חודש: ינואר 2019

סימן יב – דין פשרה

 

ג אף על פי שפשרה שנעשית על ידי בוררים אין דינה כמחילה, שהמחילה אינה צריכה קנין (ע' בחלק ג' סי' ב' אות א), ואילו פשרה צריכה קנין, כדאיתא בסנהדרין ו. מכל מקום אם לאחר שפסקו הבוררים לפשר בין הצדדים, קיבל עליו הנתבע את הדין, וקיים בשטר בעדים בלי קנין, אינו יכול לחזור בו. וכל זה באופן שנכתב בשטר הבוררות בלשון חיוב, או הודאה, אבל אם הבוררים כתבו השטר בעצמם, אף שכתבו בו ונתפייס פלוני הנתבע בפשרה, כל שלא היה שם קנין יכול לחזור בו. [יביע אומר חלק ה' חושן משפט סימן א סק"ה]

 

ב שוחט עופות לצבור שהעידו אודותיו שהוא עומד ושוחט אחר חצות היום, ומקבל כסף כמעשהו בחול, ובתחלה השוחט נשבע בחי ה' שזה שקר, ואחר שחזרו והעידו בפניו הודה שקיבל כסף ביום טוב, ויש בדבר חילול ה' ששוחט מקבל כסף ביום טוב. והשוחט איים על הדיין ואף שכר גוי לפגוע בדיין ולהורגו ח"ו, העיקר לדינא שרשאי הדיין להסתלק מן הדין כל שיש חשש סביר של סכנה בדבר, שרק בסתם חשש בעלמא אין לדיין לחשוש שמא יהרגנו בעל דבר, אבל כשיש ספק ממש, וכגון שכבר עשה מעשה להביא גוים מרצחים לעזור לו, הרי אין לך דבר העומד מפני פיקוח נפש. ולא אמרה תורה ולא תגורו מפני איש רק היכא דלא ברי היזקא. ומכל מקום אין להתיר לשוחט הנז' לשחוט לרבים.[יביע אומר חלק ט' חלק חושן משפט סימן ב]. 

סימן ז, ח – מי ראוי לדון, ושלא למנות דיין שאינו הגון

 

א רשאים גדולי העיר להעמיד דיין לדון ולהורות אף שעדיין לא הגיע לארבעים שנה. וכן תלמד חכם שחיבר ספר בהלכה רשאי להוציאו לאור טרם מלאת לו ארבעים שנה. [יביע אומר חלק ד' חושן משפט סימן א סק"ה]

 

ב אם יש לפנינו שני מועמדים לכהן כדיינים, ויש רק מקום פנוי אחד, יש להעדיף בזמנינו דיין שהוא בקי בתשובות הגאונים והאחרונים ובעל הבנה ישרה, על דיין שהוא חריף ומפולפל מאד. שגם בזמן הזה שהספרים מצויים סיני עדיף מעוקר הרים. וצריך הדיין ללמוד את הטור והבית יוסף, ולא די לו בידיעת הש"ס והראשונים. [יביע אומר ח"ז חו"מ סימן א'. ושם בענין מינוי דיינים בימינו, בהא דקי"ל שליחותייהו עבדינן, אי הוי מן התורה או רק מדרבנן. ושם באות ג' אם מותר למנות דיין את קרובו שהוא תלמיד חכם, ולהעדיפו על האחר שהוא גדול ממנו בתורה. ובאות ד' בענין דיין המתמנה על ידי נתינת כסף וזהב לבוחריו. ושם אות ה' לגבי ועדת המינויים לדיינים].

 

ג ממזר, ואפילו שלשתן ממזרים, הרי אלו כשרים לדון לכל, וכן אם היה כל אחד מהם סומא באחד מעיניו, כשר. אבל סומא בשתי עיניו פסול. וכן אשה פסולה להיות דיין, אפילו היא חכמה ביותר.

 

ד אסור לדיין לדון מי שהוא אוהבו, אף על פי שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו. ולא למי ששונאו, אף על פי שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו. אלא צריך שיהיו שני בעלי הדין שוים בעיני הדיינים ובלבם. ואם לא היה מכיר את שום אחד מהם ולא את מעשיו, אין לך דיין צדיק כמוהו.

 

ה שני תלמידי חכמים השונאים זה את זה, אסורים לישב בדין יחד, שמפני השנאה שביניהם דעת כל אחד מהם לסתור דברי חבירו. וכן כל הפסולים להעיד מחמת קורבה או מחמת עבירה, פסולים לדון. ודיין היודע בחבירו שהוא גזלן או רשע, אין לו להצטרף עמו לדין.

 

ו בית דין של שלשה צריך שיהיה בכל אחד מהם ז' דברים: חכמה, ענוה, יראה, שנאת ממון, אהבת האמת, אהבת הבריות להם, בעלי שם טוב.

 

ז כל המעמיד דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה, ואינו ראוי להיות דיין, אף על פי שכולו מחמדים ויש בו טובות אחרות, הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה.

 

ח צריכים הדיינים לישב באימה וביראה ובכובד ראש, ואסור לישב ולספר בדברי בטלה בבית הדין, ויראה הדיין כאילו חרב חדה מונחת לו צוארו, וכאילו גיהנם פתוח לו מתחתיו, וידע את מי הוא דן, ולפני מי הוא דין, ומי הוא עתיד להפרע ממנו אם נטה מקו הדין. וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו, אפילו שעה אחת, כאילו תיקן כל העולם כולו, וגורם לשכינה שתשרה בישראל.

 

ט קטן פסול לדון, אפילו הוא פיקח ולמד תורה הרבה. אבל מבן י"ג שנים ומעלה, אף שלא הביא ב' שערות אם הוא מפולפל ובקי בחדרי תורה כשר לדון. [ילקו"י דיני חינוך קטן עמ' שמד]

 

י מותר לדיינים לאכול ולשתות בשחרית, לפני הליכתם לביה"ד. ואף על פי שבזוהר הקדוש (פרשת משפטים דף קכב ע"א) איתא, בית דוד דינו לבוקר משפט עד דלא ייכלון ולא ישתון, דכל דיינא דדאין דינא בתר דאכיל ושתי לאו דיינא דקשוט הוא, דכתיב לא תאכלו על הדם, אזהרה לדייני דלא ייכלון עד דדייני דינא. הא בממונא, וכל שכן בדיני נפשן דבעו דייני לאסתמרא דלא למידן דינא אלא קדם דאכלו ושתו. ע"כ. מכל מקום הגמרא שלנו חולקת על זה, דהא בסנהדרין (סג.) ילפינן מקרא דלא תאכלו על הדם לענין דיני נפשות בלבד. [וע"ע במו"ק יד:]. והלכה כהגמרא שלנו כשהיא חולקת הזוהר הקדוש. ואפילו לשתות יין לפני שיושב בבית הדין לדון דיני ממונות מותר מן הדין, כמבואר בתוס' סנהדרין (מב.). וכן פסק מרן בחושן משפט (סימן ז' סעיף ה). ואף שלכתחלה יש לחוש לדברי המדרש רבה(פרשת נשא) שאוסר שתיית יין, אבל אכילה ושתיה בעלמא מותר בלי שום פקפוק. [יבי"א ח"ד חאו"ח סי' יא סקי"א] 

