א מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות, שהן: פרשת קדש לי כל בכור עד למועדה מימים ימימה, פרשת והיה כי יביאך עד כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. ופרשת שמע עד ובשעריך. ופרשת והיה אם שמוע עד על הארץ. וצריך לכותבן כסדר הזה, לכתוב תחלה הקודמת בתורה. ואם שינה פסול. ויש אומרים שצריך להקדים לכתוב תפילין של יד ואחר כך תפילין של ראש. ויש אומרים שיש לכתוב תחלה של ראש ואחר כך לכתבו של יד, מפני שמעלת תפילין של ראש גדולה יותר משל יד. ועל כל פנים לכולי עלמא בין אם הקדים לכתוב של ראש ובין אם הקדים לכתוב של יד, התפילין כשרים בלי שום פקפוק. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן לב הערה א]. ב לכתחלה יש ליזהר לכתוב כל הפרשיות של יד ושל ראש ברציפות בלא שום דיבור ביניהם. אך אין זה לעיכובא. ואם יש חשש שעל ידי שיכתוב הכל ברצף אחד בלי לנוח יבוא לידי טעות, נכון יותר שיפסיק וינוח בינתים. [כ"ה בספר הכוונות. וראה בשערי תשובה. וכן הוא במלא"ש (כלל יז אות יו"ד). קול יעקב אות ט'. ובילקו"י הלכות תפילין, מהדו' תשס"ד סי' לב הערה ב]. ג קודם שיתחיל לכתוב ראוי שיאמר: יהי רצון מלפניך ה' או"א שתשרה שכינתך במעשה ידי, ותצליחני בכתיבתי זאת שאני כותב תפילין אלו לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, לשם קדושת מצות תפילין שצויתנו ה' אלוקינו, ותצילני מטעות הכתיבה ומטעות הכוונה. אמן כן יהי רצון. ויש סופרים המקפידים לטבול במקוה בכל בוקר קודם שיתחילו במלאכת הכתיבה. ונאה הטבילה לסופרים. ומכל מקום אם הטבילה גורמת לו לביטול תורה גדול, וטירחא רבה, רשאי לוותר על הנהגה זו, שבלאו הכי אינה מן הדין אלא הנהגה טובה וחשובה. וכן ראוי שהסופר יהיה נשוי השרוי עם אשה. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן לב הערה ג]. ד בתפילין ומזוזות כותבים אות דל"ת של אחד גדולה ועבה כשיעור ד' דלתי"ן. ולכתחלה יהיה גודל הדל"ת בגודל של ארבע אותיות דל"ת של אותו כתב, ומכל מקום אם כתב אות דל"ת גדולה בשיעור ד' דלתי"ן קטנים מאד, סגי. ונוהגים לכתוב דל"ת גדולה יותר משאר דלתי"ן שבאותו כתב שכותב. [ילקו"י הלכות תפילין, תשס"ד, סי' לב הע' ד. וכ"ה בספר הכוונות (דרושי ק"ש דרוש ו') בשם האר"י ז"ל. וכן הוא במג"א סק"א. וראה במשנ"ב ר"ס לב]. ה תפילין של ראש יש לכותבן כל פרשה בקלף נפרד לבדו, ואם כתב כל הארבע פרשיות בקלף אחד, כשרים אפילו אין ריוח ביניהם, ובלבד שיהיה חוט או משיחה בין כל בית ובית. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן לב הערה ה]. ו תפילין של יד כותב את ד' הפרשיות בקלף אחד וגולל אותן מסופן לתחלתן, וכורך עליהם קלף, ושער עגל, ומכניסם בביתם כמו של ראש. ויכניס הפרשיות באופן שתהיה זקופה ועומדת בתוך הבית. ואם כתבם על ארבעה קלפים והניחם בד' בתים יצא, והוא שיכסה עור על ארבעה בתים שיהיו נראים כבית אחד. [שם]. ז יכתבם בדיו שחור, בין שיש בו מי עפצים בין שאין בו מי עפצים. ואם כתב אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב, הרי אלו פסולין. [ילקו"י על הל' תפילין, סי' לב הערה ז']. ח אם כתב את הפרשיות בדיו כדין, ואחר כך זרק עפרות זהב על האותיות בעוד הדיו לח, מעביר את הזהב וישאר הכתב התחתון, וכשר. אבל אם זרק את הזהב על אות מהאזכרות אין לו תקנה, שהרי אסור להעביר הזהב משום דהוי כמוחק שם ה'. [שם הערה ח']. ט אותיות של ספרי תורה ומזוזות שהועבר עליהם עפרון, בדיעבד אפשר להכשיר הספר תורה אחר מחיקת העפרון, ולא הוי חק תוכות. או שלא כסדרן. [ילקו"י שם סי' לב הערה ט']. י ספר תורה שנפל בו טעות בשני וחמישי, ותיקנוהו בעת קריאת התורה, והדיו עדיין לח, אפילו הכי אפשר לקרוא בספר תורה זה, ולברך עליו, ואין צריך להמתין עד שהדיו יתייבש. [שם סי' לב הערה י']. יא צריך שלא תדבק שום אות בחברתה, אלא כל אות תהיה מוקפת גויל. וכל אות צריך שתהיה גולם אחד, דהיינו שיהיו כל חלקיה מחוברים, כגון היודי"ן שעל האל"ף והעי"ן והפ"ה והצד"י והשי"ן. ורגל התי"ו, וכדומה. [ואם מחליפים ס"ת כשנמצאו פירודים ודיבוקים, ראה להלן בסעיף סא]. [שם סי' לב הערה יא]. יב צריך שיכתוב בימינו, אפילו אם הוא שולט בשתי ידיו. ואם כתב בשמאל, התפילין פסולות, אם אפשר למצוא אחרים כתובים בימין. ואם אי אפשר למצוא תפילין אחרות שנכתבו ביד ימין, יניח התפילין הנז' בלי ברכה עד שישיג תפילין שנכתבו ביד ימין. [ילקוט יוסף על תפילין סימן לב הערה יב]. יג ראובן שאינו יודע לכתוב אשורית, ואחז קולמוס