איסור והיתר ג' עמוד תסד]

 עו פלאטה חשמלית שמשתמשים בה לשבתות וימים טובים לחימום מאכלים בשריים, ומצוי מאד שנוטף על הפלאטה מעט מהאוכל, אם רוצה לחמם בה לחם כדי לאכול בו גבינה, מותר על ידי ניקוי הפלאטה בלבד. [דהוי נ"ט בר נ"ט]. ואם רוצה לחמם בה מאכלי חלב בכלי, מותר, דכלי מכלי אינו בולע בלא רוטב. ואם רוצה לחמם על הפלאטה בורקס גבינה, היה מקום להקל בלא שום הכשר, אחר שהבלוע בפח הפלאטה נשרף על ידי ליבון, מכל מקום נכון להחמיר לשפוך רותחין מכלי ראשון על הפלאטה, ואחר כך להניח על הפלאטה בורקס חלבי. [איסור והיתר ג' עמוד תסד. ושם כתבנו להקל בזה, ומ"מ לכתחלה נכון להחמיר]

 עז מותר לבשל על כיריים של גאז מאכלי בשר ומאכלי חלב, ואין צורך שיהיו כיריים נפרדים לבשרי ולחלבי. וגם אם גלש מהחלב על הכיריים [מקום האש], אין צריך להכשירם קודם שבא לבשל מאכל בשרי, דבודאי מה שנשפך על הכיריים נשרף וכלה, וגם בהדלקת הכיריים הרי הוא עושה ליבון קל, ועוד, דכלי מכלי אינו בולע אלא באמצעות רוטב, וממילא אין הקדרה המונחת על הכיריים בולעת מהכיריים. והוא הדין לחצובות כיריים חשמליים שעליהם מעמידים את הסירים, כיון שהאש שורפת גם את מה שנשפך על החצובה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תסז]

 עח טוסטר העשוי משני חלקים, חלק עליון וחלק תחתון, ומניחים חתיכות בשר בין שני החלקים, אין אפשרות להכשיר את הטוסטר להניח בתוכו גבינה אלא על ידי ליבון, ולכן אין להשתמש בו לבשר ולחלב, אלא יש לייחד טוסטר לחלב וטוסטר לבשר, על ידי סימן. ויש מקילין להשתמש בטוסטר על ידי שיעטוף בנייר כסף את הלחם שבתוכו הבשר, באופן שהלחם אינו נוגע בטוסטר, ומדליקין את הטוסטר כרבע שעה קודם הנחת הפרוסה בתוכו. ואחר כך מניחים בתוכו פרוסת גבינה גם כן עטופה היטב בנייר כסף. וכל זה באופן שמנקים את הטוסטר היטב משיירי מאכל, וגם מקפידים שהנייר כסף לא יקרע בעת החימום. ובכל אופן נכון להחמיר בזה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תסח]

 עט מיחם של מים חמים שמניחים אותו על הגאז או על הפלאטה בשבת, והוא מיוחד למים בלבד, אך פעמים שנותנים על המכסה מלמעלה עוגות בורקס של גבינה, ונמצא שמיחם זה נעשה לכלי חלבי, עם כל זה מותר לקחת מהמים שבתוכו לשתות תה או קפה בארוחה בשרית, ואין בזה כל חשש. אולם יש ליזהר שלא לתת עוגות עם מילוי בשר על מכסה המיחם, ואם רוצים להכשיר את המיחם להופכו לבשרי, צריך להגעיל את המיחם עם המכסה שעליו. ודי בהגעלה, שהולכים בכל כלי אחר רוב בליעתו, ורוב בליעת המכסה הוא על ידי אידים. וכן מיחם זה חייב הכשר לפסח, אף שרוב תשמישו למים חמים ולא לחמץ. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמ' תסט]. ואמנם כלי שרוב תשמישו היה בצונן, אף אם ידוע לנו שפעמים נתנו לתוכו רותחים, אין צריך להכשירו, ואף על פי שהרמ"א חשש לדעת המרדכי להצריך להכשיר כלים אלה לפסח, אנו אין לנו אלא דעת מרן שקבלנו הוראותיו. [יביע אומר חלק י' בהערות לרב פעלים ח"ג חיו"ד, דף שנו טור ב].