סימן ה' – באיזה יום דנין

 

א אין דנים דין בשבת או ביום טוב, שמא יבואו לידי כתיבת פסק הדין בשבת. וגם סידור הטענות לבד לפני הדיינים, אסורה. אבל דיין ששמע את טענות הבעלי-דין מערב-שבת, ורוצה לעיין בספרי הפוסקים כדי לדעת מסקנת ההלכה, אין שום איסור בדבר. וכן הבעלי דין עצמם, או טוען רבני, הרוצים לעיין בספרי הפוסקים כדי לסדר טענותיהם בהלכה בפני בית הדין, אין בזה איסור. אולם לסדר את הטענות ללא עיון בדברי הפוסקים, אין להקל, משום ממצוא חפצך ודבר דבר. אבל אם עברו ודנו בשבת ויום טוב, דינן דין. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' סימן שלט סעיף ט].

 

ב יש אומרים שבכלל איסור דין בשבת אסור לתפוס אדם ולחובשו בבית הסוהר בשבת. ומכל מקום במקום עיגון, וכגון שיש חשש שלא ימצאו את הבעל אם לא יתפשוהו במחבוש בשבת, לכולי עלמא מותר. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' סימן שלט סעיף י].

 

ג אין דנין בקביעות בערב שבת ובערב יום טוב, ואם הזמינו את הבעל דין לבוא לבית דין, אין צריך לבוא. ואפילו הזמינו לבא אחר שבת ויום טוב ולא בא, אין קונסין אותו.

סימן ד – מתי אדם עושה דין לעצמו

 

א ראובן שגזל ממנו שמעון סכום כסף, ואין לו עדים על כך, ופעם שכח אצלו שמעון חפץ ששויו קרוב לסכום הכסף שנגזל ממנו, מותר לראובן להחזיק בחפץ לעצמו תמורת הכסף, או למוכרו וליטול התמורה לעצמו, באופן ששמעון ידוע כאדם תקיף ואלם, ואין ביכולתו של ראובן לתובעו בבית דין ולדון עם התקיף ממנו. [יביע אומר ח"ו חו"מ סי' א. ושם אות ב' אם מותר לעכב הפקדון של חבירו בידו עבור חוב שחייב לו, שיש בזה מחלוקת בין התלמוד והזוהר]

סימן א, ג – קצת מהלכות דיינים

 

א בזמן הזה, הדיינים דנים דיני הודאות והלוואות וכתובת אשה, וירושות ומתנות ומזיק ממון חבירו, שהם דברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס. ואדם שחבל בחבירו, אין מגבים דיינים שאינם סמוכים בארץ ישראל, נזק, צער ופגם ובושת וכופר, אבל שבת וריפוי מגבים. [שלחן ערוך חושן משפט סימן א' סעיף א-ב].

 

ב אין בית דין פחות משלשה, וכל שלשה נקראים בית דין, והם דנים את האדם בעל כרחו, ופחות משלשה אין דיניהם דין, אפילו לא טעו, אלא אם כן קבלום בעלי דינים. [ש"ע סימן ג].

 

ג במקום שעל פי חוקי הממשלה צריכים לצרף עם שני דיינים עורך דין מחלל שבת ואינו בקי בהלכה כלל, להרכב בית הדין, אין לדיינים לצרפו להרכב שלשה, ואסור לשבת עמו בדין. [יביע אומר חלק ב' סימן א].

 

ד יש מקומות שעל פי חוקי הממשלה הרכב של בית הדין צריך להיות באופן שיושבים בו שלשה חכמים ושני עורכי דין. והעורכי דין הם חילוניים לגמרי ועמי הארץ, מותר לתלמיד חכם לשבת בבית דין כזה לשפוט בין איש לאשתו, דלגבי דיינים לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. [יביע אומר ח"ב חו"מ סי' ב'. וכתב שם לסמוך על דברי הקצות, הנתיבות, ורעק"א]

 

ה אדם שחבל בחבירו, בזמנינו אין הדיינים מגבים נזק וצער, ומחייבים אותו רק שבת וריפוי. ודעת הרמ"א שאף ריפוי ושבת אין מגבין, ואם התובע והנתבע ספרדים, אין הנתבע יכול לומר קים לי כדעת הרמ"א שאין מגבים אפילו ריפוי ושבת, אלא על הדיינים לפסוק להם כדעת מרן שקיבלנו הוראותיו. [יביע אומר חלק ט' חושן משפט סימן ה דף תלג]. 

פרק כא – דין אבלות בחתן, ראה לעיל עמוד תתקעא.

 

א אבל בתוך י"ב חודש לאב ואם הנושא אשה, מותר לתת לו מתנה, דאף שהוא אסור בשאלת שלום, מכל מקום לא אסרו ליתן לו מתנה, ובפרט אם נותן סכום כסף לעזור לו בהקמת הבית. [ילקו"י שובע שמחות ח"א חופה וקידושין עמוד שעז]

 

ב כלה הנמצאת בתוך שנת אבל לאביה או לאמה, מותר לחתן לשלוח לה מתנות קודם החתונה, והוא הדין להיפך. [ילקו"י שובע שמחות ח"א חופה וקידושין עמוד שעז]

 

ג חתן שהוא בתוך שלשים יום לאבלו, שלא קיים פריה ורביה, שמותר לו להתחתן בתוך שלשים לאבלו, מותר לו להסתפר ולהתגלח ביום חופתו, וכן בשבעת ימי המשתה מותר לו להסתפר ולהתגלח, ואפילו הוא אבל על אביו או על אמו. [חופה וקידושין עמוד שעז]

 

ד חתן שהוא בתוך שלשים יום לאבלו, מותר לו להביא תזמורת ולעשות ריקודים ומחולות, לכבוד החתן והכלה כנהוג, שעיקר שמחה בכלי שיר, וכמבואר בפוסקים, ומעבירים את המת מפני הכלה.[ילקו"י שובע שמחות ח"א חופה וקידושין עמוד שעח]

 