בידו השמאלית, וסופר סת"ם אחז בידו הימנית את ידו השמאלית של ראובן, וכתב מספר אותיות בתפלין, אם הכתיבה יצאה באותיות יפות כדרכו של הסופר תמיד, מוכח מזה שידו של ראובן לא עשתה כלום, ואחיזת הקולמוס בידו לא היתה אלא מעשה קוף בעלמא, הילכך יש להכשיר התפלין. [ילקוט יוסף על הל' תפילין סי' לב הער' יג]. יד סופר איטר יד ימינו לגמרי, שעושה כל מלאכתו וגם כותב בשמאל, צריך לכתוב ספרי תורה תפילין ומזוזות ביד שמאל שעושה בה כל מלאכתו, שיד שמאל שלו נחשבת כימין של כל אדם. ורשאים לקנות ספר תורה תפילין ומזוזות מסופר זה. ורק יחידי סגולה מן השרידים אשר ה' קורא המתנהגים בכל דרכיהם על פי הקבלה לחומרא, נכון שיחמירו על עצמם גם בזה. וסופר איטר יד הנז' שכתב תפילין ומזוזות ביד ימין, [שהיא היד שאינו רגיל לעשות בה מלאכתו, והיא כמו יד שמאל של שאר בני אדם], העיקר לדינא להכשיר תפילין ומזוזות אלה, כשאין לו תפילין ומזוזות אחרים. [ילקו"י הלכות תפילין,סי' לב הע' יד]. טו תפילין אינן צריכות שרטוט, ומכל מקום צריך לשרטט השורה העליונה. ואם אינו יודע ליישר השיטה בלא שרטוט, ישרטט כל השורות. [ואין לחוש למי שפוסל תפילין ששרטטו השורות]. ומכל מקום יכתוב כתיבה ישרה ויפה, ובשורות ישרות ולא עקומות. ולכן נהגו כיום לשרטט גם תפילין כמו ספרי תורה, כדי שהכתב יהיה ישר ונאה. ואם לא שירטט אף את השורה העליונה, יש פוסלים ויש מכשירים. ואם אי אפשר לו להשיג תפילין אחרות מחמת יוקר המחיר, יסמוך על דעת הגר"א שכתב לדייק מדברי מרן שדעתו להכשיר בדיעבד. ומזוזות שנכתבו בלי שרטוט יש לפוסלם. וכן כשיש ספק אם שרטטום, ובמשך הזמן נמחק השרטוט, או שלא שרטטום כלל, יש להחמיר מספק, שהשרטוט במזוזה הלכה למשה מסיני. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן לב הערה טו. ושם בדין כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט]. טז לא ישרטט בעופרת, מפני שהמקום של השרטוט נשאר צבוע. ולכל הדעות שרטוט של תפילין אין צריך לשמה. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן לב הערה טז]. יז הלכה למשה מסיני שצריך לכתוב את התפילין על קלף ולא על הדוכסוסטוס, ולא על הגויל. וכותבים על הקלף במקום הבשר, ואם שינה פסול. [ולאחרונה נמצאים בכמה חנויות לממכר קלפים עבור כתיבת ספרי תורה ותפילין, גם קלפים אשר הם מגורדים הרבה מצד השיער, ויש להמנע מכך, שהם בחשש גדול של פסול גמור, כיון שהם היפך דעת מרן השלחן ערוך, שאין מגרדים בקלף מצד השיער אלא כדי מה שצריך לתקנו ולהחליקו]. [ילקו"י תפילין סי' לב הערה יז]. יח צריך שהקלף יהיה מעובד בעפצים או בסיד, וצריך שיהיה מעובד לשמו. וטוב לומר בפיו בתחלת העיבוד שהוא מעבדו לשם תפילין, או לשם ספר תורה. אבל אם עיבדה לשם מזוזה פסול. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין וספר תורה, מהדורת תשס"ד, סימן לב, הערה יח]. יט אם עיבדו הגוי לשמה, וישראל גדול עומד על גביו ומצווהו שיעבדו לשמה, להרמב"ם פסול, ולהרא"ש כשר אם ישראל עומד על גביו וסייעו. והעיקר לדינא כדעת הרא"ש, כיון דאיכא ספק ספיקא, אך לכתחלה נכון להחמיר שלא יעבדו גוי, ועל כל פנים יסייע עמו ישראל. וכל זה בשעת הדחק, הא לאו הכי אין להקל. [ילקו"י שם סי' לב הערה יט]. כ צריך שהקלף יהיה מעור בהמה וחיה ועוף הטהורים, אפילו מנבילה וטריפה שלהם, אבל לא מעור בהמה וחיה ועוף הטמאים, דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך, ממין המותר בפיך. וכן לא יעשה הקלף מעור דג אפילו הוא טהור, משום דנפיש זוהמיה. [ילקוט יוסף על תפילין סי' לב הערה כ']. כא ספר תורה שנמצא בו נקב קטן בצד האות, באופן שאין האות מוקפת גויל, ולא ידוע מתי נעשה הנקב אם קודם הכתיבה או לאחר מכן, אם אפשר לגרור קצת מהאות קרוב לנקב, באופן שישאר ממנו צורת אות, ויהיה מוקף גויל, הנה מה טוב, ואם אי אפשר, או שנמצא הנקב באמצע קריאת התורה, יש להכשיר את הספר תורה. וגם בנקב דק מאד יש לצדד להקל כשאין שם ספר תורה אחר. [ילקו"י שם סי' לב הע' כא. שאר"י ח"א עמ' תכו]. כב תפילין שנכתבו על קלף משוח, אף על פי שהם כשרים מן הדין, שהמשיחה נעשית לנאות ולייפות את הכתב, וכל לנאותו אינו חוצץ, מכל מקום נכון מאוד לחוש לכתחלה לדעת האוסרים, ולכן יש לכתוב התפילין על קלף שאינו משוח. וכל אחד ירכוש תפילין שנכתבו על קלף שאינו משוח. ובדיעבד אם התפילין נכתבו על קלף משוח במשיחה לבנה, מותר לברך עליהן. [ילקו"י הלכות תפילין, סימן לב הערה כב. שארית יוסף חלק א' עמוד תיז]. כג וכן ספר תורה שנכתב