 פ המנהג כיום בבתים רבים לעשות במטבח שני כיורים, אחד לבשר ואחד לחלב. ומכל מקום אם מתארח באיזה דירה שאין בה שני כיורים, או מי שאין בביתו שני קערות מטבח נפרדות, מותר להדיח כלי בשר בקערה אפילו ברותחין, בתערובת חומרי ניקוי, ואחר כך להדיח באותה קערה כלי חלב ולהדיחן ברותחין, ואף על פי שיש שומן בעין בסירים ובצלחות של הבשר, שהרי ברוב פעמים אין מדיחים כלים ברותחים שהיד סולדת בהם, וגם רוב השימוש בכיור הוא על ידי חומרי ניקוי פגומים כמו מי סבון (אמה), וכדומה. [איסור והיתר ג' עמוד תעד. ואם היה שומן בעין לדעת מרן בעי' ששים. ואף דהוי כלי שני הא בב"ח חיישינן לדעת הרשב"א דגם כלי שני מבליע ומפליט. ולכן נכון לשטוף הכלים עם חומרי ניקוי פגומים, או במים פושרים]

 פא מסנן הנמצא בפתח היציאה שבכיור, אף שלפעמים מערים עליו רותחים מכלי ראשון, ויש עליו שיירי לכלוך של בשר, מותר להניחו בכיור החלבי. וכן אם נתחלף לו המסננים של הבשרי והחלבי, אין בכך כלום. [איסור והיתר כרך ג' עמוד תעח]

 פב מותר להגעיל כלי בשר בכדי להשתמש בהם למאכלי חלב, וכן להיפך מכלי חלב לבשר, ואין לנו בני ספרד שום מנהג להחמיר בזה. אבל בני אשכנז נהגו להחמיר בזה, ואין להתיר בזה לאלו שנהגו להחמיר. ואף להמחמירים, אם הגעיל את כלי הבשר להכשירן לפסח, מותר להשתמש בהם אחר כך למאכלי חלב, וכן להיפך. וכן רשאי להגעיל כלי בשר על מנת לאכול בהם אוכלים הכשרים גם לבשר וגם לחלב (פרווה), ואם אחר זמן ירצה להשתמש בהם למאכלי חלב, שפיר דמי. [איסור והיתר ג' עמ' תעח. יבי"א ג/ד. ד/ה]

 פג אם נזהרין שלא להגעיל הכלים אלא לאחר מעת לעת, אין להקפיד בהגעלת הרבה כלים ביחד, של בשר או של חלב, ואפילו לכתחלה מותר. ואין להגעיל כלי איסור בן יומו. אולם אם יש במים ששים נגד הכלי, מותר להגעיל אפילו כלי בן יומו. [איסור והיתר ג' עמו' תפ]

 פד יש להתיר להכשיר את הדלפק מבשרי לחלבי, וגם למנהג האשכנזים בשעת הדחק יש להורות להיתר, אלא שיש להקפיד להעמיד שם תלמיד חכם הבקי היטב בהלכה בכל פעם שמכשירים את הדלפק מבשר לחלב, ולהיפך. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תפא]

 פה אף על פי שמעיקר הדין אין צריך לייחד ליפה [סקווש-ברייט, או צמר פלדה] לשטיפת כלי בשר לחוד, ולכלי חלב לחוד, ואפשר להשתמש בליפה אחת הן לשטיפת כלי בשר והן לשטיפת כלי חלב, אחר שהמים מעבירים את כל שיירי האוכל, מכל מקום כבר נהגו רבים לייחד ליפה לשטיפת כלי חלב, וליפה לכלי בשר, ומנהג יפה הוא. [איסור והיתר ג' עמ' תפג]

 פו מדיח כלים חשמלי, שמכניסים את כל הכלים לתוך המכונה, ולאחר שהמכונה נסגרת זורם על הכלים שטף מים רבים רותחים המעורבים בחומרי ניקוי, ואחר כך נעשית שטיפה שניה במים נקיים רותחים, אם מקפידים על כך שלא יכניסו לשם שיירי מאכל [קצת גדולים] בעין לתוך המכונה, ויש שם רק לכלוך ושומן שעל הצלחות והכפות, אפשר להשתמש במדיח כלים זה הן לכלי חלב והן לכלי בשר, בזה אחר זה. ואפילו בו ביום. אולם אם אין מקפידים בזה, ומכניסים לתוך מכונת המדיח כלים שיירי מאכל כמו חתיכות גדולות של בשר או פיצה, קשה להקל. [שיתכן וחתיכות אלה לא נפגמים בחומרי הניקוי המעורבים במים, וגם אין כאן נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא]. ומעיקר הדין יש מקום להקל בזה גם להדיח כלי בשר וכלי חלב ביחד, אך מהיות טוב היכא דאפשר יש להדיח כלי בשר לחוד וכלי חלב לחוד בה אחר זה. ובבתי מלון ומסעדות ציבוריים שקשה להשמר בזה, יש להצריך שיהיה להם ב' מדיחי כלים, אחד לבשר ואחד לחלב. [איסור והיתר כרך ג' עמוד תפד. שוב יצא לאור שו"ת יביע אומר חלק י' ושם בחיו"ד סימן ד' כתב כדברינו]

