דינים הקשורים למשטרה – בשבת


כז הדבר פשוט שחובה קדושה על אנשי המשטרה להתייעץ עם רבנים מורי הוראות בכל הקשור לחילולי שבת במסגרת תפקידם במשטרה, שפעמים ואין צורך בחילול השבת, ואינו בכלל ספק פיקוח נפש הדוחה את השבת. וכגון, מרדפים אחרי גנבים, לאחר שביצעו את הגניבה, שאין לבצעם בשבת, אחר שאין בדבר כל חשש לספק נפשות. אבל אם הזעיקו את המשטרה בעת שהגנב נמצא בדירה, ויש חשש שיפגע בבעלי הדירה, מותר לשוטרים לבוא ולתופסו, מאחר שהדבר גובל בפיקוח נפש. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד רפז]. כח לפיכך, גנב הפורץ לדירה, מכיון שיש חשש שיתקוף את הנמצאים בה ויבואו לידי ספק סכנה, מותר לבעל הדירה, או לשכן, להזעיק את המשטרה בטלפון, [כל שאינו יכול להבריחו מבלי להכנס לספק סכנה]. אך אם ברור לו בלי ספק שאין כל חשש שהגנב יתקוף ויסכן חיי אדם, וכגון שרואה שהגנב מריק את כל הארונות מבלי שיתחשב בנוכחתו של בעל הדירה, ואינו מאיים על בעל הבית, על זה לא נאמר דין בא במחתרת, וממילא אסור לטלפן למשטרה, גם אם יפסיד את כל ממונו, וזהו שנאמר, ובכל מאודך, אפילו נוטל את כל ממונך. ועל כל אחד לעמוד בניסיון זה, ושכרו כפול מן השמים. והכל לפי הענין. [ילקוט יוסף שבת ד' עמוד רפח]. כט וכן גנב שפרץ לדירה ולאחר שגנב נס על נפשו, אין להזעיק את המשטרה בשבת כדי שיתפסוהו ולהחזיר הממון, שהרי אין בכך כל חשש של פיקוח נפש. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד רפט]. ל הרואה גנב הפורץ לבנק או לחנות [סגורים] בשבת, מאחר ואין בזה שום חשש לפיקוח נפש, אסור לו להזעיק את המשטרה, אך יכול להקים קול צעקה להבריח את הגנב, אף שעל-ידי הקמת קול צעקה יש חשש שאחד מהשכנים שאינם שומרי תורה ומצוות יזעיקו את המשטרה ויגרמו לחילול שבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד רפט]. לא במקרה של ריב בין אנשים בשבת, והריב מחריף מבלי יכולת להרגיע את הרוחות, ויש חשש לשפיכות דמים, מותר להזעיק את המשטרה. ומותר לשוטרים לחלל את השבת כדי להפריד בין הניצים. אבל אם אין חשש לפיקוח נפש, חלילה לחלל את השבת לצורך זה. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד רפט]. לב הדבר ברור שאין כל היתר לשוטרים לרשום בשבת פרוטוקולים ודוחו"ת למיניהם. וכן יש להחמיר שלא לדבר כנגד מכונת הקלטה [או שהופעלה על ידי נכרי, או שהופעלה מער"ש]. לג לפיכך חולה שהוחלט לשחררו מחדר המיון של בית החולים בשבת, מלבד שאין שום היתר שיהודי יכתוב את סיבת השחרור בשבת, אלא גם אין להשתמש לצורך זה בדיבור כנגד מכונת הקלטה, ובמוצאי שבת יכתבו את הנאמר בהקלטה. [ילקוט יוסף שבת ד' עמוד רצא]. לד כאשר יש חשש שאם לא תוקלט העדות בשבת [באופן שהטייפ מופעל מערב שבת, או ע"י גוי], זיהוי הרוצח יישכח, יש שכתבו להקל להקליט בשבת את דברי העדות בטייפ הפועל ע"י בטריות [לא על ידי חשמל קוי], שאין בהפעלתו אלא איסור דרבנן. [ילקוט יוסף שבת ד' עמוד רצא]. לה אסור ליתן טביעת אצבעות בשבת וביום טוב, ולכן במקרה שהגנב נתפס בשבת, אין לשוטרים לחלל את השבת כדי לקחת מהגנב טביעת אצבעות. וגם כן לא יקחוהו לבית המעצר בשבת ברכב, אלא ילווהו השוטרים ברגל, על-ידי אזיקים. ושוטר שקיבל פקודה להסיע ברכב עצירים בשבת, או כל פקודה אחרת הכרוכה בחילול שבת שלא לצורך פיקוח נפש, עליו לסרב לפקודה זו, ולא לחלל את השבת שלא לצורך פיקוח נפש, ואפילו אם יפטרוהו מעבודתו. וה' הטוב ישלם שכרו. [ומי שנעצר בשבת ונתבקש על-ידי המשטרה ליתן טביעת אצבעות, עליו לסרב ויבקש לדחות הענין למוצאי שבת]. [ילקוט יוסף שבת כרך ד עמוד רפט]. לו הרואה בשבת תנועה חשודה או אנשים חשודים, וקיים חשש סביר שמחבלים נמצאים במקום, מצוה להזעיק את המשטרה כדי למנוע ספק סכנת נפשות. [ילקוט יוסף שבת ד עמוד רצא]. לז המוצא חפץ חשוד בשבת, שיש חשש סביר שיש חומר נפץ בחפץ, צריך להזמין מיד את המשטרה, ואף שיכול לעמוד על המשמר ולהרחיק את האנשים מהמקום עד מוצאי- שבת, מכל מקום יש לחשוש שמא יש במקום עוד חפץ חשוד, כפי שקרה כן כמה פעמים, ולכן יש להזעיק את המשטרה באופן מיידי, ובפרט שמעיקר הדין אינו חייב לעמוד על מקומו במשך כל השבת ולהזהיר את הבריות לבל יתקרבו למקום הסכנה. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד רצא]. לח קצין של הצבא שהתבקש על ידי השלטונות להעביר הודעות למדור נפגעים על כל מקרה של פצוע או הרוג עם קבלת ההודעה, כולל שבת, אין לו להודיע על כך בשבת. ואם הרופא אומר שעל קרובי הפצוע להופיע מיד לצורך פיקוח נפש, כגון התרמת דם וכיו"ב, בודאי שמותר לנסוע אף ברכב שעל ידי ישראל, וכן כשהרופא אומר שיש סכנה אם לא יקיימו את דברי הפצוע המבקש שקרוביו יבואו, ורק על ידי כך יירגע ויצא מכלל סכנה, יש להתיר לנסוע, ולכתחלה יעשו כן על ידי גוי. ואם אין שם גוי, כל שיש בדבר ספק הצלת נפשות, שיוכלו להרגיעו או להשכיר עבורו טובי הרופאים, מותר לחלל שבת כדי להצילו. וכן מי שקיבל מברק בערב שבת שאביו חולה מסוכן, ורוצה לראותו ויש חשש שיכבד עליו חוליו אם לא יבא אליו, יש להתיר לו לנסוע בשבת על ידי גוי, וישתדל לעשות באופן שלא יכירוהו, שלא יצמח חשדא וחילול ה' לרואים שהוא נוסע בשבת. [ילקו"י שבת ד' עמוד תטו].