על קלף משוח, כשר לקרוא בו ולברך עליו, שאין המשיחה נחשבת כחציצה בין הקלף לכתב, דכל לנאותו אינו חוצץ. וכן המנהג. אלא שלכתחלה ראוי ונכון לברך ולקרוא בספר תורה שנכתב על קלף שאינו משוח, או לכל הפחות להעביר מטלית על המשיחה קודם שיכתבו עליו. אך אם לא עשו כן אין זה מעכב. ואם רוצה לעלות לספר תורה כזה, רשאי אף לכתחלה. ויש להזהר בספר תורה משוח כאשר מראים באצבע בעת ההגבהה או בעת הקריאה, שלא ליגע בקלף, שעל ידי זה נעשים כמין קוים על הקלף וגורמים לנגיעה בין האותיות. ומכל מקום בהיות וצבע הקו בהיר מאד אין לפסול בזה משום נגיעה. [ילקו"י על הל' תפילין סי' לב הער' כג]. כד ספר תורה של חלק מהתימנים, שהסופר חקק בו בברזל או בציפורן בין הפסוקים שתי נקודות, בסוף פסוק, וסימן מיוחד בטעמים זרקא ואתנחתא, כדי שהעולה הקורא בתורה ידע לפסוק הטעמים כדת, אנו הספרדים שלא נהגנו בזה יש לנו להמנע מלעלות לספר תורה כזה, אפילו שסימנים אלו נעשו על ידי ציפורן, ללא כל רישום בדיו. ואם הזמינוהו לעלות לספר תורה כזה, יתחמק באופן שלא יגרום למחלוקת, אחר שאנו לא נהגנו להקל בזה. אך קהלות יוצאי תימן שנהגו לברך על ספר תורה כזה שיש בו הסימנים הנז', אין למחות בידם, ואין לעשות ח"ו מחלוקת על זה, שהרי כך נהגו, וסמכו על הפוסקים המקילין בזה. ובפרט שיש לצרף סברת הרמב"ם שמותר לברך ברכות התורה על ספר תורה פסול. ומכל מקום גם לתימנים יש ליעץ להעדיף להוציא ספר תורה שאין בו פיסוקים הנז', שיהיה אליבא דכולי עלמא. ומכל מקום אין לפסול ח"ו את ספרי התורה התימנים עבור התימנים, אחר שמנהג אבותיהם בידיהם. [ילקו"י סי' לב הערה כד].
(הערה:כתבתי כאן עמוד שלם בנושא של ספר תורה של תימנים – מה ההבדלים בנוסחים ועוד, תקראו ותהנו)
כה אם נפלה טפת דיו לתוך האות, ואין האות ניכרת, אין תקנה לגרור הדיו ועל ידי כך יהיה ניכר האות, דהוי חק תוכות ופסול, משום דבעינן וכתב ולא וחקק. וכן אם נפלה טפת דיו מן הצד ליד האות, ונשתנה צורת האות על ידי כך, לא מועיל לגרד את הדיו שנשפך, משום דהוי חק תוכות. וכן אם כתב אות ן' סופית במקום אות ו' וגירד את הנו"ן ועשאו לאות ו', נקרא חק תוכות, וצריך למחוק את כל האות ולחזור ולכותבו כדין. ובתפילין אין לו תקנה לתקן, שאם יתקן ייחשב כאילו כתב את התפילין שלא כסדרן. אלא אם כן צורת האות עדיין ניכרת עליה, שאז הגירוד לא מעלה ולא מוריד לגבי צורת האות. [ילקוט יוסף על הלכו' תפילין וספר תורה, מהדורת תשס"ד, סי' לב הערה כה]. כו ספרי תורה ומגילות אסתר אשר חדשים מקרוב באו שלוקחים טבלאות של משי שחקוקים בהם עמודים שלמים של ספרי תורה ומגילות אסתר, ומניחים קלף מתחת לטבלאות, ושופכים דיו על הטבלא וממרחים אותו הלוך ושוב במגב, והדיו יורד דרך נקבי המשי על הקלף, וכהרף עין נדפסים עמודים שלמים על הקלף, ספרי תורה ומגילות אסתר אלה פסולים אפילו בדיעבד, והמברכים עליהם ברכתם ברכה לבטלה, והוא מכשול חמור מאד. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סי' לב הערה כו]. כז מה שנהגו כיום לכתוב ספרי תורה או מזוזות ותפילין על ידי שלחן אור, שלוקחים פילמים [שקופיות שכתוב בהם את כל הספר תורה], ומניחים את הקלף מעל השקופית, וכותבים את האותיות בדיוק באותה צורה שכתובה על השקופית, אין בזה שום בעיא הלכתית, כי זו כתיבה רגילה. אבל אין להכשיר ספרי תורה תפילין ומזוזות שנכתבו על ידי חותמת. [ילקו"י על תפילין סימן לב הערה כז]. כח אם טעה וכתב דלי"ת במקום רי"ש, או בי"ת במקום כ"ף, אין תקנה למחוק התג לתקן האות, משום דהוי כחק תוכות. וכן רי"ש שעשאה כמין דל"ת, יש להחמיר שלא מועיל כשיגרור הירך לבד, או הגג לבד, ויחזור ויכתבנו כמין רי"ש, משום דבין הגג ובין הירך נעשו בפיסול. הילכך צריך לגרור שניהם. וכן אות מ"ם פתוחה, שפתיחתה נדבקה ונסתמה, אין מועיל לגרור מקום שנדבקו האותיות, משום דהוי כחק תוכות. וכל שכתב אחד מאותיות מנצפ"ך באמצע התיבה, או ההיפך, הספר תורה פסול. ולכן תקנתו שיגרור כל החרטום ותשאר צורת נו"ן כפופה, ואחר כך יכתוב מה שגרר. [שם הערה כח]. כט אם נפלה טפת דיו לתוך האות, ואין האות ניכרת, אין תקנה לגרור הדיו ועל ידי כך האות תהיה ניכרת, משום דהוי חק תוכות ופסול, דבעינן וכתב ולא וחקק. והוא הדין אם טעה וכתב דלי"ת במקום רי"ש, או בי"ת במקום כ"ף, שאין תקנה למחוק התג ולתקן האות, משום דהוי כחק תוכות. אולם אם נטף שעוה על האות וכיסתה אותה, מותר לגרור השעוה. ואם נדבקו ב' אותיות זו לזו, בין קודם שתיגמר האות בין אחר כך, פסול. אך אם גרר והפריד את האותיות