 פז תנור אפיה חשמלי, שצולים בו בשר או עוף, אסור לבשל או לאפות בו מאכלי בשר ומאכלי חלב באותו תא שבתנור, כיון שהאידים מוליכים את הטעם מאחד לשני ואוסרים. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תצב]

 פח תנור אפיה חשמלי, יש להתיר לאפות באותו תנור עוגות הממולאים גבינה, בתוך מגש אחר המיוחד למאכלי חלב, ובלבד שיעבור זמן של מעת לעת, ובתנאי נוסף שיסיק את התנור לפני האפייה כחצי שעה, [או שליש שעה] באופן שאם נשארה איזה זיעה בדפני התנור, תישרף כליל על ידי ההיסק. וכל זה באוכלים, [מפני שיש פוסקים רבים שסוברים שאין דין זיעה באוכלין], מה שאין כן במשקים כגון מרק וכיוצא, אין להתיר, אלא אם כן היתה הקדרה מכוסה היטב, שאז יש להתיר רק לאחר מעת לעת, ועל ידי היסק כאמור. ומכל מקום בדיעבד אפילו בתוך מעת לעת אפשר להתיר, אפילו בתבשיל לח. [איסור והיתר ג' עמ' תצב]

 פט תנור שצלו בתוכו בשר, ובשעת הצלייה היה מונח בתוך התנור תבנית חלבית ריקה מתחת לתבנית הבשר, יש אומרים שהתבנית נאסרה, אף שלא היה בתוכה חלב, שהזיעה אוסרתה. ויש מתירים את התבנית. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תצד]

 צ תנורים בעלי שני תאים המצויים בימינו, שיחדם אחד לבשר ואחד לחלב, אף שמחוברים ובשעה שאופה באחד גם השני מתחמם, מכל מקום מותר לאפות בתנור השני המין השני, ויש מחמירים שלא לאפות בהם בשר וחלב באותו זמן. [איסור והיתר ג' עמוד תצד]

סימן תקצח – ראש השנה שחל בשבת

 

א ראש השנה שחל בשבת אומרים צדקתך במנחה. ויש נוהגים שלא לאמרו. ונהרא נהרא ופשטיה. אך מנהגינו כמו שכתב מרן בשלחן ערוך לומר צדקתך. ולפי מנהגינו שאומרים גם אבינו מלכנו, יאמרו תחלה אבינו מלכנו ואחר כך צדקתך. [ילקו"י מועדים עמו' נט].

 

ב ראש השנה שחל בשבת אסור לתקוע בו, שמא יוציא השופר מרשות היחיד לרשות הרבים. וביום השני של ראש השנה תוקעים בשופר ומברכים לשמוע קול שופר וברכת שהחיינו. ואם יש מקומות שנהגו לתקוע בשופר ביחידות בראש השנה שחל בשבת, יש לבטל מנהגם. [ילקוט יוסף מועדים עמוד מח. יחוה דעת חלק א' עמוד רסז].

 

ג מי שעבר ותקע בשופר ביום א' דראש השנה שחל בשבת, ובירך עליו גם ברכת שהחיינו, אף על פי שעבר על גזירת חז"ל שגזרו שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים, מכל מקום עשה קצת מצוה, ואין ברכותיו לבטלה, כיון דמדאורייתא מצוה לתקוע בשופר אפילו חל ראש השנה בשבת, הילכך לא יברך שהחיינו ביום השני של ראש השנה בעת שיתקע בשופר. [ילקו"י מועדים עמ' מח. יחוה דעת ח"א עמוד רסז. חזון עובדיה ימים נוראים]. 