ה בחור רווק שלא קיים עדיין מצות פריה ורביה, ואירע לכלתו אבילות, מותר לו לישאנה אף בתוך שלשים יום לאבלה, אבל לא בתוך שבעה, ואפילו אם אין לו הפסד ממון אם ימתין. וכן חתן בתוך שלשים לאבלו על שאר קרובים, או בתוך י"ב חודש לפטירת אב ואם, מותר לו לישא אשה לקיים מצות פריה ורביה, ומותר לו להביא תזמורת לחתונה, משום מצות שמחת חתן וכלה. [ילקו"י שובע שמחות ח"א חופה וקידושין עמוד שעט]

 

ו אשה אבלה תוך שבעת ימי אבלות שבתה נכנסת לחופה, מותר לאמה להשתתף בחופה, ואין לדחות בשביל זה את החתונה של הבת, או הבן. ויכולה האבלה להחליף את בגדיה העליונים בבגדי שבת, אפילו שהיא בתוך שבעה, כדי להשתתף בחופה, ומיד לאחר החופה תחזור לביתה להמשיך לישב שבעה. וכן אם אבי החתן או הכלה נמצא בתוך שבעה ימי אבלות, יכול להשתתף בחופה בלבד, כדי שלא לגרום ח"ו לדחיית החתונה. [ילקו"י שובע שמחות ח"א חופה וקי' עמ' שפא]

 

ז הורים של חתן וכלה הנמצאים בתוך שנה לפטירת אב ואם, שאם לא יהיו נוכחים בחתונת בניהם הדבר יגרום לצער רב לחתן ולכלה, יכולים להקל להשתתף בחתונה של בניהם, ולהיות נוכחים בעת החופה, ולאחר מכן. ואין להורים לדחות את חתונת בתם או בנם עד שיסיימו את הי"ב חודש שלהם על האב ואם, אלא אדרבה מצוה עליהם לזרז את החתונה, ומה' ישאו ברכה. וראה לעיל הלכות אבלות דין אבל אסור בשמחה. [שם עמוד שפב]

 

ח והוא הדין בזה לסבא וסבתא של החתן או הכלה, שאירע להם אבל של אב ואם, והם בתוך י"ב חודש לפטירתם, שרשאים להכנס לבית השמחה ולסעוד שם עם המסובים, שבני בנים הרי הם כבנים.[חופה וקידושין עמוד שפד]

 

ט חזן שהגיע מחוץ לארץ כדי לערוך חופה וקידושין לבן אחיו, העומדים להערך ביום ג' בערב, וביום ראשון נפטר אחיו של אותו החזן, ונקבר בו ביום, אסור לאותו חזן לצאת מביתו כדי לערוך חופה וקידושין לבן אחיו. [חופה וקידושין עמוד שפד]

 

י חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו, שחל יום פטירת אביו או אמו בימים אלה, אין לו להתענות, שיום טוב שלו הוא, ואפילו אם נהג כמה שנים להתענות ביום פטירת אביו או אמו, כשהוא חתן לא יתענה. ואין צריך התרה. והוא הדין לחתן בר מצוה שחל יום פקודת השנה של אביו, ביום שנעשה לבר מצוה, שפטור מלהתענות. [חופה וקידושין עמוד שפה] 

פרק כ – דינים הקשורים לשבת חתן

 

א מנהג האשכנזים שהחתן עולה לתורה בשבת שקודם החתונה. ועורך שמחה בשבת קודם החתונה. אך מנהג הספרדים ועדות המזרח שהחתן עולה לספר תורה ועורך שמחה בשבת שאחר החופה, כשהוא בתוך ז' ימי המשתה. [חופה וקידושין עמוד שמו]

 

ב כשיש חתן בבית הכנסת בתוך שבעת ימי המשתה שלו, בשבת או ביום טוב, ורוצים להעלות לספר תורה עולים נוספים מקרובי וידידי המשפחה, לכתחלה טוב שהשליח צבור הקורא בספר תורה, יקרא לכל אחד מהעולים שלשה פסוקים חדשים, או יותר מעט, ויתחיל ויסיים בכי טוב, כדי שיוכל לקרוא בספר תורה קריאה חדשה לכל עולה נוסף. ואם בכל זאת מחמת ריבוי העולים נדחק לחזור על אותם פסוקים, רשאי לעשות כן אף לכתחלה, ואין בזה כל חשש של ברכה שאינה צריכה, שבמקום מנהג אין לומר ספק ברכות להקל. ובפרט שמנהג זה יסודתו בהררי קודש, שכן דעת רבינו האי גאון, הריב"ש, ומרן השלחן ערוך. ומכל מקום נכון מאד שלא להרבות עולים הרבה לספר תורה, ועל קרובי החתן וידידיו לוותר משום טורח ציבור. [חופה וקידושין עמוד שמו]

 

ג כשיש שני חתנים בבית הכנסת, אף שהקטן חכם קצת יותר, עם כל זה אחר גדולת השנים אזלינן, זולת אם הוא בן הרב המרביץ תורה, שהוא קודם. אבל בן הגבאי אינו קודם. [שובע שמחות חלק א' חופה וקידושין עמוד שמז]

 

ד יש מקומות שנוהגים להתפלל בצבור בבית החתן בשבת שבתוך שבעת ימי המשתה של החתן, ומביאים לשם מערב שבת ספר תורה, ומייחדים לו ארון באופן שיהיה לכבוד הספר תורה, כדי לקרוא בו בשבת. ויש לנוהגים כן על מה שיסמוכו. [חופה וקידושין עמוד שמז]

 

ה יש מקומות שנהגו להוציא ספר תורה לכבוד החתן, בשבת שבתוך שבעת ימי המשתה, ולקרוא בו בברכות קריאת "ואברהם זקן". אולם ביום שאין מוציאין בו ספר תורה, אין להוציא ספר תורה במיוחד לקריאת פרשה זו. ובלאו הכי מנהגינו לקרוא פסוקים אלה מתוך החומש אחר שהחתן מסיים את פרשת עלייתו בספר תורה, וקוראים פסוק חומש, ופסוק תרגום. ואין לקרוא פרשת "ואברהם זקן" קודם ברכה האחרונה, אלא אחריה. [שמח]

 

ו המנהג שבעת שהחתן עולה לתורה בשבת חתן, הנשים מעזרת הנשים זורקות סוכריות על ראש החתן, ויש להקפיד שהסוכריות יהיו עטופות היטב בנייר, כדי שלא יבואו לידי ביזוי אוכלים. [חופה וקידושין עמוד שמח]

 

ז  מותר לילדים קטנים לאסוף את הסוכריות מעל גבי הקרקע בשבת, ואין לחוש בזה לאיסור מעמר כלל. וכן המנהג פשוט. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' דיני מעמר. חופה וקידושין עמ' שנא]

