א משנכנס אדר מרבים בשמחה [תענית (כט:). מגן אברהם (סי' תרפו סק"ה]. וכמו שנאמר במגילת אסתר: והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, לומר שמזל החודש גורם לטובה, [ירושלמי (ריש מגילה). וכן מצינו כיו"ב בחגיגה (ט.) גבי בחודש השביעי תחגו אותו. ע"ש]. ולכן ישראל שיש לו קובלנא משפטית נגד גוי, ישתדל כמיטב יכולתו שהדיון בתביעתו יתקיים בחודש אדר, מפני שיד ישראל על העליונה בחודש אדר, וגבר ישראל. [ילקוט יוסף מועדים, עמוד רעג. חזון עובדיה פורים עמ' לא. ועיין בתענית שם: "ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה". וכתב בחידושי הריטב"א, וקשה דאף שאין מזל לישראל. וי"ל דה"מ בשאר ימים, אבל בחודש זה יש מזל שכן נגזר עלינו מן השמים. ואפשר עוד דמזל לאו דוקא אלא על הגזירה קרי מזל בלשון בני אדם.]
ב היוצא בשיירא או מפליג באניה בלב ים, ואינו מוצא מגילה כשרה להוליך עמו כדי שיוכל לקרותה בזמנה כראוי, יכול לקרות המגילה אפילו בתחלת החודש, אך לא יברך ברכות המגילה. אבל סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים אינם נוהגים אלא בזמנם. [שם. ועיין בירושלמי (ריש מגילה): כל החודש כשר לקריאת המגילה שנא' והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ובלבד עד חמשה עשר. והובא להלכה בראבי"ה (מגילה סי' תקנח). ובאור זרוע ח"ב (סי' תלח). ובשבולי הלקט (סי' קצה). אולם מרן הב"י (ס"ס תרפח) כתב, שנ"ל דלא סמכינן על הירושלמי בזה אלא בשעה"ד, כיון שלא הובא בש"ס דידן. וכ"פ בש"ע שם שיקראנה בלי ברכה. ויקראנה בלילה וביום].
ג מנהג חסידים ואנשי מעשה (הבריאים) להתענות ביום שבעה באדר שהוא יום פטירת משה רבינו. ונוהגים לעשות לימוד בליל שבעה באדר, ומנהג יפה הוא. [ילקו"י מועדים (עמוד רעד). חזון עובדיה פורים עמ' לב. וראה בש"ע (ס"ס תקפ). והוא ע"פ הגמ' (קידושין לח.) שפטירת משה בז' באדר].
ד כשהשנה מעוברת יש נוהגים להתענות ביום ז' באדר א', ויש נוהגים להתענות ביום ז' באדר ב'. והמנהג האחרון יותר נכון להתענות באדר ב'. וכן יש לעשות הלימוד בליל ז' באדר ב'. וטוב לעשות הלימוד גם בז' באדר א', וגם בז' באדר ב'. [ילקו"י וחזו"ע שם. וע' בשלחן גבוה (סי' תקסו) שכתב כן גם לענין תענית. וסדר הלימוד נזכר בסידור יעב"ץ (עמוד שעה). וכן בספר רב ברכות (דף קצב.). ושם כתב שבשנה מעוברת יש לעשותו בז' באדר ב'. וע' במועד לכל חי (סי' לא אות ז). ובכה"ח (ס"ס תקף).]
