סימן לב-לג – דין תיקוני התפילין והרצועות

א בתי התפילין צריכות להיות שחורות, ויש אומרים שזה מהלכה למשה מסיני, אולם אין הלכה כדבריהם. ומכל מקום טוב לעשות עור הבתים שחור למצוה בעלמא, ולא לעיכובא. וטוב שישחירם ישראל לשמן, ולא אינו יהודי. ובדיעבד אם הגוי השחיר הבתים כשר. [ילקוט יוסף הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סי' לג הערה א'. שארית יוסף א' עמוד תלג]. ב הרצועות של התפילין צריך שיהיו שחורות. וצריך לצובען מצבע העשוי בדבר הכשר ומותר באכילה. ואין לצבוע הרצועות בצבע שנעשה מדבר שאינו כשר. [וטוב שגם בתי התפילין יצבעו אותם בצבע הנעשה מדבר כשר, על פי המבואר בסעיף הנ"ל]. ואם מערב דבר טמא בצבע שחור כשר כדי להצליל את הצבע ולנאותו, אין להקפיד בזה משום מן המותר בפיך ולכתחלה אין לשנות ממנהג הסופרים הנזהרים גם במשיחת התפילין שיהיה מדבר כשר, ובדיעבד שמשחם בדבר טמא התפילין כשרות לברכה. וכן מה שיש שמושחים את רצועות התפילין בדבר טמא, להבריקם לנוי וליופי, לאחר שהושחרו כדת, יש להם על מה שיסמוכו, שכל שאין הדבר הכרחי לכשרות התפילין, אין להקפיד משום "מן המותר בפיך". אך לכתחלה אין לשנות ממנהג הסופרים לצבוע התפילין בדיו, ובדיעבד אם משחם במשחת נעלים אין צריך לחזור ולמושחן בדיו. [ילקו"י על הלכות תפילין סי' לג הערה ב'. מהדורא אחרונה עמוד תקנט. שארית יוסף א עמ' תלד]. ג יש סופרים שנוהגים ליקח עורות ישנים, ומחברים אותם לעור התיתורא, ואינם מדקדקים שיהיו העורות האלה מעור בהמה טהורה דוקא נראה שבדיעבד אין לפסול משום שאין הדבר הכרחי לכשרות התפילין, ולכן אין צורך שיהיה "מן המותר בפיך". [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן לג הערה ג, עמוד תקי. שארית יוסף חלק א' עמוד תלו]. ד תפילין בין של יד בין של ראש צריך שיהיו מרובעות, [בתפר שלהן ובאלכסונן, שיהיה ריבוען מכוון ארכו כרחבו, כדי שיהיה להם אותו אלכסון]. וצריך לרבע מקום מושבן וגם הבתים. עשאם מרובעות ואחר זמן נתקלקל ריבוען, יש מי שאומר שצריך לרבען. וראה להלן. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן לג הערה ד'. שארית יוסף חלק א' עמוד תלה]. ה מה שמצוי בתפילין שהיו מרובעות כהלכה בתחלתן, אלא שלאחר זמן ע"י שפשוף הכתונת וכיו"ב נשחק מעט מהזויות של התפילין, יש אומרים שכיון שריבוען עדיין קיים, ורק החידוד ירד מזויות הבתים, לא נקרא נתקלקל ריבוען. כל שאין נראה להדיא שנתקלקל הרבה. ואמנם בודאי שהנכון לכתחלה שיהיה הריבוע בין בעור הבתים עצמם, ובין אחר שנשחרו. אך אם נקלף קצת מהשחרות שלהם, ועל ידי כך נראה שנעשו שלא בריבוע, אין שום חשש בזה, כיון שגוף הבית הוא מרובע, והשחרות הרי אינו מעכבת. ואם הריבוע שלהם נשתפשף ונעשה כעיגול, ואין ריבועו ניכר, אסור לברך עליהם. אבל אם נשתפשף מעט וניכר עדיין הריבוע, מותר לברך עליהם. ובכל אופן לכתחלה יש לרבעם כדת, אבל עד שירבעם יוכל לברך על תפילין כאלו. [ילקו"י על תפילין סי' לג הערה ה. מהדורה אחרונה עמוד תקסא]. ו תפילין שהובאו בעבר מערי בבל, וניכר לעין שאינם מרובעים כהלכה, מבלי להזדקק לכלי מדידה, אין להניח תפילין אלה, וכל שכן שאין לברך עליהם, דהוי ברכה לבטלה. ובהיות שכאן בארץ ישראל יש סופרים ואומנים מומחים, ועושים תפילין במומחיות רבה כהלכה, בודאי שאסור לקנות תפילין המובאים מערי בבל. [ילקו"י שם סי' לג הערה ו]. ז תפילין שהבתים לא מרובעים מחמת האויר שמבדיל בתפילין של ראש בין פרשה לפרשה, אין להכשירם. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין וס"ת, מהדורת תשס"ד, סי' לג הערה ז]. ח בדבר עשיית החריצים מסביב לתיתורא, אין זה פוגם בריבוע התיתורא. ויש שמעבירים את חוטי התפירה בתוך התיתורא, ויש שממעל לתיתורא ממשיכים אותם לתוך הנקבים של חוטי התפירה של התיתורא, ויש גם מנהגים אחרים, וכל אחד יכול להמשיך במנהגו. ובפרט שהפרשיות הם על ב' קלפים ולא על קלף אחד. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין וס"ת, מהדורת תשס"ד, סי' לג הער' ח]. ט בעשיית השי"ן יש שעושים עם תגין, ויש שעושים בלי תגין. ועל כל פנים אין מי שחושש שאם התגים מיותרים שיגרמו בכך לפגום את הריבוע. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, תשס"ד, סי' לג הע' ט']. י עור הבתים [והמעברתא] של התפילין של ראש ושל יד, צריכים להיות מעור בהמה חיה ועוף טהורים, אפילו מנבילה או טריפה שלהם. ורשאי לעשות מקלף או מעור שליל. וצריך שיהיה מעובד לשמו היכא דאפשר. ועור המעברתא של התפילין של ראש ושל יד, יש אומרים שאין צריך עיבוד לשמה, ואף אינו צריך עיבוד כלל. ויש שלוקחין לעור המעברתא עור יבש, ושורין אותו, ועושים ממנו המעברתא, ולדעתם, אף אם יהיה מעובד אין צריך שיהיה לשמה. ויש חולקים ומצריכים שיהיה עיבוד לשמה. והעיקר לדינא דהיכא דאפשר יעשה העיבוד לשמה. [ילקו"י הלכות תפילין וספר תורה, סי' לג הערה י']. יא מה שנהגו הסופרים להקפיד לכרוך פרשיות התפילין לפני נתינתם בבתים, בקלף כשר קטן, אין זה מן הדין, אלא חומרא בעלמא, ולכן אם כרכו הפרשיות בקלף שאינו כשר, אין לפסול התפילין משום כך, שבכל דבר שאינו מן הדין, אין להקפיד משום "מן המותר בפיך". [ילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' לג הערה יא. שארית יוסף ח"א עמ' תלו]. יב יש סופרים שנוהגים לקדור בתוך עובי עור התיתורא, ופרשיות התפילין יורדות מחוץ לבתים אל תוך חלל התיתורא, עד שנוגעות בגוף התיתורא, מפני שהפרשיות עודפות על הבתים, ואין נכנסות כולן לתוכן, וכמה פוסקים כתבו לפסול בזה, כי לדעתם צריך להכניס הפרשיות כולן לתוך הבתים, ולא יצא מהן החוצה כלל, ואין לומר בזה רובו ככולו. ואמנם יש חולקים וסוברים להכשיר. ולדינא יש להחמיר. ויש מי שכתב שאם הבתים עשויים מעור אחד עם הבית, והתיתורא נכפלת מעור הבתים עצמן, יש להקל אם הפרשיות יוצאות קצת מהתיתורא. אבל אם התיתורא עשויה מב' עורות, וחפרו בתוך התיתורא, והפרשיות יורדות לתוך התיתורא התפלין פסולות. ומדברי הפוסקים הקדמונים, לא נראה שחילקו בזה, וכל שהפרשיות יורדות לתיתורא לא נחשב שהן נמצאות בתוך ה"בית" של התפילין, וכיון שהוא ספק דאורייתא יש להחמיר בזה. [שם הערה יב. שאר"י א עמ' תלז]. יג יש ליתן כל פרשה בבית שלה, שתהא זקופה