הלכות מילה – קיצור דיני מילה בשבת
[פרק טז] [ראה בהרחבה בקצור שלחן ערוך כרך א' סימן שלא]
א מצות מילה דוחה שבת, ולכן תינוק שנולד בשבת אפילו זמן קצר קודם השקיעה, [כפי מה שמתפרסם בלוחות], מלין אותו בשבת הבאה. [ילקו"י שובע שמחות ב עמו' קכט. שבת ד' עמו' שט]
ב אם המילה מתקיימת ביום שבת או ביום טוב במקום רחוק שאין אפשרות למוהל להגיע לשם ברגל בעיצומו של יום השבת או יום טוב, יש אומרים שעל המוהל לעזוב את משפחתו מערב שבת או מערב יום טוב, ולהגיע מבעוד יום למקום המיועד, אף שיצטרך להיות מחוץ לביתו ומשפחתו ביום שבת וביום טוב, שגדולה מצות מילה שדוחה מצות עונג שבת ושמחת יום טוב. ויש שמחלקים בין שמחת יום טוב שהיא מן התורה, לעונג שבת שהוא מדרבנן. ויש חולקים בכל זה וסוברים שאין חיוב על המוהל לבטל מעליו עונג שבת שלו ושמחת יום טוב, לצורך המילה. [שובע שמחות ח"ב עמוד קלו]
ג הדין שמילה דוחה שבת זהו דוקא במילה בזמנה, אבל מילה שלא בזמנה, דהיינו שלא מלו את התינוק ביום השמיני ללידה, אין לעשותה בשבת. ואפילו אם הסיבה שהמילה נדחתה היה מחמת חולי, או שנולד בבין השמשות. [שובע שמחות ח"ב עמוד קלז. שבת ד' עמוד שטז]
ד ניתן לסמוך על אחות בית החולים האומרת שהתינוק נולד בשבת. [שם עמוד קלח]
ה אם צריכים להעביר את התינוק ברכב כדי למולו, או שהמוהל אינו יכול למול אלא אם יסיעוהו ברכב בשבת, אסור לעשות כן. [שובע שמחות ב עמוד קלח. ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד שיח]
ו אסור בהחלט לצלם ולהסריט בשבת את מהלך עשיית הברית. [ילקו"י שובע שמחות ב עמ' קלט]
ז תינוק שנולד בשבת, והאורחים מגיעים ברכב למקום המילה, בכל זאת אין למוהל להימנע מלמול את התינוק בשבת, כל שאין מביאים התינוק ברכב, ואינו מגיע במעלית. ואמנם בקהלות שחילול שבת הוא דבר מצוי, והרבנים רוצים לדחות המילה ליום א', דרך הוראת שעה, יכולים להורות כן. והכל לפי ראות עיני המורה. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קלט]
ח במקומות שאין בהם עירוב, יעשו את המילה בבית. ואם אי אפשר, ישאו את התינוק לבית הכנסת על ידי גוי, שיוציאנו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, ויאמרו לו שלא יעשה שום הנחה ברשות הרבים, ולא יעצור בדרך. ואם אפשר טוב לעשות כן ע"י אמירה לגוי שיאמר לגוי אחר. [שובע שמחות ב עמ' קמב. יביע אומר ח"ז סי' כד עמ' רנז. ואמנם ביבי"א דיבר על הוצאת התינוק ע"י שנים, במקומות שיש עירוב אלא שמחמירים ולא סומכים על העירוב, ולכאורה משמע דבמקום שאין עירוב לא קאי. ולפי המבואר בשובע שמחות הנז' לגבי גוי הדין כן גם במקומות שאין עירוב].
ט וכן אם שכחו להביא את כלי המילה מערב שבת למקום המילה, ואין עירוב, מותר לומר לגוי שיביאם למקום המילה בשבת מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים. ובלבד שלא יעצור כלל בדרך. וראה בקש"ע ח"א עמ' תשמב. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קמד]
י מותר לדידן למוהל לטלטל בשבת את הסכין אחר הברית, ואין בזה מוקצה. [שם עמוד קמה].
