סימן נא – איסור הנאה מקבר, מהמצבה, וכיוצא בזה
[שייך לשלחן ערוך סימן שסד]
א ארון של מת שהובא מחוץ לארץ לארץ ישראל, ונקבר המת בקרקע בלי הארון, וכמנהג ארץ ישראל, (וכמ"ש הגאון רבי צבי פסח פראנק בשו"ת הר צבי סימן רסט), הרוצה להקל וליהנות מהארון הזה יש לו על מה שיסמוך, ובפרט כשיש הפסד מרובה, ומכל מקום יש לברר עד כמה שאפשר, היאך היתה דעת השולחים את הארון הזה, ואם יתברר שהיתה דעתם על מנת לקוברו עמו אין להקל, ויש לאסור הארון בהנאה כדין תשמישי המת. [ילקו"י על הלכות אבלות מהדורת תשס"ד עמוד תשלב]
ב טסין של כסף עתיק, או חפצי כסף או זהב וכדומה, שנמצאו בחפירות בקברות של גויים, ויש ספק אם הזמינום במיוחד לשם המת, או שמא רק נתנום עליו אחר מותו, מותר להסתחר בחפצי כסף וזהב אלו, ואינם אסורים בהנאה. [ילקו"י אבלות תשס"ד עמוד תשלג. יביע אומר חלק א' חיו"ד סימן כד, ובחלק י' חיו"ד סימן נח דף שפב ושפג. ושם דן אודות הארכיאולוגים שחופרים בקברות בבל הישנה, ומוצאים שם דברי עתיקות מכסף וזהב שהיו תפורים בתכריכי המתים שלהם, ודעת המהרשד"ם, שאין איסור בתשמישי המת אלא מדרבנן, אבל אין האמת כן, שגם תשמישי המת אסורים מן התורה, כמו המת עצמו, וכמו שמבואר ברש"י והר"ן (סנהדרין מז:). ומ"מ בנ"ד יש להתיר מטעם ס"ס, דשמא אין איסור הנאה במת גוי, ושמא אין הממצאים הללו מתכריכי המת, ואף שהספק השני אינו שקול, חזי לאצטרופי לספק הראשון שהוא שקול, והו"ל רובא להיתרא].
ג מעיקר הדין מותר לישב על הקבר או להלך עליו, ומכל מקום נכון להחמיר בזה משום לועג לרש חרף עושהו. [ב"י בבדק הבית סי' שסד, בשם תשו' הרשב"א, שנהגו להקל לישב על המצבה. ומה שכתבנו בילקו"י אבלות תשס"ד עמוד תשלג, הוא בדרך חומרא, וכנהוג לחוש להחולקים. וע"ש בפתחי תשובה סק"ב. ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ז חיו"ד סי' לג סק"א, וסי' לד סק"ב. וח"א יו"ד סי' כד סק"ז]
ד קבר שפינו ממנו את עצמות הנפטר, יש אומרים שאין לקבור שם נפטר אחר, אלא אם כן יסתרו הבנין של הצדדים. ולדינא נראה, שאם אין הנאה לקרובי הנפטר, שמשלמים לחברא קדישא דמי הקבר, והמת נתפנה משם בהיתר, יש להתיר לקבור שם את הנפטר. ועל החברא קדישא להשתמש בדמים אלו לתיקון שאר הקברים ולא לצרכים אחרים. [ילקו"י שם סי' נא ס"ד, מהדורת תשס"ד עמוד תשלד. שו"ת יביע אומר חלק ז' חיו"ד סי' לג אות ב].
ה עצים שניטעו ליד קברי "קדושי" המוסלמים, אין בהם דין של אשרה כלל, ואין כל חשש של איסור הנאה מעצים אלו. [ילקו"י אבלות מהדורת תשס"ד סימן נא סעיף ה, עמוד תשלד]