סימן כד – שכר מצות ציצית


א גדול עונש המבטל מצות ציצית, ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ. והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה. [ילקוט יוסף הל' ציצית עמו' שצא. ושאר"י ח"א עמו' רפ הערה א']. ב שקולה מצות ציצית כנגד כל המצוות כולן, שנאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". [ילקו"י ספר על הל' ציצית תשס"ד עמוד שצא. ושאר"י ח"א עמוד רפב]. ג אף שמעיקר הדין אין חיוב כל כך ללבוש טלית קטן כל היום, מכל מקום ראוי ונכון מאד להשתדל לקיים מצות ציצית, וללבוש טלית קטן במשך כל היום. שהיא מצוה יקרה וחשובה עד מאד, ששקולה כנגד כל המצוות. וכן מצוה לחנך גם את הקטנים מגיל שש במצוה יקרה זו, ולהלבישם טלית קטן תחת בגדיהם. [ילקו"י שם עמ' שצא. ושאר"י ח"א עמ' רפב]. ד ומכל מקום מי שאין לו ציצית אין צריך לחזר על הפתחים כדי שיהיו לו מעות לקנות טלית. ואם אין ידו משגת לקנות ציצית ותפילין, יקנה תפילין, אבל אם מוצא תפילין בשאלה, יקנה ציצית. [ילקוט יוסף הלכות ציצית, מהדו' תשס"ד, עמוד שצב. ושאר"י ח"א עמוד רפג]. ה נכון לקנות טלית נאה משום זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות. אך לא יעכב את המצוה בעבור זה. וכן עיר שאין בה ספר תורה, ויש שם סופר שיודע לכתוב, אבל אינו יודע לכתוב יפה כמו סופר אחר, שלא יבוא בקרוב, מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד. וכן אין להמתין להתעטף בציצית עד שבת לכבוד שבת. [ילקו"י שם עמ' שצב. ושאר"י ח"א עמ' רפג]. ו מצוה לאחוז הציציות בידו השמאלית כנגד לבו בשעת קריאת שמע, רמז לדבר: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. [ילקו"י ציצית, עמ' שצב. ושאר"י ח"א עמ' רפד]. ז יש האוחזים בידיהם את כל ד' הכנפות, ומנהגינו לאחוז בשתי הציציות שלפנינו בלבד. [והוא על פי דברי הגר"א שהיה בקי בכתבי האר"י ז"ל ונהג כן. ילקו"י על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד עמוד שצב. ובמהדורת תשס"ו עמוד רפא. ושאר"י ח"א עמוד רפה]. ח נהגו לאחוז הציציות שלפניו באמירת ברוך שאמר, ומנשקים הציציות בגמר הברכה. [סידור עמודי שמים להיעב"ץ, ילקו"י על הל' ציצית מהדו' תשס"ו עמו' רפג. שארית יוסף ח"א עמוד רפה]. ט טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך. [וטוב שיצייר במחשבתו כאילו יש בהם חוט מראה תכלת, שהוא דומה לרקיע]. וראוי להסתכל בציצית בכל איזה זמן, כי יש בזה תועלת לאדם שלא יבוא לידי חטא. [ילקו"י ציצית מהדורת תשס"ד עמ' שצה. ושאר"י ח"א עמ' רפו]. י יש נוהגים להסתכל בציציות כשמגיעים לוראיתם אותו וליתן אותם על העינים, ומנהג יפה הוא לחיבוב מצוה. ויש שמנשקים הציציות בכל פעם שמזכירים ציצית. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שצו. ובמהדו' תשס"ו עמוד רפד. ושאר"י ח"א עמוד רפו]. יא כשמסתכל בציצית מסתכל בשני ציציות שלפניו שיש בהם עשרה קשרים, רמז להויות, וגם יש בהם ט"ז חוטים ועשרה קשרים עולה כ"ו כשם הוי"ה. [ילקו"י על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד עמוד שצח. ובמהדורת תשס"ו עמוד רפו. ושאר"י ח"א עמוד רפז]. יב סומא, יש לו לאחוז את הציציות בשעת קריאת שמע כפיקח לכל דבר, ועל פי הקבלה גם הוא ינשק את הציציות כשאומר וראיתם אותו, ויעביר הציציות על עיניו. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס"ד, ילקו"י על הל' ציצית, עמוד שצח]. יג נכון שלא להניח הטלית בלא קיפול בלילה. וטוב שכל אחד יקפל הטלית בידו, ולא יתננו לאחר לקפלו, דקשה למזל. [ילקו"י ציצית, מהדו' תשס"ד, עמ' שצט. ושאר"י ח"א עמ' רפז]. יד מעיקר הדין מותר לקפל את הטלית באמצע שאומר עלינו לשבח, או בעת שאומרים קדיש, ובלבד שנותן לבו לענות אמן ויהא שמיה רבא. ואם יש לחוש שלא יענה אמן, נכון שלא יקפל בטלית באמצע ששומע קדיש. [ילקו"י ציצית, עמוד שצט. שאר"י ח"א עמוד רפז]. טו כשמסיר מעצמו את הטלית אחר התפלה, טוב שיסירנה ביד שמאל שהיא יד כהה, להראות שקשה עליו פרידתו. וכן ינהג כמשסיר מעליו התפילין, ולא יסיר הטלית כי אם לאחר חליצת התפילין, ונכון להמתין עד אחר עלינו לשבח. [ילקו"י שם עמו' ת. ושאר"י ח"א עמ' רפז].

סימן כג – דין ציצית בבית הקברות


א מותר להכנס לבית הקברות בטלית קטן שתחת בגדיו. שלא אסרו בזה אלא כשלובשו על בגדיו ונראה לעין. ולכן הנוהגים להוציא את ציציותיהם מחוץ לבגדיהם, עליהם להכניסם בבגדיהם כשהם מגיעים לד' אמות סמוך לקברות. וכל שכן שיש להזהר שלא יהיו הציציות נגררות על הקברות משום לועג לרש, שנראה כלועג למתים שאינם יכולים לקיים מצות ציצית. וגם ההולך בשטח בית קברות במקום שאין שם קברות, והוא רחוק ד' אמות מהקברים, צריך לכסות הציציות. ואם יש גדר או מחיצה לבית הקברות, מותר לילך עם ציציות בחוץ, כשהולך סמוך למחיצה מבחוץ. [ילקו"י על הלכות ציצית מהדורת תשס"ד עמוד שפ. ובמהדורת תשס"ו עמוד רעב. ושארית יוסף חלק א' עמוד רעח]. ב יש נוהגים לקשור שני הציציות שבשני הכנפות זה עם זה כשנכנסים לבית הקברות, ולא הועילו כלום בתקנתן. [ילקו"י ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שפג. ושארית יוסף ח"א עמוד רעט]. ג הנכנס תוך ד' אמות של מת, או של קבר, דינו כנכנס לבית הקברות. ויש אומרים שאפילו בקבר של קטן ושל אשה יש להחמיר. ויש חולקים. [ילקו"י על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד עמוד שפג. ובמהדורת תשס"ו עמוד רעד. ושאר"י ח"א עמוד רפ בהערה]. ד במקום שנוהגים להסיר הציציות מהטלית של המת בבית, אם הכתפים לובשים ציצית איכא למיחש בהו משום לועג לרש. [ילקו"י שם עמ' שפד. ושם עמ' שפז בענין "מנהג נגד מרן"]. ה אם לומד משניות או תהלים לעילוי נשמת הנפטר, אין בזה משום לועג לרש. ולכן מותר לערוך הספד בסמוך לקבר. ומנהגינו לומר צידוק הדין וקדיש ליד הקבר. ואמנם במערת המכפלה, וכן בקבר רשב"י במירון, קבר שמעון הצדיק, וכדו', מותר להתפלל, אחר שהמקום הוא ציון מצבה לקבר הנמצא עמוק במערה. [ילקוט יוסף מהדו' תשס"ד עמ' שצ].

