א השומע תפלה מהשליח צבור בלשון הקודש, ומתכוין לצאת ידי חובתו, אם אינו מבין לשון הקודש אינו יוצא ידי חובת תפלה, שאין דין "שומע כעונה" שייך אלא כשהוא מבין הדברים ששומע. והוא הדין למי ששומע ברכת המזון מחבירו ומכוין לצאת ידי חובתו, אינו יוצא ידי חובת ברכת המזון אלא אם כן הוא מבין את הדברים ששומע. אבל המתפלל בעצמו, או המברך ברכת המזון בעצמו, בלשון הקודש, אף על פי שאינו מבין הדברים שמוציא בשפתיו, אלא רק בכללותם, יוצא ידי חובת תפלה וברכת המזון. [שאר"י ח"ב עמו' תטו. ילקו"י סי' קא הערה א', מהדורת תשס"ד תפלה א עמו' שצג]. ב בחוץ לארץ שאין הכל מבינים לשון הקודש, אף על פי כן יתפללו בלשון הקודש, כנוסח שתקנו חז"ל. ומצוה להדפיס שם סידורי תפלה, באופן שעמוד אחד יהיה בלשון הקודש, ובמקביל לעומתו פירוש המלים עצמן בלע"ז, כדי שיבינו פירוש התפלה כשמתפללים בלשון הקודש. ויש שהדפיסו סידורי תפלה באופן שעמוד אחד בלשון הקודש, ובמקביל לעומתו המלים עצמן בלשון הקודש באותיות לטיניות (בגופן שלהן), כדי שיוכלו אלה שאינם יודעים לקרוא בכתב שלנו להתפלל גם כן בלשון הקודש. ואף על פי שבאותיות הלטיניות חסרות כמה מהברות לשון הקודש, כגון אות ע', או אות ח', וכיוצא בהן שאינן באותיות שלהן, מכל מקום עדיף לעשות כן ממה שימנעו לגמרי מלהתפלל. ורחמנא לבא בעי. ורק שליח צבור שאינו מבטא את האותיות כתקנן, אינו יורד לפני התיבה להוציא הרבים ידי חובתם, אבל ליחידים שכך המבטא שלהם, אין להקפיד. [שארית יוסף חלק ב' עמוד תטז. ילקוט יוסף סימן קא הערה ב', במהדורת תשס"ד תפלה כרך א עמוד שצד]. ג ולפיכך יש ללמד זכות על האומרים קדיש בלשון הקודש אך מתוך אותיות צרפתיות או אנגליות, לעילוי נשמת הנפטרים שלהם, ואינם מבינים כלל מה שהם אומרים, ואין לדחותם. ומכל שכן שיש לקוות שעל ידי אמירת הקדיש בבית הכנסת יתקרבו לתורה וליהדות. [שארית יוסף חלק ב' עמוד תטז. ילקוט יוסף סימן קא הערה ג', במהדורת תשס"ד תפלה כרך א עמוד שצה]. ד מנהג הספרדים ובני עדות המזרח לבטא אות נ' של שם השם, בקמ"ץ רחב, כעין ניקוד פת"ח. והדייקנים מבדילים קצת ביניהם, כי הקמ"ץ היא תנועה גדולה, והפת"ח היא תנועה קטנה. ואף שההבדל ביניהם הוא מועט, המאזינים היטב יכולים להבחין בהבדל שביניהם. וחדשים מקרוב באו אשר חונכו ולמדו בישיבות אחינו האשכנזים, ומשנים ניקוד נ' של שם השם, לקמ"ץ חטוף, השוה לניקוד חול"ם, כהברת האשכנזים, ובאמת שמבואר בדברי האחרונים, שהמבטא שלנו הוא הנכון, [וכן מוכח מפיוטי רבי אליעזר הקליר, שהוא רבי אליעזר ב"ר שמעון בר יוחאי, וכן מוכח מדברי הרי"ף, רבינו בחיי, ועוד, שכך היה מבטאם]. ולכן כל המשנה ידו על התחתונה, ואשר לא טוב עשה בעמיו, ועובר