סימן צ' – דין כחל

 א אסרו חכמים לבשל הכחל [הדד של הבהמה] עם החלב שבו, בין של קטנה שלא הניקה עדיין, בין של גדולה, אלא אם כן יחתוך אותו בסכין לאורך ולרוחב [דהיינו שעושה בו חריצים] ויטיח בכותל את הכחל כדי להוציא מתוכו את כל החלב שבו. או שיחתכנו לחתיכות קטנות. ואמנם גם אז המנהג להקל לבשלו רק לבדו בלא בשר כלל. אך עם מים וירקות ושאר דברים מותר לבשלו. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תצה]

 ב למנהגינו אפשר לבשל הכחל לבדו גם במחבת או על ידי טיגון, או בפשטיד"א, ולאו דוקא בישול במים. והיינו אחר קריעה שתי וערב וטיחה בכותל. אך לדעת הרמ"א אין להקל לבשלו במחבת. וכן יש להחמיר בפשטידא אם הכחל לא נתייבש תחלה. וכתב הרמ"א, שנהגו בו היתר אם אינו במחבת, אבל במחבת דינו כבישול. [או"ה ג' עמוד תק]

 ג מה שאמרו דצריך טיחה בכותל להוציא החלב שבכחל [לפי המבואר לעיל], לאו דוקא טיחה בכותל, אלא היינו שצריך לסוחטו בחזקה. ואם קרעו בכמה מקומות [בכחל] שתי וערב על פני כולו, עדיף יותר מטיחה בכותל, שבאופן כזה החלב שבו יוצא יותר מטיחה בכותל. וכל שכן אם חותכו לחתיכות קטנות דעדיף טפי. ומכל מקום יש לסוחטו ביד היטב ולרחצו יפה, כי שמא יש עוד חלב הנחבא בגומות הקטנות, ועל ידי זה יצא מכל חשש. [ילקוט יוסף איסור והיתר ג' עמ' תקא].

 ד כחל שנתבשל בפני עצמו [בלא בשר אחר] בלא קריעה מותר לאוכלו. אבל אם בשלו עם בשר אחר, צריך שיהיה בתבשיל ששים כנגד הכחל, והכחל עצמו מצטרף לביטול, ואז התבשיל מותר והכחל אסור. ואם היה פחות מששים הכל אסור. ואם נפל לקדרה אחרת אוסר אותה ומשערין בו כבראשונה, שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה אסורה. [ומכל מקום הכחל מצטרף לששים לביטול], דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה באיסור דרבנן. ולכן בשר עוף שנפל לחלב רותח, ולא היה ששים כנגדו, ואחר כך שוב נפל בשר העוף לתבשיל, אין צריך ששים כנגד כל הבשר, שמאחר והוא איסור דרבנן, לא אמרינן באיסור דרבנן "חתיכה נעשית נבילה", גם בבשר בחלב. [ילקוט יוסף איסור והיתר ג' עמוד תקב]

 ה היכא שהיה ששים כנגד הכחל חוץ מהכחל עצמו, גם בזה הכחל עצמו נשאר באיסורו, דלאו דוקא בשנפל לתוך נ"ט אמרו שהוא עצמו אסור, אלא אפילו נפל לתוך מאה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תקו]

 ו כחל שנתבשל ונאסר [לפי המבואר לעיל] מותר בהנאה, דלא אסרוהו אלא באכילה. [שם].

 ז כחל שנפל לתוך קדרה של חלב רותח, צריך ששים חוץ מן הכחל לבטלו, שאין החלב שבו ניכר ונודע כדי שנקל ונשער אותו לבטל את הבשר. [איסור והיתר כרך ג' עמוד תקו]

 ח אם צולה את הכחל לבדו, די בקריעה שתי וערב בלא טיחה בכותל. [איסור והיתר ג עמ' תקו].

 ט אין צריך לייחד שפוד מיוחד לצליית הכחל, אלא אפשר לצלותו בשפוד שצלו בו בשר. ויש מקומות שמחמירים בזה, ונהרא נהרא ופשטיה. [איסור והיתר כרך ג' עמוד תקז]

 י כחל שצלוהו אצל האש והוא עדיין חם, מותר להניחו בקדרה שיש בתוכה חתיכות בשר צלי רותח, ואין לחוש שהכחל יבלע מהבשר, דלא נהגו להחמיר אלא בבישול ממש עם בשר ולא בהנחה על בשר רותח. ודוקא שצלוהו כדינו, דהיינו שקרעוהו שתי וערב, אבל אם עבר וצלאו בלא קריעה מועטת, לכתחלה אסור, ובדיעבד מותר. [או"ה כרך ג' עמוד תקז].