כשר, ולא מיקרי חק תוכות, מאחר שהאות עצמה היתה כתובה כתיקנה. [ילקו"י על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן לב הערה כט. וגבי שעוה עיין בגט פשוט סוף סימן קכד. דבר משה חלק ג' סימן ט. שו"ת רעק"א סימן יא]. ל אותיות שבספר תורה או תפילין הנראים בהם פירודים רק על ידי מיקרוסקופ, וכדומה, אבל על-ידי עין חדה ובריאה אין נראים בהם פירודים כלל, אין לפסול ספרי תורה ותפילין אלה. [ילקו"י הלכות תפילין וספר תורה סימן לב הערה ל'. שארית יוסף ח"א עמוד תל]. לא אותיות של סוף תיבה, כגון כ"ף סופית, צד"י סופית, וכדומה, שיש פיסוק באורך הרגל של האות, ואחר הפיסוק נשאר חלק מרגל האות, צריך לכסות את החלק התחתון של האות אחר הפיסוק, ולהראות האות לתינוק, ואם התינוק יקרא את האות כהוגן, התפילן כשרות. ואם לא יקרא את האות כפי שצריך, יש להחמיר. [שם, הל' תפילין סי' לב הער' לא. וראה בט"ז סי' לב סק"י. ביאה"ל.]. לב ספר תורה שאותיותיו האדימו מחמת היושן, אין לפסול ספר תורה כזה, והרי הוא בחזקתו, חזקת כשרות שלו, ואפשר אף לברך עליו. אולם בקריאת פרשת זכור שהיא מן התורה, נכון יותר להחמיר. [שלא נמסרה הלכה למשה מסיני אלא שיכתוב בדיו שחור, ואם אח"כ נשתנה מה בכך, ובנשאר באותיות כעין חלודה נראה לפסול, ובספק יש להקל. ילקו"י הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' לב הע' לב. וכן כתב החת"ס. ודלא כמ"ש בקול יעקב סי' רעא בשם מלא"ש. וערוה"ש]. לג בתחלת הכתיבה של כל הפרשיות צריך שהסופר יאמר בפיו אני כותב כל הפרשיות אלו לשם קדושת תפילין. ומועיל לומר כן מדינא אפילו אם הפסיק בין הפרשיות. אך מכל מקום טוב יותר שיאמר בתחלת כל פרשה ופרשה. ומלבד זה בכל פעם שכותב אזכרה צריך לומר שכותב לשם קדושת השם. ויש שהקילו בזה בדיעבד, שאם לא אמר בכל אזכרה ואזכרה שהוא כותב לשם קדושת שם ה', אלא אמר בתחלת כתיבתו שכותב כל האזכרות שבו לשם קדושת שם ה', יועיל לו שאם שכח אחר כך לקדש השם במקומו, דכשר בדיעבד. וכן עיקר לדינא להסתמך על דעה זו בדיעבד. [גיטין נד: ילקו"י שם הערה לג]. לד סופר שהיה כותב מזוזות וכתב האזכרות לשם קדושתן, ובאחת המזוזות שכתב נסתפק אם כאשר כתב שם ה' כיון במחשבתו לשם קדושת ה', או לא, ואמנם בתחלת כתיבת המזוזות אמר שכותב לשם קדושת המזוזה, ואחר כך השלים המזוזה ונתערבה בעוד שמונה מזוזות כשרות, ואי אפשר להבחין ולהבדיל ביניהם, יש להתיר את כל המזוזות. אלא שיש לקבוע אחת מן המזוזות במפרסת שאינה צריכה מזוזה מן הדין, כגון שאין בה ד' על ד', ותו לא מידי. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין וספר תורה סימן לב הערה לד. ועיין במים רבים סימן נט, ובשו"ת חתם סופר יורה דעה סימן רעז]. לה יש להזהר כשיכתוב שם ה' שיטבול הקולמוס בדיו, טרם שיכתוב אות אחרונה שלפני שם ה'. כי כשיטבול הקולמוס צריך לקדש הדיו שעל הקולמוס באות אחת טרם שיכתוב השם, ולא יתחיל מיד שטבל הקולמוס, שאם יעשה כן יש לחוש שמא יהיה עליו ריבוי דיו, ולא יצא הכתב מיושר. ואם צריך עוד דיו טרם שיגמור לכתוב שם ה', אזי יטבול באותיות שלפני השם שהם לחים עדיין, ויגמור השם. ואם אי אפשר לעשות כן, יטבול הקולמוס במעט דיו, ויגמור השם. ואם שכח ולא הניח אות לפני השם, אז יעיין אם ימצא אות או תג הצריכה תוספת דיו, ואחר כך יקדש, ויכתוב שם ה'. וכל זה אינו אלא למצוה מן המובחר, אבל לא לעיכובא. [כן כתב המגן אברהם סימן לב ס"ק לב. וע"ש במחצית השקל, ובקול יעקב אות יד. ובילקוט יוסף על הלכות תפילין וס"ת מהדו' תשס"ד, סי' לב הע' לה]. לו שם "בית אל" שבספר תורה יש לקדשו מספק. ואם שכחו לקדשו, על הצד היותר טוב יחזור ויעביר קולמוס על תיבת אל, ויעשה תנאי, שאם הוא קודש הרי הוא חוזר לכותבו לשם קדושת ה'. ואם הוא חול אין בדבריו כלום. [ילקו"י הלכות תפילין וס"ת, מהדורת תשס"ד, סי' לב הערה לו. ועיין בקול יעקב הלכות ס"ת סי' רעו אות מא. ב"ש אבן העזר סימן קלא סק"ה]. לז כשכותב את שם ה' אין לו להפסיק, אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו. ואם היה כותב בספר תורה שני שמות בזה אחר זה, די לקדש פעם אחת קודם כתיבתם, ואין צריך לקדש כל שם ושם מחדש. ומכל מקום טוב ונכון שיחזור לקדש שוב את שם ה'. וכשכותב ב' שמות בזה אחר זה, מותר להפסיק ביניהם, וכשיחזור לכתוב שם שני צריך לחזור ולומר שהוא כותבו לשם קדושת השם. ואמנם אם הפסיק באמצע כתיבת שם ה', בדיעבד אינו נפסל. ולכן אם באמצע כתיבת שם ה' הוצרך להפסיק, ואחר כך חזר לכתוב וקידש שם ה' כרגיל, אין הס"ת נפסל. [ילקו"י על תפילין סי' לב הע' לז]. לח צריך לדקדק בחסרות ויתרות, שאם חיסר או יתר אות אחת, פסולים. ונמצאו המניחין תפילין אלו מברכים בכל יום ברכה לבטלה, וגם שרוי בכל יום בלא מצות תפילין, ונמצא עונש הסופר מרובה. לכן כל המתעסק בכתיבת תפילין ותיקונן, צריך שיהיה ירא שמים מאד, וחרד לדבר ה'. [ילקו"י הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סי' לב הערה לח]. לט ספר תורה שכתוב בו ויהיו כל ימי נח, יש להכשירו, שכן יש מסורת קדומה לכתוב כן. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. [שם סי' לב הער' לט, שאר"י א' עמ' תל. וע' במנחת שי ובאבן ספיר דף יג]. מ בענין כתיבת "פצוע דכה", מנהגינו לכותבו בספר תורה "דכה" באות ה', וכן ראוי לכתוב לכתחלה. אך בכמה ספרי תורה של אשכנזים כתוב "דכא" באות אלף, וכן הוא בספרי תורה של התימנים. ובודאי שאין לפוסלם, וגם ספרדי רשאי לעלות לספר תורה כזה ולברך עליו, ואין צריך להוציא ספר תורה אחר. ויש אומרים שאם עדיין לא נשלם הספר תורה, ונמצאת הטעות ביריעת הספר תורה, הרשות בידו של הסופר למחוק אות א' של דכא, ולכתוב במקומו דכה בה"א. [ילקוט יוסף הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סי' לב הע' מ']. מא טוב לנסות הקולמוס קודם שיתחיל לכתוב הפרשה, שלא יהא עליו דיו יותר מדאי ויפסיד. [כ"כ בב"י (סי' לב אות כא) בשם הר"י אסכנדרי. וכ"כ בברוך שאמר (עמ' קנז), מרדכי בשם או"ז, ש"ע (סעי' כב). ילקו"י תפילין סי' לב הע' מא]. מב יזהר קודם שיכתוב כל שם לקרוא מה שכתב, כדי שלא יבואו לידי גניזה על ידו. ואחר שישלים הפרשה יקראנה כולה בדקדוק היטב, ויחזור ויקראנה קודם שיתננה בתוך ביתה, כדי שלא תתחלף פרשה בפרשה. ואחר כך יכתוב פרשה שניה, וכן בשניה יבדוק בין כל שם ושם, וכאשר ישלימנה יחזור על כולה קודם שיתחיל שלישית, וכן ברביעית. אולם אין צריך לקרוא אלא הפרשה שעוסק בכתיבתה, ולא כל הפרשיות. [ילקו"י על תפילין סי' כה הע' מב. ש"ע סי' לב סכ"א. וכ"ה המרדכי בשם האו"ז]. מג לכתחלה יש לכתוב ספרי תורה תפילין ומזוזות בנוצה, ואין לזוז מהמנהג. אולם מי שקשה לו לכתוב בנוצה, או שהכתיבה בקולמוס של פלסטיק תהיה מהודרת יותר לדינא, יש להכשיר לכתוב בקולמוס העשוי מפלסטיק. אבל אין להקל לכתוב בקולמוס העשוי ממתכת, וכן ראוי להחמיר לכתחלה שלא לכתוב בקולמוס של זהב. [שם סי' לב הערה מג]. מד אם מצא שהיה חסר אות אחת בתפילין, אין לו תקנה, שאם כן היו כתובין שלא כסדרן ופסולין, משום דכתיב והיו, בהוייתן יהיו. ואם הוסיף אות אחת, יש לו תקנה על ידי שיגרור אותה אם היא בסוף תיבה או בתחלתה. אבל אם היא באמצע לא, משום דכשיגרור יהיה נראה כשתי תיבות. ואם כתב בתפילין אות ן' במקום ו', וגירר הנו"ן סופית ונעשה ו', הוי חק תוכת. [ילקו"י על תפילין סי' לב הע' מד. וע' בש"ע סכ"ג, דכל אלו שהפסול צריך תיקון בגרירה, לא תועיל התיקון, דהוי חק תוכות]. מה צריך שיהיה לפני הסופר ספר אחר שיעתיק ממנו את הספר תורה, שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב. וצריך שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנו. וסופר שאין הפרשיות שגורות בפיו, צריך שיכתוב התפילין מתוך הכתב. ואין הסופר רשאי לכתוב אלא אם יודע לקרוא. ואם אינו כותב מתוך הכתב, לא יכתוב בעל פה, באופן שיקריא לו אחר, אלא אם כן יחזור הוא ויקרא בפיו. [ילקוט יוסף תפילין, תשס"ד, סי' לב הערה מה]. מו האותיות צריכות להיות בצורה המסורה לנו, ואם האות נראית כאות אחרת כגון דל"ת הדומה לזי"ן, או רי"ש הדומה לוא"ו, הספר תורה או התפילין או המזוזה פסולים. ואם ספק לנו אם נשתנתה מצורתה, בין אם השינוי בצורת האות כגון סמ"ך הנראית כמ"ם, ובין אם השינוי בשיעור האות כגון וא"ו שרגלה קצרה ונראית כיו"ד, יש להראות האות לקטן שאינו פיקח ואינו טיפש, וכפי הכרעתו נקבע איזו אות היא. [שם הערה מו]. מז אם בחלק מן האות יש דמיון לאות אחרת, אבל צורתה הכללית עליה, כשרה. כגון אות ק' שעשה לה תג בקצה גגה, ויש בזה קצת דמיון ללמ"ד, הרי זו כשרה, כיון שבכללותה נראית קו"ף, וכן אות ע' שיש לה עוקץ ויש לה דמיון לטי"ת, כשרה, וכן כל כיוצא בזה. [ילקו"י שם סי' לב הערה מז]. מח אות שנכתבה כדינה ומחמת שינוי באות הסמוכה לה נראית כאות אחרת, כגון תיבת פן בפרשת והיה אם שמוע, שהאות פ' ארוכה ביותר כאורך הנו"ן ונראית כתיבת פז, אף על פי כן הנו"ן כשרה, כיון שמצד עצמה יש בה כשיעור נו"ן, והיא כשאר נוני"ן שבאותו כתב. [ילקו"י על הלכות תפילין וספר תורה סי' לב הע' מח]. מט