סימן כב – דין ברכת שהחיינו על טלית


א על טלית חדשה מברכים ברכת "שהחיינו". ומברכים קודם "להתעטף בציצית", אולם העושה ציציות חדשות לטלית ישנה, אינו מברך שהחיינו. ועל תפילין חדשות אין לברך "שהחיינו". והמתעטף בטלית [שאינה חדשה] בפעם ראשונה בחייו, אינו מברך שהחיינו. [שארית יוסף ח"א עמוד ערה. ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס"ד, עמו' שסג. [ובמהדו' תשס"ו עמוד רס]. ושם עמו' שסו, מתי מתחשבים במנהג, ומתי אין מתחשבים במנהג]. ב המנהג שאין מברכים שהחיינו על טלית קטן. ואמנם אותם העורכים אסיפות למען החזרה בתשובה, ומחלקים טלית קטן לאנשים שקיבלו עליהם עול תורה, ומברכים שהחיינו על טלית מבד כותנה, אין למחות בידם לבטל מנהגם, אך לכתחלה עדיף שיקנו טלית העשויה מבד רגיל, ולא מכותנה. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שעא. [ובמהדורת תשס"ו עמוד רסה]. ושם עמוד שעה [ובמהדו' תשס"ו עמ' רסח] בדין "ספק ספיקא בברכות"]. ג יש מי שכתב שאם כמה אנשים קנו טלית חדשה, אין האחד יכול לברך ברכת שהחיינו להוציא את כולם ידי חובת ברכה זו. [פרי מגדים. וראה בשארית יוסף חלק א' עמוד רעח].

