סימן כז – מקום הנחתן ואופן הנחתן

א מקום הנחת תפילין של יד צריך להיות על הזרוע במקום הקיבורת, שהוא הבשר התפוח שביד (בחלק שבין האציל לכתף), ויהדק הרצועה היטב כדי שהתפילין לא יזוזו ממקומן בכל משך זמן התפלה. וצריך שיהיו התפילין כולן עם התיתורא שלהן על הקיבורת בצד החצי המרפק התחתון של הזרוע, דהיינו בצד הסמוך לאציל [מרפק] היד [למטה], ולא למעלה מזה בצד הסמוך לכתף. ואסור שיהיו התפילין למעלה מהחצי התחתון של הזרוע אפילו כל שהוא. ויהיו התפילין של יד נוטים לצד הלב, וכמו שנאמר, ושמתם את דברי אלה על לבבכם. ואחר שהידק התפילין על הקיבורת ימשוך הרצועה לזרוע, ויכרוך שבע כריכות שלימות כנ"ל. [מנחות לז. רמב"ם פ"ד מתפילין ה"ב. ב"י וש"ע סי' כז ס"א. ילקו"י על הלכות תפילין תשס"ד, סי' כז הערה א. שארית יוסף א' עמ' שעג]. ב מקום הנחת תפילין של ראש הוא במקום שערות הראש, ואסור שיהיה אפילו חלק קטן מאד מהתפילין על המצח, אלא כולן יהיו מונחות במקום השער, ומכוונות בין העינים. וגם מי שנשרו שערותיו ידקדק מאד בזה שיניח אותן במקום שהיו לו שערות ראשו. ודורשי רשומות אמרו דרך רמז: אין מניחין תפילין אלא "בשבת", ופירש הגאון רבי עקיבא איגר, שהוא ראשי תיבות: במקום שער במקום תפוח, התפילין של ראש במקום שער, והתפילין של יד במקום התפוח שבזרוע. [ילקו"י שם סי' כז הע' ב'. שאר"י ח"א עמ' שעד]. ג מאחר שרבים מן ההמון אינם זהירים בהנחת תפילין של ראש להניחן במקומן, ותפילין של ראש שלהם יורדות על המצח, לפיכך מצוה להוכיחם, ולהודיעם כי שתים רעות עשו, כי מבטלים בכך מצוה יקרה של תפילין, וגם בירכו ברכה לבטלה [אם גם התפילין של יד אינם במקומן הראוי]. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר. [ביאה"ל סי' כז. ואין הולכים אחר הרוב בעניני שיעורים, כשם דלא מהני רוב ברוב ארבעים סאה, ברוב כזית וכדו'. בנין ציון סי' קפ. ילקו"י שם סי' כז הע' ג. שאר"י א' עמ' שעו]. ד מותר להסתכל בראי כדי לראות אם התפילין של ראש מונחין במקומן. ומכל מקום אין צריך להקפיד בזה כל כך, ודי שיבדוק כפי מה שיש ביכולתו שהתפילין יהיו מונחין במקומן, שלא יטה לצדדין. וכן צריך שיהיה הקשר של התפילין (של ראש) באמצע. [הר"ן פרק ב' דעבודה זרה, בשם הגאונים, דמה שאסרו להסתכל בראי היינו רק במקום שאין מסתכלים בראי אלא הנשים, אבל במקום שגם הגברים מסתכלים בראי מותר. וכ"כ הרמ"א (יו"ד סי' קנו). והמהריקריאת שמע (ס"ס קסב). ובנהר מצרים. וראה בילקו"י שם סימן כז הערה ד'. שארית יוסף ח"א עמו' שעח]. ה אם נשאר חלק מהתפילין של ראש המונח על ראשו, תלוי באויר קצת, וכמו שמצוי כן בתפילין גדולים, יוצא ידי חובת המצוה. ובלבד שהתפילין יהיו מונחות כנגד עיקרי השער. ולכתחלה יזהר שלא יחזיק התפילין מהרצועות כדי להניחן על הראש, דאינו כבוד התפילין להחזיקן כך, אלא יחזיק התפילין מהבית והקשר, ויניחן על הראש. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סי' כז הערה ה'. שארית יוסף חלק א עמ' שעח]. ו המנהג הנכון שהיו"ד של קשר התפלה של יד יהיה לצד הלב, והתפלה עליו לצד חוץ. ויש להזהר שלא תזוז היו"ד של הקשר מהתפלה. והזוהר הקדוש החמיר מאד בזה. ולכן יש אומרים שטוב לקשור את היו"ד בגוף התפילין בחוט של גיד, בשעת עשיית התפילין, כדי שלא תזוז לעולם. ויש אומרים שחוט הגיד שסביב התיתורא הוי חציצה בין הזרוע לתפילין. ועל כל פנים יהדק הקשר היטב לתפילין. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד סי' כז הערה ו'. שארית יוסף ח"א עמוד שעט]. ז המנהג הנכון לתקן שהמעברתא שבה הרצועה עוברת, תהא מונחת לצד הכתף, והקציצה לצד היד. [ילקו"י הלכות תפילין מהדו' תשס"ד, סי' כז הערה ז'. שארית יוסף ח"א עמ' שפ]. ח כיון שנאמר בתורה לאות על ידך, צריך שיהיו התפילין על היד ממש, על הבשר, ולא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא בתפלה של יד ולא שנא בתפלה של ראש. ודוקא בתפילין, אבל ברצועות אין להקפיד. ומכל מקום לכתחלה ראוי להניח גם את הרצועות של יד על בשרו ממש. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כז הערה ח]. ט מי שיש לו מכה בזרועו, ואי אפשר לו להניח תפילין של יד אלא בחלק העליון של הזרוע סמוך לכתף, יניח אותן בלי ברכה. ובעל תשובה שיש לו על ידו כתובת קעקע של שתי וערב, וכדו', ומתבייש להניח תפילין על זרועו, שתתגלה הכתובת קעקע, יש לו להניחן בסתר ולהוריד השרוול מיד אחר ההנחה, ואם אי אפשר לו לעשות כן בשום אופן, בשעת הדחק יש להתיר לו להניח תפילין של יד על שרוול חלוקו הדק, דלא גרע ממצטער ממכה שעל בשרו שמותר להניח על הסמרטוטים. ויניח השל יד בלי ברכה, ויברך על של ראש. י ובעל תשובה שיש לו על זרועו כתובת וכן מי שיש לו גבס או תחבושת על ידו, וכל מקום הקיבורת מכוסה בגבס או בתחבושת, יניח התפילין על הגבס, אך לא יברך. ויברך על תפילין של ראש "על מצות תפילין" ויכוין לפטור את התפילין של יד. [וטוב שיכסה את התפילין המונחות על הגבס מפני הרואים]. [ילקו"י הלכות תפילין סי' כז הערה י'. מהדורת תשס"ד עמוד קפ. שאר"י א' עמוד שצב]. יא תפילין של יד מותר להניחם גם מבלי להסיר את השעון יד מעליו, שאין ברצועות דין חציצה לאחר שכרך שבע הכריכות על זרועו, והמחמיר תבוא עליו ברכה. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן כז הערה יא. מהדורת תשס"ד עמוד קפא. שארית יוסף חלק א' עמ' שפה]. יב המגדל שער ראשו כנגד פניו לנוי וליופי (בלורית), אין בזה משום חציצה בתפילין של ראש, ורק ידקדק להניחן במקום גידול השער. ומכל מקום הירא את דבר ה' ראוי לו להימנע מגידול שער הראש, ועל כיוצא בזה המליצו: ויאמר "לקוצרים" ה' עמכם. [ילקוט יוסף הלכות תפילין סי' כז הער' יב. מהדורת תשס"ד עמוד קפג. שאר"י ח"א עמ' שפא]. יג מי שיש לו תחבושת על ראשו, ואי אפשר להוציאה [וכגון