משום אל תטוש תורת אמך, [והרי הוא כמוציא לעז על רבותינו הספרדים מדורי דורות], ועליו לחזור למנהג הספרדים. [שאר"י ח"ב עמו' תטז. ילקו"י סי' קא הערה ד', במהדורת תשס"ד תפלה א עמו' שצה]. ה ואמנם צריך להזהר מאד בהזכרת שם ה' לומר אות הדל"ת בחולם, ולא כהטועים מחמת המהירות ואומרים הדל"ת בשוא, והופכים שם שמים למשמעות אחרת, כמו ואדניהם כסף. ושליח צבור שאומר כן אפילו בברכה אחת מתפלת שמונה עשרה, יש להסתפק אם מותר לענות אחריו אמן, דשמא כל ברכותיו הם ברכות לבטלה. ונראה דשב ואל תעשה עדיף, ויהרהר אמן בלבו. [שאר"י ח"ב עמו' תיט. ילקו"י סי' קא הערה ה', במהדורת תשס"ד תפלה כרך א עמו' שצח]. ו יש להבדיל כשמבטא את האותיות, ולהבדיל בין אות ח' לאות כ', שלכל אות משמעות אחרת, וגם אות ח' משתייכת לאותיות אחה"ע, ואות כ' משתייך לאותיות גיכ"ק. וכן אות ת' [לא דגושה] ואות ס' אינם שוים, שהרי הס' משתייך לאותיות זסשר"ץ, ואות הת' משתייך לאותיות דטלנ"ת. וגם אות כ' ואות ק' אינם שוים, ויש הבדל ביניהם. [ילקו"י סי' קא הערה ו', במהדורת תשס"ד תפלה א עמו' שצט]. ז נוסח התפלה של הספרדים ועדות המזרח, הוא הנוסח הנכון גם על פי הקבלה, וכמוסים בו סודות עליונים נפלאים יותר מנוסח האשכנזים. וכתב מרן החיד"א בקשר גודל (סימן יב אות ט') בשם רבינו האר"י, שיש ברקיע י"ב שערים כנגד י"ב שבטי ישראל, והתפלות של כל שבט ושבט מישראל עולות דרך שער מיוחד לאותו שבט, והתפלה שהיא בנוסח הספרדים עולה בכל אחד מאותם שנים עשר שערים. וכן כתב בשלמי צבור (דף קח ע"ב). לפיכך אשכנזים שרוצים לשנות ממנהג אבותיהם ולהתפלל כנוסח הספרדים, רשאים לעשות כן, וכמו שכתב הגאון מהרשד"ם בתשובה (חלק אורח חיים סימן לח), שרק בדבר שיש בו משום סייג לתורה, כדי להמנע אפילו מנדנוד איסור, אין הבנים רשאים לשנות ממנהג אבותיהם להקל, שנאמר אל תטוש תורת אמך, וכמבואר בפסחים (דף נ:), אבל לשנות מנוסח התפלה ולהתפלל כסדר התפלה של הספרדים שתפלתם צחה ומתוקה, עם הפיוטים של גדולי משוררי ספרד, אין בזה שום נדנוד איסור. וברור שאין בזה משום אל תטוש תורת אמך, ורשאים לעשות כן. והוסיף מרן החיד"א [בשו"ת יוסף אומץ סימן כ'], כי מי לנו גדול מרבינו האר"י ז"ל שהיה אשכנזי [ממשפחת לוריא, ומקרובי המהרש"ל], ואף על פי כן היה מתפלל תמיד בנוסח הספרדים, כמבואר בשער הכוונות. ע"כ. וכן נהגו הגאון רבי נתן אדלר, וכמה מגדולי אשכנז. ומכל מקום ספרדי שעבר והתפלל בנוסח ספרד או בנוסח אשכנז, יצא, ואינו צריך לחזור ולהתפלל בנוסח הספרדים. [שאר"י ח"ב עמו' תיט. ילקו"י סימן קא הערה ז', במהדורת תשס"ד תפלה כרך א עמו' ת']. ח לפיכך בבתי הספר בארץ ישראל, ועל כל פנים במקום שרוב התלמידים הם בני עדות