סימן כא – דין חוטי ציצית שנפסלו


א חוטי ציצית כל זמן שהם קבועים בטלית אסור להשתמש בהם מדינא, כגון לקשור בהם. אבל לאחר שהחוטים נפסקו מהטלית, [וכן הטלית עצמה אחר שבלתה] מעיקר הדין יכול לזרקן לאשפה, אך לא יעשה בהם תשמיש מגונה, אף שנפסקו מהטלית. והמחמיר לגונזן תבא עליו ברכה. ויש אומרים שכל זה הוא בבגד שיש בו ד' כנפות והטילו בו ציציות, אבל טלית גדול של מצוה, יש ליזהר שלא לזורקן לאשפה. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס"ד, סי' כא הערה א'. ובמהדורת תשס"ו עמוד רמט. ושאר"י ח"א עמ' ערב]. ב יש נוהגים להשתמש בחוטי הציצית שנפסלו לקשירת הכרית של המילה, או להניחן כסימן בתוך ספר, אבל אין להניח ציציות הטלית למשמרת בספר קודש, דכיון שמעיקר הדין חוטי הציצית נזרקין, אסור להניחן בספר שלא לצורך, שנמצא הספר משמש בחנם לצורך הנזרק. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית מהדורת תשס"ו עמוד רנ]. ג וכן טלית שבלתה מותר לזרקה לאשפה, וטוב לגונזה. ומכל מקום אסור להשתמש בה לתשמיש מגונה, כמו לקנח בה, או לנקות את נרות בית הכנסת והשמן, וכדומה. [ילקו"י הלכות ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שנג. ובמהדו' תשס"ו עמ' רנא. ושארית יוסף חלק א' עמוד רעג]. ד מותר לנקות את המשקפיים בטלית, אף בטלית גדול שמיוחד למצוה. [ילקו"י על הלכות ציצית, מהדורת תשס"ד עמ' שנג. ובמהדורת תשס"ו עמוד רנב]. ה חוטי ציצית שנטוו לשם ציצית, ועדיין לא קשרום בטלית, אף שמעיקר הדין מותר לזורקן לאשפה, כמו בכל חוטי הציצית, מכל מקום יש להחמיר גם בחוטים אלה שלא לנהוג בהם מנהג של בזיון, מאחר שסוף סוף נטוו לשם מצוה. [ילקו"י הל' ציצית, מהדורת תשס"ד עמוד שנג. ובמהדורת תשס"ו עמוד רנב. ושאר"י ח"א עמוד רעג]. ו חוטי ציצית הקשורים בטלית, שהתנו עליהם קודם הקשירה שיוכלו לנהוג בהם מנהג בזיון לאחר שיינתקו מהטלית, אף על פי כן אין לנהוג בהם מנהג בזיון. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שנד. ובמהדורת תשס"ו עמוד רנב. ושארית יוסף חלק א' עמוד רעג]. ז הלובש טלית גדול של מצוה שרגילים להתפלל עמו, אין נכון להכנס עמה לבית הכסא. וכן הלובש טלית קטן על בגדיו, ואין הציציות מכוסות, אין לו להכנס בהן לבית הכסא. אבל הטלית קטן שמכוסה תחת בגדיו, מותר להכנס בה לבית הכסא. ורבים נוהגים להכנס לבית הכסא כשציציותיהם בחוץ, ובפרט בהטלת מי רגלים, ואינם מקפידים להכניס את את הציציות בבדיהם. ויש להם על מה לסמוך מדברי הראשונים והרבה אחרונים. אך המחמיר בזה לכסות את הציציות, תבוא עליו ברכה. [ילקו"י על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד עמוד שנד. [ובמהדורת תשס"ו עמוד רנג]. ושם עמוד שנח [ובמהדורת תשס"ו עמוד רנה] דמצינו מנהג להחמיר נגד מרן. אבל אין ללמוד מהפרט על הכלל. וראה עוד בשארית יוסף חלק א' עמוד רעד]. ח טליתות גדולות שיש בהן עטרה בראשן האחד, ועליה רקומים דברים שבקדושה, כגון שרקמו או הדפיסו