יא תינוק שנולד על-ידי ניתוח קיסרי אין מילתו דוחה שבת. אולם אם רק הרחיבו את מקום הלידה על ידי חיתוך כדי שהתינוק יצא, מילתו דוחה שבת. [ילקו"י שובע שמחות ב עמ' קמט]
יב תינוק שנולד בשבת על-ידי מלקחיים, או בוואקום, מלין אותו בשבת, שחשוב כמו לידה רגילה, שמילתו דוחה שבת. [ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמוד קנ]
יג תינוק שנולד בשבת על-ידי הפרייה מלאכותית, או על-ידי מבחנה, יש למולו בשבת. [ילקו"י שובע שמחות כרך ב עמוד קנא. יביע אומר חלק ז' חיו"ד סימן כד אות ה]
יד יש להזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה בשבת, שזה ימול וזה יפרע, אלא המל עצמו הוא שיפרע. והאשכנזים נוהגים להקל בזה. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קנא]
טו מי שלא מל מעולם, או שלא פרע, לא ימול או יפרע בשבת, אפילו אם מוהל מומחה עומד לידו ומשגיח על מעשיו. וראה בקש"ע ח"א עמוד תשמב. [ילקו"י שובע שמחות ב עמ' קנו]
טז נאמן אדם לומר שכבר מל פעם אחת כדי להתיר לו למול בשבת. [ילקו"י שם עמוד קנח]
יז מוהל תושב חו"ל המבקר בארץ, ועושה יו"ט שני של גלויות, אם אין שם מי שימול את הבן אלא מוהל זה, מותר שימול אף ביו"ט שני של גלויות. [שובע שמחות ב עמוד קנח]
יח מוהל מתושבי הארץ השוהה בחו"ל, ודעתו לחזור לארץ, ואירעה שם מילה ביו"ט שני, יש אומרים שיש להעדיף מוהל זה על מוהלים תושבי חו"ל. ויש חולקים. [שם עמו' קס]
יט תינוק שחלה ונדחית מילתו, והבריא ביו"ט שני [בחו"ל], אין למולו ביו"ט, ותידחה המילה למחרת. [ילקו"י שובע שמחות חלק ב עמוד קס]
כ תינוק שנולד בבין השמשות, וחל יום השמיני ביום טוב שני של גלויות, אף שהוא ספק שמיני ללידתו ספק תשיעי, היה מקום להורות למולו ביום טוב שני, [כמו שנתבאר בילקוט יוסף שבת כרך ד'], מכל מקום אין למולו ביום טוב שני של גלויות, ושב ואל תעשה עדיף. [ילקו"י שובע שמחות חלק ב עמו' קסב. ועיין ביביע אומר ח"ח חיו"ד סימן כג שהביא מחלוקת הראשונים, שדעת בה"ג, ורש"י, והרמב"ם, והסמ"ג מילה שלא בזמנה דוחה יו"ט שני, ודעת רבינו האי גאון, ורבינו נסים גאון, והרא"ש, שיש לדחות המילה לאחר יו"ט. וכ"ד האשכול, ור"ח, ורבינו יהונתן מלוניל, והריא"ז, והרשב"ץ. ומרן הש"ע. אבל כשנולד בביה"ש, באופן שיו"ט שני הוא ספק שמיני ספק תשיעי, אע"פ שגם בזה פסק מרן הש"ע שאין מילתו דוחה יו"ט שני, יש לתמוה ע"ז, שהרי יש כאן ס"ס, שמא מילה בזמנה היא, ושמא יו"ט שני חול הוא. ועוד, דשמא הלכה כהרמב"ם והסמ"ג שאפי' מילה שלא בזמנה ודאי, דוחה יו"ט שני. ולכן בספק מילה בזמנה, יש למולו ביו"ט שני. ואם נולד מיד אחר שקיעה, שיש ג"כ ס"ס להיפך, אין לעשות מעשה למולו ביו"ט שני].
כא תינוק שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, וחל היום השמיני ללידתו בשבת או ביום טוב, אין מטיפין ממנו את הדם בשבת או ביום טוב, אלא ידחו את הטפת הדם ליום א'. וראה בקש"ע ילקו"י ח"א עמו' תשמג. [שובע שמחות ב' עמוד קסה. ילקו"י שבת ד' עמוד שלז]
כב תינוק שנולד עם ב' עורות על הערלה, אף שנימול לשמונה ימים ככל תינוק, מ"מ אם חל היום השמיני ללידתו בשבת או ביו"ט, אין מלין אותו בשבת. [שובע שמחות ב עמוד קסו, וקעו]
כג תינוק שנולד ביום שישי אחר עשרים דקות מהשקיעה, בימי ניסן ותשרי שהיום והלילה שוים, נחשב כנולד בלילה בודאי, ונימול בשבת, שהיא מילה בזמנה ודוחה שבת. אבל אם נולד קודם לכן יש לדחות המילה ליום ראשון שאחר השבת. [ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמו' קסז. ומה שכתבנו בילקו"י שבת ד' שאם נולד אחר י"ג דקות וחצי מהשקיעה חשיב כנולד בשבת, כתבנו כן ע"פ המבואר בשו"ת יביע אומר ח"ו, אך ביביע אומר ח"ז (חאו"ח סי' מא) שיצא לאור לאחרונה יותר, דן שוב בענין, והעלה שרק אם נולד 20 דקות אחר השקיעה, אז מלין בשבת. ואם יש ספק מתי נולד, אם קודם השקיעה, או בביה"ש, אין מילתו דוחה את השבת. שכל שלא נולד בבירור בלילה, יש להחמיר שלא למולו בשבת].