ה יש נוהגים שאם יש עשרה מתענים בבית הכנסת בשבעה באדר, מוציאים ספר תורה במנחה וקוראים ויחל. וכן השליח צבור אומר ברכת עננו ברכה בפני עצמה בחזרה, כשאר תעניות צבור. ויש אומרים שאין נכון לעשות כן. ולכן שב ואל תעשה עדיף, והשליח צבור לא יאמר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה, אלא בשומע תפלה, וכן לא יוציאו ספר תורה במנחה לקריאת "ויחל". וכן לענין נשיאות כפים, שב ואל תעשה עדיף. [ילקו"י מועדים עמ' רעו. חזו"ע פורים עמ' לה. וע' ראבי"ה (תענית סי' תתסה) שאביו רבינו יואל ורבו הר"א בר שמואל תמהו על מה שנהגו בתענית שגזרו על הצבור, לקרות ויחל בס"ת, ולומר עננו ברכה בפני עצמה. וכ"ד הראב"ד, הובא בהרא"ש (ספ"ק דתענית) על תענית בה"ב. אבל הרא"ש עצמו כתב ליישב המנהג שהואיל ועשאום קבע והכל מתענין, רבים מקרו ויכולים לקבוע ברכה. ע"ש. וכ"פ מרן בש"ע (סי' תקסו ס"ב). וסיים שבתענית של תשובה (כגון שובבי"ם) יש נוהגים לדונו כתענית צבור לענין ויחל ועננו. ויש נוהגים לדונו כתענית יחיד. וע' בספר בן ידיד (בפי"ב מהלכות תפלה הט"ז) שכתב דלכ"ע בתענית שובבי"ם כיון שלא הונהג מקדמת דנא, כיחידים דמו, ואין להוציא ס"ת במנחה לקרות ויחל. ולפ"ז ה"ה בתענית ז' באדר, שלא נתפשט כל כך, וכמ"ש הב"י (סי' תקפ) שמעולם לא שמענו מי שהתענה תעניות אלו. ולכן במקום שאין מנהג ברור, שוא"ת עדיף].
ו מי שנולד בחודש אדר בשנה פשוטה, והשנה שמלאו לו י"ג שנה היא שנה מעוברת, אינו נעשה לבר מצוה להתחייב בכל המצות ולצרפו למנין אלא בחודש אדר שני, כי חודש אדר שני הוא החודש העיקרי, וחודש אדר א' אינו אלא כתוספת בלבד לשנה מעוברת. אבל מי שנולד בשנה מעוברת באדר ראשון, וגם השנה שמלאו לו בה י"ג שנה היתה מעוברת, נעשה בר מצוה באדר ראשון. [יחו"ד חלק א' סימן פג]
ז מי שנולד בניסן שנה פשוטה, והשנה שבו ימלאו י"ג שנה היתה מעוברת, אינו נעשה בן י"ג עד שיבוא חודש ניסן, ביום לידתו.
ח אדם שנולד באדר ראשון, ואחר נולד באדר השני באותה השנה, אם שנת הי"ג היתה שנה פשוטה, שניהם יהיו גדולים באותו חודש אדר, לפיכך יתכן שמישהו נולד אחר חבירו ובכל זאת יהיה גדול לפניו, כגון, אחד נולד בכ"ט אדר ראשון וחבירו בא' אדר שני, הרי אם שנת הי"ג היא שנה פשוטה, אזי השני יהיה גדול בא' אדר, וחבירו שנולד ראשון יהיה גדול רק בכ"ט אדר. [שארית יוסף חלק ב' דיני קדיש. ילקו"י מהדורת תשס"ד ספר על הלכות פסד"ז]
ט אדם שנולד בל' אדר ראשון, ונהיה בן י"ג בשנה פשוטה, שאז אין בשנה פשוטה ל' אדר כלל, יש להסתפק אם נהיה גדול רק בא' ניסן או כבר מל' שבט, ומהמשנה ברורה (סימן תקס"ח ס"ק מ"ב) משמע שנעשה כגדול בא' דראש חודש אדר שהוא ל' שבט. [שם]
י מי שמת לו מת באדר בשנה פשוטה, ושנה אחריה היא שנה מעוברת, יש לומר קדיש במשך אחד עשר חודש רצופים עד טבת, ובשבוע הראשון של החודש השנים עשר יפסיק לומר קדיש, ויחזור לומר קדיש עד סוף שנים עשר חודש, שהוא חודש שבט. כי בשנה הראשונה הולכים אחר החודשים, ולא אחר תאריך הפטירה. [יחו"ד חלק א' סימן פג].
יא בי"ד וט"ו אדר א' אין אומרים וידוי ונפילת אפים, ואין מספידין בו אלא לחכם בפניו, ואם חל בשבת אין אומרים צדקתך צדק. ויש אומרים שטוב להרבות בסעודה בימים אלו. [חזון עובדיה על פורים עמוד רח].
יב יש מתענים ביום ט' באדר שבו נחלקו בית שמאי ובית הלל. [ילקו"י מועדים עמוד רעו].