 יא אם צלו את הכחל כדינו כנז', ואחר כך מצאו בתוכו גומות מלאות בחלב, אין לחוש לזה משום בשר בחלב. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תקח]

 יב מותר לחתוך כחל רותח בסכין בשרי, וכל שכן כחל חי, אף על פי שהכחל מלא חלב. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תקח]

 יג לצלות כחל או למולחו עם בשר, דינו כדין צליית ומליחת כבד עם בשר. דהיינו דלכתחלה אסור חוץ מאם יניחו תחת הבשר, ובדיעבד מותר בכל אופן. [או"ה ג' עמוד תקט]

 יד חתיכת בשר שנפל עליה טיפת חלב, וניער או כיסה מיד, בודאי שאם יש ששים נגד החלב, גם החתיכה עצמה מותרת. [ילקוט יוסף איסור והיתר עמ' קלו. יביע אומר ח"ג חאו"ח סי' כד אות ח]

 טו בשר עוף שנפל לחלב רותח, ולא היה ששים כנגדו, ואחר כך שוב נפל בשר העוף לתבשיל, אין צריך ששים כנגד כל הבשר, שמאחר והוא איסור דרבנן, לא אמרינן באיסור דרבנן "חתיכה נעשית נבילה", גם בבשר בחלב. [ילקוט יוסף איסור והיתר עמוד קלז]

 טז קדירה של בשר שאינה בת יומא, ובישלו בה מים או ירקות, ותחבו לתוכה כף חלבית בת יומא, אף שלכתחלה יש להגעיל את הקדרה, מכל מקום בערב שבת, ובשעת הדחק, יש להקל לבשל בקדרה זו. ואם נשאר מהתבשיל לימי החול, ודאי דשרי לאחר שהותר. [יביע אומר חלק ו' חלק יורה דעה סימן ד' אות ג].

סימן צב עד סימן צח – עוד מהלכות בשר בחלב

 א שתי כפות של בשר שהיו מונחים בתיבה אחת, האחת בת יומא, בתוך מעת לעת, אלא שעבר עליה לינת לילה אחד, והאחרת אינה בת יומא, ובטעות לקחו אחת מהן, והגיסו בה דייסא של חלב שהיתה בקדרה רותחת, העיקר לדינא להקל בזה, שיש כאן ספק ספיקא, שמא הגיסו בכף שאינה בת יומא, ואת"ל בכף שהיא בת יומא, שמא הלכה כרבינו תם שלינת לילה אחד פוגמת, וספק ספיקא מעליא הוא. [שו"ת יביע אומר חלק י' בהערות לרב פעלים חלק א' חלק יורה דעה סימן יד, דף שיז טור א'].

 ב קדרה שהרתיחו בה חלב ביום א' בבוקר, וביום שני בבוקר טעו ובישלו בה בשר, ויש ספק אם עברו 24 שעות משעה שהחלב הרותח היה בקדרה, יש להתיר התבשיל. [שו"ת יביע אומר חלק י' בהערות לרב פעלים חלק יורה דעה סימן טו, דף שיח טור א'].

 ג קדרה של חלב, ספק אם היתה בת יומא (תוך מעת לעת), או לא, שהרתיחו בה מים לשטיפת והדחת כלים, ונפלה חתיכת בשר לתוך המים הרותחים, ועד שהספיקו להסירה משם עברו כשיעור שתי דקות, יש להתיר חתיכת בשר זו. [שו"ת יביע אומר חלק י' בהערות לרב פעלים חלק א' חלק יורה דעה סימן טו. ושם מבואר עוד כמה טעמים להקל].

 ד אם נזהרים שלא להגעיל הכלים אלא לאחר מעת לעת, אין להקפיד בהגעלת הרבה כלים ביחד, של בשר או של חלב, ואפילו לכתחלה מותר. ואין להגעיל כלי איסור בן יומו.