 

ח מותר לזרוק לפני החתן והכלה פירות של ערלה, במקום שאין רפש וטיט והפרי של ערלה עטוף בנייר באופן שלא יבוא לידי בזיון, וכן מותר לשחק בפרי זה ולזורקו לפני חתן וכלה, ובתנאי שיכבדו את הפירות לאחר מכן. ובפירות רכים, כמו תאנים וכדו' אין לזורקן לפני החתן והכלה. [חופה וקידושין עמוד שנב. ילקוט יוסף הלכות ערלה פרק ב' איסור הנאה מפירות ערלה]

 

ט אסור למחוא כף בשבת וביום טוב אף לצורך שמחת חתן וכלה. אבל על ידי שינוי, מותר. ומצוה רבה לבטל מה שיש נוהגים להכות בעת השירה בשבת חתן בכפות ומזלגות על כלי נחושת או בצלחת.[חופה וקידושין עמוד שנד. יביע אומר חלק ג' חאו"ח סימן יא אות ג].

 

י אסור לנגן בכלי שיר או בתוף ומצלתיים, בשבת ויום טוב, אפילו לצורך שמחת חתן וכלה. ואפילו לדעת הרמ"א שכתב "ובזמן הזה אין אנו בקיאים לעשות כלי שיר, ואפשר שעל פי זה נהגו להקל" היינו דוקא לענין טיפוח וריקוד [לדעת הרמ"א], אבל לנגן בכלי שיר, חלילה להקל על ידי ישראל. [חופה וקידושין עמוד שנד]

 

יא מעיקר הדין מותר לומר לגוי לנגן בכלי שיר בשבת חתן, לכבוד שמחת חתן וכלה. ובלבד שלא יהיו הכלי שיר פועלים על ידי חשמל או בטרייה. [חופה וקידושין עמוד שנה]

 

יב אסרו חכמים לרקוד בשבת, גם בסעודה שחתן וכלה מסובים בה. והרואה ספרדי המטפח ומרקד בשבת, ראוי להעיר למוסר אזנו ולהודיעו שהדבר נגד דעת מרן שקיבלנו הוראותיו, וצריך להוכיחו בנחת, שאז דבריו יתקבלו. [ילקו"י שבת כרך ה'. חופה וקידושין עמוד שנו]

 

יג ומכל מקום אפשר להקל על ידי הליכה במחול בלבד, בשירות ותשבחות, והמחמיר גם בזה תבוא עליו ברכה. [ילקו"י שבת ה'. חופה וקידושין עמוד שנח]

 

יד יש להזהיר את הצבור שלא לשפוך מי ורדים וריח טוב על בגדי האנשים בשבת חתן. ויש נוהגים שבעת עליית החתן לתורה, בשעה שמשוררים לכבודו, מזלפים על ידי האנשים ריח טוב, ויש להזהר שלא יזלפו על המטפחות, וכן יזהרו להפסיק מלזלף ריח טוב מיד כשהחתן מתחיל בברכתו על הקריאה בתורה. [חופה וקידושין עמוד שנט]

 

טו כבר נהגו ליתן מתנות לחתן ולכלה, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש. אך אסור לשלוח מדמי פירות שביעית מתנה לחתן ולכלה לאחר שהם שלחו לו כשהיה חתן, כיון שהוא מוכרח לשלוח עתה כפי המנהג והנימוס, ונראה כאילו פורע חובו מדמי שביעית. [חופה וקידושין עמוד שנט. ושם בהערה מתי מותר לתת מתנה בשבת. ומה המקור ליתן מתנות לחתן ולכלה]

 

טז מה שנוהגים בכמה מקומות לערוך את הסעודה של שבת חתן בגינה, לכתחלה אין ראוי לנהוג כן. ואם עורכים שם את הסעודה, יש להזהיר את הסועדים שאסור ליטול ידיהם על העשבים או על הזרעים, שאף שאינם מתכוונים להשקותם, מכל מקום פסיק רישיה הוא ואסורה. וגם בגינה של חבירו אין להתיר בזה. [ילקו"י שבת כרך ה. חופה וקידושין עמוד שס]

 

יז מה שנוהגים שהחתן שולח מערב שבת זר פרחים למשפחת הכלה, יש ליזהר שאם הפרחים והשושנים ניצניהם סגורים ועלולים להיפתח במים, שאין ראוי ליתנם לכתחלה בשבת לאגרטל שיש בו מים, אפילו אם היו בתוך המים מערב שבת, והוציאם בשבת כדי להריח בהם. אבל אם השושנים והפרחים נפתחו, מותר ליתנם בשבת לאגרטל שיש בו מים. והמחמיר בשושנים גם באופן שנפתחו כבר, תבוא עליו ברכה. ועצי בשמים וענפי הדסים מותר ליתנם בשבת אף לכתחלה לתוך אגרטל שיש בו מים, וגם מותר ליתן מים לתוך האגרטל, ולתת בתוכו את ההדסים והבשמים. ומכל שכן שמותר להוסיף מים בשבת בתוך האגרטל. [ילקו"י שובע שמחות ח"א חופה וקידושין עמ' שסב]

 

יח בשבת חתן, אם רצפות הבית נתלכלכו עקב ריבוי האורחים, מותר לכבד את הבית בשבת במטאטא, אפילו עשוי מענפי אילן יבשים שאינם נכפפים, ובודאי נשבר מהם בעת הטיטוי. אבל בקרקע שאינה מרוצפת אין להקל אלא על-ידי גוי. ולדעת הרמ"א יש להחמיר שלא לטאטאות את הבית אפילו במרוצף. אבל על-ידי גוי יש להקל בכל ענין, בין בבית מרוצף ובין שאינו מרוצף. ויש שהקילו בזה גם לאשכנזים אף על-ידי ישראל, ואין לחוש שמא יבואו לטאטאות בית שאינו מרוצף ואז ישוו גומות, דכיון שבזמן הזה כל הבתים שבעיר הם מרוצפים אין לגזור בית מרוצף אטו בית שאינו מרוצף. וכן עיקר. [ילקו"י שבת כרך ה'. ילקו"י שובע שמחות חלק א' חופה וקידושין עמוד שסד]

 

יט בשבת חתן, אם הרצפות נתלכלכו באופן שאי אפשר לנקות על ידי מטאמא בלבד, מותר לשפוך על מקום הלכלוך מעט מים מכלי, ולנגב המים במגב [מקל-גומי]. [חופה וקידושין ילקו"י שובע שמחות ח"א עמוד שסז. ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד פח] 