אין פסול שלא כסדרן בספר תורה, ולכן אם דילג תיבה או אות, יכול למחוק מספר אותיות ולחזור ולצמצם את הכתב ולכתוב מה שחיסר. [שם הער' מט. שאר"י ח"א עמ' תכא]. נ אות אל"ף שהיו"ד שלה נכתבה בצורת י' הפוכה באופן שרגלה השמאלית מחוברת לגוף האות, אין לפוסלה, בין בספר תורה בין בתפילין. [שם סי' לב הערה נ'. שארית יוסף א עמו' תכא]. נא וכן יש להכשיר אות ל' שהוא"ו העליון נכתבה בצורת ו' הפוכה, וכן יש להכשיר אם הוא"ו שעל גבי הלמ"ד הוא קו פשוט, שמותר לתקן התפילין שתהיה לה צורת ו'. ואין בזה משום שלא כסדרן. ואם נמצא כן בספר תורה בשעת הקריאה, אין צריך להוציא ספר תורה אחר. ואחר כך יתקנוהו באופן שתהיה לו צורת ו'. [ילקו"י על תפילין סימן לב הערה נא. שארית יוסף חלק א' עמוד תכב]. נב וכן יש להכשיר אם אות למ"ד שהוא"ו שעל גבה קצר ודומה לאות יו"ד. [ילקו"י הלכות תפילין סי' לב הערה נב. שאר"י ח"א עמוד תכג. שבת קג: שו"ת אור ישראל (סי' מו) בשם אב"ד דהמבורג]. נג והוא הדין אם כתב את אות הוא"ו שעל הלמ"ד בצורת ז' במקום לכתוב בצורת ו', יש להכשיר את הספר תורה, ואין צריך להוציא ס"ת אחר. ובתפילין ומזוזות יש להקל על ידי תיקון, ואין בזה משום שלא כסדרן. [ילקו"י שם סי' לב הערה נג. שארית יוסף ח"א עמוד תכג]. נד תפילין שחלק מאותיות הלמ"ד נכתבו בשינוי מאותיות למ"ד האחרים, יש להכשירן ומותר לברך עליהם. [ילקו"י על תפילין סי' לב הערה נד, שארית יוסף ח"א עמ' תכד]. נה כל מה שמועיל להראות צורת אות לתינוק, הוא דוקא כשאנו מסופקים בצורת האות, אבל אם אנו רואים שאין צורת האות עליה פסולה, ולא מועיל מה שהתינוק קוראה לאות. וכן להיפך אם אנו רואים שהאות כשרה, אין צריך להראותה לתינוק, ואם הראה לו ולא קראה כהוגן, כשרה, ואין אנו מתחשבים בקריאת התינוק. ולכן אם אירע בשבת ששליח צבור נסתפק בשעת קריאת ספר תורה בצורת האות, וקרא לתינוק וקראה לאות אחרת, ושוב בא חכם וראה שהאות כשרה על פי הדין, כיוצא בזה אין משגיחין בתינוק ואין מוציאים ספר תורה אחר. [ילקו"י על תפילין סימן לב הערה נה]. נו תפילין שנמצא בהם שראש אות למ"ד שבשיטה השניה נכנס בתוך אות כ"ף סופית שבשיטה הראשונה, אם ראש הלמ"ד נוטה לקצה הימני של אות כ"ף סמוך לרגלו, כשר בפשיטות, ואם נוטה לצד שמאל, שיכול להדמות לאות ה"א, צריך להראותו לתינוק דלא חכים ולא טפש, אם קרא האות כהוגן כשר, ואם לאו, אם האות כ"ף ארוכה יותר מכשיעור שאילו היה גורר ממנה ומעמידה על קו הדין היה נמצא ראש הלמ"ד מחוץ לכ"ף, יש להכשיר, ואם לאו יש להחמיר ולפסול, ולהוציא ספר תורה אחר. [ויכסה את השורה התחתונה, שלא יראה רק ראשו של למ"ד שנכנס לחלל האות שלמעלה, ואם יקראנה ה"א פסולה]. ובספר תורה יגרור ראש הלמ"ד, ויחזור ויכתבנו מחוץ לאות כ"ף, וכשר. [ילקוט יוסף על תפילין מהדורת תשס"ד, סימן לב הערה נו. שארית יוסף חלק א עמוד תכד]. נז מה שקוראים לתינוק לקרוא את האות, צריך שיהיה הקטן לא חכם ולא טיפש, וחכם היינו שמבין משמעות הענין או שמכיר התיבה באופן שמתוך כך יכריע בצורת האות ולא מחמת השינוי באות עצמה, וטיפש הוא שאינו מכיר האותיות היטב שיקראן כפי העולה על לבו, ותינוק הנקרא להכריע בצורת האות המסופקת צריך שיהיה יודע האותיות היטב ואינו מבין את הענין שקורא, ואפילו שיודע לקרוא תיבות, כשר, והוא כבן חמש שנים עד שבע שנים בערך. וכשאין תינוק יראה לתינוקת, אבל לגדול אין להראות האות, אף שמכסים לו ביריעה את שאר האותיות. [ילקו"י שם סי' לב הערה נז]. נח כששואלים את התינוק על האות המסופקת, צריך קודם לנסותו אם מכיר את האותיות שמאותו כתב, כגון אות ז' שספק לנו אם נראית כאות ו', צריך להראות לו כמה זייני"ן וכמה נוני"ן כשרות, ולראות אם יכירן, כדי שלא יפסול הספר תורה בחנם. וכמובן כשמנסים את התינוק צריך שלא יבחין מה רוצים שישיב, כגון שיראו לו אות ז' ואח"כ מיד יראו לו את האות ז' שיש בה ספק אם היא אות ז' או ד', שבזה יבין מיד שרוצה שיגיד שזו אות ז', אלא צריך שיראו לו אותיות אחרות, ואחר כך יראו לו את האות המסופקת. [ילקו"י על תפילין סי' לב הערה נח]. נט סופר שהניח אויר חלק בין פסוק לפסוק כמלא אות, יש להכשיר ספר תורה זה. ועל כל פנים הדבר ברור שאין לעשות כן לכתחלה בספר תורה. [שם סי' לב הער' נט. שאר"י א עמ' תל]. ס לכתחלה יש לחוש לדברי המצריכים לכתוב את האזכרות כסדרן, ולא רק בשם המיוחד הוי"ה ב"ה, אלא גם בשאר שמות שאינן נמחקים צריך להקפיד על כך. ובדיעבד אם כתב את השם למפרע אין לפסול הספר תורה משום כך, וכל שכן אם נעשה אחר כך פירוד או מחק