 ה יש להתיר להכשיר את הדלפק מבשרי לחלבי, וגם למנהג האשכנזים בשעת הדחק יש להורות להיתר, אלא שיש להקפיד להעמיד שם תלמיד חכם הבקי היטב בהלכה בכל פעם שמכשירים את הדלפק מבשר לחלב, ולהיפך. [ילקוט יוסף איסור והיתר עמוד קמד]

 ו מותר לכתחלה לבשל מאכל שאינו לא בשרי ולא חלבי (פרווה), בקדרה בשרית נקיה אף שהיא בת יומא, ולאכול תבשיל זה עם מאכלי חלב, שהעיקר לדינא כדעת מרן הבית יוסף בבדק הבית, שמותר לגרום אף לכתחילה לנותן טעם בר נותן טעם דהיתרא. ולכן מותר לכתחלה לאפות פת בכלי של בשר בן יומו, על דעת לאכול הפת עם מאכלי חלב, או לטגן ביצה במחבת בשרי בן יומו, בשמן חדש, על מנת לאכול אחר כך את הביצה עם גבינה, ואין בזה איסור כלל. וכן מותר לבשל אורז בקדרה של בשר בת יומא, ויאכל את האורז עם לבן או חמאה, שזהו נותן טעם בר נותן טעם, שהבשר נתן טעם בקדרה, והקדרה נתנה טעם באורז, ועדיין היתר גמור הוא. וכיון שהוא טעם קלוש ביותר, ואפילו משהו אין בו, מותר לאכול האורז עם חלב. ואפילו יודע מראש שעתיד לתת לבן או חמאה באורז לאחר בישולו, מותר לבשל האורז בקדרת בשר בת יומא, שלכן התירו הפוסקים דבר זה אף לגבי חמץ, אף על פי שאיסורו במשהו, ולכן אף כאן מותר לכתחלה לבשל אורז בקדרת בשר בת יומא, על מנת שאחר כך יאכל האורז בכלים של חלב, עם חמאה. [הנה רבינו שמשון כתב, שמותר לחתוך לחם בסכין בשרי, כדי לאכול הלחם עם חלב, ונימק זאת להדיא משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא. ומבואר שהתיר כן לכתחלה. והובא בב"י סי' פט. ואין לומר דטעם היתרו מסיבה אחרת, אחר שנימק להדיא דטעמו משום נ"ט בר נ"ט. גם בתשובת הרשב"א ח"א סי' תקטז כתב, דנ"ט בר נ"ט שרי לכתחלה. וכ"כ הב"י בבדק הבית (סי' צה). וכ"ד שערי דורא, מהר"א אבן טאווה, ובית דוד, ומהר"י עייאש, ערך השלחן, שו"ת ויאסוף שלמה, פני דוד פאפו, ועוד. ואף שיש חולקים, כיון שהוא מילתא דרבנן, וכן נראה פשטות דברי מרן בסי' פט, ובבדק הבית, לפיכך כן עיקר לדינא לדידן. וראה באיסור והיתר מהדורת תשמ"ז, עמוד קמח, ובילקו"י איסור והיתר כרך ג' עמו' כט, ועמוד תכ, ובילקו"י תפלה א' מהדו' תשס"ד, עמ' קמט. וביבי"א ח"ח סי' ד' עמ' ערב. וח"ט סי' ד' עמ' ערב. ובהליכות עולם ח"ז עמ' עד].

 ז נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא, שכתבנו להתיר לכתחלה, לא רק אם היה הטעם הראשון בכלי והטעם השני באוכל שנתבשל בו, אלא אפילו אם היה הטעם הראשון באוכל, ומן האוכל ההוא נפלט טעם באוכל אחר, הרי המאכל השני נידון כנ"ט בר נ"ט, ומותר לאוכלו בחמאה, שכן מוכח מדברי הראשונים. גם דין נ"ט בר נ"ט הוא אפילו בשעת הבישול, כגון טיפת חלב שנפלה על הקדרה שמבשלים בה ירקות, כנגד הרוטב, מבחוץ, מותר לבשל את הירקות לאחר מכן בכלי אחר עם בשר. [הליכות עולם ח"ז עמ' עט].

 ח מחבת של בשר שטעו וטיגנו בו מאכלי גבינה, ונשארו בה שיירי גבינה, ושהו בה מעת לעת, ולפני שיכשירו את המחבת שכחו וטיגנו בה מאכל היתר, יש להתיר המאכל.

 ט אם אין בביתו שני קערות מטבח נפרדות, האחת לבשר ואחת לחלב, מותר להדיח כלי בשר בקערה אפילו ברותחין, ואחר כך להדיח באותה קערה כלי חלב ולהדיחן ברותחין, ואף על פי שיש שומן בעין בסירים ובצלחות של הבשר. ומכל שכן כשיש עמהם מי סבון (אמה). [איסור והיתר כרך ג' דין הכשר כלים. איסור והיתר מהדורת תשמ"ז עמוד קנ].