פרק יט – עוד דינים הקשורים לשבעת ימי המשתה

 

א משה רבינו תיקן להם לישראל שהחתן נוהג שבעת ימי חופה בשמחה ומשתה, ושמח את אשתו אשר לקח, ונחשבים אצלו כימים טובים, לפיכך אינו אומר בהם וידוי ונפילת אפים. וכשמתפללים הקהל בבית החתן, או כשהחתן בא לבית הכנסת להתפלל עם הצבור, כל הקהל אינם אומרים וידוי ונפילת אפים בכל שבעת ימי המשתה, לכבודו של החתן. אולם בשחרית של יום החופה, אף על פי שהקידושין והחופה נערכים בו ביום קודם שקיעת החמה, מכל מקום עדיין אין תורת חתן עליו, וצריכים לומר וידוי ונפילת אפים. אבל במנחה כשהיא סמוכה לחופה, ובפרט כשהיא במזמוטי חתן וכלה, אין לומר וידוי ונפילת אפים. [חופה וקידושין עמ' שמ]

 

ב כלה הנמצאת בעזרת נשים, ואין החתן שם, אינה פוטרת את הקהל לומר וידוי ונפילת אפים. [ילקוט יוסף תפלה כרך ב' מהדורת תשס"ד סימן קלא עמוד,,, חופה וקידושין עמוד שמא]

 

ג כבר נתבאר לעיל שאם החופה והקידושין נערכים למשל ביום רביעי סמוך לשקיעת החמה, כמו שנהגו בירושלים, אף על פי שלענין שבע ברכות נשלמים שבעת ימי המשתה ביום שלישי עם השקיעה, מכל מקום לענין וידוי ונפילת אפים יש להקל שלא לאומרם ביום רביעי, עד סוף שבעה ימים מעת לעת משעת החופה והקידושין. [חופה וקידו' עמוד שמב]

 

ד כשיש חתן בבית הכנסת [בתוך שבעת ימי המשתה], אין אומרים למנצח יענך ה' ביום צרה, ומזמור תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני וכו'. ואמנם בתעניות צבור אומרים סליחות כנהוג. אך מדלגים על הוידוי. וטוב שהחתן יצא לחוץ בעת הוידוי, כדי שיוכלו לומר גם וידוי. [שם שמד]

 

ה בימים שאין אומרים בהם וידוי, אין אומרים בשבת במנחה "צדקתך צדק". אבל כשיש חתן או אבי הבן או סנדק בבית הכנסת, יש לומר צדקתך צדק כמו בכל שבת. [ילקוט יוסף תפלה כרך ב' עמ,, חופה וקיד' עמ' שמד. אלא דמ"ש להוכיח הדין מסדר טרויש, הנה אחר העיון אין ראיה לנ"ד]

 

ו אין אומרים "תיקון חצות" בבית החתן.[ילקו"י השכמת הבוקר הל' תיקון חצות. חופה וקידושין עמוד שמה] 

פרק יח – הנהגת החתן בשבעת ימי המשתה

 

א חתן בתוך שנה ראשונה אינו רשאי להיעדר מביתו לנסוע לחוץ לארץ, ואם יש צורך נחוץ בכך יבקש רשות מאשתו, ויחזור בהקדם האפשרי. [חופה וקידושין עמוד שלג. יביע אומר ח"ד אהע"ז סי' ח אות ג]

 

ב מותר לחתן לצאת לצורך פרנסתו לעיר אחרת בתוך שבעת ימי החופה, במחילת אשתו. [חופה וקידושין עמוד שלד. יביע אומר חלק ג' אהע"ז סימן יא אות יא. וחלק ד' אהע"ז סימן ח אות ג]

 

ג אין ראוי לחתן להתעמק בלימודו בתוך שבעת ימי המשתה, כדי שיהיה מצוי לשמח את אשתו. ומכל מקום גם החתן חייב בתלמוד תורה בכל שבעת ימי המשתה, ועליו לעסוק בדברי תורה. [ועצה טובה לחתן בן ישיבה, שילמד בכל לילה בביתו בשנה הראשונה, ולא ילך ל"כולל ערב", והדבר מועיל גם לשלום בית]. [חופה וקידושין עמוד שלד. יביע אומר חלק ד' אהע"ז סוף סימן ח]

 

ד חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו, חייב להתענות תענית צבור בכל ארבע הצומות, ואין לו לפרוש מן הצבור. חוץ מתענית אסתר. אולם אם התענית צבור חל להיות בשבת ונדחה ליום א', אין החתן צריך להשלים את התענית עד צאת הכוכבים, לרבות בתשעה באב, אלא יאכל אחר חצות היום, מאחר שיום טוב שלו הוא. ואם החתן ירצה להחמיר על עצמו ולהתענות בתענית דחוי, אינו רשאי. וכל שכן שאין לחתן להתענות תענית יחיד בכל שבעת ימי החופה, ואפילו אם נהג להתענות ביום פטירת אב ואם, ואירע יום פקודת השנה בשבעת ימי המשתה אין לו להתענות, ואפילו התרה אין צריך. [חופה וקידושין עמוד שלד. יביע אומר ח"ה חאו"ח סימן מ אות ו. וחלק א' או"ח סימן לד אות יא]

 

ה חכמים תקנו שכל הנושא בתולה יהיה שמח עמה שבעה ימים, ולא יעסוק במלאכתו, ולא נושא ונותן בשוק, אלא אוכל ושותה ושמח עמה. ומכל מקום מותר לחתן לעשות מלאכת דבר האבד בתוך שבעת ימי המשתה, על ידי שהכלה תמחול לו. ולכן אם החתן חושש שיפטרו אותו מהעבודה, והבעלים אינם מוכנים להתחשב בו וליתן לו חופשה לכל שבעת ימי המשתה, יבקש רשות ומחילה מהכלה, ויוכל לעבוד. [חופה וקידושין עמ' שלה. יביע אומר חלק ד' אהע"ז סי' ה]

 

ו אם יש לחתן שותפות בחנות עם אדם אחר, מותר לשותף להמשיך לעבוד בכל שבעת ימי המשתה,[ואין זה דומה לאבל בתוך שבעת ימי אבלות, שעל השותף גם כן לא לעבוד]. [חופה וקידושין עמוד שלו. יביע אומר חלק ד' חאהע"ז סימן ח]

 

ז מותר לחתן להסתפר בכל שבעת ימי המשתה. וכן בגילוח הזקן, שמותר לחתן להתגלח בכל יום בשבעת ימי המשתה. [חופה וקידושין עמוד שלו]

 