המזרח, יש לעמוד על המשמר להנהיגם ולהדריכם להתפלל בסידורים של עדות המזרח. כגון: חוקת עולם, חזון עובדיה, אמרי פי, רנת ישראל, יחוה דעת, בית דוד ושלמה, תפארת ירושלים, וכיוצא בהם. וכל שכן שיש להקפיד על כך בימים הנוראים, להתפלל במחזורי הספרדים, הכוללים פיוטים וקדושות של גדולי משוררי ספרד, וביניהם, רבינו יצחק אבן גיאת, רבי יהודה הלוי, האבן עזרא, ורבי שלמה אבן גבירול, ועוד, שהיו גדולים בחכמה וביראת ה', ופיוטיהם חוצבי להבות אש, ונותנים כבוד ויקר לצור ישראל וגואלו להקדישו ולהעריצו בשפה ברורה, וכמו שהאריך הרדב"ז בתשובה חלק ג' (סימן תקלב) בשבח אמירתם. לפיכך בחורים ספרדים שלומדים בישיבות של האשכנזים, טוב שיארגנו מנין בפני עצמם בישיבה שלהם בימים הנוראים, כדי שיוכלו להתפלל כנוסח הספרדים, ואם אינם יכולים לארגן זאת, עליהם להתפלל יחד עם הוריהם כמנהג אבותיהם. ולכן על ראשי הישיבות לאפשר להם זאת, ולא ימנעו טוב מבעליו. [שארית יוסף חלק ב' עמוד תכב. ילקוט יוסף סימן קא הערה ח', במהדורת תשס"ד תפלה כרך א עמוד תג]. ט נוסח "אחיד" אשר הונהג להתפלל בו בכמה מקומות בצבא, אין הספרדים ועדות המזרח רשאים להתפלל בנוסח זה, כי כמעט כולו הוא נוסח אשכנז, תוך שינויים קלים בלבד. ולכן על הרבנים להנהיג את קהלות הספרדים ועדות המזרח כמסורת אבותינו, להתפלל על פי הנוסח המקובל מדורי דורות, והמיוסד על פי דעת האר"י ז"ל. וסידורים של אשכנזים שרשום בהם בפתח השער "נוסח ספרד", אינו הנוסח המקובל של הספרדים ועדות המזרח, והמיוסד על פי רבינו האר"י ז"ל, שעליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. ומבואר בדברי מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל חלק ב' (סימן יא), שכל עניני התפלה, הנוסח והסדר, כולו מיוסד על פי סודות עליונים ונפלאים, ועל כל אות ואות, תיבה ותיבה, יש רמזים נשגבים מאד, ורזין טמירין בכוונות נפלאות, וכאשר גילה רבינו האר"י אפס קצהו. וכן כתב הגאון רבי חיים מוואלוז'ין בספר נפש החיים (שער ב' פרק יג), ושגם רבינו האר"י אשר הגדיל לעשות בכוונות נוראות, אינן אפילו כטיפה מן הים נגד פנימיות עומק מחשבת רבותינו אנשי כנסת הגדולה, שהיו מאה ועשרים זקנים, ומהם כמה נביאים, ולא נמצא מי שיוכל לתקן תיקון נפלא ונורא כזה לגנוז במטבע התפלה הקבועה והסדורה לדורות, כל התיקונים הנפלאים של כל העולמות העליונים והתחתונים וכו'. ע"ש. וכן כתבו כיו"ב הגאון היעב"ץ בספר מגדל עוז (סולם בית אל), והגאון הפני יהושע (ברכות כח:), והפאת השלחן (סימן ג' אות לא), ועוד. ולכן על הרבנים והעסקנים שומרי משמרת הקודש, להתאזר בעוז ותעצומות להנהיג את קהלות הספרדים ועדות המזרח כמסורת אבותינו, להתפלל על