וטשטוש באותיות הראשונות של השם, שמותר לתקנם בלי שום פקפוק, ולפיכך אותיות הוי"ה שנמחקו מקצתן בדיעבד אין לפסול הספר תורה בשביל כך, וכל שכן אם נעשה מחק וטשטוש באותיות הראשונות של שם, שמותר לתקנם בלי פקפוק, וכבר העידו האחרונים שכן פשט המנהג להקל בדיעבד. [שם סי' לב הערה ס'. שאר"י א' עמוד תלא]. סא מי שכתב י'ה'ו' משם הוי"ה, יש לחוש לדברי האחרונים שאומרים שאסור למוחקו, כיון דהוי עיקר שם ה'. [ילקו"י תפילין מהדורת תשס"ד, סי' לב הערה סא. שארית יוסף א' עמוד תלב]. סב תיבה התלויה בין שיטה לשיטה בספר תורה, הספר תורה כשר לקרוא בו. ולכן אם טעה ודילג תיבה או יותר, יכול לתלותה בין השיטין, אבל לא בריוח שבין דף לדף. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין וספר תורה, מהדורת תשס"ד, סימן לב הערה סב. שארית יוסף חלק א' עמוד תלב]. סג ספר תורה שנמצא בו אות או תיבה חסרה או מיותרת, פסול, ואם נתגלה הדבר באמצע קריאת התורה, צריך להוציא ס"ת אחר. [ילקו"י שם מהדו' תשס"ד, סי' לב הע' סג]. סד כשנמצא דיבוק בין שני אותיות, המנהג פשוט אצל הספרדים להוציא ספר תורה אחר שידוע שהוא טוב יותר, ואין בו פירודים ודיבוקים, ובפרט אם הספר תורה השני עבר בדיקת מחשב. ופירוד שלא נראה להדיא, המיקל בזה שלא להוציא ספר תורה אחר יש לו על מה שיסמוך. [ילקו"י על הלכות תפילין וספר תורה, מהדורת תשס"ד, סי' לב הערה לב]. סה אותיות שהתפשטו מחמת לחות הדיו, עד שנראות כדבוקות, אך אין האותיות נוגעות בעצמן, רק שבמקום הנגיעה הדיו בהיר יותר מהדיו שבגוף האות, והאות ניכרת היטב, כשר. [שם הערה סה]. סו אם נדבקה אות לאות, בין קודם שתיגמר ובין אחר שנגמרה, פסול. וכן ב' תיבות שהאות האחרונה והאות הראשונה קרובות זה לזה עד שנראה שהכל תיבה אחת, מותר לגרור קצת מעובי האות האחרונה של תיבה ראשונה, וקצת מעובי אות ראשונה של תיבה שניה, כדי להרחיקן זו מזו עד שיהיו נראין כשתי תיבות, ואין לחוש משום חק תוכות. ולא מיקרי חק תוכות מאחר שהאות עצמה היתה כתובה כתקנה. ודין זה הוא הן בספר תורה והן בתפילין ומזוזות, ולא חשיב שלא כסדרן. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן לב הערה סו. שארית יוסף חלק א' עמוד תכט]. סז תפילין שהפרשיות שלהן נכתבו בכתב אשכנזי, כשרות אף לספרדים, וכן להיפך, תפילין שהפרשיות שלהן נכתבו בכתב ספרדי, כשרות אף לאשכנזים. ויניחן בברכה. ומכל מקום מצוה מן המובחר שכל עדה תחזיק במנהג אבותיה, והספרדים יניחו התפילין שבכתב ספרדי, והאשכנזים יניחו תפילין שבכתב אשכנזי. ואל תטוש תורת אמך. וספרדי שיש לו תפילין שנכתבו בכתב אשכנזי, ויש בידו אפשרות להחליפן, יחליפן לתפילין שנכתבו בכתב ספרדי. [וראה עוד בסעיף הבא]. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין וספר תורה, מהדורת תשס"ד, סי' לב הע' סז. שארית יוסף ח"א עמ' תיז]. סח אולם צריך לדקדק שהפרשיות שנכתבו על-ידי סופרים אשכנזים, נעשו כדת וכדין על פי דעת מרן השלחן ערוך שכתב, יעשה כל פרשיותיה פתוחות חוץ מפרשת והיה אם שמוע, שצריך לעשותה סתומה. ואם שינה התפילין פסולות. ויש סופרים אשכנזים רבים שאינם עושים כן וממילא פרשיותיהם פסולות לספרדים, ולכן צריך לדקדק היטב אם נעשו כדעת מרן שקבלנו הוראותיו אם לאו. [שם סימן לב הער' סח. שארית יוסף ח"א עמ' תיח]. סט תפילין שהיודי"ן הימניים של הצד"י, חלק מהן נכתבו בצורת אות יו"ד הפוכה, (כדעת המקובלים), וחלק מהן בצורת אות יו"ד רגילה, יש להכשירן, ואין בזה משום תרתי דסתרי. וכן אם חלק מהאותיות נכתבו בכתב ספרדי, וחלק מהן נכתבו בכתב אשכנזי, יש להכשירן, שאלו ואלו דברי אלהים חיים. [ילקו"י על תפילין סי' לב הערה סט. שאר"י א עמ' תיט]. ע מצוה מן המובחר לכתחלה שבבית הכנסת של ספרדים יקראו בספר תורה שנכתב בכתב ספרדי, ובבית כנסת של אשכנזים יקראו בספר תורה שנכתב בכתב אשכנזי, כדי שלא לשנות ממנהג אבותיהם. אולם כל זה להידור מצוה, ולמצוה מן המובחר, אבל מעיקר הדין מותר לספרדי לכתחלה לעלות לספר תורה שנכתב בכתב אשכנזי, וכן להיפך, שאין שינוי צורת האותיות פוסל כלל. ואף שבספרי התורה של הספרדים נוהגים לכתוב אות צד"י ביו"ד הפוכה וכדעת האר"י ז"ל, אפילו הכי כשרים גם לאשכנזים, וכן המנהג פשוט כי כולם אמת ויסודתם בהררי קודש, ואלו ואלו דברי אלהים חיים. והמונע עצמו מלעלות לספר תורה מחשש פסול בגלל צורת האותיות, הרי הוא כמוציא לעז על קדושת ספר התורה ח"ו. וגם תימני רשאי לעלות ולברך על ספר תורה אשכנזי או ספרדי. [ילקו"י על תפילין סי' לב הערה ע']. עא