כד תינוק שנולד בליל שבת אחר צאת הכוכבים שלנו, [בימי ניסן ותשרי כשהימים שוים מעשרים דקות אחר השקיעה. ובשאר החודשים עשרים דקות זמניות], מלין אותו בשבת, אף שלדעת ר"ת הוא עדיין יום גמור. [שובע שמחות ב עמ' קע]
כה תינוק שנולד במוצאי שבת קודם צאת הכוכבים, דהיינו אחר השקיעה, תוך 20 דקות מהשקיעה, אין מלין אותו בשבת, אלא ביום ראשון שלאחריו. וכן הנולד בימי החול אחר השקיעה, תוך 20 דקות מהשקיעה, נימול לשבוע הבא ביום שאחריו. [שובע שמחות ב עמ' קעא]
כו תינוק שנולד ביום שישי, ואירע אונס ולא נימול בשמיני [יום שישי בשבוע הבא] עד לאחר השקיעה, אין למולו בבין השמשות, אלא ידחו את המילה ליום ראשון. [שם עמו' קעב]
כז אם התפללו הצבור ערבית מבעוד יום, ונולד תינוק קודם השקיעה, דינו כנולד ביום ונימול לשבוע הבא ביום שישי. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קעד]
כח מוהל שנקרא למול מילה בזמנה בערב שבת אחר פלג המנחה, והוא כבר קיבל עליו את השבת, ויש שם עוד מוהלים אחרים שלא קיבלו עליהם שבת, יש להסתפק אם מותר לו למול, או שיש להעדיף מוהלים אחרים שלא קיבלו עליהם שבת. [ילקו"י שובע שמחות ב עמו' קעד]
כט מותר למוהלים להשתמש במחט ההפרדה בשבת כדי להפריד את עור הפריעה מבשר הגיד. ויזהר לעשות את ההפרדה בנחת וביישוב הדעת. [ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמוד קעה. שו"ת יחוה דעת ח"ו סי' נג עמוד רעו]
ל ולד טומטום שנולד בשבת, ונקרע ונמצא זכר, נראה שמלין אותו בשבת. ואם ניתחוהו ונתברר שהוא זכר, אפשר שיצטרך למנות מיום הניתוח ז' ימים מעת לעת, שיתכן וניתוח כזה הרי הוא כחולי שבכל הגוף. [שובע שמחות ח"ב עמ' קעו. יביע אומר ח"ז חיו"ד סי' כד אות ד]
לא נהגו לחבוש את המילה בשבת גם בתחבושת לבנה. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קעח]
לב מותר לתת צמר-גפן בתוך יין בשבת כדי להטעים לתינוק, ואין לחוש לצובע. [שם]
לג גם בשבת נותנים את הערלה בעפר, ואם לא נתן את הערלה בעפר מיד אחר החיתוך, מותר לו לטלטל את הערלה בשבת כדי להניחה בעפר המוכן מבעו"י. [שובע שמחות ב עמ' קעט]
לד יש שרוקקים את דם המציצה על העפר, ומותר למוהל לרוק בשבת אחר המציצה לתוך צלחת שיש בתוכה עפר, ואין לחוש בזה לאיסור מגבל. [ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמו' קפא. וביביע אומר כתב דהוי פ"ר דלא ניח"ל בגיבול, ובספר מנוחת אהבה פליג בזה, והעיר מהאור החיים שהביא מהזוה"ק שיש ענין שהמוהל ירוק על עפר. ונמצא דהוי ניח"ל. אך לא עיין בסוף דברי האור החיים שכתב דבשבת ירוק על עפר קשה משמע שע"פ הזוה"ק א"צ בדוקא עפר תיחוח, ונמצא דעפר תיחוח הוי פ"ר דלא איכפת ליה].