על זה את נוסח ברכת הטלית, אסור להכנס בהן לבית הכסא אף להטלת מי רגליו. [ילקו"י על הלכות ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שנח. ובמהדורת תשס"ו עמ' רנו]. ט אסור לרקום פסוקים על הטלית. ואמנם יש שכתבו שבזמן הזה נהגו להקל בזה, אחר שמקפידים לשמור את הטלית בכבוד ואין הפסוק בא לידי בזיון. אבל מרן בשלחן ערוך פסק לאסור. ומכל מקום אם כבר נרקם מותר לברך על הטלית, ויזהר יותר בקדושתה. [ילקו"י הלכות ציצית, מהדו' תשס"ד, עמוד שנח. ובמהדו' תשס"ו עמ' רנו. ושארית יוסף ח"א עמוד רמב]. י נכון ליזהר לכבס הטלית מפעם לפעם אם נתלכלכה, כדי שתהיה הטלית נקיה ולבנה, ובפרט שיש בזה משום זה אלי ואנוהו וכבוד המצוה. [ילקו"י על הל' ציצית, עמוד שס]. יא מצוה לעשות טלית נאה, וציציות נאות ומהודרות. [ילקו"י הל' ציצית מהדו' תשס"ו עמוד רנז]. יב מותר לכבס הטלית על ידי גוי. ויש אומרים שאין ליתן את הטלית לכובס גוי שיכבסם, כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו, ולדעתם עליו להתיר את הציציות קודם שימסור הטלית לכובס גוי. ואחר כך ימסור הטלית לבדה לכובס גוי. אך כבר נהגו הכל להקל ליתן הטלית לכובס גוי. והמחמיר תבא עליו ברכה. ואם אי אפשר להחמיר יכול לסמוך על המתירים, שכן הוא מעיקר הדין. [ילקו"י הל' ציצית, עמ' שסא. ובמהדו' תשס"ו עמ' רנח]. יג יש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו בארץ. ומכל מקום אין בזה איסור ממש, אלא זהירות. ויש אומרים שהטעם לזה כדי שלא ידרוך עליהם ויפסלם. ויש אומרים שהוא משום ביזוי מצוה אם ידרוך עליהם. וטוב שהציציות יהיו תלויים ועומדים מחצי גופו ולמטה, ואמנם כל זה הוא באופן שהן נגררין תמיד דרך הילוכו, שאז יש בזה ביזיון, אבל כל שהבגד אפשר להגביהו באופן שלא יהיה נגרר, אף אם יהיה איזה פעם באקראי שיפול והציציות נגררות, אין בזה קפידא לאסור אלא דוקא בבית הקברות משום לועג לרש. [ילקו"י הל' ציצית, מהדו' תשס"ד עמוד שסא. ובמהדו' תשס"ו רנח. ושאר"י ח"א עמוד רעד]. יד מותר לשכב בטלית קטן שעליו, ואין זה בכלל תשמיש בזיון. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שסב. ובמהדורת תשס"ו עמוד רס. ושארית יוסף חלק א' עמוד ערה].

סימן כ – לקיחת טלית מגוי


א הלוקח טלית מצוייצת מישראל, או מחנות של אינו יהודי, ואומר שלקחן מישראל, כשר. דכיון שהוא אומן חזקה שלקחה מישראל, דלא מרע אנפשיה. אבל אם לקח מאינו יהודי שאינו תגר, פסולה. ולכן אין לסמוך לקנות ציצית מכל עובר אורח המציג תכולתו ברבים, שידוע שיש בהם מיעוט אנשים מצוי מאד, שאינם נאמנים כלל. [ילקו"י על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד עמוד שמט. ובמהדורת תשס"ו עמוד רמז. ושאר"י ח"א עמוד רע]. ב אין מוכרים טלית מצוייצת לגוי, וכן אין נותנים לו במתנה טלית מצוייצת. ואפילו למשכן ולהפקיד טלית מצוייצת לגוי אסור, אלא אם כן הוא לפי שעה. [ילקו"י הל' ציצית, מהדורת תשס"ד עמ' שנ. ובמהדורת תשס"ו עמוד רמט].