יש להכשיר ספרי תורה אשר חלק מהאותיות שלהם נכתבו בכתיבה אשכנזית, וחלק מהאותיות נכתבו בכתיבה ספרדית. והוא הדין אם חלק מאותיות ח' נכתבו עם חטוטרת וחלקן נכתבו עם גג פשוט, וכדעת רש"י. [ילקו"י תפילין סי' לב הערה עא]. עב אם נמצא בספר תורה מכתיבה ספרדית שהחליפו כמה יריעות שנכתבו בכתב אשכנזי, כשר ואין בזה פסול משום מנומר, כיון ששני הכתבים כשרים. [שם סי' לב הערה עב]. עג אף מי שמניח תפילין שנכתבו בכתב ספרדי, מותר לו לעלות לספר תורה שנכתב בכתיבה אשכנזית, למרות שהתפילין בראשו, ואין בזה משום תרתי דסתרי, וכן להיפך. [שם סי' לב הערה עג]. עד סופר המגיה ספר תורה, ומתקן בו בפירודים ודיבוקים, צריך שיאמר קודם התיקון לשם קדושת ספר תורה, ואם לא ידע שצריך לומר כן, ותיקן בכמה מקומות בפירודים ודיבוקים, ופעמים שינה אות ה' לאות ח' וכיוצא בזה, נכון להחמיר שלא לקרוא בספר תורה זה בפרשת זכור, ופרשת פרה, אלא יקראו בספר תורה אחר, אם לא שיחזור לתקן את כל מה שתיקן שלא לשם קדושת ספר תורה. ובשאר שבתות השנה אין לפסול לקרוא בספר תורה כזה, אם אינו יודע את המקומות שתיקן, שהרי בודאי בשעה שבא לתקן הספר תורה כוונתו היתה לשם קדושת ספר תורה, ומאחר ולא ידוע לו איפוא תיקן בס"ת, יש להקל בדיעבד, ומכאן ולבא לחושבנא טבא. [ילקוט יוסף שם סי' לב הערה עד]. עה אם נמצא פירוד באותיות של פרשיות התפילין, כגון יוד"י האל"ף והשי"ן והעי"ן, שאינם נוגעים בגוף האותיות, ותינוק מכירם וקוראם כהוגן, אפילו אם היתה פרידתן ניכרת להדיא רשאי הסופר לחזור ולתקן האותיות, ואין בזה חשש משום שלא כסדרן. ואין חילוק בין אם נכתבו כהוגן ואחר כך נתפרדו, ובין שנכתבו כן מעיקרא. אבל אם נחלקה האות ונראית כשתי אותיות, כגון שנחלקה אות צ', באופן שהיו"ד שלה נפרדה ממנה, והאות נראית כשתי אותיות י' נ', או שנחלקה אות ש' ונפרדה ממנה י' אחרונה ונראית ע' י', וכן אם נחלקה אות מ' פתוחה ונראית כ' ו', אם אין פרידתן ניכרת להדיא אלא ע"י התבוננות ועיון היטב, מותר לתקנן ולהכשירן על-ידי הכרת תינוק דלא חכים ולא טיפש, ואין בזה חשש משום שלא כסדרן. אבל כל עוד שלא תיקנן פסולין. ואם פרידתן ניכרת להדיא אין להן תקנה, דהוי שלא כסדרן. [ילקו"י סי' לב הער' עה. שאר"י א עמוד תיט ותכו]. עו כל שההפסק והפירוד באות הוא דק מאד שאינו נראה אלא כנגד השמש, מן הדין כשר אפילו בלא שום תיקון, אפילו בפירוד של אות הנראית כשתי אותיות, כגון אות צ' ואות מ'. ומכל מקום המחמיר לתקנו תבוא עליו ברכה. [ילקו"י על תפילין סי' לב הערה עו. שאר"י חלק א עמ' תכא]. עז אותיות חלולות, דהיינו שהסופר כתב בדיו רק סביב האות, ובאמצעה יש חללים רבים, אם אירע ששכחו למלא את האותיות בדיו ונמצא כן באמצע קריאת התורה בשבת, אין להוריד הס"ת, ואם נמצא בימי החול, נכון שימלא את החסר בדיו, ויכול להמשיך לקרוא אף שהדיו עדיין לח. ואם אין שם דיו, ימשיכו בקריאת התורה. [ילקו"י על תפילין סי' לב הערה עז]. עח אפשר לעלות לספרי תורה שבזמנינו, ולברך עליהם ברכות התורה, ולא יהיה לבו נוקפו שמא ספר תורה זה פסול, כפי שהדבר מצוי בבדיקה של הספרי תורה בעת הגהתן – ואם כן נמצאו כל ברכותיו ברכות לבטלה, שאנו סומכים בזה על חזקת הכשרות של הספרי תורה, בצירוף שיטת הרמב"ם שאין הברכה על ספר תורה זה שמברך עליו עתה. ומכל מקום אם נתברר שספרי התורה שבבית הכנסת פסולים, [וכפי שהדבר מצוי בכמה ממחנות הצבא בארץ ישראל], אין לברך על ספרי תורה אלה, עד שיתקנו אותם. [ילקו"י על תפילין סי' לב הערה עח]. עט מעיקר הדין אין חובה לבדוק את ספרי התורה במחשב שיצא לאחרונה, הבודק את כשרותן של הספרי תורה. ומכל מקום נכון והגון מאד לעשות כן. אבל אין לסמוך על בדיקת המחשב במקום הבדיקה על ידי סופר מומחה, כנהוג. [שם סי' לב הערה עט]. פ קהל שיש להם בבית הכנסת ספר תורה גנוב, או שנקנה מבלי משים מגנבים, יש להסתפק אם הקהל יוצא ידי חובת קריאת התורה בספר זה, וכן יש להסתפק אם מותר לברך ברכות התורה על ספר זה. [ילקו"י על תפילין סי' לב הערה פ'.]. פא ס"ת שנמצאו בו שלש טעויות אסור לקרות בו עד שיגיהנו כולו, ואם נמצאו בו יותר מג' טעויות של חיסרון וחילופי תיבות, אולם מיד כשמצאו בו טעות אחת תיקנוהו טרם נמצאה טעות האחרת. ואחר כך שוב מצאו בו טעות, ותיקנוהו, ושוב מצאו בו טעות ותיקנוהו, יש אומרים שצריך להגיה את כולו, ויש שכתבו להקל בזה, שאין צריך להגיה את כולו, ולדינא, יש לצרף סברת הרמב"ם לגבי ספר תורה פסול, ולכן מותר לקרות בו בצבור בברכה. [ילקו"י על הל' תפילין סי' לב הע' פא].