לה אסור למול את השומרונים בשבת, אף במילה בזמנה, אבל בימי החול מותר למולם בשכר, שהרי אפילו עכו"ם מותר למולו בשכר. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קפב]
לו כבר נתבאר לעיל [עמוד תשיט סעיף ה] שקראי שנולד לו בן בשבת, אם הוא מתייחס בכבוד ובדרך ארץ לחכמי ישראל האמתיים, יש למול את בנו בשבת. [שם חלק ב' עמו' קפה]
לז תינוק שנולד בשבת לישראל שהמיר את דתו לעבודה זרה, ונשוי לישראלית, יש למולו בשבת שאחריה. ואפילו אם גם האשה המירה את דתה, ואבי הבן מברך "ברוך אתה ה' אמ"ה אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו." [ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמוד קפב]
לח ממזר שנולד בשבת, יש למולו בשבת. ומברכים ברכת המילה במילת ממזר, וכן ברכת אשר קידש ידיד מבטן וכו'. וברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו יברך אבי הבן אם הוא ודאי בנו. ואם הוא ספק אם הוא אביו, או שאביו אינו שם, הסנדק יברך ברכה זו. ואין אומרים אשרי תבחר ותקרב וגו', אבל קורין לו שם, ואם הוא ממזר ודאי אחר בירור, מלין אותו בכניסה של ביהכ"נ, להיכר, ומפרסמים שהוא ממזר. [שם עמ' קפד]
לט מותר למוהל לדרוש שכר טירחה אחר השבת עבור המילה שמל בשבת, ואין בזה משום שכר שבת. ומכל מקום אינו רואה בזה סימן ברכה, ובלאו הכי אין ראוי למוהל ליקח שכר עבור המילה, כמבואר לעיל עמוד תשד ס"ט, אלא אם כן הכסף עבור ישיבה או כולל. [ילקו"י שובע שמחות חלק ב עמוד קפו]
מ אסור למוהל לצאת בשבת מחוץ לתחום שבת ולעבור על איסור תחומין כדי לקיים מצות מילה בזמנה, אף אם אין שם מוהל אחר, וידחו המילה ליום א'. [שובע שמחות ב עמו' קפז]
מא תינוק שחלה ונדחית המילה לאחר יום השמיני ללידתו, ונתרפא ביום חמישי, או ביום שישי, אסור למולו ביום חמישי או שישי, אלא ידחו המילה ליום א'. ואמנם במקום שיש להם מנהג ברור בעירם למול מילה שלא בזמנה בימים אלה, יש להניחם במנהגם. וביום רביעי מותר למול מילה שלא בזמנה. ותינוק שחלה והבריא תוך ג' ימים ליום טוב [שחל בימי חול], יש למולו מיד כשהבריא, אפילו ביום שישי. ודין יוהכ"פ כדין שבת לענין זה. [ילקו"י שובע שמחות חלק ב' עמוד קפט. יביע אומר חלק י' חלק יורה דעה סימן נח דף שעו אות טו]
מב אסור למול גר בשבת, ואף לא בימי חמישי ושישי, וכל שכן שאין למול – אף בימי החול – גרים שנתגיירו בגיור רפורמי, שכל גיור שאין בו קבלת מצוות אינו גיור על פי ההלכה. [ילקו"י שובע שמחות חלק ב עמוד קצג]
מג וכל זה דוקא במילה שהיא בודאי שלא בזמנה, אבל תינוק שנולד ביום רביעי בבין השמשות, שדינו למולו בשבוע הבא ביום חמישי, אסור לדחות את המילה לאחר השבת, אלא מלין אותו ביום חמישי. ולא עוד אלא אפילו תינוק שנולד ביום שני בבין השמשות, ובשבוע שאחריו חלו ב' ימי ראש השנה בימי שלישי ורביעי, מותר למולו ביום חמישי שאחריו שהוא זמנו. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קצד. יביע אומר חלק י' דף שעו טור ב' סוף אות טו]
מד תינוק שנדחית מילתו לאחר שחלה, ולאחר שהבריא המתינו לו כדין שבעה ימים, וכבר עבר יום השמיני ללידתו, גם בזה אין למולו בימים ה' ו', אלא ידחו המילה ליום א'. וכן אם הבריא מהצהבת ביום ה' או ו', אחר שעבר יום ח', ידחו המילה ליום א'. [שם קצד]
מה אם מחלקים לקהל הבאים לברית מילה הנערכת בשבת, הדס יבש להריח בו, המקילין לפרוך את ההדס בידיהם יש להם ע"מ שיסמוכו. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קצד]
מו מותר לחתוך מההדס [התלוש מבעוד יום] כדי ליתן מקצתו לחבירו שיוכל גם הוא להריח בו, ואין בזה כל חשש של איסור. אך לא יחתוך בכלי. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קצה]
מז מילה שחלה בשבת ועורכים קידוש עם כיבוד לאחר התפלה, יש להודיע לקהל שכל מי שטעם מהיין של הקידוש, לא יברך שהכל על כל המשקאות. [ראה בילקו"י קש"ע ח"א עמוד תשמו].
מח בעת שמשוררים בסעודת מילה בשבת, טוב להקדים את שירי השבת לשירי המילה. ואמנם מצד הדין אין בזה קפידא כלל. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קצח. שבת כרך ד' עמוד שסב]