ח  מותר לכלה לכבס בגד על מנת ללבוש בתוך ימי החופה. וכן אם הכלה יש לה מקצוע של תופרת, מותר לה לתפור בגדים בתוך ביתה בימי חופתה להשתכר ולהרויח, בהסכמת בעלה החתן, ומכל שכן שיש אומרים שהכלה אינה אסורה כלל בעשיית מלאכה בימי חופתה. ולכן המיקל בזה לצורך יש לו על מה לסמוך. [חופה וקידושין עמוד שלז. יביע אומר ח"א אעה"ז סי' יא אות ה]

 

ט ראוי להחמיר לעמוד בפני החתן בכל שבעת ימי המשתה. אך אין בזה חיוב מעיקר ההלכה, [אפילו אם עובר תוך ארבע אמותיו], אלא חומרא בעלמא. [חופה וקידושין עמוד שלח. יביע אומר חלק ו' אהע"ז סימן ח אות ב]

 

י יש אומרים שעל החתן להמנע מלצאת יחידי מביתו אפילו למקום קרוב, בשעות הלילה. אבל בשעות היום אין צריך להקפיד בזה. ויש אומרים שבתוך בעיר אין צריך להזהר בזה אף בלילה, שהרי אינו יחידי, שיש אנשים בעיר. ובשעת הצורך שאין לו מי שילווהו, או שהליווי גורם ביטול תורה למלווה, יכול לצאת יחידי גם בלילה, בתוך העיר. ואם הולך עם הכלה, אפילו בלילה אינו צריך שום ליווי. [חופה וקידושין עמוד שלח]

 

יא אין לחתן להמנע מללכת להתפלל ערבית בצבור בבית הכנסת בשבעת ימי המשתה, מפני שאין לו מי שילווה אותו. וכן אין לו להמנע מלהתפלל בבית הכנסת שחרית ומנחה כדי שלא לפטור את הצבור מאמירת וידוי, אלא עליו להשתדל להתפלל בצבור גם בשבעת ימי המשתה, אלא אם כן היה אנוס, ככל אדם הפטור מתפלה בצבור רק כשיש לו אונס. [ילקוט יוסף שובע שמחות חלק א' חופה וקידושין עמוד שלט] 

פרק יז – דיני שבע ברכות שבשבעת ימי המשתה

 

א תקנו חכמים שהנושא אשה יעשה סעודה בנישואין כדי לשמח את הכלה. ובחור שלא נשא אשה מעולם, הנושא בתולה שלא נשאת מעולם, מצוה מן המובחר שיעשה סעודה בכל שבעת ימי המשתה, כדי שיברכו ברכת – חתנים אחר ברכת המזון. [שם רצז]

 

ב מה שיש נוהגים שהחתן והכלה מיד לאחר החופה נוסעים לעיר אחרת למשך כל שבעת ימי המשתה, ובטלים משמחת החופה ושבע ברכות שבסעודות בהיותם טרודים במסעם ממקום למקום נדדו הלכו, ולא חפצו בברכה ותרחק מהם. וכבר קראו תגר על זה הגאונים האחרונים, שזהו עצת חטאים, ואיך ינצלו מאיסור קריבות לאחר ביאה ראשונה, ודרכי הצניעות מהם והלאה. ונכון להוכיחם ולהודיעם שהחתן והכלה צריכים שימור מן המזיקין. וגם מן היצר-הרע, אולי ישמעו וישובו. [חופה וקידושין עמוד רצח]

 

ג מי שהוא אלמן שנשא בתולה, צריך לשמוח עמה שבעה ימים, בין לענין ברכה בין לענין עשיית מלאכה וכו'. וחתן בחור שנשא בעולת עצמו, יש להם שבעת ימי המשתה לשמחה ולברכה. אבל אלמן או גרוש שנשא בעולת עצמו, דינו כאלמון שנשא אלמנה, ויש להם יום א' לברכה, ושלשה ימים לשמחה. [חופה וקידושין עמוד רצט. יביע אומר חלק ה' חאהע"ז סימן יא]

 

ד בחור שנשא אלמנה יש לו שבעה לברכה, ולכל הדינים. [חופה וקידושין עמוד ש]

 

ה מי שהוא אלמון שנשא אלמנה, והתחילו ביום הראשון לסעוד סעודת המשתה, ונמשכה סעודתם בלילה, מברכים להם שבע ברכות על כוס ברכת המזון. אבל אם התחילו בסעודה בלילה שאחר הנישואין, אף שביום לא עשו סעודה כלל, אין מברכים ברכת חתנים בברכת המזון, שספק ברכות להקל. [חופה וקידושין עמוד ש]

 

ו המנהג בארץ ישראל לברך שבע ברכות בסעודה שעושים בבית החתן במשך כל שבעת ימי המשתה, כשיש לפחות שנים שהם פנים חדשות, וכדעת הרמב"ם, וכמו שהעיד בשמו רבינו אברהם בן הרמב"ם בתשובה. [ושלא כמי שרצה לומר שדעת הרמב"ם שכל העשרה יהיו פנים חדשות, דליתא]. ואין מברכים שבע ברכות אלא כשיהיו ג' תנאים הנז': סעודה שעושים בבית החתן עצמו, כשיש שם עשרה אנשים, ושתי פנים חדשות[וראה להלן בדין פנים חדשות בשבת]. אבל שלא בבית חתנים אין לברך אלא ברכת אשר ברא. [חופה וקידושין עמוד שא]

 

ז כשעורכים סעודה בבית החתן, ומברכים שבע ברכות, (כשיש ב' פנים חדשות, ועשרה) לוקחים ב' כוסות, אחת לברכת המזון ואחת לשבע ברכות, ולאחר שהמזמן סיים ברכת המזון אינו מברך בורא פרי הגפן, אלא השני מתחיל לברך על הכוס שבידו ברכת "שהכל ברא לכבודו", ומסיים [הוא או אחרים] את כל ששת הברכות, עד "ברוך אתה ה' משמח החתן עם הכלה". ואחר כך הראשון שבירך ברכת המזון, מברך על הכוס שבידו "בורא פרי הגפן", ומכוין להוציא את השני, וטועמים, ומוזגים מכוס אחד לשני, ונותנים לחתן ולכלה. ומכל מקום אם בירכו את "שבע הברכות" על כוס אחת – יצאו ידי חובתם. [חופה וקידושין עמוד שה. יביע אומר ח"ו חאו"ח סימן מג אות ב]

 

ח כשמברכים ברכת "אשר ברא" בלבד, כגון שאין עשרה, או שאין פנים חדשות, או כשעורכים סעודה שלא בבית החתן, מברכים ברכת המזון ו"אשר ברא" על כוס אחת, ואין צריך להביא ב' כוסות. [חופה וקידושין עמוד שז]

 