שנפצע בראשו וחבשו לו את הראש, וכיו"ב], יניח תפילין של יד בברכה [כרגיל], ויניח התפילין של ראש על התחבושת במקום הנחת התפילין. ויכסה התפילין בטלית וכדומה, מפני הרואים. [תשובת הרשב"א ח"ג סי' רפב. שו"ת ריב"ש סי' קלז. שלחן ערוך סי' כז ס"ד. ילקו"י הלכות תפילין,תשס"ד, סי' כז הערה יג]. יד מי שנשרו כל שערותיו והניח על ראשו פאה נכרית, ומתבייש להסירה בבית הכנסת בעת הנחת התפילין, יש לייעץ לו שיניח תפילין בביתו בבוקר, קודם התפלה, על ראשו ממש בלי הפאה, ויקרא בהם קריאת שמע, ואחר כך יוכל להניחם על הפאה בבית הכנסת ויתפלל עמהם כי יש אומרים שאין הפאה חשיבא כחציצה. [ש"ע סימן כז סעיף ה'. פרי מגדים (מש"ז סק"ה), כף החיים סימן כז אות כז, משנה ברורה סי' כז ס"ק טז. ילקו"י על הלכות תפילין סי' כז הערה יד. במהדורת תשס"ד עמוד קפד. שארית יוסף ח"א עמ' שפג]. טו מי שיש לו נשירה בשערות ראשו, ויש בראשו שערות תלושות מעורבות עם שערות מחוברות, יש ליזהר לכתחלה לסרק ראשו במברשת וכדומה, כדי שלא ישארו שם שערות תלושות. ומכל מקום מעיקר הדין אין בזה חציצה. ואם רחץ את ראשו במים, והשערות עדיין רטובות, טוב לנגבם היטב קודם שיניח תפילין, מפני כבוד התפילין, ובכדי לחשוש לסוברים שיש בזה משום חציצה. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כז הערה טו. במהדורת תשס"ד עמוד קפה. שארית יוסף חלק א' עמוד שפד]. טז תפילין שמשחו על התיתורא שלהם מבפנים חומר הנקרא "לאק", כדי להשקיף את עור התיתורא, שיהיה ניכר מבחוץ שפרשיות מונחות בפנים, תפילין אלו כשרות, ואין לפוסלם מדין חציצה בין התפילין לפרשיות, שכיון שיש בזה נוי לתפילין, הרי זה בכלל מה שאמרו: "כל לנאותו אינו חוצץ". ואפילו אם הלאק נעשה מדבר טמא, אין לפסול התפילין משום דבעינן מן המותר בפיך, שבדבר שאינו הכרחי לתפילין אין בזה חשש כלל. [ילקו"י הלכות תפילין סי' כז הע' טז. מהדורת תשס"ד עמוד קפו. שאר"י א' עמ' שפו]. יז הלכה רווחת שצריך להניח תפילין בשמאל, וכמו שדרשו חז"ל ממה שנאמר וקשרתם, וסמיך ליה וכתבתם, מה הכתיבה בימין אף הקשירה בימין, וכיון שהקשירה בימין ההנחה היא בשמאל [שביד ימין קושר התפילין על יד שמאלו]. או משום שנאמר והיה לאות על ידכה, יד כהה, רוצה לומר היד השמאלית שהיא חלשה. לפיכך מי שהניח תפילין בימינו, אף בדיעבד לא יצא. והאיטר שכל מלאכתו וכתיבתו נעשית ביד שמאל, צריך להניח תפילין ביד ימין, שהיא יד כהה [חלשה] שלו, ונחשבת כשמאל שלו. [ואין צריך לחוש להחמיר ולחזור ולהניח תפילין אחר התפלה גם ביד שמאל]. ואם הניח תפילין בשמאל, אף בדיעבד לא יצא. [מנחות לו: רמב"ם פרק ד' מהלכות תפילין הלכה ב'. טור ושלחן ערוך סימן כז. ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן כז הערה יז. שארית יוסף חלק א' עמוד שפז]. יח מי שכותב בשמאל, וכל מלאכתו עושה בימין, היד שכותב בה נחשבת לימין, ומניח תפילין ביד האחרת, וכדרשת חז"ל מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. ואם רוב מעשיו בשמאל וכותב בימין, מניח תפילין ככל אדם בשמאל, שלעולם הולכים אחר היד שכותב בה לחושבה כימין. וזו היא דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ומכל מקום הואיל ויש הרבה פוסקים שחולקים וסוברים שיש ללכת אחר היד שעושה בה את רוב מעשיו, שהשניה היא יד כהה, טוב שאחר התפלה יניח התפילין גם ביד האחרת ויקרא בהן קריאת שמע, ויוצא ידי חובת המצוה לכל הדעות. ואף בתפילין של רבינו תם טוב להחמיר היכא דאפשר להניח ב' זוגות תפילין. [שלחן ערוך סימן כז סעיף ו'. ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס"ד, סימן כז הערה יח. שארית יוסף חלק א' עמוד שפח]. יט נער שהיה רגיל לכתוב ולעשות מעשיו ביד ימינו, כדרך כל אדם, ואחר כך הרגיל עצמו לכתוב בשמאל, יניח תפילין בשמאל כדרך כל אדם, שהואיל ולא היה איטר משנולד, אלא רק הרגיל עצמו לאחר מכן, אין עליו דין איטר. [מרדכי הלכות קטנות מנחות לו: בית יוסף סימן כז. מגן אברהם סימן כז סק"י. ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן כז הערה יט. שארית יוסף חלק א' עמוד שפח]. כ איטר יד שאין לו תפילין שהקשר של תפלה של יד בצד ימין, כפי שצריך האיטר להניח, היכא דלא אפשר לשנות הקשר, בשעת הדחק כזו יניח התפילין של יד כמו שהיא, ומניח הקציצה בימין לצד הכתף, והמעברתא לצד היד, וקשר היו"ד יהיה לצד פנים כדי שיהיה כנגד הלב. וכן להיפך, מי שאינו איטר ומניח תפילין של איטר, מניח בשמאלו הקציצה לצד הכתף, והמעברתא לצד היד. וכן מי שיש לו ספק שצריך להניח בב' ידיו, ואין ידו משגת לקנות ב' תפילין, ולעשות תפילין של יד אחד שהקשר יהיה לצד ימין, ואחד שהקשר יהיה לצד שמאל, דיוכל להניח תפילין של יד שמאל ביד ימין. אלא שלכתחלה בודאי שראוי שאיטר יניח תפילין של יד שהקשר לצד הלב. [שלחן ערוך סימן כז סעיף ב'. ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן כז הערה כ'. שארית יוסף חלק א' עמוד שפט]. כא חולה שידו הימנית משותקת לגמרי, צריך להניח תפילין על-ידי בניו, או על- ידי אחרים, אפילו אם יצטרך לשלם להם איזה סך עבור טיפולם הקבוע בו. ויניחו לו התפילין על ידו השמאלית, ככל אדם. ואם אין לו מי שיניח לו תפילין אלא אשתו או בנותיו, יכול להניח תפילין על ידן, אך לכתחלה ישתדל שאיש יקשור לו תפילין. [מהר"ם שיק (או"ח סי' טו). בשמים ראש (סי' ק). שבט הלוי חלק א (סימן ח). ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן כז הערה כא. שארית יוסף חלק א' עמוד שצ]. כב גידם שאין לו יד, רק זרוע של יד שמאל, יניח תפילין על הזרוע בלי ברכה. ואם אין לו גם זרוע, [שנקטעה ידו לגמרי] יניח תפילין של ראש בלבד, ויברך על מצות תפילין. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס"ד, סימן כז הערה כב. שארית יוסף חלק א' עמוד שצא].