אסור להשתמש לאורה
א אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, ואפילו תשמיש עראי כגון לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור, כדי שלא יהיו המצוות בזויות עליו [שבת כב. ש"ע (סי' תרעג ס"א). ופרש"י (שבת כא:), שהוא כדי שתהיה ניכרת שהיא נר מצוה, והר"ן כתב, שעשאוה כמנורת ביהמ"ק שנעשה בה הנס, שאין משתמשים לאורה כלל. ותשמיש עראי של מצוה, מותר]. ותשמיש עראי של מצוה מותר. [כמ"ש בביאור הלכה סי' תרעג ס"א]. ולכן אם נסתפק לו דין שהוא צורך חנוכה, מותר לעיין בדין זה לאור נרות חנוכה, ולהשתמש לאורה. [ברכי יוסף בשם מהר"י מולכו. וכ"כ בשערי תשובה שנראה פשוט שזה מותר, כיון שהוא דרך עראי]. ואפילו תשמיש של קדושה כגון ללמוד לאורה אסור, ולכן נוהגים להדליק נר נוסף שנקרא שָׁמַשׁ כדי שאם ישתמש לאורה, יהיה לאור הנוסף, שמדליקים אותו לאחרונה, ונוהגים לתת הנר הנוסף יותר גבוה מנרות המצוה, ורמז לדבר: שרפים עומדים ממעל "לו", שמנין נרות המצוה בכל הלילות ביחד הם שלשים וששה כמנין "לו". ואם אי אפשר להניח נר השמש גבוה יותר משאר הנרות, יניחנו רחוק קצת מהם, כדי שיהיה ניכר שאינו מנרות המצוה. [ילקו"י מועדים עמוד ריז. ואם מותר להדליק נ"ח המפיץ עם הדלקתו ריח טוב, וכן יש נרות שבעת הדלקתן משמיעין קול נגינה. ויש לדון מצד מה שנהנה מהנרות עצמם, שהרי נ"ח אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד, אלא דבגמ' שבת (כב.) אמרו, וכי נר קדושה יש בו, אלא כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו. והיינו משום ביזוי מצוה. ולפי זה בנ"ד ליכא ביזוי מצוה ושרי. אך לטעם רש"י שם (כב: ד"ה אי הדלקה) והר"ן, דהדלקה עושה מצוה כדאשכחן במנורה שבביהמ"ק, לכאורה גם בנ"ד אף שאין בשימוש זה משום ביזוי מצוה, מ"מ דין הוא שלא יהנה מהנרות דומיא דמנורה, וכיון שיש לו הנאה בריח שהנרות מפיצים, או בשמיעת קול המנגינה, ממילא שמא אין להתיר בזה].
ב אחר שעבר זמן מצותה, שהוא חצי שעה משעת הדלקתה, מותר להשתמש לאורה. [כ"כ הרי"ף אם היתה דולקת והולכת כשיעור הזה, ורצה אח"כ לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו. וכ"פ הרמב"ם. וכ"ה בש"י סי' תרעב ס"ב. וכתב הר"ן, וה"ט לפי שלא הקצה אותה אלא למצותה].
ג מותר להשתמש במנורת החנוכיה להאיר בסעודת מצוה וכיו"ב, אחר שנגמר זמן מצותה. [כן נראה מד' הר"ן. וכ"ש להרי"ף והרמב"ם הנ"ל, שמרן פסק כדבריהם. ובשו"ת משנה שכיר (סי' רה) אסר להשתמש במנורת החנוכיה כל ח' ימי חנוכה, אחר שהקצהו למצותו כל ח' ימי חנוכה. ובאמת שאין חילוק בין השמן למנורת החנוכיה, שלדעת הרי"ף והרמב"ם אחר זמן מצותה לא הוקצו. ואין לנו אלא דברי מרן].
ד כשם שאסור להשתמש לאור נר החיוב של החנוכה, כך אסור להשתמש בנרות של ההידור שמוסיפים בכל לילה. אבל נר השמש של נרות החנוכה, הוא נר של חול גמור, ואין בו קדושה כלל, ורשאים להשתמש בו לכל דבר הרשות. [גנת ורדים בגן המלך (סי' מב), ושו"ת כתב סופר (ס"ס קלג), ושמחת יהודה נג'אר מס' סופרים (פ"כ ה"ו). ע"ש. ילקו"י מועדים עמוד ריח. ומה שכתבנו לגבי נר השמש, כ"כ הפר"ח, ודלא כמ"ש בספר קב הישר (פרק צו), כי אין בשמש קדושה כלל].
ה אין איסור להשתמש לאור נר חנוכה, אלא בתשמיש שנהנה ממנו, אבל מותר ללכת לאורם כדי שלא יכשל, אם כבה החשמל בבית, ואיננו מחוייב לעצום עיניו. [ילקו"י מועדים עמ' ריח. שאין על זה תורת שימוש לאורה. וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו (סי' תרעג), שו"ת פני אריה ס"ס מז].
ו יש מי שכתב לאסור לדבר עם חבירו בפתח הבית לאור נר החנוכה, דנחשב בכלל משתמש לאורה. אולם לדינא אין צריך לחוש לזה, שלא אמרו צריך נר אחרת אלא במניח נרות החנוכה על שלחנו, אבל כל שמניחה סמוך לפתח הבית אינו צריך לנר אחרת, ואף על פי שהוא עומד שם, הואיל ואינו בא להשתמש בפרט לאורה לאיזה תשמיש, שפיר דמי. [הריטב"א (שבת כא:) כתב, ומורי הרב ז"ל היה אוסר לשום אדם לדבר עם חבירו בפתח הבית לאור נר החנוכה. ע"כ. אולם המאירי (שם) כתב, שלא אמרו צריך נר אחרת אלא במניח נ"ח על שלחנו, אבל כל שמניחה סמוך לפתח הבית אינו צריך לנר אחרת, ואע"פ שהוא עומד שם, הואיל ואינו בא להשתמש בפרט לאורה לאיזה תשמיש, שפיר דמי. וכבר ראיתי לקצת רבנים שהיו נוהגים לעמוד שם ולשוחח עם חבריהם בלא נר אחר, אלא שאני נוהג למעשה להדליק נר אחרת אפי' בלא צורך תשמיש, כי מנהג אבותינו ורבותינו בידינו. ע"כ. ומוכח דס"ל דלא כחומרת רבו של הריטב"א הנ"ל].