קטגוריות
הלכות ערלה

פרק ג' – כיצד מונין שנות ערלה

פרק ג' – כיצד מונין שנות ערלה

 

א כבר ביארנו לעיל ששלש שנות ערלה אין מונים אותם משעת נתינת הפירות, אלא משעת קליטת האילן בקרקע אחר הנטיעה, שנאמר: ונטעתם וגו' שלש שנים לא יאכל וגו'. ואם האילן לא נתן פירות בשנה הראשונה, יש לו למנין שנות ערלה עוד שתי שנים אחרות. ואם גם בשנה השניה העץ לא נתן פירות, יש לו למנין שנות ערלה עוד שנה אחת. ואם גם בשלישית לא נתן פריו, פירות האילן יצאו מדין ערלה לבד, שכבר עברו שלש שנים מעת נטיעתו. אך עדיין יש להם דין נטע רבעי. [ילקו"י ערלה פרק ג' ס"א]

 

ב שלש שנות ערלה האמורות בתורה אינם שלש שנים תמימות הנמנים מיום ליום, אלא פעמים שאינו אלא שתי שנים וכמה חודשים, ופעמים שהם יתרים על שלש שנים. כיצד? שתיל או זרע של עץ שניטע [או שנזרע] עד ט"ו באב תשס"א, [קודם יום ט"ז באב תשס"א, שיש ארבעים וארבעה יום עד לראש השנה תשס"ב], ימים אלו נחשבים כשנה, דשלשים יום בשנה חשובים כשנה, ושבועיים לקליטת הנטיעה, דהיינו י"ד יום, ומונה עוד שנתיים להשלמת שלושת השנים, שהם: תשס"ב, ותשס"ג. ובשנת תשס"ד אין הפירות מותרים מיד בראש השנה, אלא ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, ולכן כל הפירות שיחנטו עד ט"ו בשבט תשס"ד, אסורים בהנאה מטעם איסור ערלה, אף על פי שנגמרים לאחר מכן. ורק הפירות שיחנטו בשנת תשס"ד לאחר ט"ו בשבט, עד ט"ו בשבט תשס"ה, אין עליהם דין ערלה, אלא דינם של פירות אלו הם כפירות של נטע רבעי, [ראה להלן דינם]. אבל שתיל או זרע של עץ שניטע או נזרע אחר ט"ו באב [החל מט"ז באב], הימים שלפני ראש השנה אינם נחשבים במנין, וראה להלן סעיף ד'. [ילקו"י ערלה פ"ג ס"ב]

 

ג הנוטע בט"ז באב תש"ס, אין שנת תש"ס עולה לו, ואין אומרים מקצת היום ככולו שתעלה לו השנה בסופה. [ילקו"י ערלה פרק ג' ס"ג]

 

ד כבר נתבאר שאם נטע האילן בט"ז אב תש"ס או לאחר מכן, אין הימים שעד ראש השנה עולים בחשבון שלש שנים לענין דין ערלה, אלא מונה שלש שנים תמימות, שהם מראש השנה תשס"א, שנת תשס"ב, ושנת תשס"ג, וכל הפירות שיחנטו מיום א' בתשרי תשס"ד והלאה יש עליהם דין "פירות רבעי" בלבד. ובאופן כזה, מיום א' בתשרי תשס"ה כל הפירות שיחנטו לאחר מכן הרי הם חולין גמורים. ואין ט"ו בשבט קובע בזה כלל. כי דוקא בנטיעה שהקלנו עליה בתחלה, לומר שכל שעברו עליה מ"ד יום עלתה לה שנה, לפיכך החמרנו עליה בסופה להמתין עד ט"ו בשבט, מה שאין כן בנטיעה זו. [ערלה פ"ג ס"ד]

 

ה אם נסתפק אם נטע עד ט"ו באב, או אחר ט"ו באב, אם זה בארץ-ישראל לדידן שקבלנו הוראות מרן השלחן ערוך יש להחמיר לאסור את הפירות מספק משום ערלה עד סוף שנה רביעית, ואין לנו להקל שתהא אותה שנה שנטע בה עולה לו מן המנין, שספק איסור תורה להחמיר. ובחוץ לארץ יש להתיר בכהאי גוונא. [ילקו"י ערלה פרק ג' ס"ה]

 

ו אם נטע בימים שבין ראש השנה עד יום ט"ו בשבט, מונה י"ד יום לקליטה, ואחר כך מונה ג' שנים תמימות מיום ליום, ואין צריך להמתין עד יום ט"ו בשבט. ואף על פי שיש מחמירים בזה להמתין עד ט"ו בשבט בכל אופן, העיקר כסברא ראשונה. [ילקו"י ערלה פ"ג ס"ו]

 

ז מנין שנות ערלה בשנים מעוברות הוא כבשנים פשוטות. [ילקו"י ערלה פרק ג' ס"ז]

 

ח מטע לימונים שכידוע הרבה מפירותיו חונטים קודם ט"ו בשבט, והוא בשנתו הרביעית [באופן שהקלנו בתחלה כמבואר בסעיפים ב-ד], ועל פי ההלכה כל הפירות שחונטים קודם ט"ו בשבט הם עדיין קיימים באיסורם איסור ערלה, ומה שלאחר ט"ו בשבט כבר יצא מדין ערלה והוא נטע רבעי, אלא שלפני ט"ו בשבט יוצאים רק הפרחים, ואולי גם תחילתו של הפרי, מעיקר הדין אין הסמדר אסור בערלה, דלא אזלינן בתר סמדר למנין שנות הערלה. וגם הפרי שנעשה אחר כך מהסמדר מותר. ומיהו הבוסר אסור והוא זה שקובע למנין שנות הערלה. והמחמיר לאסור גם הסמדר, וכן לקבוע את שנות הערלה על פי הסמדר, תבא עליו ברכה. ובהגדרת "סמדר", העיקר לדינא שהסמדר הוא כשנפתח הפרח שממנו יוצא הפרי, וכמו התפרחת של פרי הדר. ובעלי גינות קטנות שיש להם עץ או שנים, ואין זה עיקר פרנסתם, טוב שיחמירו לחוש בזה ולאסור הסמדר. ואם נפתחו הפרחים לפני ט"ו בשבט של שנה רביעית, יש לאסור אותם פירות. ומשקין או מרקחת הנעשים מפריחה של ההדרים הנקרא אזה"ר, יש להחמיר ולאסור להם. [ילקו"י ערלה פ"ג ס"ח]

 

ט כדי למנוע תערובת פירות ערלה ונטע רבעי על העץ, על החקלאי לעבור בסמוך ליום ט"ו בשבט של השנה השלישית על כל המטע המניב שברשותו [כגון הלימונים], ולהוריד את כל הפריחות שכבר נפתחו, שכל עוד ולא נפתחו אין שם סמדר עליהם, ובכך מובטח לו שכל הפירות שיניבו העצים שייכים הם לשנה הרביעית. [ילקו"י ערלה פרק ג' ס"ט]