סימן יט – ציצית חובת גברא


א מצוה זו היא חובת גברא, כלומר, חיוב על האדם הלובש בגד עם ד' כנפות להטיל בו ציציות. וכל זמן שאינו לובש הבגד אינו חייב להטיל בו ציציות. ולפיכך אינו מברך על עשיית הציצית. [ילקוט יוסף הלכות ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שמד. ושארית יוסף ח"א עמוד רסח]. ב הלובש כמה בגדים עם ד' כנפות, אם דעתו בשעת הברכה ללבוש כמה טליתות, די בברכה אחת. אבל אם לא היתה דעתו כן בעת הברכה, מברך על כל טלית וטלית. [ילקו"י על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד עמוד שמו. מהדורת תשס"ו עמוד רמו]. ג אם מחליף הציציות בציציות מהודרות יותר, אינו חוזר לברך. [ילקו"י ציצית, עמוד שמז]. ד עשה טלית לצורך תכריכין, אף על פי שלפעמים לובש הטלית בחייו, פטור מלהטיל בו ציציות. [ילקו"י הלכות ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שמח. ובמהדו' תשס"ו עמו' רמז].

סימן יח – זמן ציצית


א זמן מצות ציצית הוא ביום ולא בלילה, ולכן אין לברך על טלית בלילה. ומנהג כמה קהלות, שהשליח צבור מתעטף בטלית [בלא ברכה] קודם שעובר לפני התיבה בערבית. וכן יש קהלות שנהגו להתעטף בטלית גדול קודם קבלת שבת. [ילקו"י ספר על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד עמ' שכז. ובמהדורת תשס"ו עמוד רלא. ושאר"י ח"א עמ' רסג]. ב יש מקומות שחכם הקהלה לובש טלית גדול בעת הדרשה בליל שבת. וכן יש שנהגו להלביש טלית לחכם בעת הכתרתו, אף אם ההכתרה נעשית בלילה. ואין בכך איסור, ובלבד שלא יברכו על הטלית רק ברכת שהחיינו, אם היא חדשה, אבל לא יברכו ברכת הטלית. [ילקו"י על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שכט. ובתשס"ו עמ' רלג. ושאר"י ח"א עמוד רסד]. ג המנהג להתעטף בטלית בערב יום הכפורים [קודם השקיעה] ומברכים עליו. ויש אומרים שאפילו מתעטף בו מבעוד יום אינו מברך עליו. אבל כבר פשט המנהג בכל קהלות ישראל להתעטף בטלית מבעוד יום ולברך עליו. ואם שקעה החמה, בדיעבד אם בא להתעטף בציצית ורוצה לברך עליו, יש לו על מה שיסמוך, משום שיש בזה ספק ספיקא לברך. אבל אחר צאת הכוכבים אין לברך. [ילקו"י הל' ציצית, עמוד של. ושאר"י ח"א עמוד רסד]. ד לכתחלה אין להתעטף בציצית בבוקר עד שיגיע כשעה קודם נץ החמה. וכן מנהג ירושלים. אבל פועלים משכימי קום שממהרים לעבודתם, יש להקל להם להתעטף בציצית כשש דקות אחר עמוד השחר, ביום ממוצע. וזמן עמוד השחר הוא שבעים ושתים דקות זמניות קודם הנץ. ובדיעבד אם עבר והתעטף בטלית בברכה קודם זמן ציצית, לא יחזור לברך כשיגיע זמן ציצית. [ילקו"י ספר על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שלג. ובמהדורת תשס"ו עמוד רלו. ושאר"י ח"א עמוד רסה]. ה הדבר ברור שמותר להטיל הציציות בטלית ולקשרם בלילה אפילו לכתחלה. ואין מקום להחמיר בזה כלל. [ילקו"י על הל' ציצית מהדורת תשס"ד, עמ' שלג. ושאר"י ח"א עמוד רסה]. ו מי שהטיל ציציות בטליתו בשעה שהיה אונן [קודם שנקבר מתו], הטלית כשרה, ואין צריך להסיר הציציות ולתלותם בטלית מחדש. [ילקו"י הל' ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שלה.]. ז אונן, אף שהוא פטור מן המצוות, אינו צריך לפשוט הטלית קטן מעליו, ואף מותר לו ללבוש בבוקר את הטלית קטן כהרגלו. [ובלי ברכה]. [ילקו"י ספר על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שלו. וילקו"י על הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, עמוד קיז. ובמהדורת תשס"ו עמוד רלח]. ח כבר נתבאר לעיל דמי שהיתה לו טלית בת ארבע כנפות בלי ציציות, ואסר אותו בהנאה בקונם על עצמו ועל כל העולם כולו מהיום ועד סוף שלשים יום, שלא יהנו ממנו שום הנאה, וסוף שלשים יום חל בערב יו"ט, וצריך היה ללבוש הטלית ביו"ט, והוכרח להטיל ציציות בטלית מערב יו"ט, שהיה אז עדיין אסור בהנאה, מותר לו להטיל הציציות בערב יום טוב, ואין לפסול בזה משום תעשה ולא מן העשוי. [ילקו"י ציצית עמ' שלו]. ט סדינים ושמיכות שיש בהם ארבע כנפות, אף שהאדם מתכסה בהם גם ביום, פטורים מציצית. ויש מי שכתב דנכון לחוש ולהחמיר בסדין של צמר, והמחמיר תבא עליו ברכה, אבל מעיקר הדין דעת מרן שגם בסדין של צמר פטור מציצית. [ילקו"י על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שלז. ובמהדורת תשס"ו עמוד רלט. ושאר"י ח"א עמ' רסו]. י אם עורכים את החופה לפני השקיעה, והחתן מתעטף בציצית [כדי לפורסה מעליו בשעת החופה, כמנהגינו], יברך להתעטף בציצית, ואם הטלית היא חדשה, יברך אחר ברכת להתעטף בציצית ברכת שהחיינו. אבל אם עורכים את החופה בלילה, יברך על הטלית ברכת שהחיינו בלבד. וכאשר החתן מברך להתעטף הציצית יתעטף בציצית כמו שמתעטף בה בבוקר, ודי בכך שישאיר הטלית על כתפו ועל גופו איזה זמן מועט, ואחר כך יפרסו הטלית על החתן והכלה. [ילקו"י מהדורת תשס"ד, עמוד שלט. ושאר"י ח"א עמוד רסו]. יא סנדק ואבי הבן הלובשים טלית גדול בעת המילה, צריכים לברך עליו ולהתעטף בו כמו בשחרית. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית מהדורת תשס"ד עמוד שמג. ושארית יוסף ח"א עמוד רסח].