ט כשעורכים סעודה לכבוד החתן שלא בבית החתן, מיד כשגמר המברך את ברכת המזון מברך תחלה "בורא פרי הגפן" ואחר כך ברכת אשר ברא, והמברך טועם, ונותן לחתן ולכלה לטעום. ולכן על המברך לכוין להוציא ידי חובת הברכות את החתן והכלה, וגם החתן והכלה יכוונו לצאת ידי חובת הברכות. ואין לחתן ולכלה לענות "ברוך הוא וברוך שמו" אחר הברכות, מאחר שהם טועמים מן היין. [חופה וקידושין עמוד שז]

 

י אם כל המסובים אכלו פת הבאה בכיסנין [עוגה] אין לברך ברכת חתנים כלל. שאין מברכים ברכת חתנים אלא אחר ברכת המזון. ואם היו שם עשרה, ושבעה אכלו פת הבאה בכיסנין שיעור שאחרים קובעים עליו סעודה, שהוא שבעים ושתים דרהם [216 גרם], יכולים לברך שבע ברכות [כשקיימים התנאים הנ"ל]. ונכון שגם השלשה הנמצאים שם יאכלו על כל פנים כזית פירות וכיוצא, להצטרף עמהם. [חופה וקידושין עמ' שז. יביע אומר ח"ג אהע"ז סי' יא אות ו-ז]

 

יא בסעודת "שבע ברכות" שעושים בשבעת ימי המשתה, נכון להקפיד שיהיו האנשים בחדר אחד, והנשים בחדר אחר. ועל כל פנים פשוט וברור שצריך להקפיד שלא ישבו גברים ונשים יחדיו בתערובת, וכל שכן כשיש שם נשים בלבוש לא צנוע. ומכל מקום המנהג פשוט שאומרים בזימון "שהשמחה במעונו" גם כשמסובים במקום נשים וגברים, ורואים אלו את אלו. [חופה וקידושין עמוד שח. יביע אומר ח"ג חאהע"ז סימן י אות ט]

 

יב חתן וכלה שסידרו להם הקידושין ביום רביעי לפני השקיעה, אף על פי שהיחוד שלהם נעשה רק בליל חמישי, אינם יכולים לברך ז' ברכות אלא עד סוף יום שלישי שאחריו, שאז מסתיימים שבעת ימי המשתה. ומכל-שכן אם החתן התפלל ערבית מבעוד יום. [חופה וקידושין עמוד שט. יביע אומר ח"ה אהע"ז ז' אות ב]

 

יג ומכל מקום אם התחילו בסעודה ביום האחרון של שבעת ימי המשתה, [באופן המבואר בסעיף יב], ונסתיימה הסעודה בזמן בין השמשות, יכולים לברך "שבע ברכות", כשהסעודה נערכת בבית החתן, ויש פנים חדשות ועשרה, או ברכת "אשר ברא" כאשר הסעודה נערכת שלא בבית החתן, או כשאין שם פנים חדשות [בבית החתן]. [חופה וקידושין עמוד שיא]

 

יד אולם אם נסתיימה הסעודה בלילה, אין לברך שבע ברכות, או ברכת "אשר ברא". [שלא בבית החתן, או כשאין שם עשרה ופנים חדשות]. [חופה וקידושין עמוד שיא]

 

טו חתן וכלה שהתחילו סעודתם ביום השביעי של שבעת ימי המשתה, וסיימו את הסעודה בלילה, יכולים לומר בזימון "שהשמחה במעונו". [חופה וקידושין עמוד שיב]

 

טז חתן וכלה שסידרו להם קידושין ושבע ברכות ביום רביעי לפני השקיעה, והייחוד שלהם לא נעשה אלא בליל חמישי, על החתן להמנע מכל עשיית מלאכה עד לסוף יום רביעי שלאחריו. [חופה וקידושין עמוד שיב]

 

יז והוא הדין לענין אמירת נפילת אפים ותחנונים בבית הכנסת שמתפלל שם החתן, שיש למנוע אמירתם לכבודו של החתן, עד לסוף יום רביעי שלאחריו. [חופה וקידושין עמוד שיב]

 

יח אם חל ליל הסדר בתוך שבעת ימי המשתה, וסועדים בבית החתן, יש לברך את שבע הברכות על כוס של ברכת המזון, אבל אין להוסיף על הכוסות. ויש לברך בורא פרי הגפן מיד בסיום ברכת המזון, ואחר כך ברכת חתנים. ואם סועדים שלא בבית החתן, יברך "בורא פרי הגפן", ואחר כך ברכת אשר ברא [אם הם שלשה גדולים], ושותים בהיסבה. [שם עמוד שיג]

 

יט  המנהג אצל הספרדים בארץ ישראל שאם החתן סועד עם בני ביתו, ויש שם שלשה גדולים המזמנים, מברכים ברכת "אשר ברא" אחר ברכת המזון על כוס יין, וכן המנהג פשוט, ואין לחוש בזה לספק ברכות להקל. ואין צריך לברך על ב' כוסות, אלא אחר ברכת המזון יברך הגפן ואשר ברא. [ורק כאשר מברכים שבע ברכות מניחין ברכת הגפן לסוף]. [חופה וקידושין עמ' שיד. יביע אומר חלק ג' אהע"ז סימן יא אות ח]

 

כ ואמנם אם אחד מהשלשה הוא קטן, אף על פי שמצטרף לזימון [כשהוא יודע למי מברכים] מכל מקום אין מברכים עליו ברכת "אשר ברא", אפילו הוא חשוב מאד בר אבהן ובר אוריין יניק וחכים. [חופה וקידושין עמוד שטו]

 

כא בנוסח "אשר ברא" מנהגינו לומר כלשון הכתוב: "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה". אולם יש מדקדקים לומר: "מערי יהודה ומחוצות ירושלים". וכן מנהג יוצאי תימן. והאומרים כן יש להם על מה שיסמוכו. [שם עמוד שטז]

 

כב בית הורי החתן אינו נחשב כבית חתנים, שהרי מיום החתונה בית הוריו הוא בית עראי שלו, ובית הקבע שלו הוא במקום שדר [אפילו אם דר רק בדירה שכורה, ואין לחתן בית משלו], ולכן אם עורכים שם סעודה בשבעת ימי המשתה, אין לברך שם "שבע ברכות", אף אם יש שם ב' פנים חדשות ועשרה, אלא יברכו הגפן ואשר ברא בלבד. [דמה שאנו מצריכים שיהיה בית חתן, היינו משום דשם יש לו שמחה יתירה, אבל בית אבי החתן אפילו אם יקנה לו הבית לאותו ערב, מ"מ אזיל הטעם שבשבילו מברכים ז' ברכות, ולכן אין בית הורי החתן כדין בית החתן]. [חופה וקידושין עמוד שטז]