 י אין לשין עיסה בחלב, שמא יבוא לאכלה עם בשר, ואם לש אפילו בשוגג, הפת אסורה, אפילו לאכלה לבדה. ואם יש בעיסה שיעור לבטל את החלב, מותר לערב החלב בעיסה, ואין בזה מבטל איסור לכתחלה. [איסור והיתר מהדורת תשמ"ז עמ' קנג]

 יא יש אומרים שאם אפה פת עם חלב יותר משיעור אכילה אחת, רשאי לחלק הלחם למשפחות הרבה, שיתן לכל המשפחה מספר ככרות הצריכות לחם לסעודה אחת, ויש חולקים. וכן עיקר. [איסור והיתר מהדורת תשמ"ז עמ' קנד]

 יב יש אומרים שאם נותן בפת כל כך גבינה עד שניכר שהפת עם גבינה, כגון שהפת נעשית לצהובה, או שעשה סימן והיכר אחר, וכגון ששינה מצורת הפת, מותר לאפותה עם חלב. ויש אומרים שכל זה בעושה לעצמו, אבל למכירה אין להתיר ע"י סימן והיכר, מפני האורחים הבאים ממקום אחר. ומכל מקום בדבר שכבר דשו בו רבים במקומות רבים כמו בבורקס, אין לאסור לעשותם עם גבינה. [איסור והיתר מהדורת תשמ"ז עמוד קנד]

 יג אף על פי שאסרו חז"ל ללוש עיסה בחלב, פן יבא לאכול הפת עם בשר, מכל מקום מותר ללוש עיסה של עוגה מתוקה בסוכר עם חלב או חמאה, שאין דרך לאכול עמה תבשיל של בשר מפני מתיקותה. וכן מותר לעשות שוקולד עם חלב או חמאה, אלא שיש לרשום על נייר העטיפה של השוקולד שהוא עם חלב. [או"ה שם עמ' קנה. הליכות עולם ח"ז עמו' מז].

 יד יש מי שאומר שאם כבר לש הפת עם החלב, יכול לבשל הפת עם חלב ותהיה מותרת באכילה, אבל העיקר לדינא שכיון שנאסר, יותר לא יוצא מאיסורו, גם אם יבשלנו. [שם]

 טו מה שאסרו ללוש עיסה בחלב, כל זה שאופה פת יותר מכדי שיעור אכילה אחת, [ולא עשו היכר כנהוג] אבל אם אופה שיעור מועט כדי אכילה אחת, מותר ללוש העיסה בחלב, גם בלי היכר. [ספר חידושי דינים בעניני איסור והיתר מהדורת תשמ"ז עמוד קנו].

 טז פת שנילושה בחלב ונאסרה [באופן שלא עשו היכר כנהוג] – שמא יאכלנה עם בשר, – אסור גם למוכרה לגוי, שמא ימכרנה לישראל, אלא אם כן יבצע כל ככר לשתים שבאופן כזה אין לחוש שמא ימכרנו לישראל, שאין דרך ישראל ליקח לחם פרוס מגוי. וכן מותר לכולי עלמא למכור פת איסור לנכרי על ידי שיבצע כל ככר לשנים, (ואין צריך שיתן גם לפועליו). [יביע אומר ח"א חיו"ד סי' ה. ח"ב סי' ג' אות ב', חלק ג' חיו"ד סי' ה. ובתוספת בהליכות עולם חלק ז' עמוד נ']. ויש מי שכתב שאפילו אם יבשל את הפת בחלב באופן שיהיה ניכר שיש בפת חלב, אין להקל. אולם המיקל בזה יש לו ע"מ שיסמוך, והיינו רק לשיעור מועט כדי שיאכל הפת בו ביום, אבל בפת מרובה שנשאר כולו אצל בעל הבית שעבר ולש פתו עם חלב אין להתיר על ידי בישול. [יביע אומר חלק י' בהערות לרב פעלים ח"ב חיו"ד סימן יא, עמוד שלו, והביא דברי הגרי"ח שהחמיר בזה, שכיון שכבר נאפה אין לו תקנה אחר שכבר נאסר. אולם יש צדדים להתיר בכה"ג. והמיקל יש לו על מה לסמוך. ומ"ש הרהמ"ח בשם הפרי תאר שימכרנו לעכו"ם, ואף דבעלמא חיישינן שמא יחזור וימכרנו לישראל, הכא איכא ס"ס, שמא לא ימכרנו לישראל, ושמא לא יאכלנו בבשר. ע"כ. נראה שיש צדדים להקל בס"ס כזה, אף שי"ל דהו"ל כעושה ס"ס בידים. וצ"ע]. .