סימן יז – מי הם החייבים בציצית


א פשט המנהג שגם הסומא מברך "להתעטף בציצית", ואין לומר בזה ספק ברכות להקל. [ילקוט יוסף ספר על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שיד. ושאר"י ח"א עמוד רנו]. ב לילה לאו זמן ציצית הוא, שהרי נאמר בתורה וראיתם אותו, פרט ללילה שאינו זמן ראיה. ולדעת הרמב"ם כל מה שלובש בלילה פטור, אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב ואפילו כסות מיוחדת ללילה, ולהרא"ש כסות המיוחד ללילה פטור אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה חייב, אפילו לובשו בלילה. ולכן לדינא ספק ברכות להקל, ואין לברך אלא כשלובש ביום כסות המיוחדת ליום. [ילקו"י על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד שטז. ובמהדורת תשס"ו עמוד רכד. ושאר"י ח"א עמוד רנז]. ג אין ללבוש כסות של לילה שיש בו ד' כנפות ביום, [שאין בה ציציות] שהרי נכנס בספק אם מחוייב להטיל בה ציצית או לא, ונמצא שהוא בספק מבטל עשה של מצות ציצית. והוא הדין שאין ללבוש בלילה כסות של יום שיש בה ד' כנפות ואין בו ציציות. [ילקו"י ציצית, מהדורת תשס"ד עמ' שיז. ובמהדורת תשס"ו עמוד רכה. ושאר"י א' עמ' קנח]. ד בחורים שהגיעו לכלל מצוות, אף-על-פי שאינם נשואים, המנהג פשוט אצל הספרדים ועדות המזרח שמתעטפים בטלית גדול בתפלת שחרית, ואפילו אם יש להם טלית קטן תחת בגדיהם. וכן ראוי לנהוג. וראה בסעיף הבא. [ילקו"י שם עמוד שיז. ושאר"י ח"א עמוד רנח]. ה קטנים שהגיעו לחינוך [שהוא בגיל 6-7], טוב ונכון לחנכם ולהלבישם טלית קטן תחת בגדיהם במשך כל היום. שהיא מצוה יקרה וחשובה למאד, ששקולה כנגד כל המצוות. וכן טוב ונכון לחנכם שיהיה עליהם טלית גדול בתפלת שחרית, אף-על- פי שיש להם טלית קטן תחת בגדיהם, וללמדם להתעטף בציצית. ועל מורי בתי הספר לזרז את תלמידיהם שהגיעו לכלל חינוך לחנכם במצוה יקרה זו. ומחנכים את הקטנים לברך על הטלית, ואין בזה שום חשש ברכה לבטלה. [ראה בסימן לז]. [שם עמ' שיח. ושאר"י ח"א עמ' רנט]. ו נשים פטורות ממצות ציצית, ככל מצוות עשה שהזמן גרמא. ואף על פי שבשופר וסוכה ולולב אם רצו הנשים לקיימן רשאיות, ובלבד שלא תברכנה על המצוה, [למנהג הספרדים ועדות המזרח], ואין בזה משום כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, מכל מקום במצות ציצית אין להן לחייב את עצמן ולהתעטף בציצית, אפילו בלי ברכה, דמיחזי כיוהרא. ויש אומרים שיש בזה גם חשש משום לא יהיה כלי גבר על אשה, ואף על פי שהעיקר לדינא שאין בזה האיסור הנז' מכל מקום ראוי למונען מזה, ובפרט בזמן הזה כאשר הרפורמים מנהיגים כן בקהילותיהם. [ילקו"י שם עמוד שכג. ושאר"י ח"א עמוד רס].