 

כג אשכנזי המשתתף בסעודת חתן וכלה ספרדיים, שלא בבית החתן, טוב שלא יברך את כל השבע ברכות, ואף על פי שמנהג האשכנזים לברך את כל ז' הברכות אף שלא בבית החתן, כל שיש שם פנים חדשות ועשרה אנשים, מכל מקום כיון שהחתן הוא ספרדי, יש ללכת אחר מנהג החתן. ומיהו המברך אין מוחין בידו, ובפרט אם האשכנזי המברך הוא אחד הרמי"ם שהחתן למד אצלם בישיבה. ואם עברו ובירכו שבע ברכות גם שלא בבית חתנים, יש לענות אמן אחר הברכות, דמאחר ויש כאן ספק ספיקא, מועיל הספק ספיקא לענין עניית אמן, אבל לא לענין לברך. [חופה וקידושין עמוד שיז]

 

כד כשמברכים ז' ברכות בבית החתן, (כשיש שם עשרה גדולים וב' פנים חדשות) אין צריך להרבות בסעודה בשביל הפנים החדשות. וכן אין צריך שהם יהיו אנשים חשובים או שהוזמנו במיוחד לסעודה, אלא אפילו אורחים שבאו לשם במקרה, חשיבי פנים חדשות. [שם עמוד שיח. יביע אומר חלק ג' אהע"ז סימן יג אות ה]

 

כה כשעורכים סעודה בתוך שבעת ימי החופה בבית החתן, ויש שם ילד פחות מי"ג שנה ויום אחד, שהוא פנים חדשות שלא היה בחתונה, ועוד אחד גדול שהוא פנים חדשות, עם כל זה אין לברך "שבע ברכות". וכן הנשים, אינן בכלל פנים חדשות, שהרי אינן מצטרפות לעשרה. [חופה וקידושין עמוד שיח. יביע אומר חלק ו' אהע"ז סימן ט אות ב]

 

כו אם היו האוכלים בסעודה אלה שלא שמעו ברכות הנישואין בחופה, מברכים בשבילם אחר ברכת המזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין. ויש אומרים שאפילו היו בשעת חופה ושמעו הברכות, אם לא אכלו שם עד עתה מיקרי פנים חדשות ומברכים בשבילם שבע ברכות אחר ברכת המזון. וכן פשט המנהג. וכן אפילו אם אכלו בסעודה הראשונה שבחתונה, אם לא היו בשעת החופה, ולא שמעו את הברכות, מברכים בשבילם שבע ברכות, דפנים חדשות מיקרו. [חופה וקידושין עמוד שכ]

 

כז יום פורים אינו נחשב לפנים חדשות. [חופה וקידושין עמוד שכ]

 

כח שבת – חשיבא פנים חדשות, ולכן מברכים שבע ברכות בבית החתן [אבל לא בבית הוריו, כנ"ל] אף שאין שם פנים חדשות, כל שיש שם עשרה גדולים. אבל בסעודה שלישית אין לברך שבע ברכות, אף בבית החתן, אלא אם כן יש שם ב' פנים חדשות. [חופה וקידושין עמוד שכ. יביע אומר חלק ג' אהע"ז סימן יא אות ד'. וחלק ו או"ח סימן כח אות ו]

 

כט אף אם סעדו בבוקר לחם בסעודה קלה, ועיקר הסעודה של היום עושים בסעודה שלישית אחר המנחה, אין מברכים "שבע ברכות" אלא אם כן יש פנים חדשות [ובבית החתן]. [חופה וקידושין עמוד שכא]

 

ל אם אוכלים בשחרית מיני מתיקה [אחר הקידוש] ועוגות, ואחר כך עורכים שלחן של דגים ובשר ומיני תבשילין, בבית החתן, מברכים "שבע ברכות" כשיש שם עשרה. [שם עמוד שכב]

 

לא אם סעדו סעודה שלישית של שבת עם החתן, ונתאחרה סעודתם עד צאת השבת, בתוך שבעת ימי המשתה (החופה) מברכים על הכוס שבע ברכות (בבית החתן וכשיש פנים חדשות). ומי שבירך ברכת בורא פרי הגפן יטעם וישתה רוב הכוס. ורשאים כל המסובים שכיוונו לצאת בברכת הגפן לטעום מהכוס. וכן אם מברכים ברכת אשר ברא בלבד, כגון שאין פנים חדשות, או בסעודה שלא בבית החתן גם כן יברך בורא פרי הגפן וישתה רוב הכוס גם אחר השקיעה במוצ"ש. [חופה וקידושין עמוד שכב]

 

לב נהגו שהחתן סועד בחדר אחד עם הגברים, בסעודת שבע ברכות, והכלה בחדר אחר, וכשמגיעים לברכת המזון לברך ברכת חתנים, מביאים את הכלה אצל החתן עד סוף הברכות, כדי לברך בנוכחות החתן והכלה, ושגם הכלה תשמע את הברכות ותטעם מהיין. [ונכון יותר להושיב את הכלה מאחרי הדלת בפתח החדר, באופן שתשמע את הברכות]. ומכל מקום אין זה לעיכובא, ולכן אם החתן והכלה אכלו, והוצרכה הכלה ללכת אחר שסעדה, עם כל זה מברכים "שבע ברכות". [חופה וקידושין עמוד שכח]

 

לג אם התחילו לברך שבע ברכות ויצאו מקצת מהעשרה, אם נשארו שם רוב, ובהם החתן והפנים חדשות, ממשיכים לברך את שאר הברכות. [חופה וקידושין עמוד שכט]

 

לד נהגו העולם בסעודת "שבע ברכות" שהחתן אומר דברי תורה באמצע הסעודה, כדי שידעו הכל שאין כאן משום מה שאמרו "כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני הארי". וברוב המקומות אין מניחים את החתן מלדבר, ומפסיקין אותו, ואין לגעור בנוהגים כן. ויש שנהגו לומר דברי מוסר וכיבושין לפני החתן והכלה ביום חופתם, עד שבוכים במרירות, אך כל זה קודם החופה, כדי שיחזרו בתשובה ביום חופתם, אבל אחר החופה אין להגיד לחתן ולכלה דברי כיבושין, וחלילה להראות שום בכי ועצבות ביום החתונה. כי קדוש היום. [חופה וקידושין עמוד שכט]

 

לה חתן שהזמין הקרואים שלו לסעוד ולשמוח, ואי אפשר לשבת בסוכה בהרוחה, נפטרים מן הסוכה. [חופה וקידושין עמוד שלא]