 יז אם נשפך חלב על ככרות לחם רבים מאד, יש אומרים שהככרות נאסרו כולם גזרה שמא יאכלם עם בשר, ולדינא, יש לחלק הככרות להרבה בעלי בתים, כשיעור שיאכלו בו ביום, שהוא שיעור מועט, באופן שרחוק הדבר שישכח ויאכלם עם בשר, או שיעשה סימן בככרות הלחם, כגון שימשח אותם בחמאה וגבינה, שיהיו ניכרים לעין. ואין זה דומה להלש עיסה גדולה בחלב, שכל הפת אסורה, דשאני הכא שנעשה כן אחר האפיה בלא כוונה, ובאונס. [יביע אומר ח"י בהערות לרב פעלים חיו"ד סי' יא דף שטו טור ב'].

 יח פת שאפאו עם הצלי בתנור אחד, אסור לאכול פת זו בחלב, והני מילי בתנור קטן, אבל בתנור גדול המחזיק שנים עשר עשרונים, (שהוא יותר מ-19 קילו), ופיו פתוח, מותר. ותנור כזה אינו מצוי אצלינו. ודגים שאפו אותם בתנור אפיה של ימינו יחד עם בשר, הן הבשר והן הדגים אסורים באכילה. [ספר חידושי דינים בעניני איסור והיתר מהדו' תשמ"ז, עמ' קנז]

 יט חלב שנפל למים, והיה במים ששים לבטל החלב, יש אומרים שמותר אף לכתחלה לבשל במים האלו תבשיל של בשר, ואין בזה משום: אין מבטלים איסור לכתחלה. ומכל מקום נכון להחמיר לכתחלה במים שמצויים ביותר. אולם אם נפל מן המים לתוך קדרת הבשר, אין לאסור התבשיל, אפילו אם אין ששים בקדרה כנגד המים, שהרי כבר נתבטל במים. [ספר חידושי דינים בעניני איסור והיתר מהדורת תשמ"ז עמוד קסה]

 כ מה שיש נוהגים לתת החמין של שבת מערב שבת לתוך התנור שבמאפיית הלחם הציבורי, ולוקחים החמין למחרת בשבת, והקדרה שיש בה בשר היתה מכוסה היטב, מותר לעשות כן אף לכתחלה. והלחם שאופין בתנור לאחר מכן מותר לאוכלו אף עם גבינה, (וגם אין בזה משום איסור הטמנה). [חידושי תורה בעניני איסור והיתר עמוד קפ]

 כא התוחב כף חולבת לתוך קדירה של בשר, או ההיפך, משערים בכל מה שנתחב בקדירה. ויש מי שאומר שאם הכף של מתכת משערים בכולו, משום דחם מקצתו חם כולו. והעיקר כסברא ראשונה. ותבשיל של אורז עם חלב, והאורז היה משונים גרם, והחלב עשרים גרם, נמצא שבכל עשרה גרם יש שמונה גרם אורז ושני גרם חלב, ותחת כף בתבשיל הזה, שכמות הכף עשרה גרם, נמצא שבלע שני גרם מתוך התבשיל, ואחר כך טעה ותחב הכף בתבשיל של בשר, אם יש ששים פעם בתבשיל הבשר נגד שני גרם של החלב, מותר. [ש"ע סי' צד ס"א. ילקו"י איסור והיתר כרך ב' במבוא עמוד י'. ירחון קול תורה אב תשס"ג עמוד לח. יביע אומר חלק י' דף שכ סוף טור א'].

 כב צנון או סלק שחתכם בסכין של בשר בן יומו, אסור לאוכלם בחלב עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום, שהוא כעובי אצבע, או שיטעמנו ואם לא יהא בו טעם בשר, מותר בהדחה. והיינו שגם בדבר חריף אם אינו בן יומו צריך כדי נטילת מקום. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ב' במבוא עמוד יב, קול תורה אב תשס"ג עמוד לט].