סימן טז – שיעור טלית – ודין טלית קטן


א לכתחלה אין לברך על טלית קטן אלא אם כן יש בו כשיעור שתי אמות אורך [תשעים וששה סנטימטר] על אמה רוחב [ארבעים ושמונה סנטימטר]. ושיעור זה הוא מלבד הנקב של בית הצואר, [כלומר שצריך שיהיה שיעור הטלית אמה מלפניו ואמה מלאחריו מלבד הנקב, וחצי אמה מכל צד ברוחב הטלית שעל כל הכתף]. אבל בפחות משיעור זה, אף על פי שיכול ללבוש לקיים מצות ציצית, מכל מקום לכתחלה לא יברך עליה, אלא יברך על טלית גדול, ויכוין בברכתו לפטור את הטלית הקטן. וראה לקמן לענין מה שנהגו שלא לברך כלל על טלית קטן. [ילקו"י ספר על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד, עמוד רצ. ובמהדו' תשס"ו עמ' רו. ואף על פי שבשו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן ב' כתב ששיעור הטלית קטן הוא 48 ס"מ, וכך כתבנו בשארית יוסף ח"א עמוד רמד, מכל מקום בהליכות עולם (פרשת לך לך סעיף י') כתב כמו שנתבאר כאן. ומשנה אחרונה עיקר]. ב מנהג רבים שלא לברך על טלית קטן כלל, מכמה טעמים, ומתכוונים לפוטרו בעת שמברכים להתעטף בציצית על הטלית גדול. [ונהגו כן מחשש שמא אין בטלית קטן כשיעור לאחר שמתכווץ בכיבוס, או שמא נקרעו החוטים בכיבוס, או שמא אין מברכים על בגד שאין יוצאים בו לשוק. וכן אינם רוצים להכנס למחלוקת בנוסח הברכה על טלית קטן, וכן אין רוצים להכנס למחלוקת הפוסקים אם הליכה מביתו לבית הכנסת הויא הפסק]. ומכל מקום מעיקר הדין אפשר לברך גם על טלית קטן אם יש בו כשיעור המבואר לעיל, וכן לא נקרעו הציציות. והנכנס לבית המרחץ, או מקוה, ורוחץ כל גופו, והסיר מעליו הטלית קטן וחוזר ללובשו [ושהה שיעור היסח דעת וראה להלן הלכה ד'], ורוצה לברך [בחדר החיצון ולא במקום הזוהמא, או אחר שיצא משם, וממשמש בטלית] על טלית קטן שיש בו כשיעור הנ"ל, מעיקר הדין רשאי לעשות כן, ובלבד שיבדוק אם יש בטלית כשיעור, ואם הציציות כשרות. וטוב שגם האשה תהיה מסייעת במצוה זו, ותהיה זהירה לבדוק את הטלית קטן בעת שמזמנת הבגדים לבעלה, ותזהר שלא יקרעו החוטים בעת הכיבוס באופן הפוסל את הטלית, ושלא יהיו הציציות מסובכים זה בזה, ותקבל שכרה מן השמים שמצילה את בעלה מאיסור, שלפעמים האיש בהול ללבוש בגדיו ואינו בודק את הטלית קטן. [ילקו"י שם עמ' רצד. ושאר"י ח"א עמ' רמה]. ג כבר נתבאר לעיל שהנוהגים לברך על טלית קטן יברכו בנוסח: "על מצות ציצית". ומכל מקום אם בירכו על טלית קטן להתעטף בציצית, בודאי שיצאו ידי חובה, ואין צריך לחזור ולברך על מצות ציצית. וכבר נתבאר שמנהגינו לפטור הטלית קטן בברכת הטלית גדול. [ילקו"י על הל' ציצית, מהדורת תשס"ד עמוד שיא. ובמהדורת תשס"ו עמוד רכ]. ד כבר ביארנו שהנכנס לבית הטבילה לטבול במקוה, והסיר מעליו הטלית קטן וחוזר ללובשו מיד אחר הטבילה, לא יברך עליו. אבל אם שהה במקום כדי רחיצת כל גופו [כחצי שעה], יכול לברך על הטלית קטן, כי השהייה חשיבא הפסק. אבל הנכנס לבית הטבילה ואחר שטובל מחליף את הטלית קטן, ולובש טלית קטן אחר, אם יש בו כשיעור [ופשוט שהוא באופן שיודע שהחוטים כשרים], מברך עליו אפילו אם לא שהה כדי שיעור רחצה. [ילקו"י על הל' ציצית, ובמהדו' תשס"ד עמ' שיג. ובמהדו' תשס"ו עמ' רכב. ושאר"י ח"א עמ' רנו].