פי הנוסח המקובל מדורי דורות, והמיוסד על פי דעת האר"י ז"ל. ושומע לנו ישכון בטח. [שאר"י ח"ב עמו' תכב. ילקו"י שם, תשס"ד, עמו' תד]. י ספרדי שמתפלל עם המנין של האשכנזים, לא ישנה נוסח הקדושה, לומר "נקדש את שמך בעולם", כנוסח אשכנז, אלא יאמר כמנהג אבותיו "נקדישך ונעריצך", ובתפלת מוסף יאמר "כתר יתנו לך", כי עיקר הקדושה היא הפסוקים "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו", ו"ברוך כבוד ה' ממקומו", ויש אומרים גם פסוק "ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה". אבל ההקדמה לקדושה, אינה מעיקר הקדושה, לפיכך אינו נחשב כאומר סדר קדושה ביחיד כשאומר כמנהג אבותיו, ושלא כמנהג המנין שמתפלל עמו. ושלא כדברי מי שאומר שצריך לומר הנוסח של המנין שמתפלל בו. [שאר"י ח"ב עמו' תכג. ילקו"י סי' קא הערה י', במהדורת תשס"ד עמו' תה]. יא ספרדי שמתפלל עם מנין של אשכנזים, והוא נמצא בתוך שנים עשר חודש לפטירת אביו או אמו, ורוצה לעבור לפני התיבה להתפלל כשליח צבור, אם הקהל מסכימים שיתפלל כנוסח הספרדים ומבטאם, יעבור לפני התיבה ויתפלל כמנהג שנהגו אבותיו בנוסח תפלת הספרדים, ואם אינם מסכימים, שב ואל תעשה עדיף, ולא יעבור לפני התיבה להתפלל כשליח צבור. [שאר"י ח"ב עמו' תכו. ילקוט יוסף סי' קא הערה יא, במהדורת תשס"ד תפלה כרך א עמוד תט]. יב מותר לאשכנזים להתפלל במבטא ספרדי. וכן עשה מעשה הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל, [רבו של הגאון החתם סופר], שהזמין אליו את הגאון רבי חיים מודעי זצ"ל [בעל שו"ת חיים לעולם], כדי שילמד אותו את המבטא ואת ההיגוי הספרדי, שהוא יותר נכון ומדוייק מהמבטא האשכנזי. ולכן אשכנזי שחונך בימי ילדותו בישיבה ספרדית, וכבר הורגל להתפלל במבטא ספרדי, אינו צריך לשנות מהרגלו, ומורא לא יעלה על ראשו במה שהוא משנה ממנהג אבותיו, שכבר נתבאר שבכל כיוצא בזה אין לחוש משום אל תטוש תורת אמך, אלא ימשיך לברך ולהתפלל במבטא ספרדי. [שארית יוסף חלק ב' עמוד תכו. ילקוט יוסף סימן קא הערה יב, במהדורת תשס"ד תפלה כרך א עמוד תט]. יג אחד מיוצאי אשכנז שעלה לארץ ישראל, ובהשפעת חכם ספרדי חזר בתשובה, ולימדו תורה והלכה, והמשיך בתשובה על פי מנהגי הספרדים ומבטאם בתפלה ובקריאת התורה, והוריו שהיו תושבי אשכנז לא שמרו תורה ומצוות כלל. מותר לו להמשיך בתפלתו ובהלכות ובמנהגי הספרדים להקל ולהחמיר, ואינו צריך להמשיך במסורת אבות אבותיו, ולנהוג כמנהגי אשכנז. [ילקוט יוסף סימן קא הערה יג, במהדורת תשס"ד תפלה כרך א עמוד תי]. יד הרגיל להתפלל בנוסח ספרדי, ואביו ציוהו לשנות את תפלתו לנוסח ספרד, אין צריך לשמוע לו. [ילקו"י סי' קא הערה יד, במהדורת תשס"ד תפלה כרך א עמו' תיג].