מעומד בבית שלה. [שם סי' לג הע' יג. שאר"י א עמ' תלח]. יד בתפילין של ראש כותבים הפרשיות בארבע קלפים, ולא בקלף אחד. אך אם כתב את כל הארבעה פרשיות בקלף אחד, כשרים, אפילו אין ריוח ביניהם, ובלבד שיהיה חוט או משיחה בין כל בית ובית. [ילקו"י על תפילין סי' לג הערה יד]. טו בתפילין של יד כותב כל הארבעה הפרשיות בקלף אחד, וגולל אותן מסופן לתחלתן, וכורך קלף עליהם ושער עגל, ומכניסן בביתם כמו בשל ראש. ואם כתבם על ארבעה קלפים והניחן בארבעה בתים יצא, [וכל שכן אם הניחן בבית אחד], והוא שיכסה עור על ארבעה הבתים שיהיו נראים כבית אחד. ואם ציפה את הבתים בזהב או בעור בהמה טמאה, פסולים. והלכה למשה מסיני שהתפילין יהיו נתפרים בגידי בהמה וחיה טהורים. וטוב לתפור בגידי שור. ותופר שלש תפירות בכל צד, וחוט התפירה יהיה סובב משתי רוחות, ויעביר חוט התפירה בין כל בית ובית. ויש מי שאומר שי"ב תפירות אלו יהיו בחוט אחד. [ילקו"י על תפילין סי' לג הערה טו]. טז לכתחלה יש להדר ליקח עור אחד ולעשות ממנו ארבעה בתים לצאת ידי חובה לכולי עלמא, אך מעיקר הדין אם חיבר העורות על ידי תפירה מהני, ואפשר דמהני אף לדעת מרן. ואף שהבתים עושים אותם מעור אחד ממש, מכל מקום לא בעינן שיהיה התיתורא והמעברתא מעור אחד, אלא אפילו אם הוא עור בפני עצמו כשר. וכן מנהג העולם. ומכל מקום היכא דאפשר טוב להדר גם בזה, לצאת ידי המחמירים בזה. ובתים של תפילין שהם עשויים מכמה עורות חתוכים שהסופר הדביקם זה לזה, ונעשו כעור אחד, כשרים לקיים בהם מצות תפילין. ואמנם מי שאפשר לו לקנות תפילין מעור אחד ממש, אף על פי שהם יקרים, עליו להשתדל לקנותם, הן בשבילו, הן בשביל בניו כשהגיע עתם עת דודים להניח תפילין. והשי"ת ישלם לו במיטבא. [ילקו"י החדש על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן לג הערה טז. שארית יוסף חלק א' עמוד תלו]. יז יש להקפיד לתפור את בתי התפילין כנהוג, ואותם שמדביקים את בתי התפילין בדבק, כדי להקל עליהם את התפירה, לא טוב עושים, אחר שבאופן כזה התפירה מיותרת, והלכה למשה מסיני שיש לתפור את התפילין. [ואף שהם תופרים אחר ההדבקה, מכל מקום התפירה צריכה לחזק את בתי התפילין, ולא הדבק]. ואם עברו והדביקו בתי התפילין קודם התפירה, יפתח את בית התפילין ויתפור בגיד טהור כנהוג. [ילקו"י על הל' ציצית ותפילין סי' לג הערה יז, מהדורת תשס"ו עמוד תקפ]. יח אם נצרם קצת מרוחב הרצועה של התפילין, ונשאר ברוחבה שיעור כשעורה [סנטימטר אחד], יש להכשיר תפילין אלה. ואין צריך להחליף את הרצועה, שהיא עדיין בכשרותה. [ילקו"י סי' לג הע' יח]. יט אם נפסקה הרצועה של התפילין, יש מתירים לתפור את הרצועה מצד פנים, ויש אומרים דמה שמותר לתפור הוא רק מה שמקיף ממנה הראש, ובשל יד כדי שתקיף הזרוע לקשור התפלה עם הזרוע, וכדי שתמתח עד אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על אותו אצבע ג' כריכות, ויקשור, ואין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה. ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירים כדי שלא יתבטל ממצות תפילין. [ילקו"י שם תשס"ד, סי' לג הערה יט].